שני ג'ובס

סטיב ג'ובס היה אדם שנוי במחלוקת. יש המתארים אותו בהערצה כגאון ששינה את העולם וסולחים לו על התפרצויות הזעם התכופות; אחרים דווקא ממעיטים בחלקו בהצלחה האדירה של אפל ושמים דגש על אישיותו המורכבת ועל יחסו הנוקשה לאנשים שסבבו אותו, כולל בני משפחתו.

בימים אלה ממש מתחולל ויכוח אדיר בדיוק סביב הסוגיה הזו — כיצד יונצח ג'ובס, כיצד תיראה מורשתו בעיני הדורות הבאים. הוויכוח מגיע לשיאו עם צאתו לאקרנים של הסרט החדש "סטיב ג'ובס", בכיכובו של מייקל פסבנדר. את התסריט כתב אהרון סורקין, והבמאי הוא דני בויל. זה ממש לא הסרט הראשון המבוסס על דמותו של ג'ובס, אך הוא הראשון המבוסס על הביוגרפיה המצליחה "סטיב ג'ובס" שכתב וולטר אייזקסון, מתוך ראיונות עומק שערך עם ג'ובס עצמו.

בדיוק כמו דמותו של ג'ובס, גם הסרט הפך עד מהרה לשנוי במחלוקת. טרם צאתו לאקרנים הוא כבר הצליח לעורר את זעמם של לא מעט אנשים שהיו קרובים לג'ובס לאורך השנים. טענתם הנחרצת היא, שהסרט אינו מדויק עובדתית, וכי הוא מציג את ג'ובס בצורה שלילית באורח מוגזם, כאיש אכזר ולא אנושי, ולא משקף כלל את דמותו כפי שהיתה במציאות.

קצב מכונת ירייה

מייקל פסבנדר

הסרט מחולק לשלושה חלקים ארוכים, שכל אחד מהם מתרחש לפני השקת מוצר: מחשב המקינטוש ב־1984, מחשב ה־NeXT (של החברה שהקים ג'ובס לאחר שהודח מאפל), והאיימק ב־1998 (לאחר שחזר שוב לאפל). כל הסצנות מתרחשות לפני ההשקה — וכל אחת מהן עוסקת ביחסיו המורכבים של ג'ובס עם כמה מדמויות המפתח בחייו, בראשם ג'ואנה הופמן, מנהלת השיווק (קייט וינסלט); ג'ון סקאלי, מנכ"ל אפל בשנות ה־80 וה־90 (ג'ף דניאלס); חברתו לשעבר כריסן ברנן ובתם המשותפת ליסה ברנן; שותפו סטיב ווזניאק (סת' רוגן), ואנדי הרצפלד, שהוביל את צוות הפיתוח של מחשב המק.

מי שקרא את הספר עליו הוא מבוסס, יגיע לסרט אולי בציפייה לראות כמה מהחלקים המרתקים בחייו של ג'ובס — ימיה הראשונים של אפל, השקות האייפוד, האייפון או האייפד, העבודה והחשיבה שהתנהלה מאחורי הקלעים סביב המוצרים, או שיטות הניהול השנויות במחלוקת שלו. הפרפקציוניזם, העקשנות, הביטחון העצמי, האובססיה לפרטים, שהובילו מצד אחד להתנגשויות עם עובדיו ושותפיו — אבל מצד שני הצליחו להניב את המוצרים הטכנולוגיים הטובים והמהפכניים ביותר בהיסטוריה. בפועל, הסרט עוסק בכל אלה בנגיעות מזעריות או כלל לא: למשל, חלק ניכר מוקדש ליחסיו של ג'ובס עם בתו, שאליה התכחש כשהייתה קטנה. ומי שאולי רצה להתרשם כיצד ג'ובס התנהג ודיבר במציאות יתקשה לזהות אותו בדמותו של פסבנדר, שמזכירה במידה מסוימת את דמויותיו הטלוויזיוניות האחרות של סורקין, בסדרות "הבית הלבן" או "חדר החדשות", שיורות משפטים מהירים, ציניים ושנונים בקצב של מכונת ירייה.

