התמנון השחור
צרפת שילמה מחיר כבד מאוד, אבל אירופה ניצלה לפחות בינתיים ממתקפה גדולה בהרבה של דאעש. התוכנית המקורית כללה פיגועי ענק בכמה ערי בירה במקביל, כדי לייצר אפקט שיגמד את אסון התאומים עם כמויות אדירות של נפט, מוסדות שלטון מסודרים, תושבים מרוצים ושותפים מניגריה עד סין — המדינה האיסלאמית מתכוונת להמשיך להתבסס במזרח ולשלוח עוד זרועות טרור למערב החדשות הרעות: הם עלולים להגיע גם אלינו. הטובות: אנחנו אחרונים בתור
גופי הביטחון באירופה בהיסטריה. מאז ה־13 בנובמבר, יום שישי השחור בפריז, הולך ומצטבר מידע המצביע על כך שפיגועי הלילה ההוא אמורים היו להיות רק חלק ממכלול דרמטי בהרבה, שהיה משאיר אבק לפיגועי ה־11 בספטמבר של אל־קאעידה.
התוכנית המקורית של דאעש הייתה לבצע במקביל סדרה של פיגועים בכמה בירות אירופיות. לא במקרה מיד לאחר הפיגוע בפריז כינסו ראש ממשלת בריטניה דיוויד קמרון וקנצלרית גרמניה אנגלה מרקל את מועצות המלחמה שלהם. וזה לא נוהל שבשגרה. גופי המודיעין באירופה עוד לא חשפו את הרשת שפרס מנגנון פיגועי חו"ל של דאעש ביבשת, ולכן אף מדינה לא מוכנה לקחת סיכון מיותר. טיסות, מופעים ואירועי ספורט בוטלו בזה אחר זה, וזו רק ההתחלה.
לא ברור עדיין מדוע הפיגוע הגדול יותר לא יצא אל הפועל, וסביר להניח שאם אכן נפרסה רשת נרחבת בכמה מערי הבירה, משהו השתבש בדרך. ישנו חשש ממשי שאמצעי הלחימה והטרוריסטים עוד נמצאים בשטח, והם עלולים לפעול בכל רגע, אך בינתיים משהו עוצר אותם.
וזה לא הדבר היחיד שהשתבש בתוכניות של דאעש. הפיגוע המרכזי בפריז אמור היה להתרחש באצטדיון הכדורגל סטאד דה פראנס, שבו שהו עשרות אלפי צופים שהגיעו למשחק ידידות בין צרפת לגרמניה. מחבלים מתאבדים התכוונו להתפוצץ בתוך הקהל הגדול הזה, ולהרוג מאות. אקט הפתיחה, שתוכנן להתבצע ב־21:20, אמור היה להכות את הצרפתים בהלם. מיד אחר כך, שעה שכל המערכות משותקות נוכח האסון הגדול, אמורים היו להתבצע עוד 3־4 פיגועי התאבדות במקומות ציבוריים בעיר דוגמת התיאטרון ובתי הקפה.
אלא שהמחבלים, שהיו אמורים להיכנס לאצטדיון דרך מספר שערים, נכשלו. הראשון התפוצץ בשער B בשעה היעודה: 21:20. עשר דקות לאחר מכן ניסה מחבל אחר לפרוץ דרך שער H, ונכשל גם הוא. הוא פשוט נתקל במאבטחים — תופעה שאירופה לא ממש מכירה באתרים צפופים, למעט באצטדיונים, שם צריך להתמודד עם חוליגנים. רק עכשיו מתחילה אירופה לשאול את עצמה שאלות באבטחה בסיסית.
ביום שני השבוע פגש שר הביטחון משה יעלון את שגרירי מדינות נאט"ו בישראל — הצרפתי, הבריטי, האמריקאי ואפילו נציג השגרירות הטורקית הגיע. בחדר שררה אווירת נכאים. יעלון דיבר איתם על הצורך בבהירות מוסרית וביקש מהם להפסיק לפחד לומר בקול רם את צמדי המילים "איסלאם פוליטי" ו"איסלאם ג'יהאדיסטי". זו לא בעיה חברתית, אמר להם. זוהי מלחמת ציוויליזציות. הג'יהאד האיסלאמי הכריז על כולנו מלחמה, ומלבד דאעש נמצאים במערכה גם האחים המוסלמים ואחרים, המבקשים להשליט את דתם על העולם כולו.
