לפני כשבועיים מיכל אנסקי העלתה לעמוד האינסטגרם שלה תמונה מסוף השבוע שבילתה בהולנד. היא מצולמת שם בפוזה אופיינית: סביבה מתערבלים עלי שלכת, לגופה מעיל אופנתי והיא אוכלת בתאווה הרינג. מוקדם יותר באותו יום העלתה תמונה סקסית של בליני עם קוויאר. לכאורה, עוד יום בחייה של שופטת ב'מאסטר שף' ומי שהוכתרה כנסיכת המטבח המקומי וכבעלת מסעדה צעירה וטרנדית, 'אחד העם אחד'.
באותו זמן בישראל, עובדי המסעדה ראו את התמונות והדם עלה להם לראש. ביום רביעי של אותו שבוע מנהלי המסעדה נפגשו עימם והסבירו להם על הקשיים שהמקום נקלע אליהם. בערב נשלחה אליהם הודעת ווטסאפ שמודיעה כי המקום נסגר עד להודעה חדשה. מי שהגיע למחרת מצא אותו נעול. חלקם כבר הבינו שלא יקבלו משכורת. הניגוד בין המצוקה שהרגישו לבין התמונות של אנסקי היה בלתי נסבל. "גם לפני שבוע, כשהספקים הפסיקו לפרוק סחורה והתקשרו אליה, היא אמרה שהיא בחוף של מוש באילת", סיפרה עובדת במקום. "יום לפני הקריסה התקשרו אליה ופתאום היא עונה בלקוניות, 'מבחינה משפטית אני בכלל לא הבעלים'. באותו זמן היא נסעה לאילת ומשם לאמסטרדם, במקום לבוא לעובדים ולהגיד להם, 'תשמעו, התקלה קרתה. אני אשיג לכם עורך דין טוב ונראה איך יוצאים מזה".
במהלך השבוע התבהרה לעובדים חומרת המצב: הם לא קיבלו מכתבי פיטורים ויצטרכו לדרוש את הכסף שמגיע להם מהמפרק שמונה לעסקיו של אמיר ברמלי. ברמלי הוא איש העסקים שהשקיע במקום ומי שליהק את אנסקי לתפקיד הפנים של קבוצת המזון שלו, שכללה מסעדה ושני בתי קפה. כיום הוא חשוד בהונאת משקיעים, רובם בני המעמד הבינוני ששמו אצלו את מיטב כספם וחסכונותיהם, בסך מאות מיליוני שקלים. בבית המשפט השלום בתל־אביב אף הוזכר צירוף המילים "הונאת פירמידה" בהקשר לחשדות נגד ברמלי (עוד על ברמלי והחקירה נגדו - ר' מסגרת). קריסתו של ברמלי הביאה גם לקריסתה של המסעדה ושל מיזמים קולינריים עתידיים שלו ושל אנסקי. אחרי פגישה עם עורך הדין ששכרו, עובדי המסעדה הבינו שהכסף שמגיע להם יגיע. מתי? מתישהו. אנסקי, שבשלב זה כבר שבה מהולנד, כתבה לעובדים טקסט נרגש וציינה בו כי היא והם "בסירה אחת".
את האחריות הטילה אנסקי על ברמלי לבדו. אולם, בפני העובדים היא הוצגה כבעלת הבית מרגע הפתיחה. גם בתקשורת אנסקי לא טרחה להבהיר את ההבדל בין מעמדה במסעדה לבין המצב בפועל. "כל חלון שפתחתי עלה לי 20 אלף שקל", סיפרה בראיון ל'לאישה'. אלא שלפי גורם בכיר בקבוצת רוביקון של ברמלי, החוזה יוצא הדופן שעליו חתמה אנסקי היה אמור להעניק לה מחצית מהבעלות על המסעדה, בתנאי שהעסק יהיה רווחי. אלא שמכיוון שהמסעדה לא הייתה רווחית אפילו יום אחד, אנסקי מעולם לא הייתה הבעלים.
למרות זאת, לפי עדויות של עובדים, ויכוחים עימה היו יכולים להיחתם באמירה, "זו המסעדה שלי ואני אחליט". בנוסף, לפי מסמכים שנמצאים בידינו, אנסקי השקיעה 115 אלף שקלים מכספה כשמצב המסעדה הידרדר, צעד לא אופייני למי שאינו הבעלים.
