מים מהמדבר
הביוגרפיה של סת’ סיגל היא לבדה נושא לספר ארוך, אבל אנחנו כאן כדי לדבר על הספר החדש שלו, שחוגג, תאמינו או לא, את היותה של ישראל מעצמת מים עולמית
על סת' סיגל שמעתם? איש אשכולות ידוע ומוערך, שחבריו קוראים לו יוסי.
יהודי אמריקאי ממשפחה קשת יום בקווינס שעוד מילדות סימן פסגות ומיהר לכבוש אותן. לאוניברסיטת קורנל היוקרתית הוא הגיע בגיל 16. הוא הצטיין מספיק כדי לסיים כמה שנים לפני כולם ולעבור לאוניברסיטה המוערכת עם מלגה מלאה. ״אני חושב שלא הייתי בוגר מספיק בשלב הזה לאוניברסיטה״, הוא מצטנע. ״מבחינה אקדמית הייתי תלמיד טוב, אבל מבחינה חברתית היה ברור שאני צעיר יותר, נמוך וקטן יותר״.
מאחר וכסף לא היה לו, חיפש סיגל הצעיר דרכים להתפרנס במהלך הלימודים. הוא התחיל כמלצר ומהר מאוד הפך את מעמדו בתחום ליוקרתי יותר כ׳שף ארוחות בוקר׳. בהמשך גם הצטרף לעיתון בית הספר וכתב טור קומי שבועי, כי כן, הוא גם ידע להצחיק. ״יום אחד קיבלתי פניה מאיש פרסום מקומי שעקב אחר הטור שלי ושאל אם אני מעוניין לעבוד אצלו במשרה חלקית. אני זוכר שבאותם ימים עבדתי בשביל 2 דולר לשעה ופתאום מישהו שמציע לי 35 דולר לכתיבת מודעות עבורו. ביום שאחרי כבר הודעתי שאני מתפטר״.
סיגל זכה להצלחה גדולה, וחשב כבר על כיבוש היעד הבא. ״חשבתי להקדיש עם תום הלימודים, לפני שאני עובר ללימודי עריכת דין, לנסיעה לאיטליה. מאוד עניינה אותי תקופת הרנסנס. אבל אז״, הוא מציג את התפנית בחייו, ״פרצה מלחמת ששת הימים. לא הגעתי מבית ציוני והמלחמה הזאת גרמה לי להבין כמה מדינת ישראל חיונית לקיומו של העם היהודי״.
סיגל החליט לשנות כיוון ולמצוא דרכים לגלות קצת מישראל. ״אני זוכר שבדקתי אם יש אפשרות ללמוד בישראל, לא הייתי בכלל בטוח שיש שם מוסדות אקדמיים. הגברת מהמשרד באוניברסיטה אמרה שבטח יש שם אוניבריטה כי יש שם הרבה יהודים חכמים״.
סיגל גילה שיש אוניברסיטה, אפילו כמה, ונחת באוניברסיטה העברית ללימודי יחסים בינלאומיים, עוד מומחיות לאוסף. במקביל עבד בדלי מקומי, וכתב בג’רוזלם פוסט ביקורות ספרים. בשאר הדקות שנותרו, למד באולפן, שם אגב סיפח לעצמו, ממטרות נוחות, את השם הראשון ששמע, יוסי. ״כולם קראו לי סס, וכשבגרתי בשם יוסי לא ידעתי שזה בכלל יוסף״.
אפשר למלא עוד כמה עמודים על ההיסטוריה של יוסי-סת׳ סיגל. על לימודיו באוניברסיטאות הנחשבות, על האקזיטים המבריקים, החברות בבורדים של מוסדות יוקרתיים, המעבר לעבודה חברתית ענפה וחברות מרכזית בארגון אייפאק. אפשר גם לדבר על הסדרה זוכת האמי שהפיק ל-ABC או על המחזה שכתב להצגה שעלתה בברודווי וזכתה ללא פחות משלוש מועמדויות לפרס הטוני, אבל כשאני מגיעה לביתו שמשקיף לסנטרל פארק, הוא דווקא מתעקש לקצר ולדבר על הספר החדש שלו, הסיבה שלשמה התכנסנו.
בראיונות הטלוויזיה והעיתונות שלו, ניתן לזהות תומך ישראל נלהב וכמו שהוא מציג את עצמו ואת בתו ״ציוני שביחד עם אשתי, בנינו בית שהשקיע בקשר תמידי עם ישראל. רק לאחרונה״, הוא מוסיף בגאווה, ״בתי עשתה עליה ואני זוכר כמה התרגשתי לראות את תעודת העליה. אני לא רואה חלוקה או ניגוד בין להיות אמריקאי לישראלי״.
