בפה מלא

כשהחיים לא נותנים לך בריוש וחלות ‑ תאפה פיתות נימוחות מקמח מלא ולחם שיפון נפלא

נירה רוסועדכון אחרון: 23.10.15 , 00:15

הכל התחיל כשניסיתי למצוא מתכון מהיר ופשוט לפיתות מקמח מלא. פניתי מיד לחברתי אִלהם מטייבה, שעליי וגם עליה נאסר לאחרונה לאכול סוכר. אני עברתי מיד ללחמי שיפון 100 אחוז. הם אהובים עליי כנפשי: זה של "בן לחם" מצוין, אך רחוק מהבית וקשה להשגה; יש אחרים טעימים, אך הם אינם 100 אחוז ולא חשוב מה כתוב; וזה של "לחם ארטיזן" הוא גם אמיתי, גם כבד ונפלא, גם חמצמץ במידה, גם קרוב הביתה, וגם יקר.

רק שבכל מקרה, במרדף אחרי לחם שיפון או חיטה מלאה הנוסחה היא: פקקים, חניה, תור, לחם ושוב מסע טריאתלוני הביתה.

ובינתיים, בטייבה, בדיוק במשך זמן זה לשות אִלהם אינסיראת ונוסיראת טאוויל, שתיהן אופות מנוסות, בצק מקמח מלא וסובין, מתפיחות אותו ואופות המון כיסי בצק שנקראים אצלן "פיתות שחורות".

טוב, תראו. אני לא אתקטנן על כסף. אבל כיכר קטנה ונהדרת באמת של "ארטיזן" היא עניין יקר. מובן שלא ערכתי מבחן טעימות מקיף, אך לחם השיפון 100 אחוז של "לחמים" לוקח בעיניי את המקום הראשון. לגבי פיתות ביתיות – התמחור הוא באגורות. הן גם סוחבות היטב חומוס וטחינה ובכך נפחית גם את האינדקס הגליקמי הנמוך ממילא. אם נוסיף סלט קטן, אז בכלל. ואם נוסיף לסלט המון עלי פטרוזיליה ונענע וסלרי (!!) קצוצים במעט שמן זית במעבד מזון – כי אז עשינו גדולות ונפלאות.

סיר חשמלי לאפיית פיתות. יעיל גם לפוקאצ'ות

שכחתי לציין שהפיתות של נוסיראת טאוויל מכילות גם סובין שיבולת שועל (לא חשוב איך מכינים).

אבל מה שבאמת הורס הוא הטעם. מה שחודר לבבות הוא המרקם. מה שמתקבל בסוף הוא עדן עדנים שאי־אפשר למצוא לו תחליף (הפיתות מקמח מלא של ארטיזן נפלאות – אבל יש בהן מעט סוכר). שום פיתה שאכין בבית לא תתקבל כך, והפיתות שלי מצוינות.

פניתי לאלתר אל הגברת נוסיראת למתכון אינסטנט: זול, חסכוני, שאני יודעת בדיוק מה הכנסתי בו.

"אין בעיה, מותק", ענתה הבת שלה, זאידה. "קודם כל את קונה גרגירי חיטה".

לחם השיפון של ארז קומרובסקי. גם לבריאותנים וגם לנהנתנים

ונוסעת לטחון בשכם, כמו שאתן עושות?

"לא, עוד לא. עכשיו שוטפים ארבעה קילו גרגירים במים, בוררים פסולת החוצה..."

וטוחנים? נו כבר...

"לא מותק. עכשיו שמים על יריעה ומייבשים בשמש. על הגג".

הגג שלי משופע! כמו צריח של מסגד! החיטה תנשור עלינו בהמוניה! נוכל לכתוב גרסה חדשה לשיר: אופס! החיטה צונחת שוב!

"תלכי לבית אחר שייתנו לך גג, ועכשיו תיתני לה להתייבש, לחיטה. זה לוקח זמן".

ואז אני נוסעת לשכם לטחון?

"זה הצעירות עושות! אמא שלי, למשל, טוחנת בריחיים שלנו, בחצר".

בטח, בטח בחצר. יש לי הצעה: בזמן הזה אשתול בחצר גם שיח קפה, וכשהוא יניב פולים בשלים אטחן אותם בריחיים ואשתה קפה של בית ליד הפיתה של הבית. איזה תזמון.

