במושב אמירים בגליל העליון לא קורה הרבה בדרך כלל. היישוב השקט עם הנוף המרהיב הוא מקום מפלט לכל מי שנמאס לו מהחיים הלחוצים והמתוחים בעיר הגדולה. אבל הצרכנייה של היישוב הפכה לאחרונה למעין אטרקציה. בעיקר כשהלקוחה טלי פחימה מגיעה לעשות קניות. "לא זיהיתי אותה בכלל", מספר אחד התושבים. "ראיתי אותה מתהלכת עם ילד קטן בעגלה, ולא ידעתי שזו היא. עד שיום אחד שמעתי ויכוח פוליטי בצרכנייה בינה לבין בעל המקום. היא אמרה לו: 'אתם לא יודעים איזה אנשים נחמדים הם הפלסטינים ולמה אתם סתם מכלילים בגלל קומץ קטן שעושה בלגנים. אתם אומרים שכל הפלסטינים לא בסדר. אני חייתי בתוכם והם אנשים טובים'. אחרי שהיא יצאה שאלתי את בעל הצרכנייה מי זו, והוא ענה: 'טלי פחימה'. ומה היא עושה פה? 'גרה פה', וכך נחשפתי לעניין".

הבנת למה היא באה דווקא אליכם?

"אמירים זה אנשים שמאלנים, הרוב זה מרצ והעבודה. היא ידעה שפה היא תתקבל בברכה. היא הרי לא תלך ליישוב בשומרון. אולי היא רוצה שקט בשלב הזה של חייה".

"בהתחלה זה היה קוריוז", מספר תושב אחר. "אנשים דיברו ביניהם: 'שמעת מי הגיעה לגור פה? יום אחד היא פנתה אליי בקשר למשהו מינהלתי ביישוב ושאלתי אותה: 'את טלי פחימה, ה־טלי פחימה?', היא ענתה: 'כן'. אני יודע שהיה מישהו שאפילו ביקר בביתה ויצא עם רשמים מאוד חיוביים".

בוצ'י

מה הוא סיפר?

"בית רגיל לחלוטין, אווירה נעימה. אין דגל של פלסטין בסלון אם לזה את חותרת, וגם לא בשום מקום".

לא הגיעה לפעוטון

היישוב הכפרי אמירים הוקם ב־1958 בסמוך לצפת. במהלך השנים גרו בו לא מעט מוזיקאים שחיפשו מקום שקט, להתבודד וליצור בו. בין תושביו נימנו מוש בן ארי וחברי להקתו "שבע", מיקה קרני ומיקי שביב שערכו הופעות אינטימיות בבית העץ שבו התגוררו, נגן העוד יאיר דלאל, ואפילו נטלי פורטמן קפצה לבקר חברים קרובים.

בוני

משיחות עם אנשי אמירים נראה שפחימה של היום מחפשת בעיקר שקט. היא אמא חד־הורית במשרה מלאה לילד בן שנתיים וחצי ומגדלת גם שלושה כלבים. פחימה, אומרים השכנים, מעדיפה "לא להתערבב" יותר מדי בחיי הקהילה במקום מאז שעברה ליישוב לפני כשנה. "היא מאוד רחוקה מהדמות הפרובוקטיבית שהצטיירה בזמנו בתקשורת הישראלית", אומר אחד התושבים.

לאחרונה, מתברר, מחפשת פחימה עבודה. בינתיים היא עוזרת לבעל הבית שלה, שאינו מתגורר ביישוב, להשכיר את שאר הדירות בקומפלקס שבו היא מתגוררת. בתחילה שכרה פחימה דירת חדר וחצי בקומפלקס ולאחר מספר חודשים צירפה את הדירה הסמוכה, גם היא בת חדר וחצי. לחברים סיפרה בנימת גאווה, שכשבאים טכנאים של בזק או הוט הם מתפלאים שהיא מדברת איתם ערבית שוטפת. אמהות מספרות כי היא לא מתערה בחיי היישוב, עניין לא אופייני לאמא צעירה שמחפשת חברה לבנה, או מנסה להעביר עם הילד את השעות המתות של אחר הצהריים. "יש ביישוב ריבוי של פעילויות לילדים לצד ריבוי אמהות חד־הוריות", אומרת אחת התושבות, "למרות זאת, פחימה לא משתתפת באף אחת מהפעילויות".

