yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום: יונתן בלום
    7 לילות • 10.11.2015
    הנסיכה פיונה
    פיונה קוטנר, כוכבת העונה החדשה של 'בייבי בום', מיילדת 700 תינוקות בשנה. שום דבר מזה לא הכין אותה לרגע שבו יילדה את נכדתה, בידיעה שתצא ללא רוח חיים, ולאבל מול המצלמות. למרות האובדן וסיפור חיים לא קל, היא לא איבדה לרגע את האופטימיות. גם לא כשנודע לה שבעלה לשעבר זכה ב–18 מיליון שקלים בלוטו
    נבו זיו

    אחרי 35 שנה כמיילדת, לפיונה קוטנר לא נותר הרבה מקום בדיסק הקשיח של הזיכרון. "במשמרת יש שתיים־שלוש לידות. אז נניח שיש 15 לידות בשבוע, 60 בחודש, פחות או יותר 700 בשנה. אם נכפיל ב־35 שנה, זה יוצא 25,000 אלף עד היום. אני זוכרת את הלידות של אתמול, של שלשום, זהו. יש כל כך הרבה".

     

    את הלידה שהתרחשה בחודש יוני האחרון היא זוכרת היטב. "שירה, אשתו של הבן הגדול שלי ארז, צילצלה. היא הייתה אז בהיריון שני. שאלתי אם הכל בסדר, היא אמרה שלא כל כך: אין דופק של העובר. חשבתי שאני הולכת למות. אי־אפשר לטעות בזה, או שיש דופק או שאין. נסעתי אליה לבית חולים פוריה והיינו צריכים להוציא את התינוקת. זו נקראת 'לידה שקטה' והיא אכן שקטה מכל הבחינות - אין דופק לעובר, התינוק לא בוכה כשהוא יוצא וכל האווירה בחדר שקטה. אין חיים. בדיוק אותו הדבר כמו לידה, אבל בסוף את יוצאת בידיים ריקות. גם אין לך מה להגיד ליולדת, את לא יכולה להגיד לה 'יהיה בסדר'. זה כמו סיוט ואת רוצה להתעורר".

     

    ובסיוט הזה את הסבתא. לא היית חייבת להיכנס לחדר לידה כמיילדת.

     

    "היה ברור שאכנס. המיילדת הייתה חברה שלי, שמתי כפפות והייתי פעילה שם כמיילדת. היה לי קשה, אבל עשיתי את הקאט. לא הבנתי איך אפשר לעבור דבר כזה בכלל, והנה עברנו את זה. הם קראו לה יולי, עוד קודם. אחרי הלידה לקחתי אותה לצד וצילמתי אותה, עשיתי בוק קטן עבורם. גם בבית חולים אנחנו תמיד מצלמים אחרי לידות שקטות, אם ההורים רוצים לראות אחר כך, שיוכלו להתאבל, ככה יש משהו לבכות עליו. זו הייתה הלידה הכי קשה שהייתה לי. בדרך כלל האמוציות שלי לא מעורבות בצורה עמוקה. כאן היה קשה. לא כי אני איבדתי את הנכדה שלי, אלא כי היה לי קשה לראות את הצער והאובדן שלהם אחרי כל ההיריון והמאמץ".

     

    ואחרי זה את אמורה לחזור ליילד תינוקות של אחרים מול מצלמות ברגעים שיהפכו לסיפורים מרגשים וישודרו בטלוויזיה.

     

    "היה לי קשה לחזור לחדרי לידה. לקחתי חופש בן ארבעה ימים. אתה יודע, ההפקה בכלל רצתה שהם יילדו אצלנו ב'מאיר', שיהיה סיפור שאיילד את הנכדה שלי, זה יכול היה להיות סיפור נחמד. כשחזרתי, סיפרתי להפקה מה שקרה, הם אמרו שאם זה היה קורה מול המצלמות הם לא היו משדרים את זה".

