"זה אני בגלגול חדש"

הקמטים בזוויות עיניו של אקי אבני מעידים שהן ראו הרבה ואולי כבר רוצות לנוח משלב הטירונות של החיים, אבל זה לא עומד לקרות בקרוב. עם חמישה ג'ובים, שני ילדים, אישה בהיריון ודעות נחרצות על תעשיית הבידור והטלוויזיה, אין מצב שאבני יעצום עין ויירדם בשמירה. בגיל 48 הוא ממציא את עצמו מחדש כסוס קרבות ותיק עם צלקות שהגלידו, והוא כבר לא מנסה להתנחמד אל אף אחד. סנדי בר? כמה אפשר. הגירושים? ריסקו וחיברו אותו מחדש. תוכניות ריאליטי? פשע נגד האנושות, לא פחות.

יותר מדי שנים נחשב אבני למאמי עם פרצוף יפה ולמרות שהוא באמת כזה, הוא מעדיף לגלם סוכן מוסד בסדרה "המדרשה" בערוץ 2 (רשת, יום שלישי, 22:30) ולשחק את גנרל חואן פירון הפאשיסט במחזמר "אוויטה" (לצד שירי מימון ורן דנקר). לאחרונה הצטלם לסרט אמריקאי וכעת הוא משתתף בחזרות למחזמר "משיח" עם עוז זהבי, מפיק בעצמו סרט וסדרת טלוויזיה, ומשמש אבא לליאם (בן 11, מאשתו הראשונה, סנדי בר) ולאמיליה (בת שנה), כשאוטוטו בת נוספת תגיח לעולם. "לא רואים שאני לא ישן?" הוא צוחק, "זה אני בגלגול חדש".

את ניקול מילר, יהודייה אנגליה שצעירה ממנו בעשור ומכרה משקפי שמש למפורסמים כמו ריהאנה, ביונסה וג'וני דפ, הכיר כשעשתה עלייה במטרה למצוא חתן. הוא דווקא היה עסוק אז בכיבוש בנות העיר לאחר גירושים מתוקשרים, והדבר האחרון שחלם עליו היה להתמסד. "אני לא חושב שגירושים זה כישלון, אבל יש פחד מכישלון נוסף במערכת היחסים, ולא הצלחתי להחזיק שום דבר יותר מכמה דייטים", הוא מספר. "הייתי בגובה של הרצפה, שומע בלופ 'שאריות של החיים' של עידן רייכל, מרחם על עצמי, לא מסוגל להיקשר לאף אחת. היה בי פחד להתקרב עוד פעם למערכת יחסים רצינית, לא רציתי להתחתן ולהתרסק שוב".

אבני התהולל, חיפש את עצמו ואת הכוחות שיעזרו לו לעבור את זה. "כשאתה צעיר אתה חושב שאתה יודע מי אתה ומה אתה רוצה ולאן אתה רוצה להגיע בחיים ועם מי, ואז אתה מתחבר עם בת זוג והקלפים נטרפים. פתאום יש משפחה ויש ילדים, וכל תשומת הלב מופנית אליהם, ואתה כבר לא במקום הראשון וגם לא השני או הרביעי, אתה במקום 12, אחרון בתור. החיים מנוהלים ממטלות של עשה ואל תעשה, לא ממקסום הפוטנציאל שלך כמו שחלמת. מהבחינה הזו, הגירושים היו כמו עשן שהתפזר ופתאום יכולתי לראות דברים בבירור".

מתוך "המדרשה". מגלם סוכן מוסד | צילום: טל גבעוני

שזה טוב.

"כן, אבל מצד שני היו את השלבים של האבל והשבר, שהיו גם פיזיים וגם רוחניים. הייתה לי פוביה מזוגיות, מיציתי את היחסים בשלוש שעות או בשלושה ימים, ואני זוכר את היום שבו קיבלתי החלטה שהחיים שלי ייראו אחרת: זה קרה ביום ההולדת שלי, אמרתי לעצמי, 'אוקיי, בוא נסתכל עשר שנים קדימה: אז אתה שחקן תיאטרון שגר בדירה מגניבה בתל־אביב ורוכב על אופניים לתיאטרון כל ערב, נו, ומה קורה? איך אתה מדמיין את החיים שלך?' בכל פעם שחשבתי על זה הייתי מצייר בראש משפחה, ילדים, שמחה. לקח לי זמן להתארגן על החיים שלי, להכיר את עצמי מחדש, כי זה לא מי שהייתי לפני 15 שנה. רציתי לחזור למה שהכרתי, אבל זה לא היה רלוונטי, הייתי צריך ללמוד מי אני. זו תקופה מעניינת וזה קריטי לעשות אותה באופן מדויק, כי לחזור על אותן טעויות זה נורא פשוט".

אבל חזרת, כי הנה התחתנת בפעם השנייה.

