"כולם אמרו לי 'עם הזמן תתרגלי למינוס מצטבר בשעות שינה' וזה שקר גס לא מתרגלים לעולם"
הזוגיות עם עדי קייזמן ("טפו־טפו"), משטר האימונים לשמירה על הגוף והנפש ("בעבר, לא כל כך הקפדתי על תחזוקת המראה החיצוני שלי"), וטיפ מפתיע להקלה על תופעת הגזים שהכינה לבנה התינוק (ספויילר: לכו לקנות חסה!). אמא אסתי גינזבורג בראיון
בעשר בבוקר, כשאסתי גינזבורג נכנסה למכון הכושר השכונתי, מישהו שאל אותה "איפה עדי?" והיא ענתה, "במשרד, בעבודה". הוא גיחך, "בעלך בעבודה ואת מבלה במכון?" וגינזבורג, שיודעת לעבור תוך שנייה מחיוך לקשיחות, זרקה אליו, "במכון אני לא מבלה, זו העבודה שלי".
שלוש שעות אחרי האימון היומי, כשהיא מתייצבת בבית הקפה בצהלה, הסמוך לבית הכתום שבו היא גרה עם בעלה, איש הנדל"ן עדי קייזמן ובנם המשותף, רפאל־יהונתן, בן שמונה חודשים, כבר אין עליה שרידי זיעה.
"השיחה במכון התקיימה הבוקר", היא מספרת, "והתשובה שלי הייתה ספונטאנית, אבל רק כששמעתי אותה קלטתי שזה השינוי העיקרי שהתחולל בי מאז שהפכתי לאמא. בעבר, לא כל כך הקפדתי על תחזוקת המראה החיצוני שלי, שמרתי רק על הדברים הבסיסיים כמו תזונה בריאה וניקוי הפנים. גם לא הרגשתי שדוגמנות היא עבודה קשה מפני שאחרי שבוע של צילומים יש לי שבועיים חופש".
מה השתנה?
"הרבה אמהות מגיעות לעבודה גם אחרי לילה של נדודי שינה, אבל לי אין את הפריבילגיה שיש לכל אמא טרייה. אני לא יכולה להרשות לעצמי לא לישון במשך עשרה ימים ולהגיע לצילומים שפוכה. מול המצלמה אני חייבת להיראות רעננה, ולכן אני חייבת לישון טוב, לפחות שמונה שעות בלילה, מפני שהעייפות ניכרת מיד על הפנים. אני גם חייבת לעשות מסיכות לשיער ולפנים ולהתפנות לאימון כושר יומי. זו העבודה שלי".
הפנים המלאכיות של גינזבורג (25) חפות מאיפור, שיערה ארוך ופזור, ציפורניה משוחות בלק אדום ועל הקמיצה של כף ידה השמאלית מתנוסס יהלום ענקי. "לא בא לי להיסחף לקלישאות של כמה האמהות שינתה את חיי", היא מצטדקת. "את יודעת שכמעט איחרתי לפגישה שלנו?"
למה?
"בדיוק כשעמדתי לצאת מהבית רפאל התעורר משינה של שעתיים, ואני הכי אוהבת אותו כשהוא מתעורר. הוא קסום ורך כזה, כמו סופגנייה. אוף, ברחה לי קלישאה. כשהוא בוכה בשתיים לפנות בוקר, חצי שעה אחרי ששכבתי לישון, בא לי למות. אבל ברגע שהוא מחייך אליי, עם שן אחת, למטה, אני אומרת לו 'שובב אחד' ותוך שנייה שוכחת כמה שאני עייפה".
מי שומר עליו עכשיו?
"תרזה, המטפלת. היא עובדת אצלנו כבר ארבע שנים כעוזרת, מטפלת ברפאל מאז שנולד והיא מדהימה איתו ומתה עליו. בשביל רפאל היא תחליף סבתא. אמא של עדי נפטרה כשהוא היה בן 24 ואמא שלי גרה בניו־יורק. תרזה גם ממליצה לי על תרופות סבתא. כשסבל מגזים היא הציעה לי להרתיח מים בסיר, לחלוט בהם חסה ולתת לו לשתות. שאלתי אותה 'את רצינית?' אחר כך קראתי באינטרנט שחליטת חסה היא באמת תרופת סבתא לגזים והתלהבתי מהמחשבה שיש לי בבית יועצת שמבינה בשיטות של פעם. אגב, שום דבר לא עזר לרפאל כשהוא סבל מגזים. הוא ממש סבל - ואני סבלתי איתו".
