מכונת הלהיטים האדומה
ההופעה של סימפלי רד היא בדיוק מה שהקהל הישראלי אוהב: ערב שכולו להיטים, וסולן עם קול ענק, שהזמן רק השביח. קפצנו לברלין כדי לראות מה מחכה לנו בהופעה בארץ
בקיץ 1992 מיק האקנל והראסטות הג'ינג'יות שלו הגיעו להופיע בארץ הקודש, ומילאו את פארק הירקון באנרגיות אדומות. הסולן של סימפלי רד היה אז בריטי צנום ואנרגטי, והקהל היה בטירוף, כולל ילדה אחת מרעננה, בגיל שבו עוד לא נהוג ללכת להופעות בפארק ללא השגחה הורית. הימים היו ימי ההיסטריה סביב להיט הענק Stars, והופעה של סימפלי רד הייתה משהו שסימפלי אסור לפספס.
20 וכמה שנים אחרי זה, האקנל כבר לא צנום, אני כבר לא ילדה, ואנחנו שוב נפגשים — הפעם במרצדס ארנה בברלין — כדי לגלות שזמרים ענקיים נשארים כאלה גם כשצומחת להם כרס. באביב הבא עלינו לטובה הג'ינג'י ולהקתו ינחתו כאן לעוד מפגש עם הקהל הישראלי שכל כך אהב אותם בדייט הקודם, וזה הולך להיות לא פחות ממהמם. כי סימפלי רד מודל 2015 הם מכונת להיטים כל כך משומנת, שפשוט אי־אפשר שלא להשתאות מולה.
אז כן, זו הופעת להיטים, כמו שאנחנו אוהבים בארץ. שום דיסק חדש לקדם, שום רצון לחנך את הקהל. האקנל והחבורה יורים את ארסנל הקליעים שלהם בזה אחר זה, וגם אם אתם לא מהמעריצים המושבעים, תופתעו לגלות כמה כאלה יש להם. והדבר השני שהופך את ההופעה של סימפלי לכה שווה, היא האקנל עצמו. הראסטות נעלמו בדפי ההיסטוריה של הפריזורות הבלתי מוצלחות, והבחוריקו מהקיץ ההוא בפארק התחלף בדוד בריטי בחליפה שחורה סולידית, אבל הקול הענק לא זז מילימטר.
וכיוון שהאקנל מודע ליכולותיו, ההופעה נפתחת במפגן סמי־פשיסטי סביב דמותו. תופים דרמטיים מרעידים את קירות האולם הגרמני, ועל הבמה המינימליסטית — בלי שטיקים ובלי טריקים, זה לא מדונה פה — מוקרנות תמונות ילדות של הסולן האדמוני בקצב מסחרר.
הילד בצילומי שחור־לבן הופך לאט לאט מתינוק מתוק לנער שאוחז במיקרופון, והנה כבר צילומי הצבע מבגרותו, והוא כבר הסולן של הלהקה המצליחה, שברשת ג' ובמעריב לנוער אהבו לקרוא לה "פשוט אדום". התופים מפנים מקום לקטעים מתוך הלהיטים, מעין תקציר של מה מחכה לכם פה הערב, עד שהקהל כבר על הקצה. ואז עולה לבמה הילד מהתמונות, ונגניו הנאמנים, והשיגעון מתחיל.
והוא מתחיל עם אחת הבלדות היפות של ההרכב, Holding back the years, שמראה על ההתחלה איזה ווקאליסט אדיר ניצב על הבמה. ב־Say you love me הקהל כבר חזק בשירה בציבור, וב־For your babies המרגש הוא נוטש את הכיסאות ועובר לקדמת הבמה. המתקפה ממשיכה. ב־Night Nurse האקנל מנענע אגן לצלילי המקצב הג'מייקני, וממשיך להרים עם A New Flame, Your Mirror, Stars ועוד ועוד. לקהל אין שום כוונה לחזור למקומות, אבל כדרכם של הגרמנים, גם הכאוס הקטן הזה נראה מסודר להפליא.
סימפלי רד סוגרים את ההופעה עם עוד להיט ענק, Money's Too Tight To Mention, ולא משאירים את הקהל יותר מדי זמן לבד. הנה הם חוזרים עם Shine On ואחריו Fairground, שהופך למעין קרנבל לטיני ומתפוצץ על הבמה בשלל אורות. השיא הזה מרגיש לגמרי כמו הסוף, אבל האקנל והחבורה יורדים מהבמה כדי לחזור שוב, והפעם עםSomething Got Me Started , שהופך את האולם כולו לגוש של אהבה. אקורד הסיום הוא דווקא מינורי. ממש כמו שהערב התחיל, האקנל מגיש את הבלדה If You Don't Know Me By Now, והקהל שר איתו, מנסה לדחות את היציאה החוצה, אל הלילה הקר.
היה פשוט אדום, ופשוט מעולה.
מתי, איפה, כמה
סימפלי רד יגיעו לארץ ב־ 14 ביוני, להופעה אחת בהיכל מנורה מבטחים בת"א. זה יקרה אחרי סיבוב מרשים באירופה, שקורה בימים אלה ממש, במהלכו חורשים האדומים את היכלי הענק של היבשת. מכירת הכרטיסים כבר החלה, במחיר של החל מ־ 250 שקל לכרטיס באתר .
את סימפלי רד מביאים לארץ שוקי וייס ומארק ליברברג.
לפנייה לכתב/ת 
