יאצק תמיד קם

גירוש השדים של שלמה בראבא לקח יותר משישים שנה. בטוח שזה לא היה לו קל, כי מהשדים שלו, קל לנחש, אפשר לפתוח פקולטה מיוחדת, אבל בראבא הוא גאון, אחד שתמיד נופל וקם, וגם יודע לעשות מהסבל שלו מטעמים, מה שהופך את המופע הזה לפנינה.

העובדה שעכשיו, בגיל 65, בראבא נשוי, באושר, בשלישית, לאישה שצעירה ממנו בעשרים ומשהו שנים, ואב טרי לתינוקת מתוקה שגורמת לו ולה לגרגר מהנאה, היא רק אמתלה לצאת למסע. האוכל המרוקאי המאדים שמבעבע בסירים של המחותנים החדשים במושב, והעובדה שאוטוטו יצטרכו להחליף גם לו חיתולים, הם יריית הזינוק. מצחיקה, פולקלוריסטית, מחממת את הלב, צובטת, ומעוררת תיאבון.

אבל מאחורי כל זה מסתתרים אלפי שדים, שמצחיקים מרוב כאב. ילדות לא פשוטה, ההחמצה, שרובנו חווים, ביחסים עם ההורים ניצולי השואה (ואצל בראבא היא משא שיכול לפרנס את טובי הפסיכולוגים), הפיספוס בגידול הילדים והרצון להמשיך להתפייס איתם, שתי מערכות נישואים, אלביס פרסלי אחד, וקריירה מפוארת של עשרות הצגות תיאטרון, סרטים, סדרות טלווייזה, מופעי בידור ו"זהו זה" המיתולוגית. עכשיו הוא לוקח את כל המטען הזה, מטפל בעצמו ובנו, בני הדור שלו, סוג של יאצקים, רק בלי אקורדיון, ומקווה להמשיך להתפייס. בעיקר עם עצמו ועם העולם.

אין במופע הזה, שכתבו בראבא ואשתו שמר גאון, וביים היטב רוני ניניו, שום רגע דל. בראבא לוקח את מה שיש לו בשפע מעורר קנאה — טונות של כישרון מוטרף וטירוף של ילד שלעולם לא יתבגר — ויוצר מהם שעה וקצת מתוזמנות, מעוררות מחשבה, ומענגות להפליא. זה לא רק הבטן שמתפקעת מצחוק, זה בעיקר הלב שיוצא אליו ואלינו.

• המופע יעלה בשבת ב־21:00 בהיכל התרבות יד לבנים רעננה