לקול תשואות
כמה שווה להיט ברדיו? איך מתחלקת עוגת ההכנסות בין כל מי שמעורב ביצירת שיר ואיזו חתיכה אוכל הבחור שניגן על התוף מרים? ולמה יוסי גיספן, שחתום על להיטי ענק, טוען שברפדייה הרוויח אותו דבר? מבט מקרוב על כל המספרים מגלה פירמידה אכזרית שבראשה מיעוט שמכניס סכומים סבירים בזמן שכל השאר חייבים לחלטר
איך שיר נולד, כבר סיפרו לנו מזמן. אבל כמה כסף עושה שיר, כמה מרוויח כל גיטריסט על שיר שבו ניגן, וכמה נשאר לזמר מכל זה? התשובות לשאלות הן בגדר תעלומה עבור מי שלא שוחה בעורקי תעשיית המוזיקה הישראלית, מאחר שהנתונים ברובם חסויים. גם כשחלק מהמספרים גלויים, האמנים עצמם יתקשו לעתים להבין את הטורים החשבוניים העוטפים להיט כזה או אחר. או במלים אחרות, ברוכים הבאים לעולם שבו פי"ל זה ארגון שמחלק כסף למפיקים מזרחים.
בכל פעם ששיר מושמע ברדיו או בטלוויזיה, ארבע קבוצות מתחילות לחתוך עוגה. את הנתח הגדול לוקחים היוצרים, כלומר כותב השיר, המלחין והמעבד. הבאים בתור הם בעלי המאסטר - המפיקים - האנשים שהשקיעו את הכסף בחבורה שנכנסה לאולפן כדי להקליט את השירים. הקבוצה השלישית מרכיבה את הזמרים - מבצעי השיר - והרביעית את כל הנגנים המשתתפים בהקלטה, מהגיטריסט המוביל ועד לבחור שנכנס לאולפן עם תוף מרים והיה מספיק חכם לדרוש קרדיט.
פזמון עובר ושב
כמה שווה להיט? ל'רכבת לילה לקהיר' לקח 30 שנה להכניס חצי מיליון שקל. להיטים ישראליים לא מכניסים הרבה כסף
לפני שנתפנה לנתח כמה עושים היוצרים והמבצעים והנגנים והמפיקים המובילים ונצלול לרזולוציה של הכסף שמתקבל עבור כל דקת שידור, נשאלת השאלה: כמה שווה להיט? מה גודל העוגה ממנה אוכלים כולם?
אף שיר בודד בישראל לא הצליח לספק הכנסות של מיליונים ליוצריו, מבצעיו, מפיקיו ונגניו יחד במהלך השנים, במונחי תמלוגים. גם אם נדמה לכם שיש כאן להיטי ענק שחרכו את המצעדים ודפקו קופה, זה לא קורה. להיט גדול, אפילו במוזיקה המזרחית, לא יוכל להניב יותר מכמה מאות אלפי שקלים בשנה הראשונה ליציאתו, בשנה השנייה יושמע פחות ובשנה השלישית כבר ילך וידעך. 'רכבת לילה לקהיר' של להקת משינה היה להיט עצום כשיצא, לפני 30 שנה. את השיר כתב אהוד בנאי והלחין שלומי ברכה. המבצע הוא יובל בנאי והנגנים הם חברי להקת משינה, כך שהתמלוגים נשארו במשפחה. לפי הערכות הגורמים בארגונים השונים של המוזיקה הישראלית, 'רכבת לילה לקהיר' עשה משהו כמו 550 אלף שקל במהלך 30 שנה, מהשמעות בלבד (לפני מס, כזכור). "אתה לא יכול לבנות בישראל על כסף מהשמעות", אומר ברכה, "אני משווה את זה לסלאט משין בווגאס. זה מטפטף הרבה כסף קטן שמצטבר לאורך השנים. תמלוגים הם בעצם הפנסיה העלובה של המוזיקאים והיוצרים בארץ. אין בזה סכומים גדולים, אלא רק חיזוקית למשכורת. לפחות אצלי זה ככה. על 'רכבת לילה לקהיר' היה קצת יותר כסף באמת אבל אם אתה מחלק את זה לאורך השנים, לא תקבל יותר מדי. זה גם נורא תלוי בשנים שהפלייליסט מריץ שירים שלך ברדיו. העליות והירידות הן מאוד דרסטיות. הבעיה שלנו הייתה ונשארה בכך שאין שום גוף שתומך במוזיקאים. הם לא יכולים לחתום בלשכה. לכל פתרון יש בעיה".