השגרירים התעניינו יותר בצד האופרטיבי. באמצעי הגנה ואבטחה. ביקשו לדעת איך מאזנים בין זכויות האדם לבין צרכים ביטחוניים, דיברו על סוגיות רגישות כמו האזנה לאזרחי המדינה ורשמו בנימוס את הנאמר כדי לשלוח בדו"חות הביתה. לא הייתה שם תחושה שהחברות בנאט"ו בדרך לקרב על חייהן. יותר מזה — באירופה אף אחד לא מעלה על דעתו את האפשרות לחטט בתיקו של מישהו שנכנס לסופרמרקט.
לא זזים מהגולן
בראשית השבוע התרחש במשולש הגבולות ישראל־סוריה־ירדן אירוע מאוד משמעותי, שלא זכה להבלטה בתקשורת. ארגון דאעש, היושב בנקודה הקרובה ביותר לשטח ישראל בגולן הסורי, ספג מכה אנושה ואיבד באבחה אחת את כל צמרת הפיקוד שלו בגזרה. הטענה היא שמתאבד, המשתייך לארגון היריב, נכנס לישיבת מטה של ארגון "שוהדה אל־ירמוק", שנשבע אמונים לדאעש ופועל בשמו, ופוצץ את עצמו על כל היושבים בחדר. הקבוצה הזו של "שוהדה אל־ירמוק", המונה כ־700 איש, הייתה מטרד לא רק לישראל אלא גם לירדן, לדרוזים באזור ולגופי אופוזיציה סוריים. מישהו מכל הגורמים הללו החליט להיפטר מהם.
לישראל לא הייתה עד כה בעיה עם נוכחות דאעש בגולן. מבין כל זליגות הירי משטח סוריה לישראל, במהלך מלחמת האזרחים העקובה מדם המשתוללת שם, לא נורא אפילו כדור אחד על ידי אנשי החליפות האיסלאמית. ועדיין — עצם הנוכחות שלהם באזור יצרה מתיחות קבועה והתרעה קבועה מול ישראל. עכשיו מתנהלים קרבות בין אנשי "שוהדה אל־ירמוק" לאנשי "ג'בהת א־נוסרה", המזוהים עם אל־קעידה, ובשטח נפגעים רבים. יכול מאוד להיות שהפיגוע הקטלני ההוא סימן למעשה את סוף האחיזה של דאעש בגולן.
נאדל סלאח, תושב ג'לג'וליה שחצה את הגבול לסוריה ברחפן ב־24 באוקטובר, הגיע לקבוצה הזו של "שוהדה אל־ירמוק". לא ברור מה עלה בגורלו בקרבות הנוכחיים. השבוע התברר שיצר קשר עם הארגון הסורי באמצעות האינטרנט, ושיחד עם חבריו אמור היה להצטרף למאחז של דאעש בגולן ולהיות חלק מהחליפות האיסלאמית החדשה.
אנשי המודיעין מנסים היום להבין אם המעבר של דאעש מפיגועים של "זאבים בודדים" באירופה — בנוסח שרלי הבדו והיפר כשר בינואר השנה — לפיגועים גדולים, ממוסדים ומאורגנים כראוי, נובע כתוצאה מהכישלונות שלו בעימות מול כוחות הקואליציה בעיראק ובסוריה. המסקנה המתגבשת, גם בישראל, היא שאין קשר. הכישלונות הטקטיים בשטח לא מניעים שינויים אסטרטגיים בארגון הזה. הם פה כדי להישאר, ופיגועים רצחניים בחו"ל הם חלק מהאסטרטגיה.
גם מאחורי הפיגוע בפריז עומד מנגנון מאוד מסודר של פיגועי חו"ל, שבראשו עומדים מומחים ללחימת גרילה שהגיעו בעיקר מן הקווקז. בדאעש יש כאלפיים לוחמים יוצאי ברה"מ לשעבר. גם הרמטכ"ל שלהם, אבו עמר, הוא אזרח צ'צ'ני.