מי שמבקרת אצלה מדי שבוע היא אימה של טלי - שרה. את בנה לא שלחה עדיין פחימה למסגרת חינוכית. אולי מטעמי תקציב, שכן היא אינה עובדת כעת ונתמכת על ידי אימה והביטוח הלאומי, ואולי בגלל שהיא מעדיפה למצות את האמהות עד תום ולבלות עם הילד כמה שיותר זמן לפני שיגיע לגיל חינוך חובה. "היא שמה מודעה בפורום", מספרת אחת מתושבות המקום. "כמו כל אמא, עניין אותה איך הגננות, איך היחס לילדים. כמובן שחלק מההורים לא היו מקבלים את זה בשלום, להיות ביחד עם הילד של טלי בגן. אבל זה אפילו לא הגיע לרמה שהיא באה לפעוטון לבדוק".

יש לה חוש הומור

הווטרינר תומך בה. פחימה

למושב אמירים ישנו פורום פנימי, כמו קבוצת ווטסאפ, רק כזה המתנהל במיילים. כמה ימים לפני יום הכיפורים פירסמה אחת מתושבות המקום מייל שהסעיר את היישוב. "עובדה מטלטלת נודעה לי אתמול", היא כתבה, "כבר קרוב לשנה מתגוררת באמירים מחבלת מורשעת, והעולם שותק. מזעזע וממש מתחת לאף. שאלוהים ישמור מפצצות בצרכנייה והלנת מחבלים באמירים".

התגובות על התכתבות זו החלו שרשרת תגובות בעד ונגד פחימה. כותבת הדוא"ל שהחל את הסערה כונתה על ידי חלק מחברי הפורום "דוסית אכולת שנאה", עד שמנהל הפורום נאלץ להתערב.

"הדעה של אותה אישה לא מייצגת את דעת חברי אמירים", אומר אחד מוותיקי הישוב שהגן על פחימה בהתכתבות. "היו כאלו שבאו בטענות 'איך אתם מרשים לה לגור פה, ועוד לקנות בצרכנייה. היא הרי יכולה להרעיל מוצרים ולשים מטעני חבלה', ועוד דברים שעל פיהם, דאעש קטן עליה. הגישה הזו הכעיסה אותי מכמה וכמה בחינות. לא בגלל שטלי בעצם שילמה את חובה לחברה, אלא בגלל שאנשים לא מכירים אותה בכלל, ובאים בטענות. ולמה? רק כי קוראים לה טלי פחימה. דחילק, תנו לה לחיות בשקט. היא לא מתגרה בכם, לא מחפשת לעשות רע. אז היא קונה בצרכנייה, סו וואט? מה אתם רוצים, שהיא תמות ברעב? היו תושבים שפנו לוועד, אבל כולם בוועד הסכימו שהיא אישה נחמדה, ובין אלו מהוועד ישנם אנשים בעלי דיעות פוליטיות שונות".

איך טלי הגיבה?

"באותו הזמן טלי לא ענתה לאף אחד, אבל אני אומר לך שיש לה חוש הומור לא קטן, כי אחרי כמה חודשים, היא פירסמה מעין הודעה בפורום. היא אמרה שהיא רוצה לעבור לישוב אחר, 'כי שמעתי שיש שם אנשים נחמדים, וגם שמעתי שהצרכנייה שם מאוד נחמדה'. ככה היא עקצה את מי שאמר עליה שהיא תשים חומרי נפץ בצרכנייה שלנו. יצא לי לפגוש אותה, היא בחורה נחמדה ואינטליגנטית. אפילו ראיתי מחזרים שלה, יהודים, בהחלט. המושב שלנו הוא מושב פתוח לכל מיני דעות. בגן הילדים למדו ילדים מוסלמים ונוצרים ויהודים, בלי בעיות. זו הסיבה שהגיעו אלינו לא מעט חרדים וחוזרים בתשובה. ודאגנו לכתוב בתקנון הישוב שזהו ישוב חילוני פתוח לדעות".

