בדרך לחמאסטן בג'בל מוכבר

העימותים בין פלסטינים לכוחות צה"ל על הגדר ברצועת עזה נדחקו לשולי החדשות. הם ממשיכים להתרחש יום־יום, אבל כאשר מחבלים יורים ודוקרים במרכזי הערים, טבעי שניסיונות חוזרים ונשנים לפרוץ את הגדר נדחקים לשוליים. כל זמן, כמובן, שהם לא גובים מאיתנו קורבנות. ככה זה אצלנו — רק כשיש דם, יש כותרות.

אלא שאי־אפשר להבין את גל הטרור הנוכחי במנותק מהסיפור העזתי. והגדר, שמעליה נזרקים עכשיו אבנים ובקבוקי תבערה כדי לפגוע בחיילי צה"ל, היא לב ליבו של הסיפור.

ברחנו מהביצה העזתית והשארנו אותה מאחורי הגדר. כמה נוח. בחסותה של אותה גדר אפשר להמשיך ולעצום עיניים מול המציאות. זו הרי בדיוק מטרתה: להשאיר את הצרות מאחורינו ולקוות לטוב. אבל טבען של ביצות הוא שיתושים ממשיכים להתרבות בהן, וגדרות — כידוע — לא חוסמות יתושים. גם לא טילים. גם לא הפעלה מרחוק של הטרור ביו"ש, בירושלים ובכל ערי ישראל.

ב"צוק איתן" ובמבצעים קודמים היו לנו הזדמנויות לייבש את ביצת הטרור, אבל פחדנו ממחיר הדמים שמיטוט שלטון חמאס בעזה יגבה. הפחד שלנו רק העצים את חמאס, ובמקביל גימד את הרשות הפלסטינית. וכשאבו מאזן הבין לאן נושבת הרוח ברחוב הפלסטיני ועד כמה עומד שלטונו על כרעי תרנגולת, הצטרף גם הוא לדרך הטרור.

חששנו לשקוע בבוץ העזתי. כעת, את אותו בוץ מיידים בנו היום חמאס ופת"ח במשותף, באמצעות טרור בכל פינת רחוב במדינת ישראל. פחדנו מעזה, קיבלנו את עזה ברעננה.

במקום להחליף את הדיסק השרוט, אנחנו חוזרים כעת בדיוק על אותה מנגינה צורמת. את אותה שיטה קלוקלת — להחביא את הטרור מאחורי הגדר — אנחנו מבקשים לייבא כעת לירושלים, ולגדר את עיר הבירה שלנו לדעת. כך, במו ידינו נקים את שכונת חמאסטן בג'בל מוכבר.

מפתה מאוד להתגדר. כי בשלב הראשון החיץ הפיזי אכן מוריד את מפלס הטרור. הבעיה שבחסות השקט הרגעי, אנחנו מסניפים בשקיקה את השגרה הממכרת ועוצמים עיניים חזק־חזק כדי שלא לראות את מה שנרקם מאחורי הגדר. לא לראות את המנהרות, לא להאזין לקולות ההסתה, לא להתמודד עם החינוך לשנאה, רק להשאיר באגואיסטיות את הצרות לדור הבא.

מאחורי גדרות לא מתרחשים נסים. להפך: גדר היא מדגרה לטרור עתידי, מפני שהיא סמל להיעדר משילות ולפחדנות. "ומה הערים אשר הוא יושב בהנה — הבמחנים אם במבצרים", שואל משה את המרגלים היוצאים מן המדבר לרגל בארץ. ורש"י מבאר כי משה נתן למרגלים סימן: אם העם יושב במחנים, כלומר בערים ללא חומה, סימן שהוא חי לבטח; אבל אם הוא יושב במבצרים, מאחורי חומות, סימן שהוא חלש ופגיע. ובמקום שבו יש חולשה ופגיעות, שם יצמחו אלימות וטרור.

כדי לשרוד לאורך זמן בג'ונגל המזרח תיכוני, יש למגר את הטרור ולא לטאטאו מתחת לגדר. צה"ל יכול להמשיך ולשבת על הגדר, רגל פה רגל שם, אבל במוקדם או במאוחר, כדי להחזיר את השלווה לרחובות, מדינת ישראל תיאלץ לחדור פנימה אל ליבה של עזה ולמוטט את שלטון הטרור. √