שלישי 20 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום: יונתן בלום
    7 לילות • 20.10.2015
    ביבי לוקאלי
    לבני והרצוג נכשלו כי לא לקחו יועצים שמדברים ליכודניקית מזרחית. כל אנשי הקמפיין מצטערים על ההתבטאות על הערבים שנעים לקלפי. לאמנים שמאלנים מותר להגיד מה שהם רוצים אבל שיישאו בתוצאות. אורן חזן צריך לשתוק ולקחת יועץ תקשורת. דידי הררי מדבר סוף–סוף על מה שקרה במסע הבחירות של בנימין נתניהו ומתכונן להופעה של סיינפלד
    רז שכניק

    דידי הררי הבין מהר מאוד לאן בדיוק הוא נכנס. זה קרה בתחילת הקמפיין. יועץ התקשורת החדש של בנימין נתניהו מצא עצמו בקו האש אחרי עליית תשדיר הליכוד שבו הושוו עובדי ציבור לאנשי חמאס. "ניסו להפיל עליי את התיק הזה", הוא מגלה, "ואלה לא דברים שאני רגיל אליהם. כנראה שזו טיבה של הפוליטיקה ולזה לא ממש התכוננתי".

     

    כלומר?

     

    "פתאום כל מיני מקורבים וגורמים בכירים מדברים נגדי ומתדרכים עיתונאים על מה שכביכול החלטתי. אני קורא ציטוטים של אנשים בלי פרצופים נגד הוגי התשדיר, ושמים אותי שם באותה נשימה. לא היה קל להתמודד עם זה, אבל ידעתי שאין בזה אמת ולכן לא טרחתי להתייחס. מי שצריך לדעת, בהחלט יודע מי הגה את הסרטון המדובר, כולל ראש הממשלה. ועדיין, בסופו של יום, נתניהו לקח אחריות על הסרטון והוריד אותו מיד".

     

    השאלה היא איך בכלל סרטון כזה עלה, איך לא נפסל מראש.

     

    נתניהו | צילום: אלכס קולומויסקי
    נתניהו | צילום: אלכס קולומויסקי

     

    "כשאתה עושה כל כך הרבה ומקבל המון החלטות בפרק זמן די קצר, ברור שיש גם מקום לטעויות. ברור לך שאף אחד מאנשי הפרסום והקריאייטיב של הקמפיין לא חשב להשוות בין אנשי הוועדים לאיש חמאס. אז התשדיר יצא ממשרד הפרסום 'ליד' - שאגב עשה עבודה מצוינת בקמפיין - אבל כולנו היינו מעורבים. לא היה נכון לכוון אצבע מאשימה כלפי מישהו בסרטון הזה. הוא הרי עבר את כולם ואושר".

     

    איך בחרתם להתמודד עם הביקורת?

     

    "היה משברון, זה ברור. חשבתי שברגע שמישהו נפגע מהתשדיר, כל ניסיון לתרץ רק מחדד את העניין. אמרתי שאין מה להסביר בכלל ושעדיף להתנצל ולהוריד את הסרטון. ראש הממשלה קיבל את זה. בשורה התחתונה, אני חושב שהמעידה הזו לא פגעה בקמפיין שלנו. אנשים לא מטומטמים כמו שחושבים והם הבינו שלא באמת רצינו להשוות איש חמאס לעובד בשירות הציבורי. העובדה שהתנצלנו מיד ולא שקענו בלופ של תירוצים, הייתה מכרעת כאן".

     

    והייתה גם הטעות הבוטה יותר, האמירה "הערבים נעים לקלפיות" שהפכה כבר למטבע לשון ולסמל בעיני השמאל לרטוריקה הגזענית והפלגנית של נתניהו. הררי רואה בהתבטאות הזו את המשגה הנוסף היחיד בקמפיין של נתניהו.

     

    צילום: יונתן בלום
    צילום: יונתן בלום

     

    "אני חושב שכולנו מצטערים על המשפט הזה", אומר הררי, "אולי זה לא היה צריך להיאמר במילים האלה, אבל מצד שני, המסר שרצינו להעביר היה מאוד ברור: 'אם תהיו אדישים, נפסיד בבחירות'. נתניהו בחר בדוגמה של הערבים, כדי להמחיש שהם מאוד מודעים להליך הבחירות ולמה שקורה בשטח. היה חשוב לו לומר שלא רק שהם נוהרים, אלא שגורמים מסוימים מהשמאל העמידו לרשותם אוטובוסים. הוא חשב שנכון להציף את זה".

     

    הקריאה הזו הייתה ספונטנית?

     

    "לא ממש, אבל זו הייתה החלטה של נתניהו. הרגיזה אותו העובדה שמנסים להרדים ולומר שאחוזי ההצבעה מאוד נמוכים במגזר הערבי למרות שזה לא נכון".

     

    אז ידעת שהוא הולך להגיד משפט גזעני כזה?