"אותנו, העובדים הפשוטים, זה מרתיח ומעליב", כתבו עובדי המקום בטקסט זועם שהופץ לתקשורת. "אנחנו עבדנו במסעדה כי ייצגנו את מיכל. מבחינתנו, מיכל היא הבעלים, וכמו שנאמר לנו היא 51 אחוזים, היא השם. האוכל שלה, הטעמים שלה, הציטוטים שלה. הביקורות הטובות והרעות היו עליה... אנחנו רוצים שהיא תיקח אחריות ותדאג לנו. לא רק בהודעות סנטימנטליות שבהן היא שמה את עצמה באותה סירה איתנו - שזה הרי מגוחך". ביום ראשון האחרון אנסקי נפגשה עם העובדים. לאחר מכן אלה נשמעו מפויסים יותר. בתגובתה, אנסקי מצהירה כי לא הייתה הבעלים של המסעדה. לדבריה, גם היא נפגעה קשות בשל האמון שנתנה בברמלי (לתגובתה המלאה של אנסקי - ר' מסגרת).
עם זאת, התנהלותה מעלה שאלות ותמיהות רבות. משיחות עם עובדי המקום וממסמכים שהגיעו ל'7 לילות' ומתפרסמים כאן לראשונה עולות טענות קשות על ניהול כושל, יחסים בעייתיים עם העובדים, וגם שאלות על השותפות עם ברמלי, שכעת מצוי בחקירה פלילית.
ובעיקר, כך נדמה, זהו סיפור על היבריס: טאלנטית פופולרית, שכבר נחלה הצלחה עסקית בתחום המזון עם שוק הנמל בתל־אביב, ניסתה למקסם את מעמדה בתחום מסובך ומורכב כמו עולם המסעדנות וגילתה שזה לא כל כך פשוט. "מפורקת", כך הגדירו מקורב יה את מצבה הנפשי בימים אלה. "מיכל מתחה את המותג הרבה מעבר למה שהיא בעצם יכולה", אומר אחד השפים המצליחים בישראל. "בלי שבעצם יש לה ידע או ניסיון מינימליים להרים פרויקט כמו מסעדה. היא לא שפית, לא מסעדנית. היא גסטרונומית, היא יפה והיא הבת של. זה לא מספיק". מנגד, ברמלי מעיד עליה שהיא "אישה מיוחדת במינה, יזמית מוכשרת ומקצועית מאוד".
"בסופו של דבר", מסכם אחד הבכירים במסעדה, "כל מי שנתן יד להתנהלות הזאת אשם. וכשהחרא פוגע במאוורר, כולם נפגעים".
¥ ¥ ¥ ¥ ¥
אנסקי, 35, היא בתם של השחקן והשדרן אלכס אנסקי ועיתונאית האוכל המוערכת שרי אנסקי. בתחילה התפרסמה כדוגמנית וכמנחת טלוויזיה. לאור ההיסטוריה המשפחתית, פנייתה לתחום האוכל נראתה כמו מהלך טבעי: ב־2007 הקימה עם עיתונאית האוכל שיר הלפרן את שוק האיכרים בנמל תל־אביב, שזכה להצלחה והתרחב לערים נוספות. ב־2009 סיימה תואר שני במדעי הגסטרונומיה בצפון איטליה. ב־2010 הפכה לשם מוכר בכל בית בזכות תפקיד השופטת במסחטת הרייטינג והדמעות של 'מאסטר שף'. לאחר שב־2013 השיקה גם ספר בישול, נראה היה שמיצובה כאישה הראשונה של הקולינריה הישראלית כמעט והושלם, למעט פרט אחד: פתיחת מסעדה.
השידוך העסקי עם אמיר ברמלי אמור היה להגשים את המטרה הזו. הקשר בין השניים החל בגיאורגיה. ברמלי שהה שם מתוקף עסקיו ואילו אנסקי הגיעה לשם כחלק ממשלחת של 'מאסטר שף' שאורגנה על ידי שגרירות גיאורגיה בישראל. "היא פגשה אותו שם ושיתפה אותו בכל מיני רעיונות והוא מאוד התרשם", מספר אדם המכיר את השניים. כששבו לארץ המשיכו להיפגש ובספטמבר 2014, הציע לה ברמלי להתחיל לעבוד כיועצת לעסקי המסעדות של קבוצת רוביקון וכסוג של פרזנטורית.