איזה שיר שלכם עשה הכי הרבה כסף?
"כנראה 'משהו קטן וטוב' (לפי הערכות בענף המוזיקה, בסביבות 600 אלף שקל). השמיעו אותו אחרי האיחוד והוא רץ יפה שלוש שנים ברדיו, מה שלא קורה בדרך כלל. השיר יצא בדיוק בתקופה שהכל התחבר עם הסלולר, ואנשים היו חזק בעולם של ההורדות. אגב, מהרגע שמשינה התחילה, החלטתי לחלק את התמלוגים שווה בשווה עד הרגע שבו תתפרק הלהקה. גם כל מה שיובל כתב היה ככה".
את 'כשהלב בוכה' של שרית חדד כתב יוסי גיספן והלחין שמואל אלבז. השיר יצא לפני כ־14 שנה ועיצב מחדש את הפלייליסט של ימי זיכרון, אבל ופיגועים מה שמותיר לו, מה לעשות, חלון הכנסה שלא ייסגר בקרוב. בנוסף, הלהיט של חדד זכה לגרסאות כיסוי רבות עם השנים, מה שהתפיח את התמלוגים עבור יוצריו. לפי הערכות, 'כשהלב בוכה', הכניס כ־450 אלף שקל מאז יצא, ועוד ידו נטויה.
'יומן מסע' שיצר אביב גפן יצא בשנת אלפיים והפך ללהיט גדול בקולו של אריק איינשטיין ז"ל ולאחר מכן גם בביצועים של גפן עצמו. לפי נתונים שהגיעו ל'7 לילות', גפן זכה ל־148 אלף שקל מאקו"ם, כתמלוגים על כתיבת והלחנת השיר. השיר עצמו ייצר הכנסות של כ־400 אלף מאז יציאתו, כשהוא הושמע בעיקר בשנה הראשונה והשנייה לאחר צאתו וגם אחרי מותו של איינשטיין לפני שנתיים.
'יש לך' של שלומי שבת יצא ב־2012. את השיר כתבו דנה לפידות וחנה לפידות והלחין שבת עצמו יחד עם שמואל קסלר. לפי נתונים שהגיעו ל'7 לילות', השיר קיבל 54,968 שקל מהפדרציה לתקליטים בשנה הראשונה להשמעתו. ההכנסות הכוללות שייצר מוערכות ב־250 אלף שקל מאז יצא.
השיר המושמע של 2014 לפי נתוני מדיה פורסט היה 'מסתובב' של אביב גפן ומתי כספי (2,064 השמעות) שצפוי לייצר הכנסה של כ־200 אלף שקל בשנתיים הראשונות. להיקף הזה יתקרב מוקי עם 'ילד של אבא'. 'דרך השלום', לעומת זאת, היה רק במקום ה־11 ברשימה עם 1,085 השמעות, ולכן לא צפוי לייצר הכנסות של יותר מ־150 אלף שקל בשנה הראשונה להשמעתו, זאת לכל המעורבים בו.
הנתח הגדול: היוצרים
למה יוסי גיספן לא מתפרנס מלכתוב להיט אחרי להיט?