רצית להיות אמא בגיל כל כך צעיר?
"ברור, זו לא הייתה טעות. עדי ואני ביחד כבר חמש שנים, התחתנו לפני שלוש שנים, והרגשתי שילד הוא הדבר הכי טבעי בהתפתחות החיים שלי. ההיריון הגיע בדיוק בזמן המתאים, לא מוקדם מדי ולא מאוחר מדי".
"ההיריון היה זוועה. בחילות, צרבות, נורא", אבל הלידה, לעומתו, הייתה "בסדר. אחרי יומיים של צירים קטנים בבית נסענו לתל השומר, שבו גם אני נולדתי, ואחרי שבע שעות זה נגמר. ברור שזה כאב, אבל קיבלתי אפידורל ולא צעקתי".
בראשית ההיריון היא הייתה בטוחה שיש לה בת. "רציתי בת מפני שאני הכי בת - אוהבת ורוד ושמלות וכאלה. חשבתי שבת תהיה השיכפול שלי וזה יהיה מגניב. כשהתברר שזה בן התהפכתי לגמרי. עוד לפני שילדתי אותו אמרתי לעצמי שבן הוא הסייד־קיק של אמא, הדבר הקטן שתמיד לצידה. בנות, במיוחד בגיל ההתבגרות, רבות עם האמהות שלהן, ואילו בן תמיד נשאר של אמא. אבל זה מה שאני אומרת עכשיו, ממרומי שמונת החודשים שלי כאמא לבן".
למה בחרתם בשם רפאל?
"רציתי שם עם משמעות. אני לא מתחברת לשמות המודרניים שלא אומרים דבר כמו שון. מצד שני, לא רציתי שם זקן שבגללו ילדים עלולים לצחוק עליו בבית הספר. התחלתי לחשוב על שמות עוד לפני שידענו את מין העובר וגיליתי שיש רק שם אחד לבן שאני אוהבת - רפאל. שם החיבה של שלו הוא לא רפי, אלא רָפָא כמו הטניסאי הספרדי. אמא שלי אמרה שאולי גם הוא יתחיל לשחק טניס. ויש לו שם שני, יהונתן, מפני שאני מרגישה שבלי שם אמצעי השם לא מלא. במשפחה שלנו לכל אחד יש שם שני, השם שלי הוא דפנה, וגם לעדי יש שם שני - אברהם".
למי הוא דומה?
"הוא קיבל את הצבעים שלי, אבל תווי הפנים שלו הם קופי של עדי. כל מי שרואה את רפאל אומר 'יו, איך הוא דומה לבעלך'. זה משמח אותי כי אני אוהבת את איך שבעלי נראה, אבל יש בזה משהו לא הוגן. אני סחבתי אותו כל החודשים האלה ואני עשיתי את עבודת הלידה ובסוף אני לא מקבלת שום קרדיט? אומרים לי 'אל תדאגי, הבת תהיה דומה לך', אבל מי יודע, אולי יהיו לי רק בנים? אני רוצה גם וגם".
הנקת?
"רק חודשיים, לצערי, בגלל שכאב לי נורא בחזה. אמא שלי, שבהתחלה הטיפה לי להניק כמה שיותר, אמרה לי 'די, מספיק'. כשהעברתי אותו לבקבוק הכל נרגע".