     

    "ידעתי על המשפט הזה, אבל למה זה גזעני? זה לא כוון לערבים כי הם 'ערבים'. ראש הממשלה רצה להמחיש שהצד השני בוחר במפלגות אחרות והוא מגיע לקלפי. זה היה צעד טקטי, לא אמוציונלי, ממש לא גזעני. תסביר לי בבקשה למה זה גזעני".

     

    תאר לך שבצרפת אחד המנהיגים היה אומר שהיהודים נוהרים לקלפיות. מה היינו אומרים?

     

    "אוקיי, יש בזה משהו. אני יכול להתחבר לדבר הזה, ואולי המילה 'ערבים' הייתה מיותרת. אבל גם זה יכול לקרות בלהט שבו מתרחשות הבחירות. יכול להיות שאולי היה עדיף לומר שהשמאל נוהר לקלפיות, למשל".

     

    יכול להיות שהוא זרע רוח ואנחנו קוצרים סופה? אם אתה נותן תחושה למישהו שהוא אויב, יש סיכוי שהוא גם יתנהג ככה.

     

    "אני מזכיר לך שהקריאות האלו נעשו במסגרת קמפיין בחירות שבו נאמרים המון דברים בשביל להיבחר, ולאו דווקא כי אתה מסמן מישהו כאויב".

     

     

    ¥ ¥ ¥ ¥ ¥

     

    לבד מהתוצאות עצמן, ניתן להכתיר את דידי הררי כהפתעה הגדולה של הבחירות האחרונות. מעמדה של כוכב רדיו עם קריירה מרשימה - אבל בלי ניסיון בתחום הפוליטי - הוא הוזנק לפתע לאחד התפקידים המכריעים בקמפיין של ראש הממשלה: יועץ תקשורת בכיר לתקופת הבחירות. במקום שבו בוחשים שועלים ותיקים ומקושרים היטב כמו ראובן אדלר או אורי שני, הליהוק של הררי נראה למומחים הפוליטיים כמו בדיחה לא מוצלחת מאחת התוכניות שלו והתקבל בזלזול מסוים. איך זה נגמר בסוף, כולם יודעים. הוא הגיע לייעץ למחנה נתניהו כשהסקרים ניבאו מהפך לטובת הרצוג, ועזב כשלוח התוצאות מראה על ניצחון סוחף של הקליינט שלו. עד היום העדיף לשמור על שתיקה בנושא. עכשיו, "אחרי שמספיק זמן עבר מאז", הרגיש נוח יותר לספר את מה שקרה מאחורי הקלעים.

     

    "את ביבי פגשתי בפעם הראשונה כשנתיים לפני הבחירות, כשהוא היה אמור להופיע ב'ארץ נהדרת' ולאחר מכן לפני ההופעה שלו 'במצב האומה'. נתניהו הרגיש שחסר לו משהו בקטע ההומוריסטי ורצה צוות כותבים שיכין אותו. נוצרה בינינו כימיה מאוד טובה בעבודה וגם בכתיבה, שעשיתי אז עם חנוך דאום וקובי אריאלי".

     

    הוא היה פרטנר קל לעבודה?

     

    "מאוד. הוא הקשיב למה שאמרנו, גם בהיבטים של הבימוי, שימוש בשפת הגוף, האינטונציה. הוא קיבל את כל העצות. גיליתי פרפקציוניסט. אם אדם רגיל יעשה 20 חזרות לפני הופעה בתוכניות כאלה, ביבי עשה 90 ותירגל שוב ושוב גם את החיוך הכי קטן שיש. הקשר שנוצר אז כנראה עשה לו משהו. כשהתחיל קמפיין הבחירות האחרון, פנה אליי ניר חפץ, האיש שלצידו והדובר שלו. נתניהו אמר שהוא מאוד רוצה אותי בצוות הקריאייטיבי והפרסומי של הקמפיין עצמו".

     

    למרות שאתה לא בדיוק האופציה הראשונה כשחושבים על יועץ תקשורת בבחירות.

     

    "זו כביכול מוסכמה, והיא מוטעית מלכתחילה. כשאתה אומר, 'אתה לא האדם הראשון שביבי יקרא לו', על סמך מה אתה קובע? אני חי 25 שנה את התקשורת, חי ונושם את האנשים, את הרחוב, מאמין שאני גם מבין אותם וגם יודע איך הם חושבים. בהרבה מקרים למישהו שנמצא בקומה 35 באיזה מגדל ויש לו את כל התארים ואת הידע התיאורטי אין את החיבור לרחוב. אולי זו גישה שצריך לשנות אותה כשבאים לבחור יועץ תקשורת? יכול להיות שהתוצאות של הבחירות האחרונות ענו על השאלה הזו?"

     

    מה אמרו החברים על ההצעה שקיבלת מנתניהו?

     

    "כמעט כולם אמרו לי, 'מטומטם, למה אתה צריך את זה?'. ביקשו שלא אקח את הג'וב. אמרו לי, 'אתה קונצנזוס, למה לך להיכנס לפוליטיקה? זה מלוכלך'. או 'רוב הסיכויים שביבי יפסיד והתיק ייפול עליך'. אבל מכיוון שתמיד עשיתי מה שאני חושב לנכון בלי להתחשב במה שאומרים או בפוליטיקלי קורקט מזויף, החלטתי ללכת עם תחושות הבטן שלי".

