מתחילים בחריש

יך קוראים לבית הספר החדש? אני שואל את ראש מועצת חריש, יצחק קשת, שבתוך שש שנים צפוי להפוך לראש עיר של 100 אלף תושבים. "אין אפילו שם לרחוב, אתה רוצה שיהיה שם לבית הספר?" הוא עונה לי. אנחנו נכנסים לבית הספר: הכיתות ריקות, בחצר אפשר לשמוע את ציוץ הציפורים, הפעמון מצלצל אבל אף ילד לא יוצא להפסקה. בית הספר החילוני החדש של העיר העתידית כבר בנוי ומוכן לפעולה, אבל אין עדיין תלמידים. אנחנו עוברים לגן הילדים: שתי קומות – בקומה הראשונה הגן הדתי המשרת את האוכלוסייה הקיימת, ובו עשרות ילדים מתרוצצים. בקומה השנייה הגן החילוני – ובו ארבעה ילדים מסביב לשולחן. במקור יש חמישה, אבל ילד אחד חולה. "20 אחוז מהילדים לא באו היום", אומרת הגננת ורד בן דוד ומוסיפה: "עוד חודשיים יהיו כאן 35 תלמידים. אנחנו כבר מחכות להם".

בחודשיים הקרובים יגיעו 500 המשפחות הראשונות לחריש. כאן קוראים לה "העיר הלבנה", בגלל האבק הלבן שמצטבר בה עקב הבנייה המואצת של מאות בניינים, ובתוכם אלפי דירות חדשות. את העיר – שהיום היא עדיין יישוב של 300 משפחות, רובן חוזרות בתשובה – מנהל יצחק קשת (36), חסיד ברסלב, חוזר בתשובה, וליכודניק מקושר.

קשת גדל בבת־ים, היה חבר בשומר הצעיר ושירת בצבא. במהלך לימודי הנדסת תוכנה התקרב לדת, ואחרי שנתיים של שכנועים הצטרפה אליו גם אשתו. לפני כשבע שנים הם הצטרפו לגרעין של חוזרים בתשובה חסידי ברסלב שהחליטו להקים את ביתם בחריש, "בחיפוש אחר איכות חיים במקום זול". בכניסה לשכונה הוותיקה שבה התמקמו עומד שלט ענק: "נ נח נחמ נחמן מאומן". במשך תקופה מסוימת שימש קשת כאחד משני נציגי היישוב בוועדה הקרואה שניהלה את חריש, ובסוף 2013 זכה בבחירות הדמוקרטיות הראשונות שהתקיימו ביישוב.

במקום יש מי שמפקפקים ביכולתו לנהל עיר של 100 אלף תושבים. "האיש נבחר לוועד בית, ולא חשב שיצטרך לנהל עיר שלמה בהליכי בנייה", אומר אחד התושבים. כשאנחנו שואלים את קשת איך יסתדר עם עיר חילונית שלמה שהונחתה עליו, הוא אומר: "האמת, בינינו, אם זו הייתה עיר חרדית ב־100 אחוז, אף אחד לא היה בוחר ראש עיר חוזר בתשובה ברסלבי. אם זו הייתה עיר חילונית ב־100 אחוז, גם אז אף אחד לא היה בוחר בי. אבל יש פה שילוב חילוני־דתי, ואני, שהייתי בצבא רס"ר קצין ניהול, יודע לפעול בעיר מעורבת כזו".

צילום: גיל נחושתן

80% מהרוכשים צעירים

לחריש החדשה יש היסטוריה ישנה. היא הוקמה בשנות ה־80 כקיבוץ, וב־1992 אוחדה עם היישוב קציר. בשנות ה־90, במסגרת "תוכנית הכוכבים" של אריאל שרון, ניסה משרד השיכון לשווק כאן מגרשים מוזלים לבנייה עצמית ללא הצלחה. הפיכתו של היישוב לבסיסה של משפחת הפשע קראג'ה לא הוסיפה לביקושים. ב־2012 תוכנן היישוב להפוך לעיר של 10,000 דירות שיועדו לאוכלוסייה החרדית, אבל מאבק של התושבים החילונים שכלל עתירה לבג"ץ ביטל את התוכנית ופתח את העיר לכולם.