"לא לאבד את מי שהייתי קודם"
חודש אחרי הלידה נקבעו לה צילומים לשלושת המותגים שהיא מובילה - תכשיטי מילר, אופנת זיפ ואפריל קוסמטיקה - ולא הייתה מאושרת ממנה. "היה לי חשוב לחזור מהר לעצמי, גם מבחינה גופנית ובעיקר מבחינה מנטלית, לא לאבד את מי שהייתי קודם", היא מסבירה. "המשקל העודף ירד ממני בעיקר בזכות ההנקה, והעובדה שהתיפייפתי והתגנדרתי והרגשתי הכי יפה בעולם חיזקה אותי מבחינה נפשית. עכשיו אני אפילו לא מסוגלת לחשוב על משפחתון או מעון, לא מוכנה לשחרר אותו, רוצה שהוא יהיה איתי כל הזמן".
האימהות לא הפכה אותה להיסטרית. "להפך, בעקבותיה הפכתי להרבה יותר רגועה. פעם הייתי מתעסקת בזוטות ובשטויות – מישהו אמר עליי, ההוא לא חזר אליי, דברים קטנים ומרגיזים. כיום אני ישר אומרת 'נקסט' כי חבל על העצבים. אני מעדיפה לשמור את כל האנרגיה שלי בשבילו".
גם עדי קם בלילות?
"עדי כל היום במשרד, כולם רוצים לקנות נדל"ן בברלין והוא מוצף בעבודה. אני, לעומתו, יכולה לישון בצהריים, כשאין לי עבודה, אז אני חסה עליו. בדרך כלל רפאל ישן עד שש בבוקר, לוקח בקבוק ונרדם עד תשע. אם היה לי לילה ממש קשה עדי קם אליו בשש. וכשלעדי יש יום עמוס במיוחד ואין מצב שהוא יספיק לחזור הביתה למקלחת עם הברווזים, רפאל ואני נוסעים לבקר אותו במשרד. זה קטע. גם כשנתפרץ לישיבה הכי חשובה כולם יתחילו לחייך".
בראש שלה, מעידה גינזבורג, פועל כל הזמן מחשבון של שעות שינה. "אנחנו יושבים עם חברים ואני מתחילה לחשב: אם נעזוב עכשיו יישארו לי ארבע שעות שינה, אם נתעכב יהיו לי רק שלוש. לפעמים יש לי הרגשה שהפכתי לטיפוס אנטי־חברתי, אבל יש לנו הרבה חברים עם ילדים קטנים והם מבינים אותי. אנחנו גם מחליפים טיפים".
תני דוגמה.
"חברה יעצה לי לא לקפוץ מהמיטה בכל פעם שרפאל משמיע פיפס קטן, מפני שתינוקות משמיעים כל מיני קולות מתוך שינה. רק אחרי שתי דקות של בכי קמתי אליו ולדעתי זה מה שעזר לי להרגיל אותו לישון לילה שלם ללא בקבוק".
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
"כולם אמרו לי 'עם הזמן תתרגלי למינוס מצטבר בשעות שינה' וזה שקר גס. לא מתרגלים לעולם. אני עדיין מתגעגעת לימים שבהם יכולתי לישון עד עשר בבוקר בלי רגשות אשמה. לכן אימצתי את הכלל 'אל תתביישי לקבל עזרה ממי שרק אפשר'. כשבאה אליי חברה שמתה על רפאל היא אומרת לי 'לכי לנוח' ואני עולה לחדר השינה לחצי שעה. היא נהנית מזמן האיכות שלה איתו, וכולנו נהנים. אין לי בעיה עם זה שהוא עובר ידיים, אבל חשוב לי לא לבלבל אותו עם שמרטפיות. אם תרזה לא יכולה להישאר בערב יש לי עוד אחת קבועה. גם דניאל (10, בתו של קייזמן מנישואיו לעפרה שטראוס) מטפלת בו כמו אמא קטנה. החדר שלו מרוהט בלבן ומלא בחיות פרווה - פינגווין, נמר, זאב, כלב, ואין מוביילים מרצדים מעל המיטה, זו ההמלצה שקיבלתי מיועצת שינה. סביבה סטרילית, בלי הסחות דעת, תורמת לשינה טובה. בילד השני אני אהיה יותר מנוסה".
את כבר חושבת על ההיריון השני?
