הנחת חבר

כל אישיות בעלת פרופיל ציבורי גבוה ששמה הטוב נמצא בסכנה זקוקה לפנים סימפטיות במדיה. בעידן כה מתוקשר, "מקורב ל-" או "חברו הטוב של" הוא זכות בסיסית כמעט כמו ייצוג משפטי: אולי בעתיד בית המשפט ימנה מקורבים למי שאין להם כאלה בהישג יד.

לח"כ ינון מגל היה אמש את שמעון ריקלין. ליהוק טבעי: ריקלין הוא אחד הדוברים הבולטים של הימין בתקשורת, שהתמודד בפריימריז של "הבית היהודי" ופעיל מרכזי בה. הוא מופיע בתכיפות בתוכניות אקטואליה ובמשדרי חדשות ומבטא שם ברהיטות את האידיאולוגיה שאין ספק כי הוא מאמין בה. כישוריו הרטוריים, היכרותו האינטימית עם האולפנים וכן מעמדו בימין הפכו את ריקלין למקורב האולטימטיבי נוכח ההאשמות של רחלי רוטנר (גילוי נאות: עבדנו ביחד בעבר) ולאחר מכן של נשים נוספות נגד מגל.

אלא שחלק מטיעוניו הדגימו את ההבדל בין ריקלין הפאנליסט לריקלין המקורב. הפאנליסט נחרץ, חד משמעי ולא מבצע הנחות, בטח בכל הקשור לשמאל. המקורב הרבה פחות. פתאום צריך לברר, צריך לבדוק, עושים לו לינץ'. גם שלב בלוני הניסוי לא איחר לבוא: "במקרה הבעל של רחלי רוטנר, הוא במקרה ב'גב האומה'", זרק ריקלין לרפי רשף כדי לקשור בין עיתוי פרסום הפוסט לריב הפומבי בין מגל לתוכנית הסאטירה. "ואני לא רוצה לפתוח את זה לשאלות פוליטיות כמו ציפי לבני וכו', אני לא רוצה להיכנס לזה", הוסיף. הוא כבר לא צריך "להיכנס לזה". הדברים נאמרו. הם באוויר. נראה, אולי משהו מהם יתפוס.

ב"שש עם רינה מצליח" ניסה ריקלין כיוון נוסף ומקומם לא פחות. "איך אתה כגבר היית מתייחס לגבר שהיה אומר לאשתך, 'אני רוצה לגעת לך בטוסיק ובציצי?", שאלה מצליח. "הייתי כועס מאוד", השיב ריקלין. "את חושבת שאני שלם עם אמירות מהסגנון הזה? את חושבת שאני אוהב את הדברים האלה? צריך להבין, הייתה שמה מסיבה, של סיום הקדנציה שלו בתור עורך וואלה. רינה, אני לא אדם ששותה, אני לא אדם שנמצא בחוג הזה... תל אביב היא מקום אחר מהמקום שאני נמצא בו". לאחר שמצליח טענה כי גם בתל אביב אין הצדקה להתנהגות כזו, אמר כי "משום מה, בלי קשר, בתל אביב יש הכי הרבה הטרדות מיניות". אם כך, נמצאה האשמה: תל אביב הזדונית, על אורח חייה המופקר וההדוניסטי.

אבל זה נאמר "בלי קשר". בדיוק כפי שקודם ריקלין לא רצה "להיכנס לזה". כי ככה יוצרים קשר. ואולי מחר נתהה האם הקרן החדשה מאחורי זה. בלי קשר ובלי להיכנס לזה כמובן.

הרי בשביל מה יש חברים.