     

    בפרק שישודר השבוע ב'בייבי בום' (ימי רביעי בערוץ 10), קוטנר מגוללת את הסיפור העצוב בפני הצופים. זה לא מובן מאליו: הסדרה מביאה את סיפורי הלידות של אחרים. היא לא הייתה חייבת לשתף. "וממש לא התלבטתי", היא מספרת. "זו לא בושה וזה לא סוד. זה סיפור מאוד רלוונטי. גם ארז ושירה אמרו שהם רוצים שאנשים אחרים ילמדו מהמצב, שישמעו את הסיפור ואיך מתמודדים עם זה ואיך אפשר לצעוד הלאה. רציתי שאחרים יידעו שזה לא קורה רק לזרים אלא גם בתוך הצוות. לפני זה לא חשבתי לרגע שזה יקרה לי".

     

     

    ¥ ¥ ¥

     

    פיונה קוטנר עוד לא קולטת את זה, אבל בקרוב אנשים שבכלל לא חושבים על זוגיות יבקשו לסגור איתה מועד ללידה. סבתא צעירה מאנגליה עם שיער בלונדיני, עיניים כחולות, רגישות אינסופית, דיבור אותנטי וטונות של שמחת חיים. במדינה שבה תעשיית הילודה נמצאת בתנופה מתמדת, ואחרי שתי עונות של 'בייבי בום' שבהן גבר (פרופ' יריב יוגב) היה למיילד הלאומי, סוף־סוף נמצאה גם מרי פופינס מקומית. אנחנו נפגשים לראיון והדבר ראשון שהיא מספרת הוא שאתמול בלילה היא הרגישה נורא, שהיו לה בחילות והקאות, אז היא הזריקה לעצמה פרמין. "לא היו לי כדורים, אז עשיתי איקס על הטוסיק והזרקתי".

     

    בקרוב ימלאו לה 60 ואת מסיבת ההפתעה "אני מתכננת לעצמי", היא אומרת. גרה בגבעת האירוסים שליד נתניה, אמא לארבעה ילדים וגרושה פעמיים - כל פעם גרועה יותר מהשנייה. לדבריה, היא בוכה בהמון לידות של אחרים. "לא היו לי חיי נישואים טובים, אז לראות זוג בשיא האהבה ברגע כזה מרגש אותי בטירוף". מחוץ לחדר הלידה היא בכתה כשגילתה כי בעלה הראשון, ראסל, זכה בלוטו ב־18 מיליון שקלים – שנתיים לאחר שהתגרשו. "אם כבר לבכות אז על זה", היא אומרת בצחוק גדול. "כבר הייתי נשואה שוב עם שני ילדים, הוא התקשר ואמר לי, 'פיונה שלום זה ראס. שמעת קודם את הבחור ברדיו עם הקול המוסווה שזכה בלוטו? זה אני'. הייתי בשוק.

     

    "הוא קנה כרטיס באשדות יעקב, השאיר את המנוע פועל, היה בתור אחד לפניו ואחד אחריו, ובערב הוא בדק את הכרטיס. למחרת הוא והבן שלנו ארז נסעו באוטובוס להביא את הצ'ק, כי לא היה כסף למונית. אמרתי לו מזל טוב והוא אמר שיעזור. הוא באמת עזר לבן שלי קצת, ופה ושם עזר עם נסיעות לאנגליה לבקר את אמא שלי".

     

    קוטנר נולדה באנגליה על גבול לונדון ואסקס, אזור עירוני שהכי מזכיר לה את כפר־סבא. "ההורים נוצרים, קיבלתי חינוך נוצרי, בימי ראשון הלכתי לכנסייה. הם התגרשו כשהייתי בת חמש. עברנו עם אחי ואחותי לגור עם אמא וההורים שלה. לא ראינו את אבא עד שהייתי בת 16. הייתי ילדה נוראית, אמא שלחה אותי לפנימייה. המשכתי להיות שובבה גם שם. פעם אחת השעו אותי כי החבר שלי בא לבקר אותי באמצע הלילה. הזמינו אותי לשיחה עם הכומר, הוא שאל אותי שאלות על מה עשיתי עם החבר אז סיפרתי לו הכל. נראה שהוא מאוד נהנה, הדבר הכי קרוב לסקס עבורו. בפעם השנייה שתפסו אצלי חבר כבר זרקו אותי מהפנימייה".