ברמלי היה אז הבעלים של שני בתי קפה בשם "אתנחתא" ושל מסעדה בשם "ננה בר", שבה ניסה לבצע מתיחת פנים אך המקום הפסיד 200 אלף שקלים בכל חודש. אנסקי בדקה את עסקי המזון שלו במשך חודשים ארוכים תמורת שכר. לפי גורם ברוביקון, היא זו שהציעה לברמלי את הרעיון: "ננה בר" תיפתח מחדש ותמותג בתור "המסעדה של מיכל אנסקי". "היא הבטיחה לברמלי שאם היא שמה את השם שלה, היא תשקיע וזאת תהיה מסעדה טובה, מסעדת דגל", אומר גורם שמכיר את השניים. "יהיה בה כל מה שנדרש. היא אמרה לו, 'אני לא מתכוונת לעשות עוד מסעדה, זה יהיה משהו מיוחד'".
המקום החדש, "אחד העם אחד", נפתח ביולי האחרון כששמה של אנסקי מככב בכל הפרסומים. "ביח"צ היה חשוב מאוד להגיד שזו המסעדה החדשה של מיכל אנסקי", מסבירה מקורבת לאנסקי. "כמו שיש המסעדה החדשה של אייל שני - מה, זאת המסעדה של אייל שני במאה אחוז? או של הנושים שלו? מתי זה עולה על הפרק? כשמישהו כמו עדי שטראוס יכול לקום בוקר אחד ולהגיד ליונתן רושפלד, 'בוקר טוב, לך הביתה'".
לעובדים, אנסקי הציגה את עצמה כבעלת המסעדה. היא גם התנהגה בהתאם ודרשה זכות החלטה בכל הנושאים: מהתפריט ועד עיצוב חלל המסעדה. מהר מאוד התגלעו חילוקי דעות בינה לבין מנהל הקבוצה שעזב. "הוויכוח ביניהם היה פשוט מאוד", טוען בכיר במסעדה. "האם עושים עסק כדי להרוויח או האם עושים עסק לשם מיכל אנסקי. היו מספר לא מועט של שיחות שבהן אמרו לה אנשים, 'ככה לא בונים מסעדה'. הצוות שמסביבה דווקא היה צוות של אנשים שלא מתביישים להגיד את דעתם. הרבה פעמים העירו לה, 'זה לא טוב וזה לא טוב וזה לא טוב', ועכשיו תחליטי. והיא קיבלה החלטות בגיבוי מלא של ברמלי".
אולם לאנסקי לא היה ניסיון בניהול מסעדה. לפי מסמכים שהגיעו לידינו, במהלך פעילותה הפסידה המסעדה בכל חודש בין 150 ל־200 אלף שקל, סכום זהה לזה שהפסידה גם לפני כניסת אנסקי לתמונה. זה לא הפריע לאנסקי להוביל שיפוץ בסכום של 1.7 מיליון שקלים, להחליף אינספור נברשות, להזמין פרחים ומפיות בסכומי עתק או לדרוש שקירות המסעדה ייצבעו שלוש פעמים, "כי היא לא מרוצה מהצבע". "היא לא נתנה לאף אחד לנהל", אומר עובד במסעדה. "היא ירדה אפילו לפרטים של איך המלצרים ייראו. באחד המיילים שהיא שלחה היא כתבה למנהל בכיר, 'אף מלצר לא ייכנס למסעדה בלי שאני אראיין אותו ואבדוק שהוא נראה מספיק טוב'". "מיכל השרתה לחץ ולא נתנה לנו ליצור סביבת עבודה טובה", כתבו העובדים על אנסקי במכתב שפירסמו. "ושלא נתחיל לדבר על התנאים (אוכל עובדים מבזה, חוסרים במשכורות, המתנות ארוכות לעלייה למשמרת ועוד) - זה היה בתחילת הדרך. בהמשך, היא בכלל לא הגיעה למסעדה בזמן שאנחנו הוצאנו לפועל את הגחמות שלה בשבתות וחגים. אבל נשארנו, כי האמנו בה".
גורם נוסף מספר כי אנסקי הייתה מעורבת גם בנוגע לתפריט ולמיתוג של בית הקפה 'אתנחתא' בדיזנגוף בתל־אביב, מקבוצת רוביקון. "המקום היחיד שהיא לא נגעה בו היה 'אתנחתא' הרצליה, שהיה עסק רווחי מאוד", אומר הגורם. "היא דיברה עם מנהל המסעדות ואמרה לו שהיא רוצה להגיע להרצליה. הוא אמר לה, 'תשמעי, להרצליה אל תגיעי כי המקום עובד יפה'. אגב, כשהעסק התפרק, המנהל בדיזנגוף התקשר אליה אז והיא אמרה לו, 'אני לא קשורה לדיזנגוף בשום צורה'. היא הביאה את האוכל, החליפה תפריט, החליפה מיתוג. פתאום היא אומרת שהיא לא קשורה".
