ממשיך לבכות לך

נובמבר 1995, אביב גפן בן ה־22 מתכונן בביתו לעצרת השלום בכיכר מלכי ישראל. לפי הליינאפ המתכונן הוא אמור לשיר את "מיליארד טועים", אבל זה לא מה שקרה בטקס. "הייתה לי הרגשה לא טובה לכל אורך היום ולא ידעתי להסביר למה", הוא משחזר. "על הבמה ביקשתי להחליף את 'מיליארד טועים' ולבצע את 'לבכות לך', שהוקדש לחבר שלי שנהרג בתאונה, ניר שפינר ז"ל".

יש לך הסבר לזה 20 שנה אחרי?

"אני לא ממש אוהב להשתמש במילה 'מיסטי', אבל הרגשתי אז משהו מאוד חזק. עובדה שבמקום לשיר משהו מקפיץ ביקשתי לעשות שיר אבל. אמרתי על הבמה שהשיר מוקדש לכל אלה שלחמו על השלום ולא ראו אותו מגיע. בדיעבד, זה הפך להקדשה ליצחק רבין".

גפן ירד מהבמה אחרי שיחה וחיבוק עם יצחק רבין ורעייתו לאה. "כשנגמר הטקס, ירדנו כולנו לחניון. הלכתי מאחורי רבין כי הוואן שלי חנה צמוד לרכב שלו. ואז שמעתי את היריות. אנשי השב"כ הורידו אותי ואת הלהקה לשכב על הרצפה. ראינו את דלת המכונית של רבין נסגרת והאוטו טס. היינו בטוחים שהוא נפצע ושיהיה בסדר, אבל אחרי חצי שעה הודיעו לנו שהוא מת".

מה עבר לך אז בראש?

"מעבר לזעזוע ולעצב הגדול, מה שהכי כאב לי הייתה העובדה שיגאל עמיר נכנס למתחם אחרי שאמר שהוא הנהג שלי. איחרתי אז לעצרת, והייתי האחרון שהגיע. הייתי לאחר מכן טיפה בסרטים שאולי כל זה קרה מעט באשמתי. חשבתי שאם הייתי מגיע בזמן, אולי יגאל עמיר לא היה נכנס. זה העסיק אותי לא מעט מאז".

החודשים שאחרי היו קשים מאוד עבור גפן. "הייתי הלום טראומה כי אף פעם לא נהרג לידי מישהו. מעולם לא הייתי עד לרצח שבוצע כל כך קרוב אליי. זה היה גם רצח השלום וכל הרעיון שמסביבו. טסתי אז עם לאה בעולם, לטקסים ואירועים. נשארנו בקשר מעולה, ואז טסתי לגור בלונדון לשנה וחצי. במבט לאחור זה היה מהלך פוסט־טראומטי".

אילו עוד השלכות היו לרצח רבין על הדרך שעברת?

"האלבום שהוצאתי שנה אחרי, 'המכתב', עסק בחלומות באווירה של סיקסטיז ובניפוץ שלהם. היה לי מאוד קשה להמשיך אחרי הרצח. כמה ימים לפני עוד דיברתי עם יצחק רבין על המהות של עצרת השלום, והרגשתי חלק ממשהו מאוד גדול, אפילו סוג של אדריכל השלום. הרגשתי שהכל נגמר".

החיבור של גפן לרבין בעצרת המונים נראה היום מאוד טבעי, אבל בתחילת שנות ה־90 פגישה כזו הייתה אפשרית רק במעגל של דן שילון. גפן היה הרוקר הבועט בממסד, כשברקורד שלו שיר שמדבר על ראש ממשלה שהולך שיכור, משפט שנתפס כלעג לרבין, "למרות שלא כוון בכלל אליו".

למעשה רבין היה מהראשונים שהכניסו אותך לקונצנזוס.

"רבין חיבק אותי, עם כל האיפור שלי והלבוש המוזר, מה שנתן לי סוג של הכשר מבחינת הקהל הרחב. אם ראש הממשלה חיבק אותי, למה לא הם?"