"חכי, רפאל רק בן שמונה חודשים. ביני לבין אחותי יעל - שהתחילה לעבוד כדוגמנית וכיום גרה בברלין ועובדת כמעצבת פנים אצל עדי - יש הפרש של שלוש שנים. לדעתי זה הפער האידיאלי. אמנם בילדות רבנו המון, אבל כיום אנחנו החברות הכי טובות וקרובות. אני לא רוצה שהפער בין הראשון לשני יהיה יותר מדי גדול".
זה קשור לגיל של עדי?
"ממש לא. לגברים יש יתרון על פני נשים, הם לא חייבים להזדרז לעשות ילדים, אין להם ביציות שמזדקנות".
איזכור הפער ביניהם - 18 שנה - גורם לה להרצין. "הפרט הזה הוא הכי נון־אישיו בקשר שלנו. הפעמים היחידות שבהן אני חושבת על הפער הוא כששואלים אותי איך אנחנו מסתדרים".
איך אתם מסתדרים?
"טפו־טפו", היא מקישה על השולחן. "גברים, מטבעם, הם מאוד ילדותיים ואנחנו, הנשים, הרבה יותר בוגרות מהם, אז כנראה שהיינו צריכים את הפער הזה כדי להיפגש באמצע ושזה יעבוד. אל תשכחי שאני לא בת 25 טיפוסית שלפני דקה סיימה ללמוד ומחפשת את עצמה. התחלתי לדגמן בגיל 14 וחייתי בעולם של גדולים. מי ששומע את ההסבר הזה אומר 'אה, עכשיו זה נשמע הגיוני', אבל למה אני צריכה להסביר ולקבל אישורים?"
היא מרבה לצלם את בנה ("בערב אני כבר מתה שהוא יילך לישון, ודקה אחרי שהוא נרדם אני מתחילה להתגעגע אליו, אז אני מסתכלת בתמונות - כאן הוא מתהפך, שם הוא רוקד לצלילי מוזיקה, הילד גאון!") אבל לא מעלה את תמונותיו לאינסטגרם. "לא מרגיש לי נכון לשתף 170 אלף עוקבים בחיוך של הבן שלי. החשיפה הכי גדולה שלו היא מהגב. יש אמהות שאומרות שהן צריכות לבקש רשות מהילד לפרסום תמונתו. זה לא יקרה אצלנו, הוא יצטרך לבקש רשות ממני, אני זו שמחליטה בשבילו ועליו".
המשנה החינוכית שלה כבר סדורה. "אסור לפנק יותר מדי, במיוחד לא בעידן שלנו, כשכל שעתיים יוצא אייפון חדש. חייבים לשים גבולות ולקבוע סדר עדיפויות. אני אף פעם לא קונה לו מותגים, ואם הוא לובש מותג זה רק משהו שקיבלנו במתנה. לא גדלתי עם כפית של כסף בפה, ואני שמחה שאנחנו יכולים לתת לו הכל, אבל כשהוא יגדל הוא יצטרך לעבוד בשביל לקבל את מה שהוא רוצה".
כשרפאל היה בן חמישה חודשים הוריו טסו לארבעה ימים בברלין. "חשבתי שאנחנו חייבים לעצמנו זמן זוגי, וזה היה נורא. צברתי הרבה שעות פייס טיים בגלל הגעגועים. הם הכאיבו לי ברמות־על. מה לעשות", היא מחייכת, "אני אמא מאוהבת. זה כמו כשאת מתחילה לצאת עם מישהו ומרגישה פרפרים בבטן. רפאל הוא כמו המאהב שלי, אני רק רוצה לחזור הביתה, לחבק ולנשק אותו, להסניף אותו. לטחון לו פירות, הוא מעדיף אותם על פני ירקות, בדרך כלל אני עושה לו עירבובים מכל מה שיש במקרר. הוא גם טועם קציצות ובטטה מהצלחת שלי, כל מה שאני אוכלת נכנס גם אליו, כמו כשהיה ברחם. לפני השינה אני שרה לו את 'לילה' של שלום חנוך וגם שיר ערש בצרפתית, למרות שאני לא דוברת את השפה. המילה שאני הכי משתוקקת לשמוע היא 'אמא', אבל כולם מכינים אותי לכך שהוא קודם יגיד 'אבא'. אין צדק בעולם". ¥
