זה כבר לא יהיה השיר שלנו

הפרח בגני

שימי תבורי העדיף ג'וב בניו–יורק וסידר לזהר ארגוב המנון

השיר שמזוהה טוטאלית עם זהר ארגוב ומסמל את תחילת הכניסה של המוזיקה המזרחית למיינסטרים בכלל לא נועד לארגוב במקור. אביהו מדינה, שכתב והלחין את 'הפרח בגני' עם משה בן מוש, ייעד את השיר לשימי תבורי. "אני אז בשיא הקריירה. בשיא של השיא, בנות היו תולות תחתונים על החבל אצל אמא שלי", נזכר תבורי. "ב־77' ובשנים הבאות זכיתי בשלושה מקומות ראשונים בפסטיבל הזמר המזרחי. אז יום אחד אביהו נותן לי את 'הפרח בגני'. עוד בקסטות הגדולות, של פעם. הוא אמר לי, 'זה שיר יפה, תשמע אותו, תבצע אותו בפסטיבל הבא'. אבל אני חשבתי יותר רחוק. קיבלתי הצעה להופיע חודש ימים במועדון ישראלי בניו־יורק ולהרוויח 15 אלף דולר להופעה, ויתרתי על השיר".

ואיך הוא הגיע לזהר?

"זהר היה חבר ילדות שלי. שנינו עבדנו בצבע אצל אחי, שהיה קבלן. היינו צובעים, שרים, נהנים מהחיים. תפסתי אותו ואמרתי לו שיש איזה שיר שאני לא הולך לבצע כי אני נוסע ונתתי לו את הקלטת. הוא התחיל להיות בקשר עם אביהו. בהתחלה, זהר בכלל לא רצה את השיר. הוא לא ממש אהב אותו. בסוף הוא השתכנע".

התחרטת?

"ממש לא. כל אחד והמזל שלו. אני נסעתי לניו־יורק, הכרתי את אשתי הראשונה וזכיתי בשלושה פרחים".

סוסעץ

גידי גוב ויתר על 'סוסעץ' כשהבין שהוא נכנס לטריטוריה של אריק איינשטיין

שיר הנושא של הקלאסיקה הישראלית שביים יקי יושע בסוף שנות ה־70 הוא קלאסיקה בפני עצמו. יענקל'ה רוטבליט כתב, שמוליק קראוס הלחין ואריק איינשטיין ביצע בקולו הקטיפתי. השיר נכתב בנסיעה מתל־אביב לכפר־סבא, סיפר בעבר קראוס, והוסיף שהשריקה בסוף השיר היא שלו. פרט אחד בחר להשמיט לאורך השנים: למרות שהשיר יועד לאיינשטיין, קראוס הציע אותו לזמר צעיר בשם גידי גוב. "זה סיפור די מוזר", מעיד גוב, "ומכיוון שהמשתתפים בו כבר לא איתנו לצערי, אני כבר יכול לספר אותו: אותו שמוליק, שהיה איש לוהט וחם, חיבב אותי. הכרנו, לא זוכר מאיפה. יום אחד הוא אמר לי, 'בוא, יש לי איזה תקליט, אני רוצה שתשיר בו'. אחרי שהקלטתי אני קולט שזה שיר שאריק איינשטיין, שמאוד הערצתי, אמור לשיר. 'אמרתי מה קורה פה? הבנתי שהיה איזה עניין ביניהם. אריק היקר והצנוע והמתוק אמר לי כל הזמן, 'אין בעיה, אין בעיה', אבל לא הרגשתי טוב עם כל העסק. היה לי מספיק שכל להגיד, בוא נעצור את זה פה. ביקשתי לא לפרסם את השיר בביצועי וקראוס היה מספיק נחמד כדי להתחשב בבקשתי". לפני כשלוש שנים, פורסם הביצוע כחלק מהוצאה מחודשת לאלבום הבכורה של גוב.

מי שמאמין לא מפחד

וכך פיספסו שרית חדד וליאור נרקיס את השלאגר של אייל גולן

הגורל לא תמיד מחייך אל שרית חדד. הנה, ההמנון של אייל גולן ועכשיו גם של החמאס, היה בכלל אמור להיות שלה. "'מי שמאמין לא מפחד' הוא שיר שידעתי שהוא מצוין", מספר יוסי גיספן. "נתתי אותו לשרית חדד ולא עירבו אותי במהלך ההפקה. קיבלתי תוצאה שלא התחברתי אליה. עשו לזה אופי חסידי כזה. זה היה יפה כשלעצמו אבל זה לא הרגיש לי נכון. אז לקחנו את השיר והעברנו אותו לליאור נרקיס. הוא הלך והתייעץ עם חברים. החברים אמרו לו שהפזמון לא מספיק חזק. הוא ויתר עליו. אמרתי אוקיי, ניתן את זה לאייל גולן. אייל נדלק על השיר מהרגע הראשון. וזהו. מה אפשר ללמוד מזה? שלפעמים לא צריך לחשוב יותר מדי. ליאור נרקיס אמר שזה אחד הפספוסים הגדולים בקריירה שלו".