"אחרי הגירושים פגשתי נשים מדהימות, ובאמת ניסיתי, אבל לא הייתי מוכן באמת. כשהייתי מוכן באמת פגשתי את ניקול והיא הגיעה למערכת היחסים מאוד חזקה, רצינית, לא נתנה לי לסטות שמאלה או ימינה. עדיין הייתי מבולבל, זיגזגתי בין כן ולא, והיא שמה לי תמרור עצור. זה היה כמו זרז בשבילי, חשבתי אם אני רוצה ללכת אחורה או לדהור קדימה".

המערכת האלוהית

אבני ומילר נפגשו ביום הולדת של חבר משותף. הוא זוכר שעמד על במה, מבסוט מכמה כוסות בירה, ושר עם חיים רביבו, כשבזווית העין קלט את מילר מסתובבת בקהל. "ניגשתי אליה והיא הייתה מה זה לא בעניין, לא הבינה מה אני רוצה ממנה. היא טוענת עד היום שהיא לא ידעה מי אני ומכיוון שהיא לא התגוררה בארץ אז נניח לה מחמת הספק. חיזרתי אחריה במרץ ובלילה הראשון שירו טילים על תל־אביב נפגשנו בהרצליה, יצאנו לשתות ומאז אנחנו ביחד".

כמה זמן?

"שלוש או ארבע שנים, אני לא זוכר, זה לא כמו אצלכן הנשים שסופרות את הדקה".

הם התחתנו כשניקול היתה בהיריון. "יצאנו כמעט שנתיים והיה לי ברור שהאישה הזו תעשה לי בית. מעבר לאהבה יש חיים שלמים, היה שם אמון, ידעתי שאני יכול לסמוך עליה. אני מעריך אותה, היא ווינרית ואני אוהב את זה אצלה. שנינו לא אנשים קלים, אבל יש בינינו חברות אמיתית".

בקרוב תהיה אב לשני תינוקות, כשבמקביל אתה מגדל את ליאם במשמורת משותפת. מוכן נפשית?

"נכנעתי למערכת האלוהית! הייתי בטוח שאני מבוגר מדי בשביל להתחיל עם חיתולים והאכלות בלילה, אבל החלטתי להיכנס לזה באומץ. אני עובד בחמש עבודות, קם בלילה להאכיל את אמיליה, בשש וחצי מעיר את ליאם, קונה לחמניות במכולת, בעשר בבוקר אני כבר בתיאטרון ובערב אני בהצגה, ואם יש צילומים אז בכלל אין מה לדבר. זה מאוד מאתגר, אבל מבחינה רוחנית יש פה טיסה גבוהה, תמצית יהלומית של אושר, אני ברולרקוסטר של החיים שלי. עברתי מבית קטן בערבה לבית בורגני מסודר, לא תמצאי אותי ואת ליאם זרוקים על הספה, גרביים על הרצפה ולצידנו אריזות פיצה. צ'יק־צ'ק ניקול נכנסה להיריון ולפני שהבנתי מה קורה היא הייתה בחודש שישי ועמדנו מתחת לחופה ואמיליה נולדה וחיתולים ועוד פעם היריון".

באמת רכבת הרים.

"ניקול ידעה מה היא רוצה, לא הסתירה ממני כלום, ואני נכנעתי לזה במובן הטוב של המילה. כל זה קורה במקביל לתקופה מדהימה של עבודה נהדרת, ולפעמים אני קם בבוקר ואומר, 'איך אני עושה את כל הדברים ביחד?!'"

איך באמת?

"אני מתמסר לתהליך, הולך עם הדברים ממקום של בשלות. אני כמו יושב תחת העץ עכשיו, נהנה מהפרי. זה מרגש אותי, כי לא הייתי שם".

איזה אבא אתה?

"האחים שלי צוחקים עליי שאני קונטרול פריק, אני קורא לזה הורה מעורב. אני בקבוצת ווטסאפ של הורים, כי יש עניין עם הורים גרושים שחייבים להתעדכן, אחרת לא יידעו מה קורה עם הילד שלהם. אני לא אבא שמשלם על חוגים וזהו, הילדים שלי זה החיים שלי, העיניים שלי, אין גבול לאהבה של אבא".

אבא חונק קצת?

"לליאם יש עולם חופשי, אבל אני יודע איפה הוא, לאן הוא הלך. עוד שנייה יש לי שלושה ילדים וזה מעסיק אותי יותר מתמיד. פתאום גם ריאליטי זו אופציה שאני עלול לשקול מתוך מחשבות על פרנסה וזה מדאיג אותי. אני לא דואג רק לעצמי, יש לי אחריות על משפחה, למרות שברור לי שלא ארד לזנות של ריאליטי מהסוג הנמוך.