     

    לפי הערכות שיצאו מגורמים בליכוד בתקופת הבחירות, הררי הרוויח יותר מ־100 אלף שקל בתקופת עבודתו לצד נתניהו. "ראיתי את הכותרות על המשכורת שלי וצפיתי את זה. הדבר הראשון שמתעסקים בו הוא כמה אתה מרוויח. לא היה כאן שיקול כלכלי, אבל ברור שאני יודע מה ערכי ועמדתי על זה. אני לא אכנס לסכומים שעליהם דובר. גם אני לא שואל את הקוראים כמה הם מרוויחים. רק אשתי יודעת".

     

    מה המהלך הראשון שעשית?

     

    "אתה מתכוון עשינו. עבדנו כצוות, מערך ההסברה והקריאייטיב. זה לא היה לבד. היו שם שי חייק, עופר גולן, ניר חפץ, משרד הפרסום ליד. דבר ראשון: שכל המסרים של ביבי יעבדו במילים פשוטות, לא בקלישאות בומבסטיות כמו במערכות בחירות קודמות. לתרגם את הקלישאות לשפה מאוד פשוטה ובסיסית".

     

    דוגמה?

     

    "נניח שאתה מדבר על המצב הכלכלי, ובתשדיר צריך לומר שאנחנו מנסים כל הזמן לייצר מקומות עבודה ועובדה ששיעור האבטלה ירד. חשבתי שיש כאן החמצה כי אין לזה פרצוף ושם. כשאתה מראה עובד שפוטר בקריית־גת ובזכות ההכשרה שהליכוד עמד עליה הוא משיג מקום עבודה חדש, והילדים שלו רואים אותו יוצא לעבודה והוא חוזר אחר הצהרים לחבק אותם - השגת המון. יש כאן את הכבוד של האבא שעובד. זה לובש פנים, צורה ודוגמה שאתה מכיר מהשכן ליד. זה אולי נשמע לך פשטני, אבל ראינו תגובות מיידיות לזה".

     

    בוא נדבר על הפריפריה באמת. אנשים שם מצביעים לנתניהו למרות שרע להם.

     

    "למה זה קשור? רע להם כי זו מדינה שלא קל לחיות בה, לא בגלל נתניהו או הליכוד. אם עכשיו היה ראש ממשלה אחר, הוא היה מוציא ארנק סודי עם כספים שאין לראש הממשלה שלנו ומחלק לפריפריה? זה המצב של המדינה. מוציאים הון תועפות על ביטחון. בפריפריה מצביעים לנתניהו כי מבחינתם בסופו של דבר אם מישהו יכול לתקן את המצב, זה יהיה הוא".

     

    אתה בעצם אומר שהם בכיס שלו. ובפוליטיקה, מי שממילא בכיס שלך לא יקבל ממך דבר.

     

    "תראה לי שמישהו אחר קיבל כסף על חשבון הפריפריה. בוא ונניח שיש לך עכשיו בתקציב מאה שקלים. זה מה יש, אוקיי? בא פוליטיקאי אחר ואומר 'תבחרו בי, אני אתן לכם 300 שקל'. מאיפה? זה השקר. אל תשקרו שמישהו אחר יכול לתת יותר. זו הקופה שיש".

     

    ובאותו עניין, אהבת את קמפיין השקופים של אריה מכלוף דרעי?

     

    "מאוד. אבל הוא לא הלך איתו עד הסוף וחבל. הרעיון היה יפה, לדבר בשמם של השקופים ולהציף אותם. אבל דרעי התפזר אחר כך למקומות אחרים כמו מתווה הגז. הוא היה צריך להתפקס על זה".

     

    הזירה של הרשתות החברתיות הייתה מאוד דומיננטית הפעם וכך יהיה מעכשיו בכל קמפיין. אפשר לומר שהבחירות הוכרעו בפייסבוק?

     

    "הרשת הייתה המדיה הכי בולטת, לעומת בחירות קודמות. אבל לא רק, אלא בעוד מקומות שבהם עשינו שימוש נכון במדיות שונות. לדוגמה, בשבועיים האחרונים הייתה תחושה שממילא נתניהו עומד לקחת. הבנו שצריך להילחם בזה".

     

    תחושה של מי? הרי רוב הסקרים היו הפוכים וניבאו ניצחון למחנה הציוני.

     

    "אנחנו הרגשנו שבצד הימני של המפה יש תחושה, למרות הסקרים, שממילא נתניהו יהיה ראש ממשלה כי הוא זה שירכיב את הקואליציה, ולכן מצביעי מרכז וימינה מרגישים שהם יכולים לחזק מפלגות אחרות כמו הבית היהודי. הסחף הזה איים עלינו. היינו צריכים לעורר את האנשים בימין ולהסביר שבכלל לא מובן מאליו שהליכוד מרכיב את הממשלה".