לא יכול להגן על עצמו

הסרט אמנם מציג את ג'ובס כאיש מורכב, קשה וקשוח, שבחלקים מהסרט לא מהסס להעליב ולפגוע גם בחבריו וביקיריו הקרובים, אך הוא לא מצייר אותו כשטן ללא תקנה. למרות זאת בחרו מקורביו של ג'ובס לתקוף אותו בחמת זעם. המעצב הראשי של אפל, ג'וני אייב, ידידו הטוב ובן טיפוחיו של ג'ובס, כלל לא צפה בסרט, אך שמע מחבריו על אי־הדיוקים בתיאור דמותו. "מאוד עצוב שהסרט מתאר אדם שאני כלל לא מזהה", אמר אייב בכנס שבו השתתף. "הסרט הזה חוטף את המסורת של ג'ובס", הוסיף. "סטיב היה בוס קשוח, כי הוא רצה לעשות דברים בצורה נכונה. העובדה שאתה מבקש הוכחה לטענה כלשהי, לא הופכת אותך למניאק. בראש אפל היה יכול לעמוד טיפוס שאף פעם לא מתווכח, אבל אז לא היה לנו את הטלפונים שיש לנו היום. ג'ובס היה ממוקד בלעשות דברים בצורה יפה. לא הייתה אג'נדה סבוכה או תוכנית־על לניצחון. הפשטות שלו הייתה טהורה באופן כמעט ילדותי. כל זה עומד בסתירה כמעט מוחלטת לדרך שבה הוא מוצג לעיתים קרובות".

פסבנדר על הבמה כג'ובס. מתוך הסרט

ביל קמפבל, חבר דירקטוריון באפל, גם הוא ידיד של ג'ובס, אמר כי דור שלם של אנשים יראה את ג'ובס באור שלילי בעקבות הסרט. "הם עושים דרמה על חשבון מישהו אחר, שלא נמצא כאן כדי להגן על עצמו".

אלמנתו של ג'ובס, לוריין פאוול, ניהלה מאבק של ממש נגד האולפנים סוני וקומקאסט, וניסתה למנוע את הפקתו ואת הפצתו של הסרט. על פי "וול סטריט ג'ורנל", בהפקה ניסו בתחילה לשתף פעולה עם פאוול, אך היא סירבה כיוון ששנאה כבר את הספר המקורי (אף שנכתב בשיתוף עם ג'ובס עצמו). היא אף התקשרה ולחצה על כריסטיאן בייל ועל ליאונרדו דיקפריו — שניהם היו מועמדים לגלם את ג'ובס — שלא ישתתפו בסרט.

"לא הסטיב שהכרתי"

המאבק הגיע לשיא כאשר מנכ"ל אפל הנוכחי, ידידו של ג'ובס, טים קוק, התראיין לסטיבן קולבר, המנחה הטרי של ה"לייט שואו", ואמר לגבי הסרט: "אני חושב שהמון אנשים מנסים להיות אופורטוניסטים ואני שונא את זה". התסריטאי סורקין לא נשאר חייב והגיב בזעם: "כשיש לך מפעל בסין מלא בילדים שמרכיבים אייפונים תמורת 17 סנט לשעה, יש לך הרבה חוצפה לקרוא למישהו אחר אופורטוניסט". קצת לאחר מכן, סורקין התנצל. "אני חושב שאני וקוק הלכנו רחוק מדי. אני מתנצל בפניו. אני מקווה שכשהוא יראה את הסרט, הוא יהנה ממנו כפי שאני נהנה מהמוצרים שלו".