הארגון שמחלק את הנתח המשמעותי ביותר הוא אקו"ם, שמתגמל את היוצרים. בתעשיית המוזיקה מספרים כי אקו"ם משלמת תמלוגים של כ־120 מיליון שקל בשנה, 60 מיליון שקל ליוצרים בישראל וסכום זהה ליוצרים בחו"ל, למשל יוקו אונו שמרוויחה סכום נאה מאוד מהשמעת שירי בעלה המנוח, ג'ון לנון, בסביבות כמה מאות אלפי שקלים בשנה. חלוקת התמלוגים נקבעת לפי דקת השמעה (כן, שיר ארוך שווה יותר) והסכום מתחלק שווה בשווה בין הכותב, המלחין והמעבד. הסכום שהם יקבלו משתנה מתחנה לתחנה לפי התקציב שלה או הכנסותיה הכוללות. לכן, למשל, בגלגלצ ישלמו ליוצרים 1.8 שקלים לדקה, הרבה פחות מרשות השידור, ששילמה לפני המשבר 10.2 שקלים לדקה, אחר כך הפסיקה לשלם ובהמשך הורידה את הסכום ל־4.35 שקלים לדקה. התמלוגים שמחלקת אקו"ם נגזרים מכל ההשמעות במדיות השונות, כלומר רדיו, טלוויזיה, אולמות אירועים, סלולר, אינטרנט, בתי קפה וברים, קולנוע, וגם יוטיוב, לפי כניסות. כמה שווה יוטיוב ליוצרים? לא הרבה, על כל מיליון כניסות, מספר שקשה מאוד להגיע אליו, הם יחלקו אלף דולר. האם אפשר להתעשר מתמלוגים? מעטים מאוד מגיעים למספרים שיכולים להחזיק אותם כלכלית. אייקון כמו אהוד מנור ז"ל, שמוביל את רשימת ההשמעות ליוצרים ב־2014, זכאי לתמלוגים של פחות מ־1.2 מיליון שקלים. שלום חנוך ושלמה ארצי, שמרכיבים את המקומות השני והשלישי, יקבלו כמיליון שקלים במקרה הטוב, וצריך להזכיר ששניהם כתבו עשרות שירים שעדיין מושמעים ברדיו. יוסי גיספן, שנמצא במקום העשירי באותה רשימה, עם להיטי ענק שיצר כמו 'כשהלב בוכה' של שרית חדד או 'מי שמאמין לא מפחד', עשוי להגיע ל־300 אלף שקל באותה שנה. זה לפני מס כמובן, כמו כל הסכומים בכתבה הזו. והמס הוא כבד. כמובן שאלו לא סכומים מבוטלים בהתחשב במשק הישראלי, אבל אם משווים אותם למה שקורה בחו"ל, הם זעומים. צריך גם לזכור שהכנסות ממכירת תקליטים כמעט התאיידו לחלוטין מאז מהפכת הפס הרחב.
"הדעיכה בהורדות השירים בסלולר פגעה מאוד בהכנסות", אומר גיספן, "אם הייתי עובד במקצוע שלי כרפד, הייתי מרוויח בדיוק אותו דבר ממה שאני מרוויח מתמלוגים וזה גורם לי לחשוב קדימה אם אני צריך את כל זה. גם כשהייתי היוצר החי הכי מנוגן בישראל, לא הצלחתי להגיע לסכום של חצי מיליון שקל".
איך זה יכול להיות?
"גם אני שואל ועדיין לא מבין. היום אני חבר דירקטוריון באקו"ם ועדיין לא הספקתי ללמוד את כל העניין הזה. יש 5,000 יוצרים ואם כל אחד מייצר הכנסה של 5,000 שקל בשנה, זה יוצר עוגה די גדולה שקשה לשלוט עליה. אל תשכח שזה גם לא תמיד זורם כמו שצריך. יש גופים שמשלמים באיחור או לא משלמים בכלל והגבייה נמצאת בהליכים בבתי משפט. זה לא סכומים מפתים כמו שאולי נוטים לחשוב. אי־אפשר להתעשר בארץ מכתיבה. ומי שאומר אחרת, טועה לגמרי".
אז מי שמאמין לא מפחד.
"זה אחד השירים הכי מושמעים בעשור האחרון, נכון? מההכנסות שלי מיוטיוב אני יכול אולי לקנות פקט סיגריות בזכות השיר הזה. ונראה אותך מתווכח איתם או את אקו"ם, שקצת יותר חזקה, מתמודדים מול ענק כזה. בקיצור, אני עדיין משלם משכנתה על אותו בית שקניתי לפני 30 שנה. אם בעשור האחרון הייתי יום אחד ביתרת זכות בבנק, אתה מקבל ממני מה שאתה רוצה".