כמי שתומך בישראל מדי חודש במסגרת פעילותו באייפאק, כשהוא נפגש עם סנטורים להעברת מידע אודות ישראל וצרכיה, הוא גאה לעמוד מאחורי הארגון, שלטענתו ממש לא משייך אותו לזרם פוליטי כזה או אחר, ומספר כמה חשוב לתמוך בישראל מבחוץ, ועל ההשפעה שיש לעבודה של הארגון על ישראל.
אבל עכשיו, ממש בלי להתכוון, נראה שעלה שוב בדרכו הקלילה, על מסלול הסברה מפתיע לזכות מדינת ישראל. כשאחרי כמה שנות מחקר וכתיבה הוא מפרסם את ספרו, Let There Be Water: Israel’s Solution for a Water -Starved World, עליו כבר הכריז הניויורק טיימס כ’בסט’ ספר בתחום המדע. ״למדתי בשלבים על המשבר הישראלי של המים וגיליתי הרבה דברים מהפכניים״, הוא מסביר כל מה שהניע אותו לכתיבת הספר, “גיליתי שישראל מובילה בפתרונות של בעית מים והפתיע אותי כמעט באותה מידה שלא ידעתי על ההישג הזה של ישראל, וכמוני, רבים לא ידעו״.
בעולם בכלל, וגם בארה״ב, מצוקת המים מתחילה להיות משמעותית והתחזיות למחסור שיפגע בכל אחת ואחד מאיתנו קרובות מתמיד. ״היום העולם מבין את מה שישראל הבינה כבר בשנות השלושים״, הוא מצהיר ושולף שלל דוגמאות וציטוטים.
״מצוקת מים מתגברת כשכמות האוכלוסיה גדלה, התעשייה מתפתחת והחקלאות היא משאב מרכזי. כל אלו גדלו וגדלים משמעותית בישראל ועדיין, מצב המים שלה הולך ומשתפר. ישראל הירואית״, טוען סיגל. ״הירואי זה מי שלוקח בעיה שנראית בלתי ניתנת לפתרון ובכל הכוח והמאמץ מגיע לפתרון״.
מה סוד ההצלחה?
״ישראל היא לא מדינה של סופרמנים, אבל ההצלחה התחילה קודם כל בפוקוס שנתנו לנושא. שמו את בעית המים עשרות שנים אחורה בראש סדר העדיפויות. בעשור האחרון ישראל הפכה עצמאית עם מים, אבל התהליך התחיל באמצע שנות ה-30 כשהבריטים פרסמו את הדף הלבן בטענה שיש לעצור הגירה בעקבות מחסור גובר במים. היהודים המקומיים רצו לשנות את ההחלטה של הבריטים, וכמה שיותר מהר לייצר מים כדי שיגיעו עוד יהודים. המטרה הניעה אותם לפעול והם השקיעו המון משאבים. מאז התחום רק הלך והשתכלל״.
למעשה בשנות השלושים סיפורו רק מתחיל. סיגל, מבלי משים לב, סיפק דרך זרימת המים זווית אחרת של סקירת ההיסטוריה הישראלית, ומאפשר, באופן נדיר, להציג את סיפורה באור חיובי, כמעט מוחלט.
״מה שמיוחד זה לסקר את ההיסטוריה של ישראל לא דרך מלחמות, אלא דרך רעיון, כזה שנלחמו עבורו ולא עזבו, זה באמת ספר על ישראל מזווית שלא נכתבה מעולם. וזה לגמרי במקרה״.
עם ההתייבשות הגוברת בחוף המערבי, ארה״ב מבינה היום יותר ויותר שהבעיה כבר לפתחה. ״כמו שבוב מארלי אמר״, מעיר סיגל, ״אתה לא מתגעגע למים שלך עד שהבאר שלך מתרוקנת. אני חושב שאמריקאים לקחו מובן מאליו את כמויות המים והשפע״.
בכדי לאמץ ביום את בשיטה הישראלית, מה על האמריקאים לעשות?
״לפני הכל להבין ולהכריז שיש בעיה, זו אחת המטרות שלי בספר, לעורר מודעות לבעיה הגוברת על מנת שתעלה לסדר היום ושיימצא הפתרון. שבכל תחום יתחולל שינוי מכוון, כמו בישראל, שבה כל אחד מודע לזה שיש בעיה של מים ולכן נוהג באחריות, גם בדרגה המנהיגותית. כשאני חקרתי, נוכחתי לדעת שראשי הממשלה לדורותיהם עסקו ועוסקים בזה. יצחק רבין בנאום פרס הנובל שלו אמר שחלם בכלל להיות מהנדס מים, כי אנשים חושבים על זה ברמה היומיומית. אני מקווה שדרך הספר ההכרה בבעיה הגודלת שדורשת פתרון תעלה״.