אבו באכר אל־בגדדי שהקים את דאעש הוא עיראקי מסמארה ,יליד 1971. לצד היותו איש דת, הוא נחשב לאדם מאוד מעשי, עם יכולת חשיבה אופרטיבית מאוד ומחוברת לקרקע. כבר ב־2010, כשעוד היה חלק מצמרת אל־קאעידה, הוא טיפח את הרשתות החברתיות כדי לגייס באמצעותן מוסלמים מכל העולם למאבק.
עכשיו הוא מפרסם "ספר שנתי" שבו אפשר לראות בפירוט כל אחת מפעולות הארגון. האמריקאים, שעוקבים אחר הפרסום הזה, אומרים שיש דיוק רב בנתונים המופיעים שם.
אל־בגדדי עצמו בילה חלק לא מבוטל מחייו בכוחות "פדאיון של סאדאם", שהפעיל בזמנו נשיא עיראק נגד אויביו השיעים. את הפרקטיקה של עריפת הראשים הוא הביא משם. רוב האנשים הנמצאים היום סביב בגדדי ישבו איתו במחנות מעצר אמריקאיים אחרי מלחמת המפרץ השנייה, ושם התגבש תלכיד השנאה שהוליד את דאעש.
עם אנשיו הוא יצר דוקטרינה בת שני שלבים. הראשון — לסלק את האמריקאים מעיראק ולהקים חליפות איסלאמית על חלק משטח המדינה. בשלב השני אמורה החליפות האיסלאמית לכלול את מצרים, לבנון, ירדן, סוריה, ישראל וחלקים מעיראק. כל שאר העולם המוסלמי והאחר ייחשב לפריפריה של החליפות. עיראק היום היא רק קרש קפיצה. א־ראקה בסוריה היא בירה זמנית בלבד. סביר להניח שאם דמשק תיכבש על ידי דאעש — היא תהפוך לבירתו.
הפלסטינים פחות מעניינים אותם, למרות ש־15 אחוז מצעירי הגדה מביעים בסקרים הזדהות עם דאעש. מבחינתם הרשות הפלסטינית, המדברת על מדינה דמוקרטית לצד ישראל, מוקצית מחמת מיאוס. דאעש הוציאו לפני כמה שבועות קלטת בעברית המאיימת על ישראל, רק אחרי שזוהיירי, מנהיג הארגון המתחרה, תקף את בגדדי והאשים אותו שהוא מזניח את העניין הפלסטיני. אז למי שמודאג: הם יגיעו אלינו, אבל רק בשלב האחרון של הקמת החליפות.
היום חולשת החליפות על שטחים בעיראק ובסוריה שבהם מתגוררים כשישה מיליון אנשים. מחקרים שנעשו על מידת המשילות שלהם בשתי הערים המרכזיות שתחת חסותם — א־ראקה בסוריה ומוסול בעיראק — מגלים שבכל הפרמטרים השלטוניים, המצב באזורים הללו טוב יותר משהיה תחת השלטון העיראקי או הסורי, והשירותים לאזרח טובים יותר.
עם כל סיפורי הזוועות, דאעש לא יכול להחזיק שטח ללא תמיכת האוכלוסייה, והוא כנראה מקבל אותה. לפחות מהאוכלוסייה הסונית. אחרי הבריחה הראשונית של תושבים מבוהלים ממוסול, האוכלוסייה בעיר נחתכה בחצי למיליון תושבים. העיר מתפקדת, האזרחים מקבלים שירותים אלמנטריים כמו מים וחשמל, כשהם טובים עוד יותר מאלה שקיבלו קודם. בעיר א־ראקה יש סכרים המפעילים תחנות כוח חשמליות, שבהן עובדים אנשי אדמיניסטרציה סורים לשעבר, והם ממשיכים לקבל משכורות מממשלת סוריה. יתרה מזאת — עד לפני שלושה חודשים העבירו העיראקים והאמריקאים תקציבים לניהול מחוזות בעיראק שבהם שולט דאעש, כדי למנוע פגיעה באוכלוסייה. ואז הם הבינו שבטיפשותם הם מפרנסים את דאעש, והפסיקו.
בא־ראקה נמצאים המטות הבכירים של הנהגת דאעש — הן המדינית והן הצבאית. שם גם אמורה להימצא מועצת א־שורה, המכתיבה את המדיניות בכל תחומי החיים של אזרחי החליפות. תחתיה פועלות המועצות המינהלתיות, האחראיות על השירותים הציבוריים, החקלאות, הבריאות והמועצה הצבאית. לצידו של בגדדי פועלת מועצה, שאחראית על המדינה האיסלאמית בעיראק ומועצה שאחראית על סוריה.
