משהו טוב מאוד קורה בגזרת אלבומי הילדים בשנים האחרונות. המוצרים הסדרתיים והנוסחתיים אמנם עדיין כאן, אבל לצידם פורחת כאן נישת אלבומים אינטליגנטיים ומקוריים שגם מבוגרים ייהנו מהם. או לפחות כשהילדים אחראים על הפלייליסט בבית. זה התחיל עם "ענן על מקל" המתוק משירי רינת הופר, המשיך עם "יואל אמר" הפילוסופי משהו ו"פלא" האינטימי והחמוד של עלמה זהר, ומגיע כעת לשיאו עם "ילדי בית העץ" של רן (טקטסים) ויאיא כהן אהרונוב (לחנים והפקה מוזיקלית) ונבחרת הכוכבים שלהם.

הרעיון בקצרה: אבא בונה לבנו בית על עץ וילדי השכונה מצטרפים ומספרים על החלומות והסודות שלהם, כאלו שגם המאזין המבוגר והציני הממוצע ישמח לשוב אליהם. הטקסטים נפלאים והאיורים של יניב שמעוני המפארים את החוברת תורמים לאווירה הסיפורית של האלבום. אבל מי שאורזת כאן את החבילה השאפתנית הזו לכדי מוצר מנצח זו המוזיקה. ילדים אוהבים לזוז. זה לא משנה אם על המסך שמולם רצה כרגע בלופ תוכנית עם שירי חגים או שבמקרה מרצד על המסך הקליפ האחרון של ביונסה, הם ירקדו. "ילדי בית העץ" יושב בדיוק על הנקודה הזו ומבריק עם משתתפים שמזיזים מצוין כבר שנים: מוקי, הדג נחש, קרולינה, אברהם טל, רעות יהודאי ואיילה אינגדשט, יאיא כהן אהרונוב, אליהם מצטרפים נתן דטנר ואודיה קורן על תקן המבוגרים האחראים.

ומכונת הגרוב הזו עובדת נפלא. משיר הנושא הפותח והסופר מקפיץ בהשתתפות כולם, דרך "לא מפחד" המוצלח של מוקי, "ילד לא רגיל" הדיסקואי של טל, "יום אחד (בום צ'קלקה)" של הדג נחש, "למה זה ככה?" של קרולינה ו"תופסת" המשלהב של יהודאי. רובם אגב יכולים להשתלב נהדר גם בסטים הרגילים שלהם. גם כשהקצב יורד מעט כמו למשל ב"לוקה" של קרולינה או ב"חלומות" של אינגדשט הקסם נשמר.

כל אלבום ילדים מוצלח נאלץ להתמודד עם ההשוואה הלא הוגנת ל"כבש ה־16". אך במהלך ההאזנה ל"ילדי בית העץ" הפשטות הכובשת שלו עושה את שלה והרצון הזה מפסיק לדגדג. נצלו את הישורת האחרונה של החגים וקחו אותו לנסיעה המשפחתית הקרובה. גם הילדים יודו לכם.