הנכדה שלי, בר רפאלי

שתי סבתות יש לה, לבר רפאלי, אבל רק אחת, פנינה לוין — הסבתא מצד האם ציפי — נכחה לצידה של הברבור בערב נישואיה לעדי עזרא. את הסבתא השנייה פשוט לא הזמינו, בגלל סכסוך משפחתי סבוך, שזכה לתיעוד בכל מדיום אפשרי, כמו שאר הפרטים שהיו קשורים לחתונת השנה.

אנחנו נפגשות לאחר ערב סוער במיוחד, שבו לקחה חלק במסגרת חוג הריקודים של בית גיל הזהב בתל־אביב. לוין היא אשה נמרצת, חייכנית ומטופחת. וכן, אפשר לראות בקלות את הדמיון לנכדה המפורסמת.

בת כמה את שיש לך כל כך הרבה מרץ?

"להגיד את האמת? עברתי את השמונים", מחייכת לוין ומוסיפה, "תמיד אהבתי לרקוד, ואני רוקדת פה בבית גיל הזהב כבר 14 שנים. זה טעם החיים. זה נותן לי מצב רוח וכוח להמשך החיים. הריקוד עוזר לי להרגיש צעירה. אני מחכה לערבים האלו, זה הבילוי שלי".

עם בן הזוג לרחבה, בני רפאל | צילום: דנה קופל

בחתונה של בר ועדי גם רקדת ככה?

"לא", היא צוחקת, "שם לא. זה היה אירוע של צעירים. זה לא היה המקום והזמן שלי לרקוד".

"איך את לא הזמנת אותנו לחתונה, פנינה", נוזף בה בני רפאל, בן זוגה לערב הריקודים.

"בני אתה יודע שזה אירוע פרטי", מחזירה לו לוין, ונראה כי הם לא מנהלים את השיחה הזו בפעם הראשונה. "אתה יודע שאני לא הזמנתי אף אחד".

סבתא פנינה מגיעה לחתונה של בר | צילום: מוטי קמחי

התרגשת לראות את בר ככלה?

"כן, ברור שהתרגשתי. זה היה אירוע מאוד יפה, בדיוק כמו שאירוע כזה צריך להיות".

איזה טיפים נתת לבר ועדי כדי לשמור על הזוגיות?

"כבוד בין בני זוג. זה הכי חשוב בסופו של דבר".

בר ועדי בערב החתונה

"תסבירי שאנחנו בני דור אחר", מתערב בני. "תסבירי שהעצות שאנחנו נותנים לצעירים נובעות ממערך שונה של ערכים. חשוב להגיד להם שנימוס, תרבות וכבוד זה מה שמשמעותי באמת בזוגיות".

"נכון, כבוד זה באמת הכי חשוב", מדגישה שוב לוין.

קצת הורה ישראלית

השאלה שפנינה נשאלת כנראה הכי הרבה מאז החתונה היא מתי תהפוך לסבתא רבתא. אם להאמין להצהרות של הנכדה הרי שזה אמור לקרות כמה שיותר מהר.

בר כל הזמן אומרת שהיא רוצה ללדת הרבה ילדים. את מחכה כבר לנין?

"עוד לא", מודה לוין, ונושאת את עיניה אל רחבת הריקודים שם האקשן כבר מתחמם. "עם הזמן גם זה יגיע", היא אומרת, ותוך כדי נענית למשיכת ידו של בני והשניים עפים אל הרחבה.

"אתם מוכנים? כי אנחנו עומדים להתחיל בקצת הורה ישראלית!", משלהבת זמרת הריקודים שמנהלת את הערב, אבל הרקדנים מצידם ממש לא זקוקים למישהו שיעלה להם את מצב הרוח. הם כבר באו מתודלקים באנרגיות והם בהחלט מוכנים לנענע את הישבן.

פעמיים בשבוע מתקיים החוג הזה במועדון הריקודים של בית האבות גיל הזהב בתל־אביב, וכל בני השבעים פלוס במקום משאירים מאחור את הזיכרונות מאתמול ואת הדאגות מפני המחר, ומוכיחים שגיל עבורם הוא באמת רק מספר.

אם שמו של בן הזוג לרחבה, בני רפאל, נשמע לכם מוכר, זה לא במקרה. מדובר ברקדן וזמר ותיק, שאף הבליח בהופעת אורח במיונים של תוכנית הריאלטי "אקס פקטור". "מישהו פעם אמר לי שמוזיקה וריקודים זה החמצן שלי", צוחק רפאל, שמככב בערב גם כזמר אורח על הבמה. "אני רוקד מגיל עשר. כשהייתי ילד רקדתי עם אמא שלי ואלס, ופה התחברתי לאנשים שרוקדים רוקנרול וטנגו. אפשר להגיד שמצאתי את המקום שלי".

ואיך שומרים על האנרגיות?

"זה פשוט מאוד. אוכלים טוב והרבה מנוחה".

רפאל לא שוכח לספר לי על אירוע קרוב ומרגש, שבו הוא מתכונן לקרוע את הרחבה ולהראות לבני העשרים והשלושים — איזה שנתון יותר מוצלח. "אנחנו הולכים לחתונה של דניאל יפה מ"אקס פקטור". דיברתי איתה השבוע, וסיכמנו שאני עולה להדליק את הרחבה. אני חייב להצדיק את המוניטין אחרי ששירי מימון כבר אמרה לי שאני כוכב".

"פנינה אולי תבואי איתי? נהיה שם הכוכבים", פונה רפאל לסבתא רפאלי וכדרכן של נשים שיודעות את רזיו של ריקוד החיזור, היא לא ממהרת לתת לו תשובה.

הדאגה היחידה זה לקום בבוקר

מי שמנהלת את הדיסקוטק המאולתר הזה ביד רמה מאז היווסדו היא מנחת הערב, אידה בן עמי. "אנחנו רוקדים ושרים עד חצות", היא מספרת, "אני מרגישה שאני נותנת להם להרגיש צעירים שוב".

"כשתגיעי לגילי גם לא תחשפי ישר את הגיל שלך", עושה לי פרצוף נעלב, אחד ממשתתפי הערב, מיקו רוזנצוויג, בתגובה לשאלתי בן כמה הוא. לבסוף הוא מתרצה ומסכים לחשוף שהוא בן 84, ושפעם בימי הזוהר שלו, לא היה בר או מועדון בתל־אביב, שבו לא היה בן בית. "יש לי עוד הרבה מרץ בגיל שלי, אז מה אני אשב בבית?" הוא צוחק. "בגיל שלי הדאגה היחידה זה לקום בבוקר. אז כל עוד אני קם מהמיטה בבוקר, אני נהנה ובא לרקוד". את השיחה, הוא קוטע בפתאומיות כשמוזיקת הרקע מתחלפת בשנסון צרפתי מוכר. " אני חייב ללכת", הוא מודיע, "זה השיר שלי".

ואז הוא חוזר ולפני שאני מבינה מה קורה, הוא כבר חוטף אותי לרחבה לסיבוב סוער. אבל מהר מאוד סיבולת הלב־ריאה שלי כושלת, ואחרי כמה דקות, אני מודיעה לו בהכנעה שאני לא מסוגלת יותר. מסתמן שהעולם ממש לא שייך לצעירים ושהחיים כנראה רק מתחילים באמת כשעוברים את גיל 70.