פתאום יש הבנה שאנחנו לא פה לנצח

השבוע, כשישב לכוס קפה עם אמא שלו, פתאום זה הכה בו. "הבנתי שהחיים עוברים מהר", אומר אברהם טל. "אני בן 40 עוד מעט, והעשור שבין גיל 30 ל־40 פשוט טס ואתה לא מספיק כלום. פתאום יש איזו הבנה שאנחנו לא פה לנצח. שזו התקופה הכי טובה שלנו בעשייה. אתה מפסיק להיות ילד, מסתכל על החיים ומבין שהם עוברים. שהחיים באמת קורים עכשיו, שמה שלא אעשה כבר לא יקרה. אתה מגבש תפיסת מציאות שצריך לפתוח את העיניים ולהתחיל להעריך את החיים".

"לא ישבתי עם אמא שלי לקפה כבר שנים, ואני לא זוכר אם בכלל עשיתי את זה פעם. יש איזה פער דורות שמרגישים עם ההורים, וחושבים שאין על מה לדבר איתם. אני מתייעץ על זה עם חברים שלי, ואנחנו מחליפים בינינו נושאי שיחה עם ההורים: 'ספר מה חדש איתך, תשאל מה חדש איתם'. פתאום בגיל 40 אתה מנסה ליצור קשר מחודש עם ההורים, כמו שאתה יוצר את הקשר עם הילדים שלך. אני נמצא בגיל שהוא אמצע — אני גם גבר שצריך לגדל את הילדים שלו, וגם קצת בוגר להורים שלו ועדיין צריך למצוא איתם את המכנה המשותף".

מצאתם על מה לדבר?

"אני נמצא באחת התקופות העמוסות בחיי. מוציא סינגל, עוד רגע אלבום ואז הופעות, נמצא באולפן 24 שעות. אז עכשיו לשבת שעתיים שלמות עם אמא שלי? נשמע לי לא מתקבל על הדעת וחשבתי לבטל. אבל הכרחתי את עצמי, לא ויתרתי לעצמי ולתירוצים שלי, וכל הדרך לשם חשבתי על מה נדבר. ובאמת התרגשתי. ואז היא סיפרה לי על עצמה ועל החיים שלה, והלב נפתח לי ושנינו דומעים מהתרגשות. באמצע השיחה אמרתי לעצמי: איזה דפוק אתה!".

למה?

"כי כל הזמן אני מרגיש שהכי חשוב זה ההופעות וההקלטות והילדים, ולרגע לא חשבתי לעצור הכל ולשבת עם אמא לקפה. אני לא יודע איך זה יהיה עם הילדים שלי בעתיד, וחושב על זה לא מעט. מישהו אמר לי שהיום הם נמצאים בגיל שהם מדברים המון ורוצים לשתף אותי בכל דבר, ושאסור לעצור אותם. כי אם אקשיב להם היום, הם ימשיכו לדבר איתי בעתיד וזה רק ילך ויהיה יותר מעניין".

ואיך הייתה הילדות שלך?

"הייתה תחושה של בית וביטחון. גדלתי בנווה־אטי"ב, מקום קטן ומקסים מאוד. המון סקי, שלג וטבע. כל היום הייתי בחוץ ובניתי דברים, זו הייתה הילדות שלי. אני זוכר את הרגעים הטובים עם ההורים שלי, שייאמר לזכותם שלמרות כל הבעיות שהיו להם בזוגיות, כמו לכולם, הם הצליחו לשמור על היחד שלהם. זו הייתה תקופה של הישרדות כלכלית קשה מאוד, אבא עבד כל היום ואמא שמרה עליי כמו לביאה, אבל היו לנו גם הרבה רגעים טובים".

מצא את הלב

שנתיים עברו מאז "שושנה", אלבומו הקודם והמצליח של טל. "זה מרגיש כאילו עבר עשור ולא שנתיים, אבל הצלחתי ליהנות מכל רגע, אז זה בסדר", אומר טל. "כשיוצא לי אלבום חדש אני מנתק את עצמי לגמרי מהיצירה וקורא לזה 'תקופת ספיגה'. לא מנסה לכתוב שירים חדשים, רק להופיע וליהנות מהדרך. ואז, אחרי שנה, היצירתיות מתחילה לבעבע בי שוב ואני נכנס לאולפן ומתחיל לכתוב".

