אין חיים על החרב

בנימין נתניהו אמר לאחרונה: "אין פה מטה קסם, ניאלץ לחיות על חרבנו". לא בכדי אין מקורותינו מצרפים את המילים חרב וחיים. החרב אוכלת את הבאים אל פיה — חרב מוות.

המלחמה במלוא עוצמתה, ואבנר מצביא שבט בנימין, קורא שלום אל יואב: "הֲלָנֶצַח תֹּאכַל חֶרֶב, הֲלוֹא יָדַעְתָּה, כִּי מָרָה תִהְיֶה בָּאַחֲרוֹנָה" (לא ברור לך שהסוף יהיה רע?); תשובתו של יואב, שסיימה מלחמה עקובה מדם: "וַיֹּאמֶר יוֹאָב, חַי הָאֱלֹהִים, כִּי לוּלֵא דִּבַּרְתָּ...".

זה יואב, מצביא יהודה, שלא היה "פרטנר לשלום" לאחר שאבנר הרג את אחיו עשהאל באותו קרב (לָמָּה אַכֶּכָּה, אַרְצָה, וְאֵיךְ אֶשָּׂא פָנַי, אֶל יוֹאָב אָחִיךָ) — השמח ליוזמת אבנר ונענה לה (שמואל ב', פרק ב'). ראוי היה שידייק נתניהו, ולו רק בשל השמות.

אין "חיים על החרב". חרב הסכסוך היא חרב פיפיות — בעלת שני פיות. אינך אוחז בנדן החרב וחי עליה, כולנו אל פי החרב, פה זה או פה שני. שנינו נאכל בחרב, בשני פיותיה, אלא אם נדבר זה עם זה, כמאמר יואב.

יסוד כל האלימות הפורצת מדי זמן בינינו לבין הפלסטינים היא שליטתנו ארוכת השנים בהם. הכיבוש מייצר ייאוש והצדקה עצמית של המיואש לנקוט את האלימות היחידה שכוחו מאפשר לו מול צבא עתיר כוח עודף — טרור. כך נהגו המחתרות היהודיות, שהפעילו טרור נגד הכובש הבריטי, טרור שהצדקנו. וכך היום הטרור נגדנו, הכובשים, שאותו מצדיקים הפלסטינים.

כדי לסיים את הכיבוש אין צורך לחפש פרטנר ברשות הפלסטינית. אנחנו, אזרחי ישראל, הפרטנרים. אנחנו הנפגעים מהתמשכות הכיבוש, ולעתידנו אתה, בנימין נתניהו, חייב את סיומו. לאזרחיך היהודים כמו הערבים, שקישור מנהיגיהם לדאעש מקומם כמו השוואת המופתי להיטלר.

כפי שרצועת עזה כמבצר טרור היא לצנינים גם לנו וגם למצרים, כך תהיה גדה מערבית של טרור מנוגדת לשלומן של ירדן וישראל. שיתוף אינטרסים זה מאפשר להבטיח את סגירת הגדה מפני התפתחותה ל"חמאסטן", בניגוד להפחדות הימין הלאומני.

לסיום הכיבוש שלושה יתרונות שאין דרך אחרת להשיגם: הראשון, סיום הכיבוש, עם ההרגעה שיביא במעשי האיבה, יהיה צעד בונה אמון שיביא בעקבותיו בסבירות לא מבוטלת הסכם שלום עם יתרונותיו הביטחוניים והכלכליים. השני, סיום הכיבוש יאפשר שגשוג כלכלי על ידי הפניית תקציבים ופתיחת שווקים בינלאומיים הנסגרים בפנינו היום בשל הכיבוש שאינו מתקבל על ידי רוב ידידינו בעולם. אין מטה קסם לפתרון בעיות הדיור, הבריאות החינוך ועוד מלבד יצירת תקציב עודף באמצעות כיתות חרבותינו לאתים. השלישי, במזרח תיכון שיתגרען בעתיד הנראה לעין יתייצבו המדינות המתונות — סעודיה, מצרים וטורקיה — מול איראן. הצטרפותנו לקואליציה המתונה, שתיתמך על ידי ארה"ב, תלויה בסיום הכיבוש ולא תתאפשר בלעדיו. זו התפתחות חיונית להבטחת קיומנו לטווח הארוך.

שלושת הדורות האחרונים של הפלסטינים לא ידעו חיים שאינם תחת שליטתנו, וחלקם פיתחו שנאה. בידינו לאפשר לדור הבא לראות מציאות אחרת, לטובתנו, לביטחוננו ולרווחתנו. בידינו לגרום לדור הבא לזנוח את ההסתה. תורתנו תורת חיים היא, והציונות בקושרה את עמנו בכמיהה לארצו עשתה זאת למען חיי העם ולא בשל קדושת הארץ. 

הכותב הוא יזם בתחום הטכנולוגיה, איש עסקים וטייס קרב לשעבר