     

    אני שוב אשאל: הסקרים בכל זאת הראו על ניצחון של הרצוג. מאיפה האופטימיות?

     

    "לא כל הסקרים, ולא לכולם היו את אותם הסקרים. אבל גם זה לא משנה. הסקרים האלה עבדו לטובתנו. אנחנו דאגנו להוציא החוצה בכל הכוח שהרצוג מוביל, כדי שזה יעורר את אנשי הליכוד לחזור הביתה. המסר היה אחד: הבחירות הן על ראשות הממשלה, ולא יעזור לאף אחד מאיתנו אם נהיה באופוזיציה. וכל זה, כשאנחנו יודעים שיש סיכוי גדול שהסקרים משקרים כי בשטח הרגשנו טוב. בסופו של דבר, הסקרים שיקרו, כולם נפלו. זה רק מראה עד כמה הם לא מדויקים".

     

    מה אמרו הסקרים שלכם?

     

    "הם בעיקר הראו לנו שהבעיה היא לא הרצוג, אלא נפתלי בנט. המטרה כל הזמן הייתה לשכנע את אלה שצפים לבית היהודי לחזור לליכוד. ביקשנו להראות שלא יעזור אם בנט יקבל עוד כמה מנדטים, הרי הוא לא יהיה ראש ממשלה".

     

    איך עושים את זה?

     

    "מדגישים שוב ושוב שבסוף זה בין ביבי להרצוג, ושם הקרב פשוט יותר. ברגע שבודדנו את ביבי מול הרצוג, קיבלנו את מה שרצינו. הנקודה הובהרה. זה הגיע דרך קמפיין מאוד מאסיבי בכל תחנות הרדיו, מה שראש ממשלה לא עושה בדרך כלל. נתניהו התראיין בכל תחנת רדיו אפשרית, אזורית וארצית, ובכל פעם הבהיר את הדחיפות שבעניין. בכל ראיון הוא דאג להבליט את התוצאות של הסקרים. זה העיר את המצביעים והבהיר להם שהם צריכים לחזור לליכוד".

     

    למה ביבי לא התראיין בכלל עד הבחירות?

     

    "אני לא ממש יודע. צריך לשאול אותו. אם אני צריך לשער, אולי זה כי ב־90 אחוז מהמקומות, הוא יודע שהוא הולך להתראיין בפני תקשורת עוינת, אז הוא עושה את השיקולים שלו".

     

    הררי לא צריך לכווץ את המצח יותר מדי כשהוא נדרש לנתח את כישלון היריבים. "יצא לי לדבר אחרי הבחירות עם מישהו מאוד בכיר במחנה הציוני. הוא שאל אותי מה הייתה הטעות שלהם. אמרתי לו שהיו יותר מאחת. לפני הכל, הם היו צריכים יועצים ימניים מזרחיים, שיודעים לחשוב כמו הצד השני. רוב היועצים חושבים כמו הרצוג ולבני, ופונים לקהל שלהם, זה בזבוז. אתה משכנע את המשוכנעים. אז למה לקחת יועץ תקשורת? הרי מטבע הדברים, הקהל המזרחי לא שייך לקבוצת האוהדים של המחנה הציוני. הם לא הגיעו אליהם בבחירות, בטח לא בדרך שבה הם הציגו את העמדות שלהם. הם נשארו בעמדות המוכרות שדיברו אל הקהל שלהם בלבד וכנראה שזה לא מספיק".

     

    אילו עוד טעויות עשו בצד השני?

     

    "קמפיין נגטיבי מצד אחד, עם מסרים מופרכים מצד שני, כמו 'אנחנו מתחייבים שבתוך שנה לא יהיה אף קשיש עני בישראל'. זה או שאתם הורגים את כל הקשישים, או שאתם חושבים שאנשים מטומטמים. גם ההליכה האישית על הראש של ביבי ושרה הייתה טעות קשה".

     

    כי?

     

    "מאוד פשוט. לימנים מותר להתבכיין על ביבי, מותר להם לומר, 'אני לא אצביע ביבי בחיים, כי הוא איכזב אותנו'. אבל ברגע שהצד השני של המפה עושה את זה, הימנים ישר נעמדים ומגינים עליו. אני יכול לצעוק על אח שלי, אני יכול להרביץ לאח שלי אפילו, אבל אם מישהו אחר ייגע בו, אני אקרע אותו. ככה זה עם מצביעי הליכוד ואת זה במחנה הציוני לא קלטו. אם היה להרצוג ולבני את השכל לקחת מישהו שחושב ליכודניקית, הם היו מגיעים לקהל אחר".

     

    אם תקבל הצעה מהם לקמפיין הבא, תסכים?

     

    צוחק. "עזוב אותי. אם אקבל הצעה מגופים אחרים שיהיו בראש שלי ושאאמין בדרך שלהם, יש סיכוי גדול שאייעץ להם".