השבוע ביקרו כאן ראש הממשלה וקבוצה ענקית של שרים כדי להכריז על הקמת עיר חדשה בחריש. אם את מודיעין, שבה 87 אלף תושבים, בנו ב־20 שנה, חריש אמורה להיות מוכנה בתוך שש שנים, עד 2021, בהשקעה של יותר ממיליארד שקל. בינתיים היא כבר הפכה להיט בקרב צעירים, בשל מחירי הדירות הנמוכים. בימים אלה משווקות בה כ־25 אלף יחידות דיור. עד כה נמכרו כ־4,500 דירות, שבהן יגורו כ־20 אלף תושבים. מדי שנה צפויות להיקלט כ־2,000 משפחות חדשות. בתי הספר וגני הילדים כבר מוכנים כאמור, בית העירייה עומד גם הוא, וגם המתנ"ס החדש. אבל אין איש ברחובות, אין עוד מדרכות ולא אוטובוסים, רק מנופים, משאיות, פיגומים ושלדי בניינים.

היום, לפי תוכנית בניין ערים, מותר להקים בחריש בניינים עד שמונה קומות, אבל כבר מדברים על הקמת מגדלים וגם על תחנת רכבת. "לא יהיה קל כאן בשנים הראשונות, כשהמקום יהיה עדיין אתר הבנייה הגדול בארץ", אומרים לנו ליאור ורותם רחמים, בני 32 מנתניה, שרכשו דירה בעיר. הוא עורך דין והיא תזונאית, ויש להם ילד ועוד אחד בדרך. "אבל תגיד מקום אחר שקרוב יחסית למרכז, שהיינו יכולים להשיג בו מיני־פנטהאוז בן 5 חדרים ב־1.1 מיליון שקל". ליאור עולה איתנו למיני־פנטהאוז שלו, שנמצא בשלבי בנייה מתקדמים, ואומר בחיוך: "יש גם קסם בלהיות קצת חלוץ ולהשתתף בהקמת עיר חדשה".

שחר וליטל פרגמניקוב ובנם. "אנחנו מאוד מקווים שחריש תהיה כמו מודיעין"

גם לאה (28) ורועי (29) בן נעים, הורים לשניים ממושב צלפון, קנו כאן דירה. הוא עוזר לסמנכ"לית בכירה באגף לשירותים חברתיים ואישיים במשרד הרווחה, והיא סייעת חינוך מיוחד, קוסמטיקאית ואופה עוגות לאירועים. הם שילמו לפני שלוש שנים 620 אלף שקל לדירת ארבעה חדרים, ומרגישים שעשו את עסקת חייהם: "תהיה פה קהילה צעירה, במיקום מצוין, המחיר מעולה, והכי חשוב – מיישבים את הארץ".

לפי נתוני המועצה המקומית, 78% מרוכשי הדירות בחריש הם בני 25־44, קבוצת הגיל של בני הזוג רחמים ובן נעים. 81% הם זוגות עם ילדים. מחציתם מתל־אביב והמרכז, 20% מירושלים והסביבה, 8% מאזור חיפה ו־7% מאזור חריש. לפי הנתונים, הצפי הוא שפחות מרבע מהתושבים יהיו חרדים.

בשיחה עם חברי המועצה ומהנדס העיר, ישראל בן ישראל, נשמעות תוכניות מרחיקות לכת: "כל תושב", אומר בן ישראל, "יקבל שטח לגידול ירקות. את העיר יקיף יער עם שלל עצי פרי לקטיף ועצי זית למסיק. שמות הרחובות ייקבעו על ידי דייריהם". בעיר יהיו 13 פארקים. המועצה תסלול שבילי אופניים ותקים מתקני כושר, מתחמי פטאנק ושחמט, ותיאטרון פתוח עם אלפי מקומות ישיבה. במועצה מבטיחים תאורת LED חסכונית ברחובות, מערכות בקרה לחיסכון באנרגיה, ותוכנית אב לטיפול בפסולת, שכבר קיימת. בין התושבים שפגשנו – גם קבוצה של 15 משפחות, חלקם אדריכלי נוף, שמתכננת להקים על גגות הבניינים גינות לשימוש ציבורי.

