הבמה כולה שלה

|אני מפחדת, בעיקר על הילדים שלי", מודה נטע גרטי. "כשאני יוצאת איתם מהבית עובר לי בראש מה יקרה אם פתאום יהיו בקרבתי פיצוץ או דקירה. אבל אני לא שונה בזה מאף אחד אחר. התחושה שכל רגע יכול לקרות אסון משותפת לכולם".

רק כמה חודשים קודם, בצילומים לסדרה "פאודה", הציפו אותה תחושות אחרות, אופטימיות. הסדרה אמנם צולמה במהלך מבצע "צוק איתן", בין אזעקה לאזעקה, בתוך חללים ממוגנים, וגם עלילת הסדרה מאוד טעונה, אבל היחסים בין השחקנים היהודים לערבים, אומרת גרטי, היו מצוינים. "עבדנו יחד, יהודים וערבים, באתר הצילומים למען מטרה משותפת. זאת הייתה אידיליה בתוך מציאות בלתי־אפשרית".

אבל מה עושים עם המציאות המדממת שמסביב?

"בנוגע למפה הפוליטית אין לי מה לחדש ואין בפי בשורה. אני כן יכולה להעיד על עצמי שאני מטולטלת ומבולבלת. אני  מרגישה שהעולם הופך להיות יותר ויותר מסוכן ושהאלימות בו גואה, בכל החזיתות. זה לא רק בתל־אביב, בירושלים או בגוש עציון, גם בפריז לא פשוט ומסוכן".

צילום: כפיר בולוטין

קוקי לנצח

אנחנו יושבים בבית קפה שכונתי בדרום תל־אביב. האנשים שעוברים ברחוב מביטים לעבר גרטי, קוראים לה "קוקי" בזכות התפקיד שגילמה בסדרה "הבורר". "קוקי היא סוג של דראג קווין", היא מחייכת בשביעות רצון. "הסדרה רצה ארבע שנים, הרבה אנשים זוכרים את קוקי עד היום".

אבל גרטי נמצאת עכשיו עשרות אלפי מיילים הרחק מקוקי, או משני הערסית מהסדרה "עממיות" של נאור ציון. בגיל 35, גרטי היא כיום אחת משחקניות התיאטרון הכי מצליחות ומוערכות בישראל. את קפיצת המדרגה הזו היא עשתה בזכות תפקידים כמו זה שהיא מגלמת בהצגה "ביבר הזכוכית" של טנסי וויליאמס בתיאטרון בית ליסין. המבקרים התמוגגו מההופעה שלה והתחרו ביניהם מי יחמיא לה יותר. ויש גם התפקידים בהצגות שרצות עכשיו במקביל, "הכיתה שלנו" של הבימה והקאמרי, ובמחזה "מותו של סוכן". אין ספק שזאת השנה של גרטי בתיאטרון. ההבטחה הגדולה פרעה את השטרות.

גרטי נחשבה להבטחה גדולה מאז שסיימה את לימודי המשחק בסטודיו של ניסן נתיב, בעיקר אחרי ההופעה שלה בסרט "סוף העולם שמאלה" של אבי נשר. היא לא רק הפתיעה שם במשחק המרשים שלה, אלא גם לא חששה להופיע בעירום. בתיאטרון הקאמרי מיהרו לקטוף את גרטי לתפקידים ששחקניות, בוגרות טריות של הסטודיו, רק חולמות עליהם. היא הייתה בין היתר קורדליה ב"המלך ליר" ואופליה ב"המלט". בשנים האחרונות גרטי חשפה גם את הצדדים הפחות קלאסיים שלה. בסדרות "עממיות" ו"הבורר" היא הציגה בהצלחה מפתיעה שיק ערסי־לייט והוכיחה סופית שהיא שחקנית מגוונת ומלאת צבעים.

ב"ביבר הזכוכית", שביים גלעד קמחי, גרטי מגלמת לצד יונה אליאן קשת, נדב נייטס וגל אמיתי את לורה, ילדה־אישה שברירית וביישנית שמתרסקת לרסיסים. גרטי מאוהבת בתפקיד. "תמיד הסתובבתי בעולם עם תחושה שיש בי משהו חריג", היא אומרת. "זאת מתנה מאוד גדולה לגלם נפש כזאת מיוסרת".

איך הייתה העבודה על ההצגה?

"בניגוד ללא מעט שחקנים, אני נורא אוהבת חזרות. זאת התקופה הכי פורייה עבורי. יונה אליאן היא אדם נטול אגו, כל רגע על הבמה איתה הוא תענוג. גם נדב נייטס הוא שחקן מלא קסם וגל אמיתי הוא פרטנר כל כך קשוב. וכמובן שגם גלעד קמחי שהוא במאי שכולו כישרון".

