מסובבת את העולם

כאמא לארבעה, אורית גידלי יודעת שהתואר "מתלהבת" נורה לעברה מפי דור העתיד בהקשר לא כל כך חיובי. "זה סוג של קללה", היא מאבחנת, "ובעיני מבוגרים התלהבות היא עדות לטיפשות. אנשים חושבים שאם אתה מתלהב זה סימן שאתה לא מבין כמה רוע ואלימות יש בעולם. לדעתי, ההפך הוא הנכון. חוסר התלהבות הוא נכות רגשית".

כמתלהבת מקצועית היא בראה את נונה (שם החיבה של נועה, בתה הבכורה), ילדה ג'ינג'ית (כמוה) שמסוגלת לראות הרבה מעבר למציאות האפרורית. הספר "נונה קוראת מחשבות" (כנרת־זמורה־ביתן) יצא לאור לפני ארבע שנים, עם ציורים מקסימים של איה גורדון־נוי, ובחלומותיה הוורודים ביותר גידלי לא צפתה את רמת ההתלהבות שבה יתקבל בארץ ובעולם. הוא תורגם לשבע שפות (בהן אנגלית, סינית וקוריאנית) ואף זכה להזכרה אקדמית ככלי טיפולי. ה"וול סטריט ג'ורנל" כתב עליו: "מקסים ואינטלינגטי רגשית".

לחוויית כתיבת ספרי הילדים הגיעה גידלי (42, ילידת כפר־סבא) בגיל מאוחר יחסית, "אבל לא חשבתי שזה ייעודי בחיים, הייתי עסוקה בהרפתקאות". בגיל 16 היא נשלחה לפנימייה למצוינות בניו־מקסיקו ולמדה עם בני נוער מכל העולם, ואחרי שירותה הצבאי הקיפה את ניו־זילנד באופניים ושתקה במשך 50 יום בסשן של ויפאסנה, "עד ששבעתי ממסעות וטיולים". כשסיימה תואר ראשון בפסיכולוגיה והתקבלה למסלול קליני באוניברסיטה העברית חתמה על טופס ויתור ונסעה לבאר־שבע, ללמוד תואר שני בכתיבה, "וכשפתחתי את הדלת פגשתי את אשכול נבו, שגם הוא הגיע ללימודי כתיבה מפסיכולוגיה והפכנו לשותפים".

לפני 15 שנה הם הקימו ביחד את "סדנאות הבית" שבהן הם מלמדים ומטפחים את הדור הבא של הכותבים. "דנה ברגר מלמדת אצלנו פזמונאות, רענן שקד ועומר ברק מלמדים כתיבת בלוג, יש עוד צוות של מנחים גם בפריפריה. השנה היו לנו 24 סדנאות ובמצטבר לאורך השנים אשכול ואני לימדנו כ־1,500 תלמידים, ומהסדנאות יש לנו יותר משלושים ספרי ביכורים של בוגרים".

נונה ומחק האוויר

אז כתיבה אפשר ללמד? זה לא כישרון?

"הבעיה היא בפועל 'ללמד'. לא מדובר במורה שמעביר נוסחה, אלא ביצירת מרחב גדילה שבתוכו אנשים מלמדים את עצמם לכתוב. סדנה מוצלחת גורמת לאדם שסיים אותה בעשר בלילה לכתוב עד שלוש לפנות בוקר".

העבודה בסדנאות ליבתה בה את החשק ליצור. "כתיבה זו עבודה קשה, זה לחצוב באמונה ובהתמדה יומיומיים. לכן מצחיק אותי כששואלים מניין יש לי השראה. היא באה אלי כשהבייביסטר מגיעה ואני יכולה לגשת למקלדת. לפעמים זה מצליח, לא בגללי, ולפעמים זה לא מצליח, לא באשמתי. מה שבטוח זה שבסוף הבייביסיטר עוזבת".

את בעלה, אלכס בן־ארי (42), איש מחשבים ומשורר אף הוא היא הכירה לפני 15 שנה בסדנה למנחי סדנאות. הוא היה אז אלמן שהביא כנדוניה את נועה (כיום בת 16) מנישואיו הראשונים. ביחד הם הולידו את הלל (בן 11) עופרי (בת 8 וחצי) וענר (בן 5) ופסוקי שירה מודבקים על דירות דירתם ברחובות, קומה ראשונה על עמודים.

איך חיים שני משוררים תחת קורת גג אחת?

"בעונג רב", היא נוקשת על השולחן. "כן, אני מפחדת מעין רעה. הוא לש את הספר האחרון שלי והוא העורך שאני הכי סומכת עליו".

בימים אלה מתנדנדת גידלי בין חיוך לעצבות. ספר שיריה השלישי, "ערש", מוקדש לאמה שנפטרה לפני שלוש שנים מסרטן העור. "לא היה לו שום סימן חיצוני ומבחינתי היא מתה בריאה, אבל הספר עוסק בהתמודדות עם המחלה ועם יתמות וגעגועים. הידיעה שאני בקבוצת סיכון הופכת אותי ליותר תשוקתית לחיים". בצידו השני של המטבע היא משיקה ספר נוסף בסדרת נונה ("נונה ומחק האוויר").

"זה לא מצב סכיזופרני להוציא באותה נשימה ספר שירה וספר ילדים", היא טוענת. "האבחנה בין גבוה לנמוך ובין מבוגר לילדי נוצרה כדי שהעולם ייראה לנו מסודר, אבל הוא לא מסודר וזה מה שטוב בו".