בספר, שזכה לשבחים רבים מרמי דרג כמו טוני בלייר, מייקל בלומברג ומי אם לא שמעון פרס, מספר סת׳ על הקמת המוביל הארצי, טכנולוגית הטפטפות, השימוש במי ביוב ועוד. ״ישראל השקיעה ברעיונות, והיום הם כבר מסייעים ללמעלה מ-150 מדינות בעולם. כולל מדינות מוסלמיות. מדובר בצינור גם לפיתוח וטיפוח מערכות יחסים עם מדינות רבות”.
באילו דרכים יכולה ישראל לקטוף פירות בינלאומיים מההישג הזה?
״היא יכולה להרוויח כמה דברים. קודם כל היא תהפוך למובילה בינלאומית בתחום, אם הרעיונות שלה יואמצו. לישראל יש למעלה ממאתיים סטארטאפים שקשורים במים. טכנולוגיות רבות מהן כבר גלובליות ולרבות יש גם טכנולוגיות שביכולתן לעשות שינויים גדולים. וישראל יכולה גם להרוויח מזה ברמה הדיפלומטית. מדינה שנערכת מראש לבעיות לפני שהן מתחוללות, מוצאת פתרונות יצירתיים עבור עצמה, ויכולה לשמש מודל לפתרון בעיות. הגעתי במהלך חודשי המחקר 5 פעמים לישראל, ראיינתי מאות, ונוכחתי לגלות שהיום אלפים מהעולם מגיעים לישראל לבדוק את מבחר פתרונות המים שלה״.
מראיינים אותך בעקבות הספר לערוצים מאוד מרכזיים, אתה מסתובב ברחבי ארה״ב ליחצן את הספר. אילו תגובות אתה מקבל על כך שישראל היא העומדת במרכז הסיפור?
״אני לא מגיע כשר הסברה ואני לא מייצג אותה. אני מדגיש את העובדות ומתראיין סביב העובדות, וזה מספיק חיובי ועומד בפני עצמו. אני מדבר בקול רם על העובדה שזו ישראל. זה בהחלט סיפור חיובי שיש לישראל לספר, אז אני מסכים איתך שמדובר בהסברה נהדרת. בעזרת היכולות שפיתחה ישראל היא גם יצרה קלף מצוין שישמש אותה בכל משא ומתן. פלשתינאים היום, בגלל החיבור לישראל, במצב איזורי טוב מבחינת בעיות המים איתן מתמודד המזרח התיכון.
“ב-1967 בגדה המערבית האוכלוסיה מנתה 60 אלף איש, אחרי הכיבוש הישראלי, ולמעטים היו מים. היום ל-97 אחוז מהם יש מים בבית, ואיכות המים זהה למה ששותים בישראל. לפי מחקר שערכתי, שגם בימים הכי קשים באינתיפאדה השנייה, מים מעולם לא הותקפו על ידי פלשתינאים. אני גם יודע שהייתה הוראה מפורשת מערפאת שלא משנה מה הנסיבות, אסור לחבל המעבר המים מישראל״.
נהנית מכתיבת הספר?
״אהבתי כל רגע, משלב המחקר, הרעיונות והתגליות הפנומנליות. ראיינתי 222 אנשים, מהממשל האמריקאי, ישראלים, פלשתינאים. האפשרות לדבר על נושא כזה באופן שמסייע להגברת המודעות, רגע לפני שזה מאוחר מדי, וגם לזכות לספר את סיפורה של ישראל מזווית חיובית כל כך עוררה סיפוק רב״.
סיגל מספר ששמח לגלות את העניין הרב שזוכה לו הספר, עם, בלי ולמרות הקשר לישראל. ״המכירות מדהימות ובינתיים דווקא בישראל עדיין לא מעוניינים בתרגום, אבל אני מאמין שזה יגיע. הקונים המקומיים בוחרים בספר כספר עם מידע חשוב לאוכלסיה. הסיפור הוא על אתגרים ואיך להתגבר״.
ומה הצעד הבא שלך?
״שאלה טובה. כרגע אני מתרכז בקידום הספר שכל הרווחים ממנו יעברו לתרומה. עד מאי יש לי ימים מלאים הרצאות לקידום הספר, ואני נהנה מזה. כיף לי לדבר על הסיפורים של ישראל והישראלים שעשו דברים מדהימים״.
