תגובות

עונשה של אירופה

כואב ומכעיס לראות את התמונות ולשמוע את הקולות של אירועי הטרור בפריז ואת מאות הנפגעים החפים מפשע. ועוד קודם את גלי ההגירה המתנפצים אל חופי אירופה. האנשים, איש איש לעצמו, אולי חפים אבל אירופה הגדולה אינה יכולה לרחוץ בנקיון כפיה. היא אוכלת עכשיו מה שבישלה בעשרות שנים של קולוניאליזם, כשתי מאות, שבהן בנתה את עושרה על ניצול ושדידת אוצרות הטבע ומשאבי האנוש של ארצות העולם השלישי, מהן באים עכשיו התוקפים.

אילו השקיעה בחזרה ולו רבע ממה שהרוויחה על חשבון אפריקה ואסיה, אילו השקיעה בפיתוח וקידום אותן ארצות, סביר שלא הייתה נאלצת עכשיו להתמודד עם זעמם של המנוצלים. האיסלאם הרדיקלי לא צמח באוכלוסייה עשירה ונהנתנית כמו באירופה אלא באוכלוסייה מיואשת וחסרת תקווה שאפשר לכבוש את ליבה בקלות עם תורות פונדמנטליסטיות.

אומרים שבהיסטוריה אין "אילו", כי אי־אפשר להוכיח אותו. אבל עדיין לא מאוחר. לצד המלחמה ללא פשרה בטרור יכול עדיין העולם המפותח להשקיע בפיתוחו של העולם השלישי, בבניית בתי ספר, בתי חולים ומוסדות להשכלה גבוהה, כך שלא יחפש נקמה ולא ארץ אחרת.

תמר רז־לנג, גבעת חיים איחוד

מגמה מסוכנת

מאמרה של אמילי לנדאו "מטהרן באהבה" ("ידיעות אחרונות", 16.11) מצביע על מגמה מדאיגה מאוד. איראן נהנית כעת מכל העולמות: היא גם תומכת בארגוני טרור כמו חיזבאללה וחמאס, גם מעורבת עד צוואר בסוריה ובעיראק, גם עומדת לפני הסרת הסנקציות הכלכליות בעקבות הסכם הגרעין וכסף רב ייכנס לקופת השלטון בטהרן וגם יוצאת "המרוויחה" הגדולה מפיגועי התופת של דאעש.

בנוסף, איראן, עד לפני כמה חודשים אחת המדינות המוקצות ביותר בעולם, מתקבלת כחברה לגיטימית בקהילייה הבינלאומית, למרות שלטון הדיכוי הפונדמנטליסטי השורר בה. כפי שכותבת ד"ר לנדאו: במקום לראות בה את שורש הבעיות באזור מדינות רבות מתחילות להתייחס אליה כאל מדינה שהפתרונות עוברים דרכה.

מה יכולה ישראל לעשות בקשר לכך? כרגע נראה שדבר לא חוץ מאשר להביט בדאגה בהתעצמותה של המדינה המאיימת על היציבות האזורית ועל קיומנו שלנו יותר מכל שכנינו, כולל הפלסטינים.

דודו גורן, רחובות

הנטל עלינו

אם מישהו היה צריך המחשה לניתוק של הכנסת מהעם, הוא קיבל זאת אתמול. בזמן שצה"ל נערך לגיוס עשרות אלפי חיילי מילואים ב־2016 על מנת להילחם בגל הטרור, הצביעה הכנסת על ביטול חוק השוויון בנטל.

ביטול החוק בשעת חירום כזו, ומתן פטור מגיוס לרבבות חרדים, מגביר בפועל את העומס על אלה שכן משרתים, בסדיר ובמילואים. הרי בגולה לא הייתה ליהודים, גם חרדים, בעיה לשרת בצבאות הגויים – ודוגמאות לא חסרות. מדוע שלא ישרתו בצבא ההגנה לישראל? האם הם לא חלק מן המדינה?

אילן רואי, שוהם

אין "הבנה" לטרור

בביקורו האחרון של ראש הממשלה בגרמניה גינתה אנגלה מרקל את הטרור הרצחני שאנו חווים בישראל, אך באותה נשימה ציינה סוג של הבנה לתסכול בקרב הפלסטינים. לכאורה סוג של משוואה "מאוזנת".

מרקל לא הסתכנה ב"הבנה" דומה כאשר השתתפה בצער העם הצרפתי על רקע הטבח האיום בפריז. והרי גם פעילי דאעש מתוסכלים מכך שאין העולם המערבי מתאסלם, כציפייתם, ואף מפציץ את מעוזיהם בעיראק ובסוריה.

מובן שטוב שלא עשתה שוב השוואה כאמור לעיל, אך טוב היה אילו נמנעה מ"ההבנה" גם במקרה שלנו. אסור שטרור רצחני יתקבל בהבנה (אף לא במרומז) בשום תנאי ובשום מקום.

יהודה רייף, כוכב יאיר