נסיך החלומות (ולנטינו)

בקדם אירוויזיון עיקמו את האף, אילנית ויתרה ושוב גלי עטרי הרוויחה

ב־77' דחתה הוועדה המארגנת של הקדם אירוויזיון שבראשה עמד יצחק שמעוני המיתולוגי שיר שכתבה שמרית אור והלחין קובי אושרת. האשמה: משהו שמירי רגב הייתה מכנה היום אנטי־לאומיות. "אני עוד זוכר ששמעוני אמר שלא ייתכן שישראל תשלח שיר על ולנטינו, ומה עם שדות שבעמק, ארץ ישראל וכולי. ולנטינו זה בכלל גוי ומה פתאום", מספר אושרת. "עכשיו, השיר היה מיועד לאילנית, שבאותה שנה שרה את כל שירי הקדם. גלי הייתה זמרת שלי והתחלנו לעשות יחד אלבום. כשאילנית ויתרה על השיר ישר הצעתי אותו לגלי. והוא הפך ללהיט גדול מאוד, והאמת? הוא אולי היה יכול לזכות אז באירוויזיון".

ומסתבר שעטרי היא זמרת שפעם אחר פעם זוכה בלהיטים שאחרים דחו. גם הלהיט שלה 'אין לי ארץ אחרת', היה בכלל שיר של אריק סיני. "היינו חברים טובים והיה לנו אותו מלהק", היא אומרת. "חיפשתי שירים והוא נתן לי קלטת, ואמר מה שתמצאי פה ותאהבי, קחי לך. זה היה מאוד נדיב מצידו. פליתי - כמו שפולים כינים - מתוך הקלטת את השיר.

"אבל היו גם פספוסים שלי. למשל 'לאורך הים', ששרה עפרה חזה ז"ל. זה לא התאים לי. גם 'שיר בכיף'. מי שכתבה את 'לאורך הים' (אילה אשרוב - גב"ח) השמיעה לי אותו והוא שיר מאוד יפה אבל לא יודעת, משהו שם לא היה עד הסוף. לא התחבר. לא כל שיר שטוב למישהו אחר טוב לך. כמו זוגיות. יש גבר שהוא נפלא בשביל מישהי אחת ונורא בשביל מישהי אחרת. 'שיר בכיף' היה שיר נורא כיפי, אבל הרגשתי שזה לא יהיה אמין מצידי לשיר אותו. אני פשוט לא מספיק כיפית".

שיר לשלום

קרב אגו העביר את 'שיר לשלום' מלהקת חיל הים ללהקת הנח"ל

על פי טענה עיקשת, 'שיר לשלום' הוצע קודם ללהקת חיל הים ומנהלה המוזיקלי, בני נגרי, דחה אותו. שמעון ויצמן, הביוגרף הלא רשמי של להקת הנח"ל, מכחיש בתוקף. "יענקל'ה רוטבליט כתב את השיר בלונדון ושם גם פגש את יאיר רוזנבלום שהלחין", מספר ויצמן. "זה בפירוש נוצר למעננו. הסיפור על להקת חיל הים הוא מין שמועה שהתגלגלה".

כמה ימים מאוחר יותר ויצמן חוזר עם עדכון מפתיע. "אני די בהלם", הוא מודיע. "דיברתי עם בני נגרי, שחי בלונדון וזו תשובתו: 'יאיר רוזנבלום נתן את השיר לחיל הים כשהייתי המדריך המוזיקלי שלהם, ולמרות זאת התעקש לעבד את השיר. סירבתי בתוקף. 'זו הלהקה שלי ואני המעבד', הבהרתי. אז הוא לקח את השיר ללהקת הנח"ל".

