היו ימים שבהם גולת הכותרת בטיול מעבר לים היו האטרקציות המקומיות – המגדל ההוא, הגשר הזה והמוזיאון שחייבים לבקר בו. אוכל היה משהו שחוטפים בין לבין, לרוב ברשת מזון מהיר, כדי שיהיה מספיק זמן לרוץ לאתר הבא. הימים האלה כבר חלפו מזמן. היום סוגיית האוכל תופסת חלק חשוב מהנסיעה לחו"ל, ואם חזרת בלי להעלות צילום או שניים ממסעדה נחשבת עם מנות פוטוגניות, כנראה שבכלל לא היית.
כאן גם מתחילות הבעיות: איך מוצאים מסעדה טובה? איך נמנעים ממלכודות תיירים? איך יודעים עבור איזו מסעדה שווה לנסוע במיוחד ומאיזו כדאי לתפוס מרחק? "אין נוסחת קסם", אומר המסעדן יאיר בקייר, שיזם את פרויקט Round Tables אמריקן אקספרס שהחל אתמול בתל־אביב (ראו מסגרת) יחד עם נירית וייס ומאיה קרבט. "הדרך למסעדה טובה בחו"ל עוברת דרך חיפוש עמוק. זה לוקח זמן, אבל אין ברירה. כמו שעושים חיפוש בגוגל על כל דבר בעולם, גם את המסעדות בחו"ל צריך לחפש".
בקייר יודע על מה הוא מדבר: כדי להביא לתל־אביב את המסעדות המתארחות בפרויקט, הוא חרש את עולם הקולינריה העצום במשך חודשים ארוכים. לאחר הצלבות בין מדריכי האוכל הנחשבים בעולם לבין רשימות המסעדות המומלצות של מגזינים ואתרים מובילים וקבלת המלצות מתושבים מקומיים ומשפים ישראלים – צומצמה הרשימה לכ־150 מסעדות, שמהן נבחרו לבסוף תשע.
אז איך גורמים לכך שתאכלו במסעדות השוות ביעד הבא שלכם? הנה חמישה טיפים של בקייר:
1.
קודם כל ניגשים למדריכים המוכרים והנגישים באינטרנט, למשל זאגט, גו־מיו, מישלן, או רשימת 50 המסעדות הטובות בעולם של סן־פלגרינו. לכל מדריך כזה יש דגשים משלו. הרשימה של סן פלגרינו, למשל, מתאימה למי שמחפש מסעדות אולטרה־מודרניות, בעוד שהדירוגים של מישלן מציגים מגוון מסעדות, כולל הקלאסיות שבהן.
2.
עוברים למדריכים מקומיים, בהתאם ליעד הנסיעה. בלונדון, למשל, מחולקים מדי שנה פרסים קולינריים על ידי שני מגזינים נחשבים – "האובזרבר" ו־"GQ". אפשר לסמוך על הזכיות שהם מעניקים. כך, למשל, מסעדת פאלומר הלונדונית, מבית אסף גרניט, זכתה לאחרונה בפרס מטעם "GQ". הנוסעים לארצות־הברית יתעמקו במדריך זאגט, ואילו באיטליה קיים מדריך מקומי בשם Rome in a Pot (רומא בסיר). את כל הדברים האלה מוצאים בחיפוש סקרני ומעמיק. הכי טוב לכתוב בגוגל best restaurant in ואז ישר קופצים המגזינים הנחשבים.
3.
אחרי שקוראים המלצות על מסעדה מסוימת בכמה מקורות, כדאי לבדוק באתר האינטרנט של המסעדה. שם אפשר להתרשם מהמנות, מהמחירים ומהתפריט. אם רוצים לקבל סימוכין מההיסטוריה, באתר של כל מסעדה נחשבת יש לשונית של Press, שם מתפרסמות כל הזכיות שלה. כדאי גם לקרוא על השף עצמו כדי להבין את מהותה של המסעדה, מחומרי הגלם ועד למחירים, וגם איזה סוג מטבח זה.
4.
אין כמו המלצות מפה לאוזן. אם יש לכם חברים או מכרים שביקרו לאחרונה ביעד, ונותנים המלצה יד ראשונה, זו ההמלצה הכי טובה. אבל גם פה כדאי לסייג. "כמסעדן שהאכיל אלפי אנשים, אני יודע שתמיד יש אנשים שאוהבים יותר ויש אנשים שאוהבים פחות", אומר בקייר. "לכן הייתי נותן לאינטואיציה להחליט".
5.
תשריינו מקום. המסעדות הטובות מלאות רוב הזמן. ברוב הערים באירופה המסעדות לא גדולות כמו שאנחנו רגילים בארץ. צריך גם לקחת בחשבון שהרבה מסעדות לא פתוחות בימי ראשון, ורבות גם לא פתוחות בשני. הטלפונים תמיד נמצאים באתרים, או שיש אפשרות להזמנה אינטרנטית. לא הצלחתם? אל תתייאשו. אם אתם בחו"ל, גשו פיזית למסעדה, השאירו את שמכם ברשימת ההמתנה וצרו קשר אחרי כמה ימים. הנודניקיות הישראלית יכולה לעזור מאוד במקרה כזה.
"חשוב לזכור גם על מה לא להסתמך", מוסיף בקייר. "אם מחפשים קולינריה בועטת ומתקדמת, לא כדאי לסמוך על אתרים קלאסיים לדירוג מסעדות. גם לא כדאי לסמוך על בלוגרים כי לא תמיד הדיווח שלהם אותנטי. כדאי גם לזכור שככל שהיעד מרכזי יותר, יהיה קל יותר למצוא בו מסעדה כי המבחר גדול. בערים קטנות, הרשימה תהיה מצומצמת. בקופנהגן, למשל, מצאתי רק 10 מסעדות שיכולות להיות מעניינות".
