מאיה מרון נולדה בשנת 1980 וגדלה בתל־אביב. למדה בבית ספר לאמנויות מכיתה א' עד ט' ולאחר מכן הייתה בתלמה ילין ובעירוני ה'. לא גויסה לצה"ל בגלל משקל נמוך מדי. בזוגיות עם המוזיקאי ניר גבע. בגיל 15 שיחקה ב'קלרה הקדושה' ולאחר מכן הופיעה בסרט הגמר של ניר ברגמן, 'סוסי ים'. ב-2002 כיכבה ב'כנפיים שבורות' של ברגמן וזכתה בפרס אופיר על משחקה. השתתפה בסדרות כמו 'בטיפול', 'סוזנה הבוכייה', 'הבורר' ו'מסכים'. בימים אלה משתתפת בעונה השנייה של 'שטיסל', המשודרת ב־yes Oh.

מה הזיכרון הכי מוקדם שלך?

"כשהייתי בת שלוש־ארבע יצא הקליפ ל־Thriller של מייקל ג'קסון. הוא הפחיד אותי ברמות. הייתי יוצאת מהסלון ומבקשת מהאחים שלי לקרוא לי כשזה נגמר. אבל הם היו קוראים לי לחזור בדיוק בקטע הכי מפחיד כשמייקל מתרומם עם העיניים שהפכו לבנות. ואני הייתי בוכה ונעלבת עד עמקי נשמתי משבירת האמון".

מה הפחד הכי גדול שלך?

"חוץ מ'ת'רילר', כרגע מפחיד אותי להיות אמא חרדתית. בסוף ינואר אני אמורה ללדת, טפו־טפו־טפו ולא בא לי להיות אמא שבכל דבר רואה את האסון הקרוב. אני לא חושבת על זה הרבה כי זה מפחיד ואני לא יודעת למה לצפות. יש לי הרבה פעמים נטייה לראות תסריט רע. נגיד, אני יורדת במדרגות ויכולה לראות את הנפילה שלי מתקרבת. מצד שני זה אולי גורם לי להיות יותר זהירה".

מתי היית הכי קרובה למוות?

"גם בילדות. בים בתל־אביב. היה זרם שסחף אותי אחורה, קלטתי שאני מתרחקת מהחוף ולידי השכנה שהייתה גדולה ממני בשלוש שנים. היא ניסתה לדחוף אותי לכיוון החוף ובעצם דחפה אותי לתוך המים. עד שהגיע המציל עם החסקה ושלף אותי. כשהגעתי לחוף הבנתי שההורים שלי בכלל לא שמו לב לכל הדרמה. נעלבתי. מאז אני לא נכנסת בכלל לים. אין מצב".

מאיזה הרגל היית רוצה להיפטר?

"יש לי נטייה לשכנע אנשים למה אני הבנאדם הכי לא מתאים לתפקיד. זו שריטה מטורפת שלי. פעם אפילו אמרתי משהו כמו, 'אני באמת חושבת שמישהי כמו איקס יכולה לעשות את זה יותר טוב ממני'. נראה לי שמשהו בתוכי כאילו רוצה שיתעקשו עליי. זה די מוזר. אני מוכרת את עצמי גרוע".

מתי היית הכי מאושרת?

"בהופעה של איגי פופ בגני התערוכה בתל־אביב. פשוט לא האמנתי שאני רואה את זה. נראה לי שזה אחד הרגעים שבהם אם היית תופס אותי שם ושואל איך אני מרגישה, הייתי עונה שאני מאושרת, משהו שאני לא יכולה להתחייב עליו ברגעים אחרים בחיים".

מה הג'וב הכי גרוע שהיה לך?

"עבדתי בפיצוצייה בתל־אביב בגיל 17, בדיזנגוף פינת אבן גבירול, גם בשעות הכי קטנות. הבוס היה סוג של מאפיונר ובסוף לא קיבלתי כסף. זה היה נורא ואיום. גם מילצרתי המון בחיים שלי ושנאתי כל רגע".

מה הדבר היחיד שחסר לך כדי לשפר את איכות חייך?

"כסף. אני שונאת את התשובה הזו אבל אי־אפשר להימנע ממנה. תמיד הייתי בקיצוניות של אין לי וטוב לי עם זה, לא רוצה שיהיה לי, משהו ילדותי והזוי. עכשיו מה זה בא לי שיהיה לי כסף. באיזשהו שלב כבר לא מגניב ורומנטי להיות עני".