ריקוד רומנטי

את השיר שסידר לו קאמבק, ישי לוי היה צריך לקחת בכוח

השנה היא 2008, וישי לוי, זמר ענק עם היסטוריה של אלימות והתמכרות לסמים, מוציא את האלבום 'ריקוד רומנטי' שמסדר לו קאמבק מפואר. אלא ששיר הנושא של האלבום, הלהיט שפילס ללוי את הדרך למרכז, לא היה אמור להיות שלו. "הלחין אותו הקלידן שלי אז, רביב בן מנחם (ולימים האיש מאחורי הפרויקט של רביבו, גב"ח). הוא השמיע לי שיר אחר ואמר יש לי עוד שיר, אבל הוא לא בסגנון שלך. אמרתי לו, אני יש לי סגנון?! אני שר הכל! אז הוא השמיע את 'ריקוד רומנטי', ואמרתי לו שאני לוקח אותו. הוא אמר אי־אפשר, זה כבר אצל זמר אחר, לא זוכר את השם. אמרתי לו, מה זה? זה שלי! תמשוך את זה ממנו בחזרה! הוא צילצל בעשר בלילה, ואמר אין, הזמר לא מוכן. אמרתי לו, לא מעניין אותי, מחר אנחנו באולפן מקליטים אותו. ואני אגיד משהו בשיא הצניעות: אם הוא היה יוצא אצל זמר אחר, לא נראה שהוא היה עושה משהו כמו שהוא עשה. גשם יורד רק בחורף".

כשהלב בוכה

זהבה בן לא רצתה שיחשבו שהיא דתייה. שרית חדד זכתה

השיר האהוב ביותר של שרית חדד לפי רשת ג' ומהשירים הים־תיכוניים היחידים שהצליחו להיכנס לקאנון של שירי יום הזיכרון. יוסי גיספן, שכתב את המילים ללחן של שלמה אלבז בעקבות הלינץ' ברמאללה (ומוכר גם כ'שמע ישראל'), בטוח שהעובדה שהשיר מצא את דרכו לחדד זה רק עניין של גורל. "אני מאמין שלכל שיר יש כתובת, לפעמים זה אני שטועה בכתובת. לגבי 'כשהלב בוכה' נפגשנו עם זהבה בן שהמנהל שלה אז היה אלי בנאי והיא לא התחברה. לא אהבה. היא אמרה מה פתאום, יחשבו שאני דתייה, ויש לי אמונה אבל זה לא העניין. שרית חדד ואבי גואטה מהרגע הראשון התחברו לשיר. ומשם ההמשך כבר ידוע".

הללויה  

הכל עובר חביבי וירדנה ארזי ויתרו על השיר שלבסוף זכה באירוויזיון

גם היום המלחין קובי אושרת זוכר את עצמו מתרוצץ בסבנטיז ממקום למקום - מהקדם אירוויזיון ועד לפסטיבל הזמר והפזמון - וסופג דחיות. 'הללויה', הוא מודה, היה הרבה זמן שיר עם מנחוס. "הבנתי שלשיר אין מזל", הוא נאנח. "בסוף הוא הגיע להכל עובר חביבי והם התלהבו. ואז שלומית (אהרון) חטפה התקף של אני לא יודע מה. היא התחשמלה באיזו הופעה בחיפה, עבר עליה זעזוע קשה והיא החליטה שהיא לא רוצה להופיע יותר. כלום לא עזר. נותרתי עם השיר ביד. ותיכף התחרות, כן? אז שלמה צח, שהיה המנהל של גלי עטרי, שמע את השיר ואמר, 'קח את גלי ותקים להקה'. זה מה שקרה. הקמתי את להקת חלב ודבש ממש במודל חביבי. והדבר הראשון שהם עשו היה לזכות באירוויזיון.

לגלי עטרי, מצידה, יש תוספת משעשעת לסיפור: "גרתי ברחוב ארלוזורוב 140 בתל־אביב ושלומית אהרון גרה עם יובל דור באותו בניין. הם היו בקומה ראשונה ואני הייתי בקומה שנייה. שכנים, בקטע של ללכת לקחת כוס סוכר. כשהתאמנתי על השיר היא הייתה שומעת אותי צורחת מהקומה השנייה את 'הללויה'. היא עלתה! דפקה בדלת! לא קורה כל יום ששני אנשים שונים שגרים באותו בית נתקלו באותו שיר. אבל היא באמת הייתה שלמה לא לעשות את זה. לימים זה זכה. והחביבים אומרים בכתבות שזו החמצה שלהם".

אבל החביבים לא היו היחידים שפיספסו את השיר. גם ירדנה ארזי הייתה שם קודם. "ב־78 יזהר כהן זכה במקום הראשון והיה באירוויזיון ושנה אחר כך התקיים בארץ הקדם ושלמה צח אמר לי שיש לו שיר מאוד יפה", נזכרת ארזי. "שמעתי את השיר והסכמתי בשמחה, כי הוא באמת היה שיר מקסים. במקביל הציעו לי להנחות את האירוויזיון ואז עמדתי בפני דילמה. שלמה צח אמר, את ההנחיה של האירוויזיון יש לך בטוח, אף אחד לא מבטיח שיבחרו אותנו בקדם. ככה בחרתי את ההנחיה, ולא הצטערתי".

