אבא שלי

לפני שהיה ראש לשכתו של דוד בן־גוריון, שר חינוך או נשיא המדינה, יצחק נבון היה קודם כל אבא לארז ולנעמה. אופירה ויצחק נבון אימצו את נעמה לאחר שלא הצליחו להביא ילדים לעולם. שלושה חודשים אחרי שנעמה הצטרפה למשפחתם, קיבלו בני הזוג את הבשורה המשמחת שאופירה נכנסה להיריון, ותשעה חודשים אחר כך נולד ארז. בראיון ל"ידיעות אחרונות" מספרת נעמה נבון (בת 42 היום) על יצחק נבון, האבא שהיא הכירה:

"כשהיינו ממש קטנים ואבא נבחר להיות נשיא, היינו צריכים להבין שמאותו הרגע הוא לא רק אבא שלנו, הוא אבא של כולם. אין ספק שהמדינה הזאת והעם הזה היו סוג של 'בייבי' בעבור אבא. משהו כל כך גדול ועצום שאפילו הוא לא מסוגל להגדיר. הוא היה פה לפני הקמת המדינה והשתתף בבנייתה איפה שהוא רק יכול היה. כמורה, ובהמשך בהגנה, ואחר כך בכל התפקידים שלקח על עצמו.

אחרי שאבא סיים את הקדנציה כנשיא והתמנה לשר החינוך אנשים ניגשו אליי ואמרו: "אבא שלך כל כך נחמד, למה הוא חוזר לפוליטיקה?" אני זוכרת שהוא אמר לי שאם לוקחים מפסנתרן את הפסנתר הוא לא יודע מה לעשות. באותה מידה, אם לוקחים מאיש ציבור את הציבור, הוא אבוד.

הוא היה אבא כמו כל אבא אחר. אולי לא בדיוק אבא סטנדרטי, אבל הוא לקח אותי לגני משחקים והגיע לאסיפות הורים והלך איתנו לקולנוע. הוא היה איש מאוד חם. מאוד ישר. לא אחד בפה ואחד בלב. אומנם הוא היה דיפלומט וממלכתי, אבל הוא לא ידע לזייף. אי־אפשר להצטייר חם כלפי העם ולהיות קר בבית. זה אותו אדם. הוא היה איש עניו ופשוט ונטול גינונים. אנחנו נתגעגע אליו.