     

    בגיל 18 למדה להיות אחות ובהמשך הלכה לקורס מיילדות. "רציתי לטייל בעולם ולעבוד כמיילדת", היא אומרת. התחנה הראשונה הייתה ישראל. בגיל 24 התגלגלה לכאן בעקבות קבוצת עולים יהודים שעלתה לקיבוץ מבוא חמה שמעל הכנרת. "לא ידעתי מה זה ישראל, לא ידעתי מה זה יהודי, לא ידעתי כלום. חברה ואני היינו מתנדבות. עבדתי בשדות, בבננות, אחר כך היינו הולכים לחמת גדר, שהיה אז שלולית עם מי גופרית. כולנו עירומים, שוחים והביתה. הבעל הראשון שלי היה מהקיבוץ. הסכמתי להתגייר כי אמא שלו רצתה. אף פעם לא האמנתי בישו או במרים הבתולה אז אמרתי, 'למה לא'?"

     

    האמנת בסיפור של העם היהודי?

     

    "גם לא", היא צוחקת בקול רם, "זה היה בשביל הנייר. היה לי קשה עם כל השטויות של הכשרות והנידה, עושים שם שטיפת מוח בקורס".

     

    התחילה לעבוד כמיילדת בבית החולים פוריה בטבריה, ואחרי שנולד בנה הבכור ארז נפרדה מבעלה. "לעומת הנישואים השניים שלי זה היה דבש", היא אומרת. קוטנר מספרת מעט ונותנת להבין שמאחורי המעט הזה מסתתרת דרמה גדולה ועצובה. "בעלי השני היה עורך דין. הכרנו, יצאנו, מהר מאוד נכנסתי להיריון וילדתי עוד שלושה ילדים. שנים שזו הייתה קטסטרופה. אבל לא רציתי עוד כישלון וניסיתי הרבה פעמים להציל את זה. ברחתי לעבודה, כי בבית הייתה אווירה לא טובה. הסתרתי את זה מהילדים. התנדבתי תמיד לעבוד בערבי שישי. כולם היו בבית עם המשפחה ואני העדפתי להיות בעבודה. הרגשתי הרבה יותר טוב שם, זה היה כמו מדיטציה. התגרשנו לפני שלוש שנים. הוא בן אדם קשה".

     

    ולמרות הקושי והדמעות שממלאות אותה כשהיא מדברת על זה, קוטנר שומרת על בדיחה קבועה בנושא. "תמיד כשאני פוגשת זוג חדש אני פותחת את הווילון, אומרת, 'שלום, שמי פיונה, כמו פיונה מ'שרק''. פעם בעל אחד אמר לי, 'אה, אז את נשואה לשרק?' אמרתי לו, 'לא, אבל פעם הייתי נשואה לדרעק'".

     

     

    ¥ ¥ ¥

     

    קוטנר היא פוסטר מושלם של טיפת חלב. בעונה הזו של 'בייבי בום' היא עוד אחת מאנשי הצוות המיילד, אבל בהפקה הבינו שיש להם מגנט רגשי על המסך. כך התוכנית הפכה למוצר מוכר בכל בית והשריד האחרון לתוכניות ריאליטי בערוץ 10: היא מצליחה לשמור על איזון עדין בין המציאות המרגשת גם כך בחדר לידה לניסיון להעצים את הדרמה. מצד אחד - בסוף כל תינוק שיוצא לעולם מתנגן שיר של אביתר בנאי, מצד שני - הצופה לא מרגיש סחיטה רגשית של מתמודדים בתוכנית ריאליטי. זה גבול דק ובתוכנית יודעים שאסור לעבור אותו, אולי רק לשחק איתו קצת.

