כמו שווייץ, רק בזול
לפני שגם היא תתמסחר כדאי לכם למהר ולצאת לטיול בסלובקיה בסתיו • הנופים מרהיבים, האגמים רבים, בקתות האירוח מקסימות והאוכל מצוין
סלובקיה היא התגלית התיירותית המפורסמת ביותר תחת הכותרת של "אתר חדש ולא מפורסם". כבר יש סימנים מובהקים להתפתחות מסלולים ברורים ותפורים של "סלובקיה בשמונה ימים", שסביבה תתבסס מכונה משומנת של תיירות סטנדרטית, אבל עד אז כדאי למהר ולתפוס את השוליים הלא מתוירים והזמינים בארץ היפה הזאת.
לא ירחק היום שבו כדי להתבשם מהייחודיות והאותנטיות שלה נצטרך לנדוד לכפרים נידחים ששמם נלחש מפה לאוזן. בינתיים, למי שמחפש מפלט קריר, זמין, ספונטני ונגיש מאוד — סלובקיה היא חלופה מצוינת.
הסלובקית נכתבת באותיות לטיניות. השפה אמנם עתירת קווים, צ'ופצ'יקים ונקודות מעל לכל אות שלישית, אבל אפשר לעקוב בקלות אחרי השילוט, והנהיגה פשוטה ונוחה כל עוד לא מתיימרים לנסות ולבטא את השמות באוזני הסלובקי המצוי שאינו דובר שום שפה אחרת.
בעקבות הקוליבה
בסלובקית יש מילה חשובה מאוד: קוליבה (Koliba). לתומנו חשבנו שזו המילה המציינת מסעדה, עד שגילינו שמשמעותה האמיתית היא בקתה, מה שמבטיח סעודה כפרית.
המליצו לנו על Koliba Veronica וכמעט לא מצאנו אותה כי זו אכן בקתת עץ בלב היער, עם חלונות גדולים וריהוט עץ כפרי וגס סביב אח בוערת. אלסנדרה הגישה לנו תפריט של דף אחד בסלובקית מדוברת. עקב מחסום השפה הקל (זה לא דומה לכלום) ומאחר שהיינו שני זוגות רעבים, הצענו למלצרית פשרה: תוציאי את כל התפריט, מנה אחרי מנה, ונאכל כרצוננו. אחרי שהתדהמה חלפה, וקיבלנו את הצעתה לאכול חצי מנה במקום מנה שלמה, החלו להגיע לשולחן צלחות חרס עם תבשילי גבינה, בצקניות, בשרים שונים, תפוחי אדמה, סלטים, כיסונים, לחמים טריים וקנקני בירה.
למרבה הבושה לא הצלחנו לאכול רק את המנות הטובות, וניקינו את השולחן לקול צחוקה המשתאה של אלסנדרה. בתום הארוחה הגיע החשבון: 31 יורו (לכל הארבעה).
סלובקיה היא מדינה עם נוף שווייצרי, תשתיות מתוקנות, מים חמים, שירותים זורמים ואנשים מנומסים, בלא צורך בחיסונים ותיק תרופות צמוד. כרגע ההיצע העיקרי של סלובקיה הוא טבע, נוף, מים בכמות מעוררת קנאה, שבילי טיולים ועיירות ציוריות וצבעוניות להפליא. אין קזינו, אין שופינג ואין תיירות עירונית בדומה לוינה, בודפשט ופראג הסמוכות.
אל תחמיצו: בנסקה סטיאבניצה
לקוליבה ורוניקה הגענו מבנסקה סטיאבניצה השוכנת בלב שומקום. בתחילה היא נראית כאתר שצריך רק חמש דקות כדי לטייל בו, אבל ביקור קצר בלשכת התיירות גילה לנו את המוזיאון הפתוח למכרות התעשייתיים, אתר מדהים שבו יורדים עם קסדות ופנסים למכרה שהיה פעיל עד לא מכבר (משוש לכל ילד), ומבינים איך עבדו פעם בלב האדמה במדינה קומוניסטית.
מדריכי התיירות נחלקו בדעתם איפה אפשר למצוא את הקפה והעוגות הטובות ביותר. בחרנו ב־Trotuar. יש גם בית כנסת! הלכנו לבקר בו וגילינו מבנה משופץ עם כתובות בעברית, שנמכר דווקא ליצרן הבירה המפורסם בסלובקיה, מבשלת Erb. מול בית הכנסת נמצאת המבשלה, שמגישה בירה מיוחדת למקום בלבד בליווי נקניקיות וסלטים משובחים. שם תיפרדו מ־8 יורו בערך.
יש גם מבצר, כנסייה הצופה על כל העיר ועוד ועוד. וברדיוס של 10 ק"מ תמצאו לא פחות מ־12 אגמים ויערות משובצים בשבילי טיולים ובמסלולי אופניים. וקוליבות כבר אמרנו?
מעיירה שאפשר היה לחלוף דרכה קיבלנו בהפתעה יום מלא ומגוון, ובקלות היינו יכולים ללון במלון Topky שעל גדות אגם פוקודלסקה (Pocúvadelské jazero) ולהעביר עוד יום נינוח בטיולים לא מתוכננים בסביבה. החדרים ספרטניים, ספוני עץ, ובשיא העונה חדר עולה 33 יורו. על הספרטניות מפצה פינת חי במלון, גינה לחוף האגם, 3 כלבים וכמה חתולים. Koliba Veronica שהזכרנו שייכת למלון ונמצאת במרחק 10 דקות הליכה. בדומה לו יש הרבה מלונות קטנים ופנסיונים במחירים מגוחכים הפזורים בין האגמים.
יומיים בטיול זורם
המלצה מעשית לסלובקיה: אל תיצמדו רק לאתרי החובה. מעבר למערת הקרח, לרפטינג ולפסגת הרי הטטרה הגבוהים הקדישו יומיים לטיול ספונטני, זורם ולא מתוכנן בכבישים קטנים. למשל, תיכנסו לכפרים קטנים כמו הכפר הציורי ז'דיאר, שאינו מופיע ב־GPS. אכלו גלידה נפלאה בגלידריות המקומיות (Zmrzlina), בחרו סתם שביל משולט המוביל ליער לאורך נחל מפכה, קטפו פטל ואוכמניות והיכנסו לקוליבה נידחת. בחרו מנה עם האצבע, והיא תהיה טעימה. אם לא — הזמינו מנה אחרת וסכנו 3 יורו. אל דאגה, לא תלכו לאיבוד, וסביר להניח שלא תפגשו בדוב למרות שלטי האזהרה.
זהו טיול מזן אחר, שיגרום לכם להרגיש כמו הדוד העשיר והסקרן באירופה של פעם.
לפנייה לכתב/ת 