בלי אידיאולוגיה

מחר בערב (ב־22:30) יעלה בזכיינית ערוץ 2 רשת הסרט "קשר השתיקה", שיצר גפן בניסיון לבדוק "איפה אנחנו נמצאים 20 שנה אחרי". בסרט ראיין גפן בין השאר את הנשיא רובי ריבלין, את נכדו של רבין, יונתן ארצי, שרת התרבות והספורט מירי רגב, גורי אלפי, הפרסומאי אילן שילוח, אורי אבנרי, ואמילי עמרוסי. בנוסף, ראיין את המפיק האגדי בריאן אינו, שעבד בין השאר עם דיוויד בואי וקולדפליי וכיום פעיל גם בקמפיין BDS, הקורא לחרם כלכלי־תרבותי על ישראל.

גפן רצה לראיין גם את הקולגות שלו, אמנים ישראלים, אבל נתקל בבעיה. "אף אמן לא הסכים לומר מול המצלמות את דעתו על החברה בישראל. פנינו למיטב האמנים, גם כאלה שהם חברים שלי, וכולם סירבו בטענות די דומות, שהם לא רוצים להביע שום עמדה פוליטית. זה מעציב ומקומם אותי כאמן".

למה?

"יצר המחאה נשחק, כמו כל השמאל בישראל. מניעי ההישרדות של האמנים, השמירה על הקריירה, גברו על האידיאולוגיה. אמנים בישראל הפכו ברובם לבדרנים, סוג של לאס־וגאס. כל זה קורה בתקופה שבה העם מפולג וקרוע. זה לא רק האמנים כמובן".

אלא?

"הישראלי החדש הוא לרוב בורגני, כמעט תמיד דואג לפני הכל לבית שלו ולנוחות שלו. אני לא חושב שזה תמיד היה ככה. מעבר לזה, די ויתרו פה על רעיון השלום. ממשלת נתניהו עשתה עבודה מדהימה בכך ששינתה את הלקסיקון. היום שמאלן בישראל היא מילה ששקולה לבוגד בעיני המון אנשים. לעומת זאת, קריאה כמו 'מוות לערבים' נשמעת בסדר גמור בעיני יותר מדי אנשים. כל משפט עם המילה 'שלום' נחשב למשהו הזוי, שאתה צריך להתנצל עליו".

תלוי בעיני מי.

"בעיני הרוב. הרחוב נהיה הרבה יותר לאומני ומשיחי. אם אתה חילוני ולא מאמין בביאת המשיח, אתה בבעיה. היום נורא פופולרי להיות בימין. הם יותר אקטיביסטים, וחופש הביטוי הרי קיים רק בצד שלהם. גם מה שהולך ברשתות החברתיות, מקום שבו היית מצפה שהמידע יזרום מכל הכיוונים, משרת הרבה יותר את הימין. האחרונים שדיברו והשמיעו דעות אחרות בפומבי, אם זו אורנה בנאי או אחותי שירה, פשוט חטפו מטר השפלות, בזמן שעמיר בניון, אחד שאמר שבעיניו אובמה הוא כמו היטלר, מקבל חיבוק חם על במת הליכוד".

שיחה אינטימית עם מירי רגב

בתוך התשובות השליליות שקיבל מהאמנים השונים, הצליח גפן להביא מול המצלמות דווקא את השרה רגב, לא בדיוק הפרופיל הממוצע של עוקביו בפייסבוק. "היא הפתיעה אותי מאוד. חשבתי שתסרב. יצא לשרה רגב ולי לחוות כמה התנגחויות בתקשורת ופתאום ישבנו באותו חדר, במשהו שקרוב מאוד לשיחה אינטימית ופתוחה, וזה דבר נפלא בעיניי".

מה הסברת לשרה?

"שגם בעת הלוויה מישהו צריך לחשוב על השבעה, על מי יביא את הקפה והכיבוד, ואיפה יושבים. על זה הסרט. השלום כרגע די מת בישראל ומישהו צריך לומר את זה. הסברתי לרגב שהביקורת שלי מגיעה מאהבת המדינה ומאכפתיות".

מתחילת הקריירה שלו הרגיל גפן את הקהל להכרזה "רוצים שינוי?" שסימלה את הרצון למרוד במוסכמות ולחשוב אחרת. היום הוא נשמע מאוד פסימי לגבי אפשרות השמאל לממש שינויים. "מאז רצח רבין לשמאל אין מנהיג ראוי, וללא אופק מדיני תהיה סכנה לעתיד שלנו פה", הוא פוסק.

ומה עם יצחק הרצוג?