מחוזות המדינה האיסלאמית בנויים על בסיס המחוזות שהתקיימו בסוריה ובעיראק עד שדאעש תפס אותם. לכל מחוז (המכונה "ווילאיית") יש מושל, שיש לו עצמאות בתחומי המשפט, המשטרה, השלטת חוקי השריעה, החינוך והבריאות. לרשות מושל המחוז עומד כוח צבאי בסדר גודל של גדוד, שאותו הוא יכול להפעיל באופן עצמאי כדי לממש את האחיזה שלו באזור. אם יחליט למשל לכבוש שדה גז כדי לשפר את כלכלת המחוז, הוא לא זקוק לאישור המרכז בא־ראקה. ישנם גם מחוזות, דמשק לדוגמה, שבהם עדיין מתקשים בדאעש להקים את כל המוסדות השלטוניים בשל הלחימה המתנהלת שם.
הצרפתים מדווחים בינתיים על הפצצות נקמה בבירה א־ראקה, אלא שהמטרות המוכרות שם כבר הופצצו על ידי האמריקאים במהלך השנה האחרונה. בכל פעם שעלתה מטרה ראויה — היא הופצצה. הצרפתים, ככל הנראה, תקפו יותר מוסדות שלטון אזרחיים בעיר.
מעבר למחוזות בתוך עיראק וסוריה, יש לדאעש את המחוזות שלו על פני הגלובוס. מדובר בארגונים פונדמנטליסטיים בסיני, עזה, הודו, לוב, ניגריה, המזרח הרחוק, חצי האי ערב, צ'צ'ניה, המחתרת האוגרית בסין ובוקו חראם באפריקה. חלקם ארגונים שהיו מזוהים עם אל־קאעידה ושהעבירו את נאמנותם למדינה האיסלאמית.
הקשר של השלטון המרכזי בא־ראקה ובמוסול עם המחוזות בעיראק ובסוריה נעשה באמצעות "שגרירים", המתווכים בין השלטון המרכזי למושלי המחוז. הקשר עם המחוזות הרחוקים יותר נעשה באמצעי התקשורת המתקדמים ביותר שניתן להעלות על הדעת. לא אחת מגיעים שליחים מהמרכז בעיראק או בסוריה למחוזות אחרים כדי לתת סיוע. משלחת כזו ביקרה, למשל, את בוקו חראם בניגריה כדי לשפר את יכולת הפקת שידורי התעמולה שלהם. לאורך השנה היו גם דיווחים על ביקורים שערך סגנו של החליף — אבו עלאא אל־עפרי בלוב, שהופכת גם היא למחוז מרכזי בפעילות של דאעש. אנשי מקצוע אומרים שאם המערב יצליח לסלק את דאעש מן המזרח התיכון, לוב תשמש לו תחליף זמני לחליפות בלבנט.
גל של מתנדבים
הגרעין הקשה של אנשי דאעש החל להתגבש כבר בעשור הקודם במחוזות הסוניים של עיראק. חלק מהאנשים סולקו אז מן הצבא ומן הפקידות במסגרת "הניקיון" שעשו האמריקאים בממסד העיראקי. מדובר באנשי מקצוע בכל התחומים הצבאיים, כולל מומחים לחומרים כימיים, לרקטות כבדות ולשריון — ששירתו בצבאו של סדאם חוסיין. את הנשק הכבד שלו התחיל הארגון לצבור במהלך המעבר שעשה מעיראק לסוריה, כשנדחק על ידי שבטים סוניים שהממשל האמריקאי הצליח לרכוש בכסף גדול ובשותפות בשלטון.
ב־2011 הגיעו אנשיו לסוריה, היישר אל התוהו ובוהו של האביב הערבי, ושם התחילה פריחתו הצבאית. דאעש פתח במסע כיבוש של בסיסים סוריים, צבר נשק כבד, וב־2014 שב לעיראק במסע ניצחון, שסופו כיבוש העיר השנייה בגודלה — מוסול. אופן הפעולה של דאעש, ערב כיבוש העיר, מזכיר את אופן החדירה שלו היום לתוך אירופה. אנשיו התחילו להסתנן לתוך קהילות סוניות אוהדות, שסבלו מן הדיכוי של הצבא העיראקי בפיקוד השיעי, הרבה לפני שהטור המשוריין הראשון עם האגדים הארטילריים שדאעש שדד מן הצבא הסורי הגיע לאזור.