בתגובה, גורם בכיר ברוביקון מציג תמונה שונה: "אנסקי נאמנה, מקצועית ולא מוותרת. כשלא הייתה מרוצה מהצבע של הקירות היא שינתה אותו וכשלא הייתה מרוצה מהנברשות היא ביקשה שישנו. היא אשת מקצוע שלא מתפשרת בפרטים הקטנים ולא נורא אם זה עלה 200 אלף שקל יותר לכאן או לכאן, גם אם הוחלפו 17 פעם נברשות עד שהן עמדו בסטנדרט. זה הופך אותה ליותר מקצועית. גם ברמת התפריטים היא ירדה לרזולוציות מאוד גבוהות".
לפי החוזה הראשוני של אנסקי עם חברת רוביקון ביזנס גרופ בע"מ, שמתפרסם כאן לראשונה, אנסקי התחייבה להיות "פרומוטרית", כלומר פרזנטורית של עסקי המזון של החברה וכן לספק שירותי ייעוץ "בתחומי העיסוק והמומחיות שלה" לעסקי הקבוצה. באותו מסמך היא גם מתחייבת להמליץ על עסקי החברה באמצעים שונים במדיה החברתית ולהשתתף ולהנחות אירועי יחסי ציבור של החברה. באותו חוזה אנסקי מוגדרת כ"אשת ציבור בעלת מוניטין בתחום המזון, המסחר ועוד". בתמורה קיבלה כ־15 אלף שקלים בחודש (לפני מע"מ) וכן כיסוי הוצאות נסיעות לחו"ל ככל שיהיו מטעם החברה, שהתחייבה להטיסה במחלקת עסקים. גורם בכיר ברוביקון הסביר השבוע כי "הסכום הזה לא ניתן לה תמורת עבודתה במסעדה. היא למדה את כל עסקי המסעדות של רוביקון ובדקה מה היא יכולה לתרום. היא הקדישה לזה יום־יומיים בשבוע".
על כל פנים, בניגוד לדברים שאמרו מקורביה של אנסקי בתקשורת אחרי סגירת המסעדה, שהיא לא קיבלה משכורת בשמונת החודשים האחרונים, התשלום החודשי המשיך להגיע.
באשר לשאלת הבעלות: כאמור, ישנה טיוטת חוזה המעניקה לאנסקי אופציה לקבלת 50 אחוז מהבעלות על המסעדה, ברגע שזו תהפוך לרווחית. "עלתה טענה שהיא אמורה לקבל גם 50 אחוז מהמסעדה", אומר גורם המעורה בפרטים. "ברמלי טוען שזה באמת מגיע לה ויש טיוטה כזאת. היו בכירים ברוביקון שעצרו את המהלך ואמרו שיש גבול לכל תעלול. הם קברו את הדבר הזה".
"הייתה שם חגיגת בזבוזים הזויה", מוסיף גורם אחר. "יש שם אנשים שהיא לא באה להם טוב בעיניים כולל כל מיני דברים בעייתיים. הצוות לא אהב אותה ולא התרשם ממנה. הסתכלו עליה בעיניים חשדניות כמו על הבן של הבוס. אמרו לנו, 'היא לא הייתה מוסמכת לכלום בענייני כספים חוץ מלבזבז'. למעשה, היא שיחקה בלהיות בעלת מסעדה והיא רוב הזמן לא הביאה אגורה אחת שחוקה".