     

    היה ניסיון של הצד השני להכניס את פרשת הבקבוקים של שרה. איך התמודדתם?

     

    "לא ממש הטריד אותנו. אתה יכול עד מחר לצעוק על הבקבוקים של ראש הממשלה ורעייתו, אבל אנשים מבינים שזה לא מה שעושה ראש ממשלה טוב או לא".

     

    נפגשת עם שרה?

     

    "כן, הרבה. לפני הקמפיין ובמהלכו. היא אישה מקסימה וחביבה מאוד. הלוואי ולכל אחד הייתה הזדמנות להכיר אותה אישית. אני חושב שהרבה ממסעות הצלב נגדה היו נרגעים ויורדים מהכותרות".

     

    אבל בכל זאת, יש עדויות בבית משפט נגדה על התעמרות בעובדים.

     

    "ויש הרשעות? לא. יש עובדים ממורמרים שיודעים שכל מה שיגידו יהיה לחם לעיתונאים. אחר כך לך תוכיח שאין לך אחות. בסופו של דבר אנחנו בני אדם, גם שרה. מותר לה לצעוק ולכעוס לפעמים. יש מישהי שלא כועסת על מי שעובד תחתיה? זה שהיא אשת ראש ממשלה לא הופך אותה לרובוט".

     

    אתה שוכח שאחת העובדות לא רצתה להעיד נגדה בכלל, זומנה בצו בית המשפט ואישרה את הטענות.

     

    "אוקיי, ויש הרשעה? לא. תראה, אני לא הייתי שם בזמנים של אותם הסיפורים. אני רק יכול לומר לך את ההתרשמות שלי משרה, והיא אישה נעימה מאוד".

     

    מה הצעת לה לעשות בעניין התקשורתי?

     

    "לנסות להוציא את הצד היותר אנושי שבה. להצטרף לראיונות מסוימים, למשל הראיון בערוץ 24 שבו היא סיפרה על תחנות משותפות בחייהם. פתאום ראית זוג נשוי שנזכר בנוסטלגיה ברגעי הרומנטיקה הראשונים ובדרך שהם עברו מאז. זה היה נורא יפה להסתכל על זה מהצד".

     

     

    ¥ ¥ ¥ ¥ ¥

     

    עם כל התרומה - והנזק - שמסבים יועצי תקשורת, בסוף מערכות בחירות מושפעות גם מעמדות ביטחוניות ופוליטיות, מתחים חברתיים ועדתיים וכריזמה של מנהיגים וכמובן – "המצב". הררי מסתכל על הנעשה בישראל וסביבה ופוסק שגם בבחירות הבאות השמאל יפסיד.

     

    "אנחנו עם שמקצין. אנחנו הולכים ימינה בגלל האירועים. האלימות הזוועתית שאנחנו חווים מסביב. גם בארץ, גם במדינות השכנות, התמהיל של דאעש, חמאס, חיזבאללה, איראן. אם תיקח את כל זה, מאוד קשה לראות איך השמאל יתחזק. הכיוון של חלק מאנשי השמאל להבין בכל מקרה את היד הפוגעת, עובד לרעתו. דווקא במקרים כאלה, אני יכול לומר לך שאחד כמו יריב אופנהיימר (מזכ"ל 'שלום עכשיו') הוא מאלה שמדברים בהיגיון. הוא אומר שבשום מקרה אין הצדקה להרג".

     

    יאיר לפיד?

     

    "זה כמובן לא ממש שמאל, אלא מרכז עם נטייה ימינה. הוא בהחלט קורץ מהחומרים שמהם עשויים מנהיגים, אבל צריך להשתפשף עוד הרבה שנים. ושוב, לקבל ייעוץ תקשורתי נכון".

     

    עד כמה הוא מהווה איום על נתניהו?

     

    "לא מהווה כרגע. הייתי שמח לראות אותו לוקח את תיק החוץ".

     

    וגבי אשכנזי למשל?

     

    "אף אחד לא יודע איך הוא יהיה פוליטית. הוא היה רמטכ"ל מצוין וברור שהוא איש ביטחון מעולה, אבל אתה לא ממש יודע איך הוא בנושאים האחרים. שמע, אני אולי לא מחדש פה, אבל מעטים מאוד מבינים מה זה להיות ראש ממשלה ומעטים מאוד יכולים לעמוד בזה. אני ראיתי מה עובר על נתניהו מהרגע שבו הוא קם בבוקר. כמות ההחלטות והמידע שמוזרם אליו, הניתוח בזמן אמת, הוצאת תגובה, זה כמעט לא אנושי".

     

    בוא נדבר על הכישלון הנוכחי של נתניהו. אחת הסיסמאות שלו הייתה 'חזק מול הטרור'. בווריאציות שונות, זו הסיסמה שלו מאז 96'. זה לא עומד במבחן המציאות.

     

    "נורא מצחיק להגיד דבר כזה. אתה חושב שלמישהו יש מטה קסם ביד שיכול להוריד את כל ארגוני הטרור ואת כל השנאה הקיימת בבת אחת? נאיבי לחשוב ככה".

