"כבר חשבתי שלא אהיה אמא"

לפני שנתיים הייתה לורה ליני מועמדת לפרס האמי על הופעתה כחולת סרטן בסדרת הטלוויזיה "מזל סרטן". ליני לא התייצבה לטקס חלוקת הפרסים שנערך בלוס־אנג'לס, מה שעורר את תהיות העיתונאים, שמסקרים את האירוע הנחשב. בסופו של דבר היא גם זכתה בפסלון היוקרתי, עובדה שרק העצימה את חרושת השמועות ואת הביקורת כלפי היעדרותה המפתיעה. "כולם שם השתגעו והניחו את הגרוע מכל", סיפרה לי ליני, בראיון שערכתי איתה בפסטיבל ברלין האחרון. "כולם חשבו: 'אה, היא לא מכבדת מספיק את הטקס כדי להופיע בו'. זה היה נורא".

אז למה בעצם לא התייצבת? זו מן הסתם לא היה מניירה וודי־אלנית שכזאת?

"ממש לא. פשוט נכנסתי להיריון ואסור היה לי לטוס, אז נשארתי בניו־יורק. מאחר שלא גיליתי לתקשורת שאני בהיריון, לא סיפרתי לאף אחד למה אני לא מגיעה. קיבלתי את ההחלטה הנכונה עבורי ועבור הילד שלי ועבור המשפחה שלי. זה היה מאוד מעניין לראות את התגובה השלילית של התקשורת, ואיך כולם קפצו למסקנות. חשבת לעצמי: 'איזו דרך מחשבה נוראית'".

ליני הנשואה בשנית הפכה לאמא בגיל 50, והיא מתקשה להסתיר את האושר הגדול ואת אהבתה לבנה בנט, שבקרוב יחגוג שנתיים. "האמהות שינתה את חיי בהרבה מאוד אופנים", היא מתוודה. "אני נהיית מאוד אמוציונלית כשאני מדברת על הנושא הזה, בגלל שילדתי תינוק בשלב מאוד מאוחר בחיים. האמת שלא חשבתי שזה הולך בכלל לקרות".

הולמס? מק'קלן!

ליני היא אחת השחקניות הנחשבות, המוערכות והמעוטרות בהוליווד. הקריירה שלה עשירה בתפקידים נפלאים: ממיסטיק ריבר ועד המופע של טרומן. בארון הגביעים הפרטי שלה שלושה פרסי אמי, שני פרסי גלובוס הזהב ועוד שלוש מועמדויות לאוסקר. "כשאני מסתכלת על הבן שלי", היא אומרת, "אני מאוד מודעת לכך שהשרירים של הפנים שלי עושים משהו שהם אף פעם לא עשו לפני כן. אני מרגישה את מבנה הפנים כשאני מחייכת אל הילד שלי. אני חושבת שהאמהות משנה אותך בדרך מאוד עמוקה, שאת אפילו לא לגמרי מבינה. כשאתה הופך להורה בשלב יותר מאוחר בחיים, אתה מוכן לשינוי. אנשים אמרו לי כל הזמן: 'החיים שלך הולכים להשתנות', ואני אמרתי להם: 'יופי, יופי, אני מוכנה לזה שחיי ישתנו'. עבורי האמהות מאוד משמחת. זה אושר גדול. אני אסירת תודה".

ליני מתמסרת כעת לאמהות, ולא מתגעגעת לחיים שלפני כן. "ממילא לא הייתי הולכת למסיבות, אז השינוי לא מפריע לי", היא צוחקת. "אני נהנית עכשיו מכל רגע".

כדי להפוך לאמא, ליני נטלה פסק זמן מהקריירה המצליחה שלה. "כשניסיתי להיכנס להיריון ביקשתי מהסוכן שלי לא לשלוח לי תסריטים, ואחרי שהתבשרתי שאני בהיריון השתקעתי בבית כדי לוודא שהתינוק יהיה בטוח. ידעתי שאני בת מזל שאני בהיריון, ורציתי ליהנות ממנו. אז נשארתי בבית, ראיתי טלוויזיה וקראתי ספרים. בכל מקרה הרגשתי שאני זקוקה להפסקה".

לא חששת שפסק זמן של שנתיים עשוי לפגוע בקריירה שלך?

"לא, לא בגיל שלי. ואתה יודע - אם זה היה פוגע בקריירה שלי, אז זה היה פוגע. למזלי אני עובדת גם בתיאטרון ובטלוויזיה, אז יש לי יותר אפשרויות. פשוט פסק הזמן, היה באופן ברור ומובהק הדבר הנכון לעשות".

אחרי שהסתגלה להורות, ליני חשה שהגיע הזמן לחזור לעבוד, ובשנה הקרובה נראה אותה בכמה סרטים. הפרויקט הראשון שהיא לקחה על עצמה אחרי הלידה הוא "מר הולמס", שהגיע אלינו בסוף השבוע. "למדתי איך להיניק ולטפל בתינוק ולעבוד באותו הזמן", מספרת ליני. "למזלי, התפקיד שלי ב'מר הולמס' לא היה זוהר, אז לא הייתי צריכה להיות מודאגת מאיך שאני נראית. הייתי רק צריכה לצבוע את השיער וללמוד מבטא בריטי. זה לא הזיק שהייתי מלאה – זה התאים לתפקיד: ככה נראו נשים באנגליה אחרי מלחמת העולם השנייה. אני לא חושבת שיש כל כך הרבה שחקניות שנראות כפי שאני נראיתי בזמן הצילומים. זה היה ממש אחרי הלידה, ושקלתי 15 קילו יותר ממה שאני שוקלת עכשיו. למזלי, אחרי כמה חודשים המשקל העודף פשוט ירד, בלי שהלכתי אפילו לחדר כושר".

ליני מגלמת ב"מר הולמס" אלמנת מלחמה המגדלת את בנה היחיד ומטפלת בשרלוק הולמס (אותו מגלם איאן מק'קלן), שחי בכפר בריטי קטן – הבלש המהולל כבר בן 93, ובעודו מטפח את כוורות הדבורים שלו, הוא מנסה לפענח פרשייה מעברו שאותה לא הצליח לפצח בעבר. "בתור ילדה הייתי ממש חנונית של שרלוק הולמס", מתוודה ליני. "קראתי לא רק את הספרים על מעלליו – ראיתי גם סרטים שמסתמכים על הספרים של ארתור קונאן דויל. עד היום אני מתה על שרלוק הולמס. הוא דמות אייקונית מהמעלה הראשונה. הוא אלגנטי, רומנטי במידה כזו או אחרת, מבריק.

"שרלוק הולמס הוא דמות כל כך מרתקת. מעבר לרמה של כולם. אני ממש אוהבת את העולם שלו, וכמו הרבה אמריקאים אני נמשכת לדברים בריטיים, לכן שקיבלתי את ההצעה לעשות את 'מר הולמס', התפוצצתי מההתרגשות".