לפי עדויות העובדים, אנסקי לא בישלה במסעדה, אלא השף. היא לא ניהלה, אלא המנהל. גם עמדת היועץ הקולינרי הייתה מאוישת. אם כך, מה בדיוק נותר לאנסקי לעשות במסעדה? לטענת מקורביה, תפקידה היה להביא רעיונות למנות ולקונספטים כגסטרונומית. היא גם זו שהחליטה אם מנה מסוימת תהיה בתפריט או לא. בתגובה שהעבירה השבוע לתוכנית 'הצינור' של ערוץ 10, טענה אנסקי שהיא בכלל יועצת קולינרית. עובד לשעבר, בעל ניסיון בענף המסעדנות, אומר בתגובה, "לא צריך גם יועץ קולינרי וגם גסטרונומית, אבל זה לא שהייתה כאן בעיה של כסף וזה לא שפיטרו אף אחד". "היה שם יועץ קולינרי, אבל זה לא האוכל שלו", מספרת עובדת. "זה האוכל שהיא אמרה לו להכין. היא נתנה לו תפריט והוא עשה מה שהיא אמרה לו". אותו יועץ ביקש ששמו לא יפורסם. גם אחרים ביקשו להישאר אלמונים מחשש שהמוניטין שלהם ייפגע בשל עבודתם עם אנסקי. בפרקטיקה, לגבי התפריט במסעדה, הדעות נחלקות לשניים: אלו שנהנו ואלא שפחות. היו מספר ביקורות חיוביות ("מוצר ארוז היטב" נכתב בוואלה. "המנה הראשונה הייתה נפלאה והעיקרית טובה", קבע ניב גלבוע בערוץ 10) ולצידן ביקורות קטלניות של גלי וולוצקי ב'כלכליסט' ושל שגיא כהן ב'הארץ'. "זו מסעדה שנועדה למקסם את התהילה העכשווית של בעלת הבית, וזה, כמובן, בסדר גמור", כתב כהן. "אבל לא מהמקפצה. רמת הזלזול - בשירות, בתפריט, בביצוע, בסידורי הישיבה – כל כך בוטה, שזה הופך את העסק לקצת מביך". אנסקי, באותו זמן, הייתה בחו"ל. "כשהתחיל המשבר עם שגיא כהן היא לא הייתה במסעדה", נזכר אחד מהמנהלים. "בדיוק כמו במשבר הנוכחי, היא הייתה בחו"ל. ומה היא עשתה? צילמה את עצמה בבגד ים. זה בעלים של מסעדה? זה אפילו לא פרזנטורית".
¥ ¥ ¥ ¥ ¥
בספטמבר, חודש אחרי הביקורת הקטלנית של כהן ובאווירה שנוצרה במקום, נכנס גיא בליס לתפקיד מנהל חטיבת המסעדות של קבוצת רוביקון. בליס הוא מהאנשים המוערכים בתחום המסעדנות. הרזומה שלו כולל ניהול של קבוצת עדי'ס לייף סטייל שבבעלות עדי ועירית שטראוס, המחזיקה בין השאר במסעדת 'הרברט סמואל' הנחשבת בתל־אביב. כרגע, גם הוא אחד מנפגעי הפרשה ולא יקבל משכורת החודש. את אנסקי הכיר דרך השף והקולגה ל'מאסטר שף', יונתן רושפלד, והיא הביאה אותו ל'אחד העם אחד' כדי להרים אותה על הרגליים. "היה כסף, היו רעיונות טובים", הוא מסביר למה נכנס לתפקיד. "זה נראה כמו מקום בטוח".
ומה מצאת?
"כאוס. הכל היה מיכל אנסקי - כל מה שהיית שואל היו אומרים, 'מיכל אמרה', 'מיכל רוצה את זה ככה' וכו'. זה היה מיכל בלבד".
בגלל זה אמרת לעובדים בשלב מסוים, 'אתם יותר לא פונים אליה'?
"זו הייתה ההסכמה שלי עם מיכל. כי הכניסו אותה למקומות שלצערה הרב לא היו נכונים לה. נתנו לה לקבל החלטות במקומות שהיא לא צריכה לקבל אותן".
כמנכ"ל הקבוצה, למה צריך יועץ קולינרי אם יש את מיכל אנסקי?
"מיכל היא גסטרונומית. מיכל היא יזמית. היא יודעת להביא את הרעיון. בסופו של דבר היא לא בנאדם שחי מסעדנות והיה בתוך מסעדות ובתוך מטבחים - היא צריכה את הבנאדם שיתרגם את זה למנה במסעדה. ואתה ממש לא חייב לדעת לבשל כדי לעסוק במסעדנות. זה בולשיט. ארי ירזין (מבעלי 'מוזס', 'קפה איטליה' ועוד' - גב"ח וצ"ש) הוא שף? לא, אבל יש לו קונספטים מדהימים ויש לידו אנשים שיודעים איך להוציא את הרעיונות שלו לפועל".