     

    יכול להיות, אבל נתניהו עצמו הבטיח את זה. למה שלא אאמין לו?

     

    "תראה לי עוד מישהו שמתנהל בקור רוח ואיפוק כמו שהוא מתנהל ועם זאת ביד חזקה. איפה כל אלה שצעקו לכבוש את עזה במהלך מבצע צוק איתן? זה היה עולה לנו באלפי חיילים הרוגים. רק האיפוק של ראש הממשלה שם מנע אבידות כבדות. מה נכון בלצעוק היום 'תחזיר את המפתחות'? מי ייקח את המפתחות? יש לך מישהו כזה? יש מישהו שיכול להבטיח ביטחון יותר מנתניהו? בנאדם אחר יכול היה תוך יומיים לגרום לקרקע לבעור לגמרי. בינתיים זה נשלט".

     

    איך אתה מנתח את מה שקורה עכשיו?

     

    "קרע גדול בינינו לבין הפלסטינים, שמשרת אינטרסים של אנשים מאוד קטנים כמו חברי כנסת ערבים שדואגים ללבות את הצד הדתי בתואנה שישראל מנסה לשנות משהו בהר הבית - ברור לכולם שזה לא נכון. זה חבל, כי בסופו של דבר אנחנו נצטרך לחיות פה כולנו והחשדנות הזו שהם מנסים להחדיר לא עוזרת".

     

    מה צריך לעשות לדעתך?

     

    "לפעול ביד חזקה מאוד נגד אותם רוצחים, לא משנה מאיזה גיל, וממקום של חוזק לקרוא למשא ומתן מדיני כדי לתפור את זה בצד השני. בלי אופק מדיני שום דבר לא ייפתר, אבל חייבים לבוא ממקום של חוזק. קודם נדכא את גל הטרור הנוכחי ואז נשב. תראה, עדיין, עם כל ההסתה השקרית של אבו־מאזן, נתניהו קורא לו לבוא לדבר ואבו־מאזן לא רוצה, הוא עצמו אומר את זה. למה את זה לא מוציאים בתקשורת החוצה ומנפנפים בזה? ציפי לבני באה בזמנו לראש הממשלה, כשהייתה ממונה על ניהול המו"מ עם הפלסטינים ואמרה שאין עם מי לדבר שם".

     

    שרים בממשלה שלו משתתפים במחאה נגדו בגל הטרור הזה. הוא איבד שליטה בבית הפוליטי שלו.

     

    "אני לא חושב שהשרים הפגינו נגד נתניהו. הם רוצים להשליט מדיניות ביטחון לפי תפיסת העולם שלהם אבל שכחו שהיא לא ממש פופולרית. עובדה שלא הם אלה שקיבלו 30 מנדטים. בקואליציה שמורכבת על הקשקש, קשה מאוד לקבל החלטות אמיצות. זה מה שניסינו להבהיר בקמפיין שוב ושוב".

     

    אז נלך לבחירות מוקדם?

     

    "מקווה שלא, למרות שזה ייתן לי יותר עבודה. אני עדיין חושב שיש אפשרות שנתניהו יעשה מהלכים שיכניסו אותו לדפי ההיסטוריה".

     

    בינתיים יש לנתניהו מבוכות מבית, עיין ערך ח"כ אורן חזן.

     

    "מאוד קל לקחת מישהו שזו השנה הראשונה שלו בפוליטיקה ומדבר את עצמו לדעת, ולעשות ממנו חוכא ואיטלולא. מצד שני, מאוד מגוחך בעיניי שמנסים כל הזמן לשלוף עיסוקים של אנשים מהעבר שלהם כאילו שזה משפיע על תפקודם כעת".

     

    מאוד לגיטימי לחטט בעבר של אנשי ציבור.

     

    "אוקיי, אבל להפוך את זה לחזות הכל? לפסול בגלל זה אנשים? לעשות להם דה לגיטימציה? יש כאלה שנכנסים נקיים ועושים את כל השחיתויות בתוך הפוליטיקה. מספיק לדבר על כמה אנשים בש"ס, שבאו לפוליטיקה עם עבר נקי מאוד. אתה לא יכול להשליך מדבר אחד שהיה פעם, לפוליטיקאי שמתפקד כיום".

     

    מה תייעץ לאורן חזן?

     

    "בעיקר לשתוק, להוריד פרופיל ולקחת יועץ תקשורת".

     

     

    ¥ ¥ ¥ ¥ ¥

     

    השיח סביב האלימות ברשתות החברתיות והזליגה שלה למציאות שלנו – בהפגנות, בזירות פיגועים, בפחד להביע עמדות שחורגות שמאלה מהקונצנזוס – גועש, אבל הררי מסרב להתרגש. הוא גם מייחס את ההקצנה ברשתות החברתיות לשני הצדדים.

     

    אורנה בנאי, רונה קינן, שירה גפן, אחינועם ניני - כולן עברו עליהום בפייסבוק וכולן מצד אחד.