השיר הראשון שיצא לו הוא "הימים עוברים", שמתאר את מה שמעסיק אותו בחודשים האחרונים. "יש שירים שכשהם נולדים, אתה יודע שיש לך את הלב של האלבום", הוא מסביר. "רגע אחרי שסיימתי לכתוב אותו, ידעתי שיש לי את הלב הזה".

חוץ ממנו יהיו ב"עכשיו החיים" עוד תשעה שירים, שינסו לשחזר את הצלחת ערימת הלהיטים הגדולה שלו משנות הסולו — "אורות", "שושנה", "אדם צובר זיכרונות" ועוד. "יש אלבומים שעצרתי את הכל כדי לעבוד עליהם, וכאן העדפתי לעבוד תוך די תנועה", הוא מספר. "אני כותב שם על זוגיות, משפחה, בית, ילדים וחברים. המציאות של כולנו, דרך העיניים שלי".

אתה מאוד חשוף בשירים שלך. יש שירים שהיו אישיים מדי ונשארו במגירה?

"אם שיר הוא אישי מדי, אני לא כותב אותו. יש הרבה אמנים שיוצרים מכאב, אני לא כזה. אני אמן שיוצר מתהליך המפגש עם הכאב, ולא מתעלם ממנו. שירי האהבה שלי הם לא 'אני אוהב אותך' או דברים ורודים. גם בהם עוברים תהליך וקשיים, ודרך זה אני אוהב אותה עוד יותר. בשיר החדש אני שר 'תראי איזה קושי יש בחיים', ומזה אפשר להבין שמתגברים על הקושי".

שירי פרידה לא נמצא אצלך.

"ב'מחוזקים לעולם' אני שר: 'כל מילה במקום, אבל הלב נשאר אטום'. אלה רגעים שבהם אתה מנסה לצאת מהימים הקשים, אבל ממשיך לשקר לעצמך. ויש את 'הזמן עושה את שלו' שמדבר על הלב הכואב".

נו, אפילו כשיש לך לב כואב, זה עדיין שיר עם קלישאות העצמה עצמית.

"אני באמת אדם שמאמין בטוב. זו לא אג'נדה שבחרתי לשיר עליה כי היא מגניבה. כל נקודה קשה בחיים מביאה איתה הזדמנות לגדילה, והקושי הוא לדעת גם ברגעים הכי נוראיים שבסוף יהיה בסדר. אני אומר את זה גם לילד הקטן שלי, שנהיו לו פתאום המון פחדים ושקלט שיש מוות ושהחיים נגמרים. הוא ביקש ממני שהכל יישאר כמו שעכשיו ושאף אחד לא ימות. אז אמרתי לו שאני לא יודע בדיוק איך זה עובד, אם יש גלגול נשמות או לא, אבל שאני מרגיש שיש איזו תוכנית מלמעלה ושהיא טובה. גם אם לא יודעים בדיוק מה היא ולמה. וזה עשה לו שקט פנימי".

ואז הוא יגיד לך שהכל טוב ויפה, אבל עדיין ילד בן 13 הולך ודוקר ילד אחר בירושלים.

"אז קודם כל אני אגיד לו שאני לא יודע. פעם הייתי אידיאליסט כזה, שחשב שאין רוע בעולם, ובאמת היה בתפיסת החיים הזו משהו אופטימי מדי. כנראה שלא יכולתי להכיל את הצדדים האלה בעולם, את הכאב, והעדפתי להיות אופטימיסט. אבל עברו כמה שנים וקלטתי שאני קצת מתעלם מעוד צד שלם של החיים. בתקופה האחרונה יש שינוי, וכתבתי משפט כמו 'ילדים הולכים, אמהות בוכות', שבחיים לא יכולתי לכתוב בעבר".

