נסקל ונדרס
אברהם (אשר) חסנו נפגע ממטר אבנים סמוך לחברון ועצר בצד הכביש • הוא יצא מהמכונית, בידו אלת עץ, כשלפתע שעט לעברו נהג משאית פלסטיני – ודרס אותו למוות • הנהג נמלט, הסגיר את עצמו לרשות וטען: זו הייתה תאונת דרכים • אבל בישראל בודקים חשד שמדובר בפיגוע
על הכביש עומד אברהם (אשר) חסנו. על ראשו כיפה. בידו אלת עץ. זמן קצר לפני כן הותקף באבנים, והוא החליט לא להבליג. כעת שועטת לעברו משאית. בתא הנהג שלה יושב פלסטיני. הוא מחזיק בידו סיגריה. מישיר מבט לעבר חסנו. ואז דורס אותו למוות. עוד ישראלי נהרג בכבישי יהודה ושומרון – והכל לעיני המצלמה.
זה קרה מעט אחרי השעה 12:30 בצהריים. המקום: צומת אל־פוואר, דרומית־מערבית לחברון. חסנו בן ה־54, תושב קריית־ארבע, נסע לראות רופא בירושלים, כשלפתע הוא נרגם במטר אבנים על ידי פלסטינים שעמדו בסמוך לכביש – ושמשת הפז'ו האדומה שלו התנפצה. חסנו עצר בצד הדרך, נטל את האלה שהחזיק בתוכה למקרה חירום ויצא מהרכב.
חסנו חשב שמיידי האבנים מהווים את האיום הגדול על חייו, כשפתאום הבחין בזווית העין במשאית עם לוחית רישוי פלסטינית שדוהרת לכיוונו. הוא ראה אותה מתקרבת, אבל לא יכול היה לעשות דבר. בתמונות מהזירה הוא עוד נראה מניף לעברה את אלת העץ, אולי כאינסטינקט הישרדותי אחרון, כשבאותו זמן יידוי האבנים עליו לא פוסק. חסנו נפגע מהמשאית, הוטל מתחת לגלגליה, ונפצע אנושות. כוחות מד"א הגיעו למקום תוך זמן קצר, ביצעו בו פעולות החייאה, אך לשווא. הוא מת מפצעיו.
מיד לאחר הדריסה נמלט נהג המשאית לכיוון העיירה הסמוכה דהריה. כוחות הביטחון ניהלו אחריו מצוד, אולם לא הצליחו לעלות על עקבותיו. כעבור שעה של חיפושים התברר כי הוא הסגיר את עצמו למנגנוני הביטחון הפלסטיניים וטען בתוקף כי לא מדובר בפיגוע. "זו הייתה תאונת דרכים", אמר. "לא התכוונתי לפגוע בישראלי".
במקביל פתחו צה"ל והמשטרה בחקירת האירוע כדי לברר אם מדובר בתאונה או בפיגוע. ביישובו של חסנו כבר בטוחים בתשובה: מדובר בפיגוע לכל דבר. "הגמגום המתמשך שמתקיים בפועל על ידי ממשלת ישראל מאפשר למחבלים להמשיך ולפעול", אמר ראש מועצת קריית־ארבע–חברון מלאכי לוינגר. "צריך לעבור מפסיביות ומגננה לקביעת עובדות, לבנות יישובים חדשים ביהודה ושומרון היום, לא מחר. שבענו מדיבורים, אנו דורשים מעשים".
חסנו, שעבד כמנהל המטבח בישיבה התיכונית עתניאל, הותיר אחריו אישה ושבעה ילדים. אשתו, שעובדת עימו במטבח הישיבה, סיפרה כי ליבה ניבא לה רעות ברגע שנודע לה על הדריסה. "מיד כששמעתי שקרה משהו באזור הרגשתי שזה אשר שלי", סיפרה. "אנחנו מחוברים בלב ובנפש. אשר נתן את נשמתו בשביל ארץ ישראל, ואם צריך גם אני אתן את נשמתי. הוא השאיר לנו צוואה שלא לעזוב את ארץ ישראל. אשר שלי היה איש חסד שכל מה שעניין אותו היה לעשות חסדים. אנחנו שבורים, אבל אנחנו נתגבר בעזרת השם ונצא מזה".
על קריית־ארבע ועל שכונת רמת־ממרא שבה התגורר חסנו ירד אתמול אבל כבד. ההרוג היה דמות מוכרת ביישוב ובשעות הפנאי שלו עסק בפעילות חברתית. קרוביו ושכניו סיפרו כי הוא הוביל בהתנדבות פעילויות לילדים – משיעורי תורה ועד טיולים. רק לפני שבועיים רכש אלפיים שקיות הפתעה לילדי קריית־ארבע וחילק להם אותן בטקס "מעמד הקהל" שאירגן. "הוא היה אהוד על כל הילדים", סיפר שכנו אורי צברי. "הייתי מתפלל איתו בכל בוקר. איש יקר". חברת המשפחה הוסיפה: "הוא היה נשמה טובה. תמיד היה מארח חיילים בבית".
ראש המועצה לוינגר סיפר כי הכיר את חסנו מקרוב. "הוא היה איש גומל חסד, תושב ותיק מאוד בעיר האבות", אמר. "הוא תמיד היה היה מגיע ללשכתי ושואל בתקיפות למה אין לנערים מסגרות אחרי הלימודים, מברר איפה אפשר להוסיף עוד חוג. הוא היה עומד על העקרונות שלו בשביל הנערים של קריית־ארבע. ליבנו כעת עם המשפחה".