אנשי דאעש התערו במוסול, והצליחו לבנות מערכת כלכלית שהתבססה על סחיטת דמי חסות. ברגע המבחן הם פשוט מוטטו את העיר מבפנים. כך הם בנויים גם באירופה. הפעילים יושבים בתוך שכונות המהגרים האיסלאמיים בערים שונות וממתינים ליום פקודה.
חלום החליפות האיסלאמית של בגדדי משך לשורות דאעש כ־15,000 מתנדבים מרחבי העולם, מתוכם כ־6,000 שהגיעו מתוניסיה. מאותה מדינה מגיעות גם נשים כדי לחזק את הלוחמים לפני יציאתם לקרב, ואחרי ש־30 מהן חזרו לביתן כשהן בהיריון מאב בלתי ידוע התחוללה שערורייה גדולה בפרלמנט המקומי. עוד 4,000 מתנדבים הגיעו מסעודיה, 750 מירדן ו־500 מתימן. גם אירופה לא נותרה מאחור — 1,500 עשו את הדרך מאנגליה, 1,200 מצרפת ו־600 מבלגיה. רק לאחרונה החלו הטורקים להערים קשיים במעבר הגבול המשותף עם סוריה, ולפי שעה אין ירידה בכמות המתנדבים.
חלק מהם מגיעים כדי להשתתף בלחימה, אחרים נענים לקריאתו של אל־בגדדי ליטול חלק בהקמת החליפות כמהנדסים, מנהלים, מורים ורופאים. גם ערבים ישראלים נפלו בפח הזה ונכון להיום יש ככל הידוע כ־50 מהם בשורות דאעש. כמה עשרות אחרים נעצרו בשנתיים האחרונות בגין ניסיון להקים תאים של המדינה האיסלאמית בישראל, או בגין כוונות לערוק לשורותיה.
על פי ההערכות הכי זהירות של גופי המודיעין, בשורות דאעש יש למעלה מ־30,000 לוחמים. חלום השבת האיסלאם לימי הזוהר שלו הוא מגנט לצעירים מוסלמים בכל העולם. גם מקור ההכנסה העיקרי של דאעש, הנפט שהוא מפיק בסוריה ובעיראק, ממשיך לזרום כש־15 אחוז מסך עתודות הנפט העיראקיות נמצאות בעיר מוסול. עד לפני מספר חודשים רכשה ממשלת טורקיה, באופן רשמי, את הנפט הזה והעשירה את קופתו של דאעש. גם ההסכמה הטורקית הנוכחית להפסיק את הרכש הזה היא הונאה, שכן הם ממשיכים לעבוד עם המתווכים של הארגון, והכספים זורמים לפעילות הצבאית והארגונית של המדינה האיסלאמית.
מכה נוספת שספגה תעשיית הנפט של דאעש היא כיבוש ביג'י על ידי הצבא העיראקי בסוף אוקטובר השנה. גם הרוסים הצטרפו השבוע לציד מובילי הנפט, ובתדריך היומי שהעביר ביום רביעי קצין האג"מ של הצבא הרוסי, הוא הבהיר שהטייסים קיבלו אישור לבצע ירי חופשי לעבר מטרות דאעש, ובכלל זה מכליות הנפט. האמריקאים ניסו לתרום את שלהם כשהקומנדו נשלח לחסל את איש הכלכלה הבכיר בדאעש, אבו סייף, בביתו שבסוריה.
רק השבוע, לראשונה, תקפו מטוסי איי־10 אמריקאיים שיירה של מכליות נפט, שזוהו כשייכות לדאעש, שעה שעשתה את דרכה לגבול הטורקי. אם מקור ההכנסה הזה ייפגע — למדינה האיסלאמית תהיה בעיה. כבר עכשיו הלחימה האינטנסיבית והירידה בהכנסות מעמידות את שלטון החליפות בפני הדילמה — להשקיע בביטחון או לפגוע במתן השירותים לאוכלוסייה. בינתיים כבר נרשמת ירידה ברמת השירותים, אבל לא כזו שתפגע במשילות.
