"חולים רבים בטח יתעודדו מכך שחקר סרטן הריאה נמצא בתנופה אדירה, מרכזי מחקר מובילים בעולם מקיימים ביניהם שיתופי פעולה, וסיעור המוחות המבורך הזה אפילו הוביל כבר לפיתוחן של תרופות ביולוגיות שהצילו אלפי חולים ברחבי העולם - אבל לי זה כבר לא יעזור. חולי סרטן ריאה במצבי, שפיתחו כבר גרורות במוח, לא מתקבלים לאף מחקר מחשש ש'ילכלכו' את תוצאותיו. ולכן, מה שנשאר לי לעשות בחודשי החיים הספורים שעוד נותרו לי זה לחכות לאיזה נס תרופתי, שבטוח כבר לא יבריא אותי, אבל יצליח אולי למשוך עוד קצת זמן, יקר כל כך, עם ילדיי הקטנים ועם בעלי".
הציטוט המזעזע הזה שייך ליעל דאוס. והיא רק בת 39. יעל היא אשתו של שחר, אמא של אורי (4 וחצי) ועדן (שנה ותשעה חודשים), ואמא שנייה לגילי (11 וחצי), בתו של בעלה מנישואים קודמים.
לציון חודש המודעות לסרטן הריאה, שמתחיל היום, היא חושפת את התמודדותה עם מחלתה האנושה, שהתגלתה בינואר האחרון. עד אז היא עבדה באמדוקס בתכנות מערכות מידע ו"דיגמנה" אורח חיים בריא. "כל חיי הייתי רזה, צמחונית וטבעונית. מלבד שנה של עישון מזדמן, לא עישנתי, וגם הקפדתי על פעילות גופנית מגוונת", היא מתארת.
אחרי היריון ולידה תקינים, החלו לתקוף אותה כאבים בגב העליון. "חשבתי שזה מתנוחת הנקה לא נכונה או מתנועה סיבובית שעשיתי עם הסלקל ולכן לא ממש התרגשתי", היא מספרת. אבל בתוך ימים החמירו הכאבים והיא כבר נזקקה לשימוש במשככי כאבים.
משככי כאבים בבוקר
"חודשיים חלפו, והכאבים היו כל כך חזקים שכבר על הבוקר, דבר ראשון, 'תידלקתי' עם משכך, ולכן נאלצתי להפסיק להיניק", היא מתארת. אורתופד שאליו הופנתה שלח אותה ל־MRI צווארי, שתוצאותיו היו תקינות. "כבר לא ידעתי מה לעשות", היא משחזרת. "עברתי משיטת טיפול אחת לאחרת אצל אוסטיאופת (מומחה לעצמות), מדקר סיני, שיטת אלכסנדר, הזרקות במרפאת כאב, מה לא? אבל הכאב לא נרגע".
במקום עבודתה, שאליו חזרה במשרה מלאה, העירו לה שרזתה. "תמיד הייתי רזה, ועם התעוררויות הלילה לתינוקת והטיפול באחיה גם דילגתי על ארוחות. אמרתי לעצמי: 'אז ירדתי מעט במשקל, נו'. לא עשיתי מזה עניין. מה שהציק לי היו הכאבים, שהלכו והחריפו".
בוקר אחד, דאוס כבר התקשתה לעמוד על רגליה. "הפסקתי לחוש את כפות הרגליים. כל הלילה התהפכתי, ובבוקר הכאב נהיה מטורף. צרחתי כמו חיה פצועה ושחר הזמין מד"א. בדרך לבית החולים כל קפיצה או עלייה על אבן הקפיצו אותי לשמיים, עד שבאיזשהו שלב כל פלג הגוף התחתון שלי השתתק, והכאב נרגע", היא מתארת.
מהמיון היא הועברה למחלקה הנוירולוגית לסבב בדיקות והדמיות, שבהן התגלה גידול ריאתי גדול מידות ששלח גרורות לטחול, לכבד ולעצמות. בהליך נטילת דגימה נכרת הגוש והיא הועברה, במצב שכיבה ובלי יכולת תזוזה, למחלקה האונקולוגית. "בשלב הזה לא רציתי אפילו לחשוב על סרטן. יש לי שני ילדים קטנים שצריכים אותי, אז מה לי ולסרטן ריאה?"