פתאום עכשיו פתאום היום (אהבתיה)

יהורם גאון טס לחו"ל והחמיץ קלאסיקה. ולא בפעם האחרונה

אמצע הדרך של אמצע הדרך בתרבות הישראלית. אבל יהורם גאון, האיש שלו נכתב השיר במקור, מסרב להתאבל על הפספוס. "טסתי לחו"ל להופעה, וצילצלו לספר לי שיאנק ׁ(יעקב) הולנדר כתב לי שיר בשם אהבתיה. עוד לפני ששמעתי אמרתי, 'הפעם אני אצטרך לוותר'. רק בגלל שהייתי בחו"ל, מהסיבה הכי פרוזאית. לא היו כאן שיקולי טעם. לא קרה שום דבר, שלמה ביצע והכל בסדר.

זה לא היה הוויתור היחיד של גאון על קלאסיקה. סיפור שכבר הפך למור"ק בפני עצמו הוא על 'ליל חניה'. "למיטב זיכרוני יאיר רוזנבלום צילצל הרבה פעמים ופשוט לא הלכתי אליו, על אף שקבעתי לבוא אליו. כנראה הייתי עסוק. הייתה לי תוכנית יחיד, לא היה לי זמן. אבל אני חושב שהוא נפגע ופשוט התייאש. צילצל בלי סוף. אני רק יודע שהוא היה מציג את זה בהופעות בתור 'השיר שיהורם גאון לא רצה'".

"יהורם גאון עד היום לא הרים ליאיר רוזנבלום טלפון", צוחקת ארזי, אחת מהמבצעות של השיר. "חנן יובל נורא רצה לשיר את השיר סולו והצמידו לו שני משוחררים מלהקת הנח"ל. הוא בלע את הצפרדע ואני לא חושבת שהוא מתחרט על זה עד היום".

אבל גם לגאון, מתברר, יש שיר אחד שהוא מגדיר כהחמצת חייו. "הייתי צריך לשיר את 'הו רב חובל' בערב לזכרו של יצחק רבין. שוב נסעתי לחו"ל. ביקשתי לתת לי אפשרות להקליט את השיר ושישמיעו אותו בערב. לא היו מוכנים. נדמה לי שנעמי שמר סירבה. אז פנו למיטל טרבלסי. ככה הפסדתי את אחד השירים הנפלאים ביותר שנכתבו. בעיניי זה הפספוס הכי גדול שלי".

לקחת את ידי בידך 

ג'וזי כץ לא שוכחת את הג'ננה שחטפה כששמעה את יהודית רביץ מבצעת את השיר שהובטח לה

ג'וזי כץ עדיין זוכרת את השיר ששמוליק קראוס הבטיח לה והגיע איכשהו ליהודית רביץ. גם המילים, נטען לא פעם, מבוססות על מערכת היחסים שלה ושל קראוס. "אבל כמו כל דבר מהתקופה ההיא יש כאן ויכוחים", היא מסייגת. "יענקל'ה רוטבליט כתב את המילים ונתן לי אותן. אני ושמוליק באולפן ומתי כספי היה שם והלחין, אבל לא הקלטנו. בתקופה ההיא לא הייתי קשורה לשום חברת תקליטים. בדיוק נולד לי הבן השני. שמתי את המילים בכיס האחורי של הג'ינס והמשכתי עם החיים שלי. אמרתי ששמוליק יטפל בזה ושאני אשיר את זה. הוא ידבר עם מתי. עבר חודש, אני עם שני תינוקות אנד א קרייזי האזבנד. לא היה לי איך לקדם את זה. לא כמו הבנות של היום, שישר יודעות לאן ללכת. וביום שישי אחד פתחתי את כל החלונות בבית, היה לי נהדר. אני מנקה את הבית, מתכוננת לצאת ולפגוש את שמוליק בכסית עם שני הקטנים. אני פותחת את הרדיו ושומעת את השיר הזה עם יהודית רביץ! גם את החברות בלהקת גזוז אני פיספסתי בגלל שמוליק. בקיצור, שמעתי את השיר וחטפתי ג'ננה. הרגשתי ממש סטירה. לא היו בסדר איתי. כאב לי. ואני לא זוכרת למי צילצלתי קודם: ליענקל'ה, או למתי. אז כל אחד אמר, 'זה לא אני שנתתי לה!' ובסוף מישהו, כדי לצאת מהעניין, אמר, 'זה שמוליק נתן'. כולם אמרו 'עברו כמה חודשים ואת לא עשית עם השיר כלום. אז מישהו נתן ליהודית'. רק שנים אחרי זה אני והיא נפגשנו וצחקנו על זה. עכשיו אני לא יודעת מה נכון. הדבר היחיד שנכון הוא שאני פיספסתי את זה".