היא רצתה להחליט לגבי השיפוץ. פרחים. תפריט. מחירים. מנות. כבעלת בית, זה לגיטימי. איפה הייתה הטעות?
"המנהלים של המסעדה הכשילו אותה. היא לא מסעדנית. היא לא ניהלה יום אחד מסעדה. אתן לך דוגמה הכי פשוטה: כשהגעתי אמרו לי, יש מדיניות אירועים, שסוכמה עם מיכל. עכשיו, בלי להעליב את מיכל חלילה, אבל מה מיכל מבינה במדיניות אירועים במסעדות?! הם גרמו לה להחליט מה המינימום להזמנת חדר! התעצבנתי כי כולם אמרו, 'מיכל אמרה'. לא לקחו אחריות".
אולי לא התווכחו איתה כי היא אמרה שהיא הבעלים?
"לא. בגלל שהיא נכנסה לריק, לצערה. לא היו שם מנהלים חזקים בעסק והיא מצאה את עצמה מנהלת את המקום. והיא לא יכולה לנהל את המקום! כשנכנסתי החלטנו שזהו. מיכל כבר לא מתעסקת בניהול. היא עוסקת בויז'ן. לדעתי, למרות ההפסדים, אם לא ההתמוטטות של ברמלי, המסעדה הייתה ממשיכה לעבוד".
נתקלת בכל מיני הוצאות לא הגיוניות?
"אני שם חודשיים וזה לא זכור לי. אולי אם היה יח"צ ויום צילום והיו הוצאות. או אם היה צריך להביא את סבתא שלה מירושלים הלוך חזור ב־300 שקל לכל כיוון כדי שתצטלם לכתבה שהיא מכינה איתה לוקשלעך, אז לי זה נשמע סביר. אנשים עכשיו מחפשים. ולאט־לאט מתחוור להם שמיכל היא לא האדם שיכול לקחת אחריות".
אבל אתה לא יכול להגיד שאתה הבעלים כשהכל מתקתק, וכשיש משבר להתנער מאחריות.
"אולי הטעות הייתה שהתקשורת החוצה והתקשורת פנימה התערבבה באיזשהו שלב. מיכל שמה את השם שלה - אז מה זה משנה אם היה לה שם אחוז או מאה או כלום. היא הייתה בעלים מלא של המקום. זה שהיא לא רשומה ככזו? היא שותפה בהרבה דברים אחרים עם ברמלי. הכסף שלה היה מושקע שם. במיזמים בתוך החברה הזאת. היא ראתה את עצמה חלק מהקונצרן הזה. ראיתי את המכתב של העובדים, שהחליטו עכשיו להוציא את כל הטנף החוצה. ואני מבין אותם. אבל אני מבין גם את מיכל. כולם יצאו פגועים מהסיפור הזה".
¥ ¥ ¥ ¥ ¥
לצד הכישלון הניהולי ב'אחד העם אחד' ישנה שאלת הקשר של אנסקי עם ברמלי ומה ידעה על עסקיו, בגינם הוא נחקר תחת חשדות כבדים.
נדמה שגם בקבוצת רוביקון רצו לוודא שאנסקי יודעת לאן היא נכנסת. בחוזה שלה ישנו סעיף הקובע כי אנסקי "בדקה את עסקי החברה והיא מצאה אותם טובים וראויים בעיניה". יש לציין כי בספטמבר 2014, ברמלי נראה כמו פטרון לגיטימי. אולם במרץ 2015 השתנו פני הדברים: ברמלי נעצר ונחקר בחשד להונאת משקיעים ודווקא חודש לאחר מכן, באפריל, אנסקי מחליטה להשקיע אצלו כ־250 אלף שקלים. בספטמבר היא השקיעה עוד 350 אלף. "גם עליי נפלו השמיים", אמרה אנסקי לעובדים לפי אחד הפרסומים. בתגובה אומר מסעדן מוכר, "עיוור באמת לא יכול לראות שהשמיים נופלים. איך יכול להיות שמיכל אנסקי לא ידעה על הצרות של ברמלי? ממרץ הוא בחקירות! אנשים דיברו על זה. אם היא לא ידעה זה בגלל שהיא לא רצתה לדעת, או לא רצתה להסתכל".