"הוא לא כתובת. בעולם של היום, בלי כריזמה ובלי להבין את התקשורת, מאוד קשה להנהיג, לסחוף אחריך המונים. את רבין אי־אפשר היה להציג כמנהיג צעיר ומבטיח, אבל היו לו כריזמה ואישיות, ובכלל לא היה אכפת לך מה גילו. גם בזמנים הכי קשים של רבין, הוא קם ועשה מהלך מאוד קיצוני מבחינתו, ובתוך התופת והטרור החליט ללכת לכיוון של השלום. אני לא רואה את בוז'י עושה דברים דומים".

מה היה קורה אם רבין לא היה נרצח?

"ציר הזמן היה נראה אחרת לגמרי. אני די בטוח שלו הרצח היה נמנע, היינו נמצאים היום במקום אחר לגמרי. אני גם די משוכנע שעם רבין לא היינו מרגישים שיש פילוג בעם. הבנתי במהלך הסרט שהפילוג הזה משרת הרבה אינטרסים".

איך?

"הלכתי בשוק התקווה בתל־אביב, מעוז הליכוד, וקיבלתי אהבה מטורפת במקום שבו אמורים לא לחבב אותי בכלל. כלומר, מישהו רוצה להבליט פילוג בעם, לחדד אותו, בעוד שבשטח הדברים לא תמיד כאלה. אני חושב שליבוי השנאה בין הימין לשמאל מגיע מהשלטון".

איך פותרים את זה?

"חובה לדבר אחד עם השני ולהקשיב. האמנים ואנשי הרוח צריכים להפסיק לפחד ולומר את דעתם. מצד שני, ברשויות ובוועדי החברות צריכים להפסיק לעשות חשבונות ולא לתת לדעות של האמן או לאמירות שלו להשפיע על ההחלטה את מי להזמין להופעה. צריך לעודד דיאלוג ולקבל דעות אחרות".

גם גפן יודע שבימים שבהם הטרור משתולל ברחובות, קשה מאוד לדבר על פתיחות גדולה לדעות שמחוץ למרכז וימינה. "אני רואה ברחוב סוג של עצבות שמתפתחת לייאוש, וזה מאוד מסוכן. המורל ירוד, וזה מוציא מאיתנו את הדברים הכי בהמיים שיש. יש התלהמות גדולה ברשתות. ברגע שאתה שומע שפגעו בישראלי, מופעל בך היצר הנקמני, האכזרי. קשה מאוד לחשוב בבהירות במצב כזה".

אתה עומד להיות בקרוב אבא לשני בנים.

"אני מאחל לילדים שלי שלא יחיו על החרב. אני לא רוצה להתייאש מראש ולומר שדבר כזה לא יכול לקרות. המדינה חשובה לי. אני פוחד שהמקום הזה הולך להיות אפל, חדגוני ומפולג".

אבל המצב הנוכחי אולי מוכיח שאין עם מי לדבר בצד השני.

"ואז מה? אם אבו־מאזן הוא באמת לא כתובת, צריך למצוא כתובת יותר אמיצה ובעלת השפעה. אולי לא עושים מספיק בכיוון? סאדאת לא אהב את בגין, ובכל זאת הגיע לכאן אחרי מלחמה איומה. אהבה גדולה לא הייתה גם בין ערפאת לרבין. למה הם כן מצאו את הדרך להיפגש והיום זה לא יכול לקרות?"

בימים אלה עובד גפן על אלבום חמישי של בלקפילד עם המפיק אלן פרסונס, שילווה במסע הופעות באירופה. לאחרונה הוציא את השיר "קציר מלחמה", לזכר מתן גוטליב שנהרג במבצע צוק איתן, שיופיע בדיסק הבא שלו ושל התעויוט. גפן הגיע ללוויה של גוטליב וביצע את השיר "יומן מסע", שאותו ציטט גוטליב בהודעות אחרונות ששלח למשפחתו. "כתבתי את השיר כרשמים מפגישה עם אדם מת", הוא אומר. "צימררה אותי העובדה שהוא הגיע לכל כך הרבה הופעות שלי ושלח הודעות אחרונות עם ציטוט מהשיר שלי".

אם הייתי אומר לך ב־1990 שתמשיך לעשות מוזיקה אחרי 25 שנה, היית מאמין?

"נראה לי שכן. אני מחפש דרך ראויה לחגוג 25 שנות פעילות וכרגע עובדים על זה". •