"טלי מתייחסת לכל אלו שנגדה בפרופורציות", אומר תושב אחר שנמצא עימה בקשר. "היא לוקחת את זה בקלות ואומרת: 'עברתי אלף כאלה'. היא יודעת שכשהיא הולכת ברחוב מזהים אותה, שהיא מעוררת תגובות. היא משלמת את המחיר של הייחודיות שלה. לי היא נראית היום לא מזיקה בכלל. אני לא חי בעולם שסובר שהיא מקימה תא טרור. עד שמישהו לא קופץ עליך עם סכין, אתה מניח שהוא אדם טוב. בינתיים התרשמתי ממנה כחברותית, צחקנית, אדם רגיל לגמרי. אני הזמנתי אותה לבקר אותי ואת משפחתי, להיות חברה שלנו ולהפגיש את הילדים אבל היא לא באה. היא תמיד אומרת 'אני לא יוצאת מהבית'".

מאז שעברה לאמירים פחימה אמנם לא מחפשת פרובוקציות ומעדיפה להעביר את מרבית זמנה בביתה עם בנה הקטן. אבל זה לא אומר שהיא שינתה את דעותיה הפוליטיות. בעמוד הפייסבוק שלה מופיעה תמונה גדולה של ראאד סלאח ולצידה תמונה קטנה וישנה של פחימה עם כאפיה. דף הפייסבוק שלה פתוח רק בחלקו, אבל חבריה לפייסבוק נתקלו השבוע בביקורת נוקבת על ההוצאה מחוץ לחוק של הפלג הצפוני של התנועה האיסלמית. "על בסיס מה הוצאה התנועה האיסלמית מהחוק הישראלי?", שואלת פחימה, "התנועה האיסלמית לא מפרה שום חוק ישראלי ונבדקת בקפדנות על ידי עורכי דין ישראלים! מצד שני, לדעתי הוצאת התנועה מהחוק תשרת נאמנה את האג'נדה והאמונה הדתית של השייח ראאד סלאח. חוץ מזה אפשר לעקוף את הסנקציה נגד התנועה, ראה 'כהנא חי', חי ובועט". בעקבות הדברים שכתבה בפייסבוק על ראאד סלאח, קיבלה פחימה בימים האחרונים פניות ממספר כלי תקשורת להתראיין. אבל היא סירבה והעדיפה לא ליצור פרובוקציות. גם לכתבה זו סירבה להגיב.

זה לא נעים

פחימה נולדה וגדלה בקריית־גת ושירתה בצה"ל עם סיום לימודיה בתיכון. בשנת 2004 בעקבות פעילות פוליטית, נפגשה פחימה לראשונה עם זכריה זביידי, ראש ארגון גדודי חללי אל־אקצה, בג'נין. באוגוסט 2004, מספר חודשים לאחר אותה פגישה, נעצרה על ידי השב"כ והושמה במעצר מנהלי בן ארבעה חודשים. בדצמבר אותה שנה הואשמה במגע עם סוכן חוץ, במסירת ידיעה לאויב לתועלתו, והפרת הוראה חקוקה. עיקר האישום נשען על תצ"א שהקריאה לזביידי, אם כי לא היא הביאה אותו אליו. בשנת 2005 נגזרו עליה שלוש שנות מאסר בפועל ושנה וחצי על תנאי. בינואר 2007, שנתיים לאחר שנכנסה לכלא, שוחררה פחימה בניכוי שליש מעונשה, אך נאסר עליה לעזוב את הארץ.

גם לאחר שחרורה פחימה המשיכה להביע בהתרסה את תמיכתה בפלסטינים. כך למשל, ב־2008 הלכה לנחם את משפחתו של עלא אבו דהים, מבצע הפיגוע בישיבת מרכז הרב. לעיתונאים אמרה אז: "אני גאה בכל רגע שישבתי בכלא. אני שורדת, חיה תחת הכיבוש הישראלי־ציוני. הציונות היא אויב, השב"כ אויב. חיי לא פשוטים".

שנתיים מאוחר יותר עלתה שוב לכותרות. פחימה עברה להתגורר בוואדי ערה והתפרנסה מהוראת עברית. ביוני 2010 התאסלמה בטקס שהתקיים במסגד באום אל־פאחם. בסיום הטקס ניגשה לביתו של השייח' ראאד סאלח, שהיה אז במעצר בית. בהמשך הסבירה כי האיסלם סיפק לה את התשובות לחייה והשייח' הרשים אותה בצניעותו. חודש אחר כך נשלח השייח לחמישה חודשי מאסר, לאחר שירק על שוטר במהלך הפגנה. כ־150 תומכים ליוו אותו לכלא, וביניהם פחימה.