     

    אחרי שתי עונות בבית החולים 'בילינסון', העונה הנוכחית מתרחשת בבית החולים 'מאיר' בכפר־סבא. עבור בית החולים מדובר בזריקת אדרנלין. התוכנית מציגה בית חולים בסיטואציה חיובית, המיילדות לעולם חביבות והרופאים תמיד סימפטיים. צופים רואים, מתרגשים ורוצים גם ללדת אצל מקצוענית מקסימה כמו פיונה. זו עסקה כלכלית מצוינת. בית חולים בישראל מרוויח על כל יולדת למעלה מ־8,000 שקלים מהמדינה, וזה עוד לפני השירותים הפרטיים שהולכים ומתווספים מדי שנה לעסקי הלידה. התוכנית היא מקדם המכירות האולטימטיבי שמביא לקוחות מרוצים נוספים. מה לגבי האתיקה? סיפור ישן. מצד אחד מדובר בהפיכת הלידה לאירוע פופ. מאידך, עד 'בייבי בום' הטלוויזיה סימנה לידה כאקט דוחה שאין להראותו.

     

    מה כל האופרציה הזו עושה לאנשי הצוות שאמורים ליילד תחת אור הזרקורים הטלוויזיוניים?

     

    "פעם ראשונה לא יכולתי לדבר, שכחתי את השם שלי, אבל זה עובר אחרי חמש דקות", מודה קוטנר. "לא עשינו שום דבר לא רגיל, ממש לא, והזוגות בתוכנית רואים ומאשרים את הקטעים שלהם לפני השידור".

     

    ועצם הרעיון עצמו, להציג בערוץ מסחרי רגע כזה אינטימי?

     

    "זה דבר נפלא, שנראה משהו טוב לשם שינוי ולא כל מה שקורה עכשיו בארץ. אתה יכול לשבת בבית ולראות בטלוויזיה מישהו רוצח מישהו. גם המוות הוא מאוד אינטימי, לא? ואת זה משדרים חופשי. אז בוא נראה משהו שבאמת יכול לגעת בחיים במקום בסוף שלהם".

     

    מה רואים רק בחדר לידה בישראל?

     

    "רוב הגברים בוכים. רואים גם את ההבדל בזוגיות, יש כאלה שעושים הכל בשביל היולדת, ויש את אלה שבאים ויושבים בפינה. בעיניי זה יותר נורמלי. אני אף פעם לא הייתי מאוהבת אז אני לא יודעת איך זה. הדתיים מבקשים לשטוף את הידיים של התינוק איך שהוא יוצא ואומרים ברכה. אצל הערבים האבא לוחש באוזניים של התינוק 'אללה אכבר', משהו כזה. אחרי זה אני מראה להורים את השליה ומסבירה להם איך היא החזיקה את התינוק. הייתה אישה שאכלה את השליה שלה בחדר לידה, כמו שהכלבים עושים".

     

    למה?

     

    "היא אמרה שזה בשביל חלבון. שמעתי שבארה"ב יש אנשים שלוקחים את השליה הביתה, שמים בפריזר, מזמינים את כל החברים למסיבה, שמים על האש ואוכלים את זה".

     

    טעמת פעם?

     

    "מה פתאום".

     

    מה המקום הכי מוזר שיילדת בו?

     

    "בשירותים? בקבלה? בחניון? באוטו? יש הכל - מישהי שהגיעה מהקבלה ולא הספיקה לעלות על המיטה, הלכה לעשות פיפי וילדה בשירותים. הייתה גם מישהי במעלית. בפרוזדור גם. במחסן. פעם יצאתי ממשמרת, ב־11 בלילה, ומישהי בדיוק הגיעה וצעקה, 'יוצא לי, יוצא לי!' אמרתי לה לשכב, שמתי יד, על הרצפה. היא הייתה דתייה אז באו אנשים עם סדינים, כיסו אותי ובין הסדינים הוצאתי את התינוק ומסרתי אותו לחברה כי כבר הייתי בדרך הביתה. גם במכונית יוצא שיולדים הרבה. הם מגיעים ובדרך כלל התינוק כבר בחוץ, אין זמן להעביר לאלונקה, הראש יוצא כבר. זה מאוד נחמד. הלוואי שכולם יבואו ככה. פחות עבודה, לא?"

     

    nevo21@gmail.com

     

     


    פרסום ראשון: 10.11.15 , 13:22
    yed660100