     

    "ואם אתה מביע דעה ימנית, לא נכנסים בך? גם עמיר בניון עבר עליהום נוראי. כתבו שהוא לא רלוונטי, שהוא פנאט, שבגלל אנשים כמוהו המדינה שוקעת. הוא חבר טוב שלי. אני הייתי לידו כשאנשים הפגיזו אותו במשפטים כמו 'נרקומן תחזור לבאר־שבע'. הוא אמן שמביע את דעתו. למה זה לא בסדר שאמן יביע דעה ימנית? הוא חייב להביע דעה שמשקפת את השמאל?"

     

    האמנים מהשמאל אולי מרגיזים הרבה אנשים, למשל כשהם מזכירים שגם בצד השני מתים ילדים, אבל לא מעודדים גזענות למשל. או אלימות. זה הבדל חשוב.

     

    "כשאחינועם ניני לא מוכנה להגיע לאירוע בגלל שיש שם זמר ימני, זה מעשה אלים. רוב האמנים שמזוהים עם השמאל מדברים בשפה מאוד לא יפה כלפי הצד הימני, כאילו שהמילה שלום מנוכסת רק למחנה אחד. אני מצוי מבחינת הדעות שלי מרכז וימינה, ורוצה שלום לא פחות מאורנה בנאי ואחינועם ניני. אני לא אוהב את זה שכשהשמאל מדבר בצורה קיצונית, זה נחשב הומני וכשבימין מביעים דעה, אז זה אוטומטית קיצוני".

     

    והעמוד של הצל? אחד העמודים הכי פופולריים בישראל שלעיתים נוטף אלימות מילולית נגד השמאל.

     

    "יפה, ותסכים איתי שהצל נמחק לחלוטין מהתעשייה. אף אחד לא יזמין אותו להופעות, ולא ידבר איתו. הוא משלם את המחיר. אורנה בנאי אמרה את הדעה שלה. האם היא שילמה מחיר אמנותי? לא ממש. אני כמובן לא מצדיק את האלימות המילולית ואני בז לה וחושב שאלה גיבורי מקלדת שיושבים בבית והופכים את השיח לגרוע ורדוד ונוראי ושיש להפעיל נגדם משטרה. אבל מצד שני, אם אורנה בנאי או אחרים יוצאים בהצהרות, הם צריכים לקחת בחשבון שהתגובות יהיו בהתאם. אני יכול להסכים עם הקביעה שהמדינה אכן הולכת ימינה וזה ניכר גם ברשתות. אחרי שאנשים רואים את ההתנהגות בצד הערבי, מאוד קשה להם להקשיב לדעות שמצדיקות את זה".

     

    אז האמנים מהשמאל צריכים לפחד להביע עמדה?

     

    "לא, למה? יהרגו אותם ברשתות? תמיד יהיו את אלה שיתמכו ואת אלה שיתקפו אותך. אתה לא יכול לדבר ולצפות שרק יפרגנו לך".

     

    אתה קצת ממעיט בכך שהאלימות ברשתות זולגת למציאות. השנאה לתקשורת למשל התבטאה בניסיון לתקוף את אמנון אברמוביץ'. גם הלינץ' בבאר־שבע לא מנותק מהאלימות וההתלהמות ברשתות.

     

    "מה שקורה בחוץ זה ממש לא רק תולדה של הרשת. העיתונים והטלוויזיה נותנים ללא הפסקה תמונות מהפיגועים וכל זה מלבה שנאה ומתנקז למה שקרה השבוע במקרה המזעזע שבו בחור אריתראי שילם בחייו. אי־אפשר להפיל את זה רק על הרשת. זה מחלחל מכל כיוון וגורם לאנשים להיות יותר עצבניים, שונאים ורוצים לנקום כי הם רואים את התמונות מול העיניים. הטלוויזיה לא מתעסקת בפורנוגרפיה של דם ופיגועים ופרצופים מבועתים וראיונות נון־סטופ של כמה האנשים מפחדים על הילדים שלהם ונותנת בכי קורע לב מול המצלמה? כולם עושים את זה והאלימות יוצאת משליטה. אז פעם זה פוגע באברמוביץ' ופעם זה פוגע בבנט שבא לנאום ושורקים לו בוז כדי שלא יעלה לבמה או שיורקים או שזורקים עליו דברים או שלא נותנים לדבר. וזה בסדר? ברור שצריך להוריד את מפלס האלימות, גם ברשת. אבל לא רק".

     

    אתה עצמך עברת משהו כזה?

     

    "כשהודעתי שאני הולך להיות היועץ של נתניהו, התגובות היו מאוד חריפות. אנשים כתבו לי, 'מפסיקים לשמוע אותך, למה אתה צריך את זה'. ולא רק בפייסבוק. אנשים בשטח פעלו כדי להפסיק לי את תוכנית הרדיו, כשהיא לא פוליטית בעליל. בטלוויזיה הפסיקו לי את העבודה בפאנל של רשת בבוקר, בטענה שמתעסקים שם באקטואליה. לפחות היה לי את האומץ לצאת החוצה ולהגיד שאני לא מתעסק בזה בשידור, לא כמו כל מיני עיתונאים שהראו סקרים בימים שבהם אסור לפי החוק להראות אותם".