גם עיתונאי הטכנולוגיה הוותיק וולט מוסברג, שהכיר היטב את ג'ובס, כתב לאחר הצפייה בסרט: "סטיב ג'ובס שהכרתי לא מופיע בסרט הזה". לדבריו, "סורקין בחר כמה מהאספקטים היותר גרועים באופיו של ג'ובס, והגזים אותם, כשהוא התמקד בתקופה שבה היה צעיר ולא בוגר. הסרט העניק דגש לחלק הכי מביש בחייו, שבו התכחש לבתו מחוץ לנישואין... ג'ובס לא היה מושלם. הוא היה איש קשה, גס רוח באופן לא נחוץ. הוא שיקר. אבל הוא גם התרכך וגדל לאורך השנים. וההתבגרות שלו חפפה לחלקים הכי טובים של הקריירה שלו. סורקין החליט להסתיר את החלקים האלה מהצופים שלו".

זו לא הפעם הראשונה שמתעורר ויכוח בין עמק הסיליקון לבין הוליווד. הסרט "הרשת החברתית" מ־2010 (שגם הוא נכתב על ידי סורקין) על מארק צוקרברג וימיה הראשונים של פייסבוק, היה גם הוא שנוי במחלוקת לגבי האירועים שהתרחשו בו. צוקרברג טען לאחר מכן, שהסרט פשוט המציא דברים, דבר שפגע בו. אך צוקרברג עדיין צעיר ויש לו עוד שנים ארוכות של צבירת מוניטין לפניו. במקרה הזה, הקרב על מורשתו של ג'ובס נעשה לאחר מותו, ולכן הוא טעון רגשית הרבה יותר.

יותר ציור מצילום

אחד הדברים שהפריעו למקורביו של ג'ובס, הוא שיש קשר עובדתי רופף בלבד בין האירועים המתרחשים בסרט לבין המציאות. הרי בפועל ג'ובס לא ניהל שיחות נפש ארוכות עם כל אחת ואחת מדמויות המשמעותיות בחייו, דקות ספורות לפני שעלה לבמה כדי להציג את המוצר הגדול הבא. הוא היה בכלל מרוכז בהכנות לקראת המצגת. ככל הידוע, חלק מהדמויות בסרט אפילו לא היו נוכחות בהשקות האלה. סטיב ווזניאק, שגם ייעץ לסרט, הודה כי כל מה שקורה בו לא התרחש במציאות. "ג'ובס לא התנהג ככה", אמר לבלומברג, אך אמר באותה נשימה, כי זה התיאור הטוב ביותר של אפל שהוא ראה בסרט אי פעם.

אגב, זה מכוון לגמרי: גם בויל וגם סורקין הודו בפה מלא, שלקחו לעצמם חירות אמנותית גדולה במיוחד, ובאופן מוצהר לא דבקו בעובדות היבשות. "הסרט הוא יותר כמו ציור מאשר כמו צילום", אמרו במספר הזדמנויות. "זהו לא סרט תיעודי שאמור לשקף באופן מדויק את האירועים כפי שהתרחשו. האמת לא נמצאת בהכרח בעובדות, אלא בתחושות". סורקין אמר כי ערך תחקיר לקראת הסרט, שוחח עם אנשים שונים, וזו אחת הסיבות שהסרט כה שונה מהספר — וגם שם דגש רב על דמויות שבספר היו מינוריות. "המצפון שלי נקי", אמר בתגובה לטענות שהוטחו בו.

אנדי הרצפלד סיכם היטב את הוויכוח בראיון שהעניק לאתר Recode. הוא הודה, כי הסרט חוטא למציאות כמעט בכל נקודה, אך לדעתו זה לא בהכרח משנה הרבה. "כמעט שום דבר הוא לא כמו שקרה באמת. אבל זה לא חשוב. מטרת הסרט היא לבדר ולרגש, לא לשקף מציאות. הוא רוצה לחשוף את האמת העמוקה מאחורי האישיות הבלתי רגילה של ג'ובס והתנהגותו, וזה לפעמים מצליח — אך לא תמיד".

sagi-c@yedioth.co.il