קצב קליטה לא נורמלי

יחד עם כל תנופת הבנייה והתוכניות הגדולות, יש גם לא מעט בלבול וחששות. אורלי גידרון, מנהלת בית הספר היסודי החדש, אומרת: "בעוד חודשיים יגיעו הילדים של המשפחות הראשונות, אבל כנראה לא נפתח את בית הספר. לא נראה לי שילד או שניים לכיתה יכולים להחזיק בית ספר". ראש העיר מתקן מיד: "יש לי פוּל מוכן של מורים למחר בבוקר, ואין לי בעיה שבכיתה יהיו שניים־שלושה תלמידים בשלב הראשון". תלמידי חטיבות ביניים ותיכונים יצטרכו לצאת ליישובים שכנים.

"מבדיקה שלנו בשלב הזה, כמעט לא יהיו כאן תיכוניסטים. הרוב ילדים קטנים", אומרת מירי רחמים (31), מנהלת אגף הקליטה בעירייה. את ההסבר לג'וב המעניין מספק קשת: "בגלל קצב הקליטה הלא נורמלי הצפוי – ל־7,000 משפחות יש כבר דירות בבנייה – חשבנו שנקים אגף מיוחד לכך".

ומתי את עוברת לכאן?

רחמים: "הילדים שלי לומדים בגן ילדים בהר הדר (התנחלות בהרי יהודה – ע"פ) שהוא קופסת סרדינים יחסית לגן כאן, אבל בגלל העבודה של בעלי, שמשמש שם רכז ביטחון, אני עושה כל יום את הדרך עד כאן".

נגענו בנקודה כואבת: מירי ובעלה קנו כאן דירת 4 חדרים במסגרת קבוצת רכישה, והיא אמורה להיות מוכנה בתוך פחות משנתיים. אלא שבעוד שעל הנייר הם שילמו 660 אלף שקל, היום מחירה מתקרב ל־740 אלף שקל. 3,000 מהדירות הנבנות היום בחריש נרכשו במסגרת קבוצות רכישה, שהבטיחו לחבריהן הרים וגבעות מבחינת המחיר. במציאות, אומר קשת, "יש כאן שתי עמותות גדולות שתקועות עם קרוב ל־1,000 דירות שעלות בנייתן הולכת ומתייקרת והרוכשים לא מצליחים לעמוד במימונן. הן הבטיחו לחבריהן אומדנים לא ריאליים של הפרויקט, ואני לא יודע מתי הדירות יושלמו וכמה הדיירים ייאלצו להוסיף עוד".

למזלם של הרוכשים, בשנתיים האחרונות מחירי הדירות כאן זינקו ללא פרופורציות, כך שגם מי שמשלם יותר מהסכום שנקבע במקור, הרוויח. אם לפני כשלוש שנים המחיר הממוצע לדירת 4 חדרים במסגרת קבוצת רכישה היה כ־620 אלף שקל, בשנה שעברה הוא כבר היה 707 אלף שקל. אבל המחיר לרוכשים מקבלנים שלא במסגרת קבוצת רכישה היה כבר 820 אלף שקל. היום קבלנים כבר מוכרים בקרוב למיליון שקל, וקבוצת רייסדור מכרה דירה ב־1.4 מיליון שקל – כמו מחיר דירה דומה בחדרה.

תושבים עתידיים שאיתם שוחחנו הביעו חשש בנוגע לאפשרויות התעסוקה באזור, וגם חשש מכך שהעיר לא תשמור על צביונה. תומר ואודל לוין, בני 40 – היא מאמנת כושר והוא משווק תוכני תרבות וחינוך – קנו דירת גן של 4 חדרים עם 100 מ"ר גינה במיליון שקל. "התאהבנו במקום", הם אומרים, "אבל אנחנו מקווים שהעיר תשמור על צביון ירוק ולא תהפוך לעיר מתועשת". שחר (30) וליטל (29) פרגמניקוב, הורים לילד מגבעת כ"ח, שקנו דירת ארבעה חדרים ב־900,000 שקל: "אחרי שנתיים של חיפוש במרכז שמענו על חריש ואנחנו מרוצים מהקנייה, אבל מאוד מקווים שחריש תיהפך להיות כמו מודיעין".

יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה של חריש, דוד מגן, מוטרד מנושא התחבורה: אמנם מתוכננת גישה מכביש 6, אבל עד שהיא תיבנה מקדמת הוועדה שדרוג של כביש הכניסה הקיים: נתיבים נוספים, עמודי תאורה. ובינתיים יש יציאה אחת מן העיר בצומת T ללא מחלף, שתהפוך לצוואר בקבוק ברגע שיגיעו אלפי התושבים החדשים.