המתקפות האוויריות גרמו לדאעש להפסיק לנוע באופן חופשי על הצירים, ולכן ההתפשטות שלו פסקה. סנג'ר, נקודה אסטרטגית על הציר המחבר בין סוריה לעיראק, נכבשה בחזרה וניתקה את הקשר היבשתי בין א־ראקה למוסול.
רבים מאנשי הארגון נמצאים כיום ללא מדים, מוטמעים באוכלוסייה האזרחית, ונדמה שכדי להשיג את התוצאה המבוקשת הפעולה הקרקעית בלתי נמנעת. בסך הכל איבד דאעש בשנתיים של לחימה כ־10,000 איש, שנהרגו בהפצצות מן האוויר ובלחימה על הקרקע. אבל כמות הלוחמים לא יורדת, בזכות המתנדבים הממשיכים להגיע וחובת הגיוס שהטיל הארגון — גבר מכל בית אב בשטחים שתחת שליטתו.
עד שיבוא המשיח
הכישלונות של דאעש בזמן האחרון משתווים להצלחותיו. מצד אחד סדרת הפיגועים בפריז, הפלת המטוס הרוסי בסיני, הפיגוע בלב ביירות ומספר הישגים על ציר חאלב־דמשק. מהצד השני נסיגה בעיראק, תחת לחץ הצבא העיראקי, הכורדים והמיליציות השיעיות.
בינתיים האמריקאים איבדו את אחד מכלי הלחימה החשובים שלהם בסוריה — הפעילות החשאית. הכוחות המיוחדים, בשיתוף הסי־אי־איי, הצטיינו בעבר בחדירה והפעלה של גורמים מקומיים. אבל הממשל הנוכחי, בהחלטה ברורה, הזניח את הזרוע הזו בסוריה והתחמק מגורמי אופוזיציה דוגמת הצבא הסורי החופשי שהתחנן לעזרה.
אין קשר בין כישלונות דאעש בשדה הקרב לבין הישגיהם בפיגועים ברחבי העולם, ממש כפי שאין קשר בין גל הפליטים הסורים לבניית התשתית שלהם באירופה, שנעשתה שנים לפני כן. ההפך הוא הנכון — בפרסומיו הגלויים יוצא דאעש נגד נטישת האזרחים הסורים את מולדתם לטובת אירופה, ורואה בכך בגידה במדינה האיסלאמית. הפליטים גם מוזהרים שגורלם בין הכופרים יהיה גרוע יותר מאשר חייהם בחליפות.
ד"ר ברק מנדלזון, מומחה לתנועות הג'יהאד העולמי מקולג' הברפורד בפנסילבניה, פירסם לאחרונה ספר העוסק בהתפשטות הג'יהאד העולמי והשלכותיו. מנדלזון קובע שפיגועי הענק על אדמת אירופה, ובמקומות נוספים, יימשכו, שכן הם נועדו להכריח את המוסלמים באירופה לבחור צד וליצור פילוג בין האוכלוסייה המוסלמית והלא־מוסלמית.
אנשי דאעש דווקא תומכים בהתחזקות תנועות הימין באירופה, בתקווה שזו תעורר את המוסלמים לצאת נגדן. לשיטתו, הפיגועים הגדולים יימשכו — גם כדי לעודד עוד צעירים מוסלמים להצטרף לשורות הארגון, וגם בשל ההרתעה שהם אמורים ליצור מול מדינות אירופה השותפות ללחימה נגדו בסוריה ובעיראק. וכן, יש גם את יצר הנקמה.
להערכתו, דאעש עושה את אותן טעויות שעשה אל־קאעידה ב־11 בספטמבר בארצות־הברית. "הם לא מעריכים נכון את התחושות במערב", הוא אומר. "הם שבויים בתוך אידיאולוגיה שעל פיה הפיגועים יחייבו את הנוצרים הכופרים להגיע אל הלבנט ולהילחם מולם על אדמת הקודש, עד לאותו קרב מכריע בעיר דאבק בצפון סוריה, שלאחריו הנוצרים יובסו והמשיח יקום מקברו".
