מה עובר על ג'וני דפ

לא שתזיק לג'וני דפ מועמדות טרייה לאוסקר, בעיצומה של תקופת השפל בחייו, אבל על הפרס שמעולם לא זכה בו הוא דווקא ישמח לוותר. "אני לא רוצה לזכות באחד הפסלונים האלה", הוא מסביר, "כי אני לא רוצה לדבר ולשאת נאום תודה". ויש לו סיבה טובה לחשוש: לפני שנה הוא עלה להגיש פרס בטקס הוליוודי כשהוא מסטול או שיכור. למפגש עם תא הכתבים הזרים בהוליווד לפני חודש, הוא הגיע שתוי. למסיבת העיתונאים בפסטיבל ונציה הוא כבר נכנס עם בקבוק בידו, ואמר למאות העיתונאים: "אני רק רוצה לציין שהמשקה הזה הוא ללא אלכוהול. אז אני מתנהג באחריות, ואם אני בולע מילים זו אשמתכם. תודה".

הדחקה המשיכה כשמנחת האירוע הציגה את שחקני "חוקי הפשע", סרטו החדש של דפ, ובטעות קראה לדקוטה ג'ונסון דקוטה פנינג. דפ מיהר לרכב על הטעות והכריז: "השם שלי הוא דקוטה פנינג. שיניתי את שמי באופן חוקי בשבוע שעבר. סתם שתדעו".

אבל שיא השיאים נרשם כשעיתונאית אוסטרלית שאלה על סקנדל הכלבים הביזארי, שבו הסתבך יחד עם רעייתו השחקנית אמבר הרד, בחודש מאי האחרון. השניים הואשמו בהברחה לא חוקית של כלביהם, בו ופיסטול, לאוסטרליה. זה התחיל כשסלון יופי לכלבים באוסטרליה פירסם בפייסבוק תמונה של שני הכלבים של דפ בטיפול אצלו. שר החקלאות האוסטרלי רתח מזעם, והודיע: "אם ניתן לכוכבי קולנוע כמו דפ, גם אם הוא זכה פעמיים בתואר 'הגבר הכי סקסי בעולם', להגיע לאומה שלנו ולהפר את החוק, למה שלא נאפשר זאת לכולם? הגיע הזמן שפיסטול ובו יחזרו בחזרה לארה"ב, אחרת נחסל אותם".

הזוג הנוצץ נדרש לסלק את הכלבים תוך 72 שעות, ומיהר לציית, אבל ביוני האחרון הואשמה הרד על ידי ממשלת אוסטרליה בהברחה לא חוקית ובהצגת מסמך מזויף. אם אכן תורשע, היא עלולה לבלות בכלא 11 שנה ולשלם קנס כבד.

"הרגתי את הכלבים שלי ואכלתי אותם", השיב דפ בהתרסה לכתבת האוסטרלית, שהתעניינה אם הוא ואמבר "הביאו איתם את הכלבים כדי לשוט איתם בגונדולות". בעקיצה מכוונת לשר החקלאות האוסטרלי, הוא סיים במשפט שעשה כותרות בכל העולם: "אכלתי אותם לדרישתו של גבר מיוזע ועב כרס מאוסטרליה". ימים ספורים אחר כך, כשהתארח בתוכנית של ג'ימי קימל, הוא הוסיף: "אם אמבר תיכנס לכלא, אסע לאוסטרליה, אתקוף את הגבר הזה ואלך לכלא".

מהפך על המסך

בגיל 52, ג'וני דפ עדיין מסרב להתבגר. גם הדמויות שהוא מגלם עדיין מוקצנות ומטורללות. קשה להאמין שעברו כמעט 30 שנה מאז שפרץ כאליל נוער, בסדרה "רחוב ג'אמפ 21". "הייתי בכלל מוזיקאי, ופתאום התחלתי לשחק וזה התגלגל. הייתי תקוע בסדרת טלוויזיה — אני לא רוצה לנשוך את היד שמאכילה אותי, והסדרה הזאת שמה אותי על המפה — אבל היה מאוד מתסכל לשחק בה, כי אתה בסופו של דבר אומר מילים של מישהו אחר במשך שנה שלמה. בעיקר מילים שכתובות רע", הוא מודה בפגישתנו בוונציה. "רציתי להיות שחקן אופי, ולא נער הפוסטרים שהמפיקים ניסו לעשות ממני לפני מאה שנה בערך. להיות מהבחורים האלה שעוברים מהפך על המסך. שחקן חייב להשתנות, לתת לצופים משהו חדש שהם לא מצפים לו. חשוב להפתיע ולא לשעמם אותם, אבל יש בזה גם סכנה, ועבורי זה מאתגר: לקחת את הסיכון שאתה עלול להתרסק על הפרצוף ולהיראות כמו בדיחה".