המנה של המפיקים
האנשים ששמים את הכסף לא תמיד רואים מזה כסף
את הסכומים הבאים בתור משלמים שני גופים לבעלי המאסטר של היצירות: הפדרציה לתקליטים שמאחדת את חברות התקליטים הגדולות בארץ, והפי"ל, שאיגד את המפיקים של הזמר המזרחי ויותר מאוחר גם מפיקים עצמאיים ומפיקי אינדי, בסך הכל 330 כאלה. יחד מחלקים הפדרדציה והפי"ל עשרות מיליוני שקלים לשנה. אם מתרגמים לכסף, להיט רדיו מניב כמה עשרות אלפי שקלים עבור מפיקיו. לדוגמה, 'רצים באוויר' של גיא ויהל הכניס למפיקיו 46 אלף שקל בשנה הראשונה לצאתו מהשמעות. 'ילד של אבא' עשוי לזכות את המפיק המשקיע בעשרות אלפי שקלים על השנה האחרונה. יש אמנים, למשל עידן רייכל, שידעו לעמוד גם על זכותם במאסטר של היצירה ולפיכך יקבלו גם הם כסף מהפדרציות.
"בשנות ה־90 הפדרציה חילקה סכומים מצחיקים, זניחים לחלוטין", נזכר רוני בראון, מבעלי הליקון, "הנושא של יכולת השליטה בהשמעות, המוכנות של גופי השידור לשלם והבנה של הארגונים השונים שיש משמעות לכותב ולבעלות על המאסטר - כל זה הגיע באמת רק בתחילת שנות האלפיים וזה יפה שהגיעו לשמיכה הזו, שבלעדיה חלק גדול מהאמנים לא היה שורד. הבשורה הפחות טובה היא שבעלי להיטים ענקיים בשנות ה־80 לא עשו יותר מדי כסף בזכות השירים עצמם. ב־15 השנים האחרונות יש צמיחה גדולה בהכנסות מהבעלות על שיר אבל אנחנו עדיין רחוקים ממה שקורה בחו"ל".
מה נותר לזמר
כמה מרוויחים האנשים שבפרונט ולמה יוטיוב לא משלמת להם כלום?
המבצעים, הזמרים, הם אלה שהעיפו את הלהיט בזכות הקול, ההגשה, הכריזמה ואהדת הקהל שנבנית במשך שנים. אולם, הם מקבלים פחות על כל השמעה מיוצרי השיר ואפילו ממפיקיו. לארגון שלהם קוראים אשכולות, בראשות אילי גורליצקי, שמחלק בסביבות 21 מיליון שקל לשנה על כל ביצועי השירים. הסכומים מועברים לאשכולות מגופי השידור ולאחר מכן מחולקים לפי מספר דקות של כל המבצעים בכל גוף שידור באותה שנה. הסכומים משתנים לפי התקציב הכולל של גוף השידור. דקה בקול ישראל שווה בערך פי שלושה מדקת שידור בגלי צה"ל. גם המבצעים לא מרוצים מההכנסות שלהם ובהחלט לא יכולים לבנות על זה לפנסיה. בודדים יזכו לקבל הכנסות של עשרות אלפי שקלים בשנה רק מהשמעות, גם אם ברשותם להיטי ענק לאורך השנים. את הרשימה מוביל ללא עוררין אריק איינשטיין ז"ל, שלפי נתוני מדיה פורסט הושמע בשנת 2014 17,569 פעמים (ר' מסגרת). זה אומר שעיזבונו תפח ב־120 אלף שקל בערך. לא כסף גדול. גלי עטרי שנמצאת במקום ה־20 ומחזיקה ברפרטואר להיטים עצום לא תקבל יותר מ־40 אלף שקל לשנה עבור הביצועים שלה, במקרה הטוב. זמרים מהשורה השנייה והשלישית בכלל מרוויחים כלום כסף מהשמעות. באשכולות אפילו לא טורחים לפענח את מספרי ההשמעות ברדיו האזורי, בגלל הסכומים הנמוכים, וגובים מכל תחנה סכום גלובלי, קטן למדי.