מה הדבר הכי גרוע שאמרו לך או כתבו עלייך?

"בפעם היחידה שבה שיחקתי בהצגה ('פדרה מאוהבת' בתמונע) ניגשה אליי שחקנית מפורסמת, לא משנה מי, אמרה לי, 'את שחקנית קולנוע נהדרת' והלכה. זה היה הנון־קומפלימנט הכי מצחיק שקיבלתי. זה דבר נורא לומר למישהו אחרי הצגה".

מה ההורים שלך לא הבינו לגבייך?

"כלום. אני לא בנאדם ברור ובתור ילדה לא הייתי אומרת את מה שעל ליבי כך שכמעט אי־אפשר היה לדעת מה קורה אצלי. ככה יצאתי. וכשאתה הכי קטן בבית, ילד רביעי, פשוט נותנים לך לאכול וזהו, תסתדר לבד. אין כוח יותר".

מה הדבר שהכי מפריע לך בהופעה החיצונית שלך?

"הברכיים. הן נורא בולטות. בכלל, זה איבר מכוער בעיניי ותמיד הרגשתי שיש לי רגליים של ילד בן 12, עם ברכיים נורא בולטות. אני בדרך כלל מכסה אותן. לעיתים נדירות תראה אותי בשורטס".

מה גברים לא מבינים על נשים?

"לא יודעת לגבי כל הנשים, אבל אנסה לגביי: יש לי ציפייה שהגבר שאיתי יקרא את המחשבות שלי. בעיניי זו לא בקשה מוגזמת. אני מרגישה שבפלנטה שאני מגיעה ממנה, זה די סטנדרטי. אני אדם לא ורבלי ועד שאני אומרת משהו אפשר להשתגע. הייתי רוצחת את עצמי מזמן".

מתי נשבר לך הלב?

"אני מהאנשים שהלב שלהם נשבר בערך כל יום. תמיד הרגשתי שאני בנאדם יותר מדי רגיש, ככה שאני לא מייחסת לזה כמעט חשיבות. הלב שלי נשבר כל כך הרבה פעמים, שזה מגוחך, מנמיך את המעמד של לב שבור. מאהבה הראשונה בגיל 17 לקח לי אלף שנה להתאושש. זה התחיל שם ונמשך לנצח. עכשיו אני בסדר".

מה היה הרגע הכי מביך שלך?

"באמצע סצנה ב'הבורר' הבטן שלי התחילה לקרקר. כנראה שהייתי רעבה. אני מנסה לא לצחוק באמצע הדיאלוג, אבל שומעת את זה ויודעת שהבמאי והצלם שומעים באוזניות ולמעשה כל החדר".

מה הריח האהוב עלייך?

"של בן זוגי. תמיד חשבתי שאהבה זה נורא כימי ושהגוף יודע טוב מאיתנו. נראה לי שהאף שלי ירצה להמשיך לרחרח אותו לנצח".

איזה סרט ראית הכי הרבה פעמים?

"'ויקטור ויקטוריה'. מרתק אותי העניין הזה של אישה שמשחקת גבר שמשחק אישה. תמיד עניין אותי לשחק גבר. כבר מגיל קטן זה נראה לי מגניב. יצא לי לשחק נער בסרט סטודנטים, אבל לא יותר מזה. אולי זה כבר לא יקרה".

מי היה מגלם אותך בסרט על חייך?

"ג'ון מלקוביץ'. הוא גם אדיר, גם ביזאר - ואני אוהבת ביזאר - וגם מאז הסרט 'להיות ג'ון מלקוביץ'' הוא מעבר לשחקן".

איזו עצה היית נותן למאיה מרון בת ה־16?

"ללמוד מקצוע, שתהיה לה עוד הכשרה רצינית. נגיד, נגנית צ'לו. זה נראה כאילו תמיד יש להן עבודה".

מה הדבר הראשון שאת עושה כשאת קמה בבוקר?

"נאנחת. אם יש משהו שאני שונאת, זה לקום".

איזה שיר ישמיעו בלוויה שלך?

"Baby, Let Me Follow You Down בגרסה של בוב דילן. אני גם אוהבת את השיר וגם יתאים לאירוע בהנחה שאהובי יקדים אותי".