"אתן לך דוגמה: עוצר אותך אדם ברחוב ונותן לך חמישה מליון שקל, אתה לוקח ושם בבנק?" תוהה בקול גורם המעורב בפרשה. "לא בטוח. אתה בודק מי זה האדם, מאיפה הכסף. במיוחד כשמה שאני מעניק זה את הפנים שלי, התדמית שלי, המוניטין שלי. מבחינה מוסרית יש כאן סוג של שיטת בת יענה".
"השקעתי את כל כספי בקרן קלע בדומה למאות ואלפי משקיעים אחרים, כל מה שהרווחתי אי פעם", אומרת אנסקי בתגובה. "גם אני, כמו שאר המשקיעים, מבולבלת והמומה ומנסה להבין את המצב. רוביקון נתפסה בעיניי כקבוצה אחראית ואמיר כאדם הגון. למרבה הצער, נתתי בו אמון גדול מדי ונפגעתי מכך קשות. מעולם לא הייתי חלק מרוביקון או קרן קלע ואני לא מודעת להתנהלות הכספית בחברות אלו. סברתי כי רוביקון פועלת כדין ולא הייתה לי כל סיבה לחשוב אחרת".
מלבד השכר שקיבלה אנסקי תמורת תפקידה כפרומוטרית היא קיבלה, לפי מסמכים שהגיעו ל'7 לילות', כספים נוספים. לדוגמה, במאי 2015 היא קיבלה הלוואה של 220 אלף שקל לרכישת רכב בריבית שנתית של ארבעה אחוזים. לצד הריבית, גם יתר תנאי ההלוואה היו נוחים למדי, שלא לומר דמיוניים: אנסקי לא מחויבת במשך חמש שנים לפרוע לא את הקרן ולא את הריבית. כלומר, על פי ההסכם, רק בשנת 2020 היא הייתה אמורה לפרוע את הסכום או במילים אחרות, "קח עכשיו - שלם בעוד חמש שנים". לטענת אנסקי, "ההלוואה נפרעה במלואה". "גם במצב כזה", אומר גורם המעורב בפרשה, "ספק רב אם משקיעי קרן קלע השקיעו בקרן כדי שהכספים ישמשו כהלוואה לרכישת רכב למיכל אנסקי".
כמו כן, אנסקי ובן זוגה לשעבר, רועי חמד, חתמו על שיתוף פעולה נוסף עם ברמלי בנוגע ל'שוק הצפון' שאמור היה להיפתח ברמת החייל. בנוסף, ברמלי ואנסקי תיכננו פרויקט להקמת שני שוקי אוכל כשרים בניו־יורק (באפר איסט־סייד ובמיד־טאון) בהשקעה של 7־8 מיליון שקלים לכל שוק וכן פרויקט טיולים בשם "למון גורו". אלה לא הסבו הפסדים כבדים כמו 'אחד העם אחד', אולם צל גדול הוטל על הפרויקטים עקב החקירות נגד ברמלי. באשר לשוק הצפון, נעשה הסכם פשרה ובסופו של דבר נקבע שרוביקון תצא מהמיזם ותקבל בחזרה את הסכום שהשקיעה, כ־1.2 מיליון שקלים.
ברמלי מסר בתגובה: "לצערי הרב וכנראה עוד יותר לצערה, מיכל אנסקי נקלעה לסיטואציה קשה שלא באשמתה בעקבות הקשיים שאליהם נקלעה רוביקון. עם היוודע על אודות הקשיים ברוביקון היא נלחמה על זכויות העובדים ואף ניסתה לסייע להם באופן אישי. שלא כפי שהיא ראויה לו היא סופגת הרבה אש, מעובדים ולקוחות בעוד כל האחריות היא של רוביקון ושלי. אני יודע שיש המפנים אליה את כעסם ותסכולם אך לא היא הכתובת אלא רוביקון ואני. אין לי אלא להצטער על המצב שאליו נגררה".
¥ ¥ ¥ ¥ ¥
זה לא נעים לראות מסעדה סגורה. במיוחד כשהדרך הייתה רצופה כוונות טובות. מקורב לאנסקי סיכם את הסיפור העצוב הזה: "אנשים שקרובים אליה אמרו לה עשרות פעמים אל תיכנסי לעסקי המסעדנות. יש לך שם טוב. אל תקלקלי. בעסקי המסעדנות קורה הרבה שנופלים, אבל היא צריכה לקחת אחריות ולא להאשים אף אחד בכישלון. תקומי ותגידי, 'סליחה. טעיתי. איך אני יכולה לעזור לכם?' זה המינימום שצריך ממנה".