התלהבתם מנתוני הצפייה של 'דרך השלום' ביוטיוב? חשבתם שאמנים כמו אייל גולן או שלומי שבת גילו ברשת עולם חדש ומופלא של הכנסות? ובכן, כמבצעים, הם לא רואים שקל מהלהיטים שלהם. באשכולות לא הגיעו להסכם עם יוטיוב. אולי בעתיד, או שהזמרים עצמם ישכילו להגיע עם ענקית התוכן האינטרנטי להסכם בדבר חלוקת שלל בזכות ערוצים פופולריים. כרגע זה לא ממש שם.
ובכל זאת, יש מעט עדנה עם השנים. באשכולות מצ'פרים זמרים ותיקים בבונוסים כספיים. עברת את גיל 60, תקבל 35 אחוז יותר על דקת השמעה ממה שקיבלת עד היום. זמר מעל גיל 65 זוכה לבונוס של 50 אחוז יותר ומגיל 70 מתקבלת תוספת של 70 אחוז למבצע. "המבצעים מקופחים במדינת ישראל", אומר זמר מוביל, "הסכומים שמתקבלים הם בדיחה כי האמנים כאן לא השכילו אף פעם להרים איזשהו דגל מהפכה, להתאחד נגד גופי השידור שחוגגים על השירים שלהם ולקבל את מה שמגיע להם. כל עוד זה לא יקרה, נמשיך לקבל גרושים. כמה אריק איינשטיין או שלמה ארצי יש? זמרי עבר שפעם עשו כאן להיטי ענק, מקוששים שקלים מתמלוגים. זה מביש".
וגורליצקי מוסיף: "אנו יוצאים למאבק כדי להשיג את התמלוגים הראויים לנו על פי חוק. ראשונים בעניין יהיו הוט. אנחנו צעד לפני הגשת תביעה שתוכנה האם ייתכן ששחקן ראשי יקבל על שידור חוזר 40 שקל? מיד לאחר מכן נפנה לטפל ביס".
והפירורים, לנגנים
אם אתה לא סינגולדה, כדאי שתמצא עבודה
למשפחה של נגני ישראל קוראים עילם, וגם היא מחלקת את כספיה לפי דקות שידור, בדומה לאשכולות. בעילם מפעילים בשנים האחרונות הליך של זיהוי מוזיקאים בכל תוכניות הטלוויזיה כדי לגבות ולעדכן את מאגר הנתונים מול הצהרות המבצעים. הנגנים, כמו גם הזמרים, סובלים בשנים האחרונות מההפסדים שצברו זכייני הטלוויזיה המסחרית ומהצניחה בהכנסות חברות הסלולר, שמכווצת את התמלוגים בהתאם. מצד שני, בארגון השיגו תוספת של 20 אחוז מהשמעות שירים במקומות פומביים וגם הסכם עם התאחדות אולמות השמחה בישראל שבזכותו יקבלו הנגנים תמלוגים על כל הרקדה ברחבה.
בדומה לזמרים, גם נגנים פופולריים שהטביעו את חותמם על עשרות להיטים לא יכולים להתגאות במיליונים בבנק. נגן עסוק במיוחד כמו אבי סינגולדה יקבל כ־100־120 אלף שקל בשנה על השמעות ברדיו. וזה סינגולדה, נגנים שניגנו בכמה להיטים ספורים יקבלו גרושים ממש. "אי־אפשר להתקיים מתמלוגים, בטח לא נגנים", אומר מנכ"ל עילם דני גוטפריד, "הם צריכים הכנסה נוספת. אלה לא סכומים גדולים וגם מי שמרוויח 100 אלף שקל צריך כמובן לעבוד כל השנה. אבל יש נקודת אור מסוימת. הקמנו את הארגון ב־1984, ועד אז נגנים לא קיבלו שקל. היום אנחנו כבר מחלקים מיליונים. בצד הפחות טוב צריך להודות שהגופים המשדרים לא בדיוק משתפים איתנו פעולה כי מצבם לא ממש מזהיר. יוטיוב לא משלם לנו גרוש כי לא הצלחנו לקבל כסף. רק אקו"ם מקבלת שם וזה גם נורא מעט לדעתי. מהאינטרנט לא יוצא שום דבר לנגנים. זה מה יש".