בהמשך בישר לה רופא שמדובר בסרטן ריאה שהתגלה בשלב האחרון, שלב 4, ושנותרו לה חודשי חיים ספורים בלבד. פרופ' ניר פלד מהשירות לטיפול בסרטן הריאה במרכז דוידוף לסרטן שבבית החולים בילינסון הגיע למיטתה, עודד אותה והציע לה טיפול ביולוגי שיכול להאריך חיים. "הייתי כבר מותשת, אבל הוא נסך בי ביטחון כזה שידעתי שאמצא כוח להתמודד". אלא שכעבור יום, במהלך רחצה שהתבצעה בשכיבה, חשה דאוס בסחרחורת קשה. היא הובהלה בדחיפות ל־MRI גולגולת, שם התגלה שישנן גרורות רבות גם במוח - וזה כבר מצב בעייתי בהרבה.
הקרנות שעברה עצרו את הסחרחורות והיא נשלחה לביתה. "כבר לא הייתי תפקודית. בעלי ומשפחתו המסורה כל כך לקחו על עצמם את כל הנטל. אפילו להרים את עדן לא הייתי מסוגלת, ואז פיתחתי כלפיה רתיעה כי פחדתי ליצור איתה קשר. חשבתי לעצמי: אורי מכיר אותי, אבל היא עוד לא הספיקה. לא עדיף ככה? שלא תפתח תלות ואז כשאמות זה ישבור אותה?", היא מתארת בנימה קפואה. "אבל לשמחתי, הלך הרוח הזה עבר ואני לא מפסיקה לנשק ולנשנש אותה".
בשלב הבא הוצעה לה תרופה ביולוגית שנמצאת בסל הבריאות, אבל ניתנת חינם רק למי שעבר כימותרפיה, והיא נכשלה. "שילמנו מכיסנו קרוב ל־50 אלף שקל על התרופה, אבל הגידול פיתח אליה עמידות אחרי שלושה חודשים וחזר לגדול. לא ויתרו עליי וניסו תרופה נוספת, במטרה למשוך עוד קצת את החיים הנגמרים שלי, אבל התפתחו לי ממנה כל תופעות הלוואי האפשריות אז הפסקתי ליטול אותה", היא מספרת.
מצבה הבריאותי הרעוע השפיע על ילדיה. "עדן הפסיקה לדבר ואורי פיתח פחדים. בכל פעם שלוקחים אותי לבדיקות מתעוררת בו חרדה. הבנו שהוא חייב עזרה והוא התחיל טיפול פסיכולוגי", אומרת דאוס.
לא רוצה לוותר
דאוס מבינה שחייה עלולים להסתיים בכל רגע. "הרופאים אמרו לי שהמצב שלי רע וחברים ייעצו לי להכין צוואה. הבעיה היא", היא מתארת בחיוך מריר, "שבראש אני יודעת מצוין שלרפואה אין יותר מה להציע לי, אבל הלב, הלב לא יכול לקבל את זה. מה? לא אהיה חלק מהחיים של הילדים שלי? הם יגדלו בלעדיי?"
"סרטן הריאה נחשב לקטלני שבמחלות הסרטן", מסביר פרופ' פלד. "הוא אחראי לכשליש מתמותת הסרטן בארץ. כל חולה סרטן שלישי שנפטר מהמחלה מת בגלל סרטן ריאות. בכל שנה מאובחנים בישראל 2,200 חולים חדשים בסרטן הריאה. 1,600 מתוכם מתים תוך שנה".
"80% מכלל חולי סרטן הריאה חלו בגלל עישון. גם מי שעישנו בעברם ונגמלו עלולים - אפילו שנים רבות אחר כך - לפתח סרטן זה", אומר פרופ' פלד. סימני המחלה אינם מובהקים ולכן היא מתגלה במרבית המקרים רק בשלב מתקדם. "סימנים מחשידים הם ירידה במשקל, שיעול, כיח דמי, דלקות ריאה חוזרות וכאבי עצמות. הטיפול משתנה בהתאמה לשלב הגילוי. כשהגילוי מוקדם, מומלץ לבצע ניתוח לכריתת אונת הריאה שבתוכה התמקם הסרטן. כשהמחלה כבר מתקדמת תוכנית הטיפול מחויטת אישית וכוללת שילוב של כימותרפיה וקרינה, טיפולים ביולוגיים מכווני מטרה, המתאפיינים ביעילות גבוהה וברעילות נמוכה, וכן טיפול אימונו־אונקולוגי, שמטרתו להעצים את המערכת החיסונית ולכוון אותה נגד הגידול", הוא מסביר.
דאוס היא חולת סרטן לא אופיינית: כמו 15%־20% מחולי סרטן הריאות, המחלה שלה לא נגרמה בגלל עישון או חשיפה לרעלנים אלא בגלל מוטציה בגן EGFR שיצרה את הגידול. "בשנים האחרונות עולה שכיחות המחלה בקרב חולים כמו יעל, שהינם צעירים וצעירות שלא נחשפו לעישון", מסכם פרופ' פלד. •