בהתחלה זה השתלם. דפ עשה קריירה מפוארת מדמויות אקסצנטריות, מ"המספריים של אדוארד" ו"אד ווד" המרגשים ועד "צ'ארלי בממלכת השוקולד" ו"אליס בארץ הפלאות" מנתצי הקופות. ובל נשכח את קפטן ג'ק ספארו, הפיראט מ"שודדי הקאריביים".

אבל לפני שלוש שנים משהו השתבש בממלכת דפ, והוא חווה כישלונות רצופים: "צללים אפלים", "הפרש הבודד" שהפך לאחד הפלופים הגדולים של הוליווד בעת האחרונה, "התעלות" המחפיר ו"צ'ארלי מורדכי" המביך. המומחים כבר הביעו דאגה למצבו, ונדמה היה שמזלו בגד בו מאז שנפרד מהזמרת־שחקנית הצרפתייה ונסה פאראדי, אם שני ילדיו — לטובת אמבר הרד חובבת הנשים, שבה התאהב בצילומי "יומן הרום". השניים נישאו בביתם בלוס־אנג'לס בפברואר האחרון, ודפ ידע שהוא חייב להיט חדש ותפקיד מוערך, דחוף. אולי סרטו החדש "חוקי הפשע", שהוצג מחוץ לתחרות בפסטיבל ונציה, יביא לו את הקאמבק המיוחל.

מודע למצבו הרעוע בבורסה הנוכחית, הודה דפ לבמאי הסרט, סקוט קופר, ״שהקים לתחייה את הקריירה שלי", והוסיף בציניות: "אני מתחנן שאצליח להכניס כסף לקופות עכשיו. זה הדבר היחיד שאכפת לי ממנו, מיומי הראשון בתעשייה, בגיל 19". וביתר רצינות הוא אומר: "בשבילי הצלחה היא להגיע למקום הנכון עבור הדמות שאני מגלם, ולהרגיש ששירתי את הבמאי, את עצמך, את התסריטאי. הצלחה בקופות זה לא ענייני. בתום הצילומים אני צריך לומר שלום לדמות ולעבור הלאה".

לעניין הכרס והקרחת

עד כה גרף "חוקי הפשע" כ־60 מיליון דולר והחזיר את ההשקעה — אולי לא להיט ענק יחסית לדפ, אבל לפחות לא תבוסה צורבת. הסרט, שיעלה הערב גם בישראל, מסתמך על פרשייה אמיתית מראשית שנות ה־80: סיפורו של המאפיונר האירי האכזרי ג'יימס 'ווייטי' בולגר מדרום בוסטון, ששיתף פעולה עם ה־FBI ועם פוליטיקאים. כדי לדמות לבולגר המאיים, דפ למד את המבטא של דרום בוסטון, עלה במשקל, הצטייד בעדשות כחולות ובפאה שהעניקה לו לוק מקליש. "כשאתה משחק מישהו אמיתי, ולא משנה אם הוא נחשב טוב או רע, יש לך אחריות כלפיו כי זה החיים שלו, וגם כלפי ההיסטוריה", הוא מסביר. "הצמידו לי עדשות כחולות שנצבעו ידנית, כדי להיראות נוקבות וחודרות. עבדתי עם מאפר גאון בשם ג'ואל הארלו על הלוק. הוא פיסל את הפרצוף של בולגר על גבי יציקה של הפרצוף שלי, ורק אחרי 4־5 טסטים הראינו את התוצאה לסקוט. זה כנראה הצליח, כך טוענים אנשים שהכירו את בולגר. לעומת זאת, המפיקים התלוננו שביליתי כמה שעות בתא האיפור כל יום".

דפ לא הצליח אמנם לפגוש את בולגר היושב בכלא, אבל "עורך הדין שלו, ג'יי קרני, הגיע לסט כמה פעמים והסתכל ונתן לי הרבה ביטחון. הוא אמר שהוא יכול להרגיש דרכי את בולגר, חברו הוותיק, וזו הייתה מחמאה גדולה".