     

    הררי, 59, אחד מאנשי התקשורת המצליחים בישראל בעשורים האחרונים. יסגור בקרוב 20 שנה לתוכנית 'דידי לוקאלי' שמשודרת ברדיו 103FM ובסינדיקציה ארצית. באחרונה הוא החל לעבוד על תוכנית טלוויזיה "שתתמקד בהיבט החברתי", וגם על פורמט שייקח את תוכנית הרדיו המצליחה שלו לטלוויזיה. "זה לא פשוט. המון שנים רודפים אחריי לעשות תוכנית רדיו בפורמט טלוויזיה. אף פעם לא רציתי, כי זה היה מאבד מהקסם של הרדיו. העידן של הפייסבוק והיוטיוב יכול לאפשר את זה בצורה יותר טובה. יש דיבורים עם הזכיינית רשת על תוכנית כזו. יכול להיות שנלך על לייט־נייט בסגנון הווארד סטרן".

     

    כיועץ תקשורת, איך אתה מנתח את פרשת אייל גולן?

     

    "מבין את הרעש התקשורתי שזה עשה, כי אייל גולן מאוד מוכר. מוסרית הוא קיבל טלטלה מאוד רצינית, והבין שלא הכל מותר, גם אם זה חוקי".

     

    איפה הוא טעה?

     

    "היבריס, ואמרתי לו את זה. כחבר אמרתי לו את האמת בפנים. הוא שגה בהתנהלות. הוא היה בקטע של 'אני אליל בלתי מעורער שמותר לו הכל'. הוא לא הבין שזה לא ככה ולכן חטף סטירה מאוד רצינית. אייל יצא אדם טוב יותר מזה".

     

    עד כמה הוא נפגע?

     

    "אני חושב שנפגע זמנית בלבד. אייל חזר מהר מאוד למקומו הטבעי. חד־משמעית".

     

    למרות שתקופה ארוכה כמעט ולא השמיעו אותו בגלגלצ ובגל"צ?

     

    "בסדר. הצביעות של תחנות רדיו מסוימות, להחרים מיידית אנשים, לא כל כך מזיזה לו. הקהל הצביע ברגליים. קשה לי לשכוח להקות מסוימות שאחד מהחברים בהן נחשד באונס ולמרות זאת בגלגלצ המשיכו להשמיע את השירים שלהן. בטח כשמדובר באמנים בחו"ל שעשו דברים לא ממש טובים. אבל עם אייל הייתה יד קלה על ההדק. מאוד".

     

    איך אתה מסביר את הדעיכה היחסית של המוזיקה המזרחית?

     

    "היה בונטון מטורף של המוזיקה המזרחית אבל אז זמרים ניסו לרכוב כל פעם על סגנון מסוים של שיר, הוציאו 7־8 העתקים והרמה ירדה מאוד. המוזיקה המזרחית הייתה צריכה לקבל את הסטירה הזו, להירגע ולחזור לשירים טובים יותר".

     

    קרה פעם שפיספסת להיט מזרחי?

     

    "בטח. נדמה לי שאת 'טרמינל 3' של דודו אהרון לא השמעתי בהתחלה כי לא חשבתי שהוא יהיה כזה להיט. דודו התבאס קצת, אבל הבין שאני משמיע רק את מה שאני אוהב".

     

    עדן בן־זקן עושה קולות של איום על שרית חדד?

     

    "אף אחת לא יכולה לאיים על שרית חדד, כי היא זמרת משכמה ומעלה, אחת בדורה, פרפורמרית מעולה ועם הרגליים על הקרקע כל הזמן. לגבי עדן, אהבתי את השיר הראשון שלה, 'מנגינה', ואחר כך הגיעו דברים פחות טובים. את 'מלכת השושנים' אני לא יכול לנגן ואני מבין שזה להיט מטורף, אבל לא אוהב את השיר".

     

    הופתעת מהיסטריית סיינפלד בארץ?

     

    "שמע, זה בטח תענוג ענק לראות אותו אבל זו גם אמירה של הקהל על עצמו, כאלה שרוצים להראות ש'הנה, אני יכול ללכת לסטנד־אפ באנגלית ואני מבין הכל, אני חכם'. אתה מכניס את עצמך למיליה מסוים, אני בטוח שחלק קנו כרטיסים רק כדי להגיד שהם שם. אני אלך לראות אותו כי זה מעניין אותי. בכלל, אני חושב שהוא מכר בסופו של דבר הופעה אחת, ושלוש זה שידור חוזר, כי ככה אנחנו רגילים לראות את סיינפלד. לדעתי אותם אנשים יילכו לכל ההופעות".

     

    razs@yedioth.co.il

     


    פרסום ראשון: 20.10.15 , 20:48