"זה לא נעים לי שהיא באה לגור פה", מודה תושב אמירים. "אף אחד לא אומר את זה בקול רם, אבל את לא יכולה לדעת איזה אנשים יבואו אליה הביתה, החברים שלה זה אנשים שעלולים להיות מחבלים. היא מבחינתי אדם מסוכן שמסתובב בתוכנו. גם ראש משפחת פשע לא הייתי מסכים שיגור לידי".

"הרקע שלה לא מעניין אותי", מגיב תושב אחר לשאלתי כשאני מספרת לו על ההיסטוריה של פחימה. "היא שוכרת דירה והיא דיירת בסדר גמור. לא ראיתי אצלה שום דבר חריג, חוץ מהדיבורים עליה. עברתי את הגיל שאני מחטט לאנשים בחיים ובעבר. כל אדם צריך לקבל צ'אנס. באמירים יש כאלו שנראים מוזר יותר. זה גם לא מעניין אם היא מוסלמית או לא. יש אצלנו הכל. מרצ, ליכוד, הבית היהודי. אמירים מושכת אליה כל מיני טיפוסים, ויש מספיק בעיות אחרות בין התושבים".

ידוע לך אם הגיעה למישהו אחראי בכפר, פניה מהשב"כ או מהמשטרה לגביה?

"שום דבר. לא הגיעה שום פניה כזו".

איום בתביעת דיבה

בסוף החודש הבא תשוב פחימה לבית המשפט. לא, הפעם זה לא קשור לעמדותיה הפוליטיות הקיצוניות, אלא לסכסוך שכנים שיתברר בבית הדין לתביעות קטנות. על הפרק: שכנתה מהקומה למעלה, מתקשרת ומורה לרוחניות שכתבה כמה ספרים בנושא, טוענת כי הכלבים של פחימה נובחים בשש בבוקר ולא מאפשרים לה לישון, דבר שפוגע בפרנסתה. פחימה נתבעת על סך 20 אלף שקלים. לדברי ל', המתקשרת, כל ניסיון הידברות עם פחימה לא רק שלא עלה יפה, אלא גם גרם לתגובת נגד חריפה.

במסגרת הסכסוך ביניהן הוזמנה כמה פעמים משטרה בשל הרעש, ואפילו גורמים כמו "תנו לחיות לחיות" נקראו בטענה כי פחימה מתעללת בכלביה. "יש לה כלב והיא קושרת אותו בחצר והוא בוכה שעות. אמרתי לה רחמים על הכלב. היא הגיבה בכעס שזה לא ענייני", טוענת ל'. "כשהתלוננתי בפורום של אמירים על הכלבים שלה, היא איימה בתביעת דיבה אפילו שלא הזכרתי את שמה. אחרי שהלכתי למשטרה, אמרו שייתנו לה קנס אבל לא באו ולא נתנו. אחרי שבעל הבית דיבר איתה, היא עשתה לי דווקא והוציאה את כל הכלבים בשש בבוקר. כשבאתי לתת לה את הזימון לבית המשפט, היא לא רצתה לקבל אותו, אמרה שאני חולת נפש ואפילו התקשרה למשטרה ואמרה שאני מטרידה ומקללת אותה". יש לציין כי בכתב ההגנה שהגישה פחימה לבית המשפט, נתמכת גרסתה שלפיה היא אינה מתעללת בשלושת כלביה, על ידי הווטרינר המקומי והמחוזי, שכנים ואפילו הדוגסיטר של הכלבה הנובחת, בוני, שאובדת שוב ושוב ומוחזרת הביתה על ידי השכנים. איך יסתיים המשפט? סביר להניח שפחימה, שהואשמה בעבירות חמורות נגד ביטחון המדינה - לוקחת את התביעה נגדה בפרופורציות. האם היא תמשיך לשמור על פרופיל נמוך גם בהמשך ותתרחק מפרובוקציות - האנשים שנמצאים איתה בקשר ביישוב מאמינים שכן, אבל אצל טלי פחימה אף פעם אי־אפשר לדעת. •