היינו תמימים

בשנה האחרונה יצא טל לסיבוב הופעות משותף ומצליח עם להקת הדג נחש, שנגמר בהופעת ענק במצדה בסוכות. "אני פשוט מאוהב בהם", הוא מתפייט. "הם היסטוריה שמתרחשת לנגד עינינו, לא פחות. הם באמת בועטים בטקסטים שלהם, בוער להם לעשות שינוי ולצעוק על מה שמפריע להם. בי זה לא בוער, אז אני לא שר שירים כאלה. שאנן סטריט הוא איש עם חזון ואג'נדה, ואני מגיע ממקום אחר. הם מביאים את הרבולוציה החברתית, ואני את הרבולוציה האישית, בלי להתריס, דרך העיניים שלי".

והעבודה המשותפת עם הלהקה חיזקה את הגעגועים לימי שוטי הנבואה?

"גם את הגעגועים וגם את ההבנה למה נפרדנו. שואלים אותי הרבה אם נתאחד מתישהו, והאמת היא שאני לא יודע. אני כל כך עסוק כרגע בעשייה שלי, וגם כל אחד מהם עסוק בנתיב שלו. יש ביקוש גדול מאוד, וזה יקרה רק אם יבער בנו לעשות את זה. תכף אני מגיע לאותו זמן בקריירת הסולו כמו הזמן שהייתי בלהקה, וזה מוליד הרבה רגשות, מכל הכיוונים. היינו אז מאוד תמימים ולא פחדנו משום דבר. אני שמח שהתחלתי בלהקה, כי לא היה לי מה לשיר סולו בגיל 20. הייתי צריך את המסגרת הזאת. תקופת הפרידה של הלהקה הייתה מאוד קשה לי. תמיד אמרתי ששוטי הנבואה לעולם לא תעשה קאמבק כי היא פשוט לא תתפרק, הרגשתי שזו השליחות של הנשמות שלנו. אבל זה קרה, ומצאתי את עצמי זמר בלי להקה. לקח לי זמן להתאושש".

יכולת לעשות קריירה מאוד גדולה בחו"ל עם מוזיקת העולם.

"אני מרגיש שפה אני חלק מהאנשים וקל לי למצוא על מה לדבר איתם. חניתי אתמול עם הילד שלי בפיצה בפרדס־חנה, וכשבאתי לצאת מהחנייה ביקשתי ממישהו שעמד ליד שיסתכל שאני לא פוגע ברכב אחר. ואז אמרתי לבן שלי שזה מה שיפה בארץ — מצד אחד אנחנו קשוחים וחמי מזג, ומצד שני כל אחד הוא אח שלי ואני יכול לבקש ממנו הכל. בחו"ל לא היו מסתכלים עליי בכלל".

אבל המסרים שלך אוניברסליים. גם בהולנד האנשים "מחוזקים לעולם".

"נכון, אומרים לי את זה כל הזמן. הייתי בחופשה ביוון ופגשתי שם אמרגן שאמר לי שאת המסר שלי אפשר לשיר באנגלית ושיש לי קול מהמם. אני מתאר לעצמי שמתישהו אתפנה לזה, אבל בינתיים אני כל כך נהנה בארץ, בעברית, ולא רוצה להפסיק עם זה אפילו לרגע".

תגיד, מה עם לשפוט בריאליטי?

"היה על זה דיבור, אבל לא הרגשתי שזה נכון לי בשלב הזה".

האחרון שאמר לי את זה היה מוקי. חודשיים אחר כך הוא חתם ב"כוכב הבא".

"גם אני לא שולל על הסף, אין כאן שחור ולבן. כולם שרים קריוקי בבית, כל אדם שני רוצה להיות זמר — אלה דברים טובים. אבל הצדדים הפחות טובים הם לשפוט אמנות ולהכניס את זה לתחרות. יש אמנים מטורפים שאין להם קול יפה, אבל יש להם אמירה, כריזמה ודברים אחרים. אם תגיד לי שיש ריאליטי שמחפש את היוצר המיוחד הבא, אני מגיע מיד". •

dani—s@yedioth.co.il

השיר החדש של אברהם טל, "הימים עוברים", יושמע החל מהיום בתחנות הרדיו