"בפנטזיה שלי, מבחינת רמת חיים וכסף, הייתי עושה משהו אחר למחייתי, אבל במהות שלי אני עושה מה שממלא לי יותר את הנפש ופחות את הכיס. הקונפליקט הזה הולך איתי לכל מקום, אני ממציא מונולוגים בדמותו של אל פאצ'ינו ושואל את עצמי, 'תגיד, היית מאושר אם היית עובד במשרד מתשע עד חמש?' ואני עונה שכן, ואז פאצ'ינו שואל אותי, 'תגיד, ואם זה היה ככה יום, יומיים, שבוע, שנה, גם היית מאושר?' ואני עונה לעצמי, 'אל פאצ'ינו, אתה צודק, הנקודה ברורה, אני נשאר במקצוע שלי, שחקן'".

תרבות הכלום

אין סיכוי שתמצאו אותו מנחה תוכנית דוגמניות כמו בעבר והוא ממש לא יכול לראות את עצמו בשידורים החוזרים של תוכנית הבוקר שהגיש עם הילה נחשון. "זה היה כמו לעשות בי־איי כללי, כי דיברתי עם אנשים שמבינים במה שהם עושים, שאלתי שאלות של מישהו שלא מבין, היה מאוד מעניין, אבל זה היה לפני שלוש שנים!" הוא אומר בייאוש. "זה מקומם אותי כי מגיע לצופים משהו עדכני, לא אייטמים של מונדיאל 2012. זו חוצפה לא לערוך את זה ואין שום תמלוגים לדבר הזה. חותמים איתך על חוזה, משלמים לך לירה וחצי ואחר כך משדרים את זה שנים על שנים".

אז מה מעצבן אותך, שאין תמלוגים או שהאייטמים לא רלוונטיים?

"גם וגם, אבל חשוב שערוץ 10 ישרוד, אז בואי נעזוב את זה".

אבל יש דברים שאבני לא מוכן לעזוב. "בואי נדבר על הפשע הזה שנקרא תוכניות ריאליטי", הוא זועם. "'המירוץ למיליון' זו לא תוכנית פושעת, כי יש משחק אמיתי וככה גם ב'הישרדות', אם כי יש שם המון תככים, שמור לי ואשמור לך. הכי נמוך זה 'האח הגדול', ואני שואל את מי שיושב ומקבל את ההחלטות: אין לך ילדים בבית? אין לך אחריות על הכתפיים? הכל קדוש בשם הרייטינג? למה להשחית תרבות שלמה ודור שלם? זה מה ששמים בפריים טיים?"

אתה מדבר כאילו אתמול נחתת על כדור הארץ.

"זה מפחיד אותי ואני כל כך כועס על זה, כי תרבות הכלום קיבלה לגיטימציה מלאה ואם אתה לא שם אתה לא שייך. המשחק השתנה, אם אתה לא עושה תוכנית ריאליטי אתה אף אחד. מאז 'טירונות' חיכיתי לסדרה הנכונה והנה הגיעה 'המדרשה', הסדרה שחיכיתי לה ושאני רוצה להיות משויך אליה במקום להיות סופר־מגה־וי־איי־פי באיזה ריאליטי זול. בתיאטרון אתה מרוויח שכר מינימום, אז כשמציעים לכלוא אותך כמה שבועות ולמכור את נשמתך לשטן, נוצרת דילמה".

אתה יודע מה אומרים בשואוביז, נבר סיי נבר.

"יש תוכניות שאני יכול לראות את עצמי בהן, כמו 'גולסטאר' שסירבתי לה בעבר, אבל העונה האחרונה הייתה סבבה עם אנשים איכותיים, ואם בשנה הבאה יציעו לי יכול להיות שאני אלך, כי יש שם משהו אחר. מצד שני, ב'מחוברים' הציעו לי סכומים דמיוניים ולא הסכמתי, כי ידעתי מה מצפים ממני ולא הסכמתי לשלם את המחיר. זה עידן מפחיד, בגלל שאני לא יכול להגן על הילדים שלי, אני לא יכול להיכנס להם למוח או להיות לצידם בכל רגע נתון וללמד אותם להבחין בין טוב ורע".

כשאבני עצמו היה רק בן 14, הוא עבר ניתוח לב פתוח, שהוא פוטר כלאחר יד. "היה לי חור בין החדרים בלב ועשו מזה עניין גדול, היום זה היה נגמר בפרוצדורה קלה. זה תפס מקום בנעורים שלי, הייתי ילד יפה עם צלקת מטורפת על החזה בזמן שבנות מתפתחות. לא כיף".

אתה בודק את זה מדי פעם?

"הייתי לפני כמה שנים אצל רופא בארה"ב, הוא ישב עם אנטנה ארוכה, חבט באמצעותה באוויר וספר עד תשע. שאלתי אותו מה הוא עושה והרופא ענה, 'אתה מדבר יותר מדי, עוד תשע שנים יש לך התקף לב, אתה צריך לדבר פחות'".

מה? מתי זה היה?

"אני חושב שלפני תשע שנים". ¥