בולגר היה איש מרושע, אלים ואכזרי, שמצד שני היה מאוד מסור למשפחתו. איך זה לגלם מישהו כל כך דואלי? היית צריך למצוא משהו רשע בעצמך כדי להתחבר לזה?

"מצאתי את הרוע שבתוכי לפני הרבה זמן, והשלמתי איתו. אנחנו חברים טובים. וכשאתה חופר פנימה לנפשו של אדם, כמו בולגר, אתה צריך לעשות עימו איזה צדק, גם אם היו לו רגעים מגעילים. אנשים כמוהו, לא משנה כמה מרושעים אנחנו מחשיבים אותם, אף פעם לא רואים את עצמם כמרושעים. הם נמצאים במסע והתחושה שלהם היא שמה שהם עושים הוא צודק.

"יש משהו פואטי במה שבולגר הצליח לעשות בעבודה שלו, ובו־בזמן להיות מהגר אירי גאה, שהיה נאמן לשכונה שלו, שטיפל נהדר באמא שלו, שהיה מאוד־מאוד קרוב לאחיו שהיה פוליטיקאי בדרג מאוד גבוה. בולגר היה עוזר לנשים זקנות לסחוב את הקניות עד הבית, ואז עשר דקות לאחר מכן היה יכול לחבוט בגולגולת של מישהו עד מוות. אבל מבחינתו, זה מה שהוא הכיר. זה הדבר היחיד שהוא הכיר, זו הייתה השפה המקובלת בסביבה שלו. אגב, בולגר היה מסוגל לרצוח באכזריות במו ידיו, ומצד שני הייתה לו אובססיית ניקיון. אני אוהב את הדיכוטומיה הזאת".

דפ, שכבר היה מועמד בעבר שלוש פעמים לאוסקר, עשוי ללקט השנה מועמדות רביעית בזכות הופעתו ב"חוקי הפשע". הוא, כאמור, לא ממש משתוקק לזכות, העיקר לא לפשל בנאום התודה, אבל גם אם לא יזכה במועמדות או בפסלון עצמו בעונת הפרסים הממשמשת, לא צריך לדאוג לו. וגם עוד מוקדם להספיד לגמרי את הקריירה שלו: בשנה הבאה יגיע למסכים סרט נוסף שהוא עשה עם טים ברטון (הבמאי של סרטיו היותר מוצלחים, שהפעם הסתפק בהפקה) — "מבעד למראה ומה אליס מצאה שם", שהוא המשכון ל"אליס בארץ הפלאות", ובו הוא שוב משתובב ככובען המטורף — ובעוד שנתיים הוא יתייצב עם סרט חמישי בסדרת "שודדי הקאריביים".

ואם למישהו היה ספק לגבי מעמדו הנוכחי של דפ בצמרת ההוליוודית, קבלת הפנים שציפתה לו בלידו של ונציה הבהירה שהוא עדיין אהוב ופופולרי, למרות רצף הכישלונות של האליל המתבגר. על פי מדד המעריצים והתייחסות התקשורת הבינלאומית, ביקורו של דפ היה השנה אירוע השיא של הפסטיבל הנחשב, והוא היה הסלבריטאי הכי מתוקשר שחרך את השטיח האדום. אלפי מעריצים ומעריצות עמדו בשמש הקופחת שעות ארוכות, חלקם עם שמשיות, כדי לתפוס מקום סמוך לשטיח ולזכות בתמונת סלפי מיוחלת ובחתימה נחשקת.

דפ לא יכול היה שלא להתרגש מעוצמת האהבה שהעריפו עליו. "בשבילי האנשים שמחכים בחוץ הם מסורים, טובי לב ונחמדים, מספיק כדי לחכות כל כך הרבה זמן רק כדי לומר שלום ולקבל את פניי. אף פעם לא אהבתי את המושג 'מעריצים', לא יודע למה, אבל הוא פשוט לא עובד עבורי. לאמיתו של דבר, אני מחשיב את האנשים האלה לא כמעריצים אלא כמעסיקים שלי. הם הבוסים. כי הם אלו שהולכים לבתי הקולנוע ומוציאים את כספם, הכסף שהרוויחו בעבודה קשה, כדי לברוח במשך שעתיים, או מה שלא תהיה הסיבה, ולראות סרט. זה תמיד מאוד נוגע ללב לקבל קבלת פנים כזאת. זה נותן לי תחושה מאוד מחממת, אז אני מודה לבוסים שלי בחוץ". •