פניתי מיואשת אל ארז קומרובסקי, האיש והלחם, שכמובן צייד אותי במתכון ללחם שיפון ביתי נהדר. גם מתכון לפיתות יגעתי ומצאתי בסוף. קבלו כמה הצעות שחוצות קהילות של טבעונים/ סוכרתיים/ מרזים/ בריאותנים וסתם אובססיביים על ערכים גליקמיים!

משהו על המצב:

כרגע אני די תלויה בפיתות מחיטה מלאה או שיפון, ושתי האופות מטייבה ממש אינן מתעניינות ב"מצב", כשהן שולחות אליי אספקה שוטפת. הייתי מתה לשלם, אך אין עם מי לדבר. רציתי להגביל את הכמות – אין מצב.

כמו כן אין להן מסעדות או מאפיות, כך שהמשלוח הוא מאהבה ולא אינטרס.

ושוב המנטרה שלי: יכול היה להיות כאן גן עדן! תזכרו.

הסיר שלנו

את הסיר החשמלי הקטן והיעיל שלנו להכנת פיתות רכשנו בשוק בכפר קאסם ב־90 שקל. או אז התברר שהוא אינו כולל כבל עם תקע ושקע. כלומר, החיבור לחשמל הוא אקסטרה.

רבנו. הסתדרנו.

הסיר הזה זול, מהיר ופשוט מאוד לתפעול: מרדדים דיסק בצק (המתכון לעיל), מכניסים פנימה, סוגרים והפיתה תופחת בתוך דקה או שתיים בזכות גופי החימום החזקים במכסה.

אפשר לרכוש אותו גם אונליין במחיר שנע בין 170 ל־210 שקל. חפשו בגוגל: "סיר חשמלי לאפיית פיתות".

מדוע זה כדאי: הוא גם ישמח לאפות לכם בזריזות פוקאצ'ות ופיצות ולחמעג'ונים, ואם לשתם חלה לשבת ונותר לכם בצק חלה עשיר – הכינו גם ממנו עיגולי בצק פיתות, זרו שומשום, אפו במהירות והתענגו עד גנזי מרומים.

פיתות מקמח מלא

המתכון הוא של שפית בשם רותי רוסו, שאם זיכרוני אינו מטעני גדלה אצלנו בבית. כיום היא נוסעת בכל העולם כדי להדגים את התענוג הזה לקהלים מגוונים.

החומרים הדרושים:

7 כוסות קמח מלא, רצוי בטחינת ריחיים (להשיג בחנויות טבע)

2 כוסות קמח לבן

חצי כוס סובין שיבולת שועל

18 גרם שמרים יבשים

30 גרם סוכר חום

5 גרם מלח

700 מ"ל (כמעט 4 כוסות) מים

45 מ"ל (3 כפות) שמן זית

מעט שמן לשימון

הסודות: לחמם את התנור לחום לוהט, לא להתרגש כשהבצק לח מאוד.

כדאי: סיר חשמלי להכנת פיתות.

אופן ההכנה:

1. מחממים את התנור לפחות שעה וחצי קודם על החום הכי גבוה.

2. שמים את הקמח, הסובין, השמרים, הסוכר והמלח בקערת המיקסר ומערבבים דקה. מוסיפים מחצית מכמות המים ואת השמן ומערבבים. מוסיפים את יתר המים ולשים עם וו הלישה (אפשר גם ביד, אבל הבצק מאוד רטוב) 10 דקות במהירות איטית.

3. מעבירים את הבצק לקערה משומנת מעט, מכסים בשקית ניילון, שתיתן מקום לתפיחה, ומתפיחים שעה או עד שהבצק מכפיל את נפחו.

4. מחלקים את הבצק ל־20־15 כדורים ומסדרים על מגש משומן מעט. מכסים בניילון ומתפיחים 10 דקות נוספות.

5. אם יש לכם סיר: מחברים אותו עכשיו לחשמל כשהוא מונח על משטח נגד חום.

6. על משטח מקומח היטב מרדדים כדור אחד בכל פעם לדיסקית בעובי 1 ס"מ בערך ושולחים אותה מיד לתנור החם או לסיר החשמלי. בודקים את הפיתה כל כמה שניות וכשהיא תפוחה כולה כמו בלון, מוציאים החוצה ומניחים לה לעמוד כמה דקות.