לדלג מעל המוקש

גרטי נשואה למוזיקאי פיטר רוט ואמא ללני, בת השמונה, ולאריק, בן השלוש. לא קל לתמרן בין קריירה תובענית לחיי המשפחה. "אני אמא כבר שמונה שנים", היא אומרת. "הפכתי לאמא בגיל 27, אבל זה לא קרה ביום אחד לדעת איך עושים הכל ביחד. ברור שלא תמיד פשוט לתמרן לוחות זמנים כשיש לך חזרות או צילומים והצגות בערב, אבל אני מרגישה שהמשפחה שלי היא הכוח שלי, הגב שלי והאדמה מתחת לרגליים שלי".

איך בדיוק עומדים בכל העומס הזה?

"יש לי הרבה פחות זמן, אז אני הרבה יותר יעילה. זה לוגיסטיקה להסתדר. מערך משוכלל שכולל גם בעל משכמו ומעלה. פיטר הוא הכל. בלעדיו לא הייתי מסוגלת לעשות רבע ממה שאני עושה. הייתי עכשיו שבועיים בחו"ל עם 'הכיתה שלנו', והוא היה עם הילדים כל הזמן. במאסות של ימי צילום שלי הוא תמיד נמצא עם הילדים. בגלל שהוא מכיר את העולם הזה, הוא מבין אותי יותר טוב, את הלחץ שבו אני נתונה. כשיש ריק גדול ואתה מחכה לתפקידים הוא יכול לתת לי את התמיכה ולהגיד את הדברים הנכונים. יש בינינו לא רק אהבה גדולה מאוד, אלא גם הבנה גדולה מה הוא המקצוע שלנו".

את תמיד בטוחה שבחרת בדרך הנכונה כשהפכת לשחקנית?

"לא הייתי מחליפה את המקצוע הזה בעד שום הון שבעולם. לפעמים מתגנבת לראשי המחשבה, את כבר אמא, בת 35, החיים רצים, אולי כדאי שתהיה לך עבודה רצינית, יציבה. לפעמים אני רוצה ללמוד דברים כמו אדריכלות, תחום שמאוד מעניין אותי, אבל אני לא מסוגלת לעזוב את הבמה. זה באמת חזק ממני.

"הרבה שואלים אותי על קריירה בחו"ל, אבל כדי שזה יקרה אתה צריך שזה יהיה בראש סדר העדיפויות שלך, אפילו יותר מהתיאטרון. אי־אפשר גם וגם. התיאטרון הוא אהבה מאוד גדולה וייעוד".

ומחיאות כפיים שמלטפות את האגו.

"מחיאות הכפיים הן ממש לא הסיבה וגם לא האגו. לעבוד בבניין, להיות אחות בבית חולים או רופא, זה הרבה יותר קשה. החברה הכי טובה שלי היא אחות, ואני יודעת מה זה".

תיאטרון גם לא תמיד מבטיח יציבות כלכלית.

"במקצוע שלנו אין יציבות כלכלית ותעסוקתית. זה יותר קשה ככל שאתה מתבגר, כשאתה מחזיק בית וילדים. יש כאן איזה מוקש גדול, בור שצריך לדלג מעליו, אבל גם לפרילאנסרים והייטקסיטים אין תמיד אופק תעשייתי, גם הם חיים לא פעם באי־ודאות".

המבקרת הכי איומה שלי

כדי להשלים הכנסה גרטי משמשת גם כפרזנטורית של מותג האופנה "קאלה". "אני לא תמיד יפה בעיניי", היא אומרת, "חוץ מזה, ואני גם תמיד אומרת לבת שלי, שיופי זה דבר חולף, ולא צריך לבנות עליו יותר מדי. לני, הבת שלי, מאוד יפה. אי־אפשר להתעלם מהיופי שלה. אני כמובן מחמיאה לה, אבל גם ממקמת אותה. אומרת לה, 'היופי לא תלוי בנו, זה משהו שקיבלנו, מה שחשוב הוא מה שקורה בפנים', וזה אומר — להתפתח, לגדול, להיות בן אדם טוב, רגיש, קשוב לאחרים.

"אני באמת לא מתעסקת במעטפת החיצונית בצורה כזו אובסיסבית, ולא מסתובבת ברחוב וחושבת שאני נהדרת. אני תמיד רואה מה לא טוב בי, מה צריך לשפר. זאת הבעיה שלי. יש הרבה עבודות ותפקידים שלי שאני לא מסוגלת לראות אותם וגם לא אראה אותם".

נו, באמת.

"הרבה דברים, שלא אסגיר מה הם. מעולם לא ראיתי הצגה שלי מצולמת. אני לא מסוגלת. זה מביך אותי ברמות כשמראים בטלוויזיה קטעים מהן. כשאני מדברת בשפה אחרת, כמו גרמנית בסרט 'החוב', או אנגלית, אלה קטעים שקל לי יותר לראות כי אני רחוקה מנטע, מעצמי. הביקורות הכי איומות עליי, הן שלי, לא של שום מבקר או צופה. זה כמו להסתכל על עצמך במראה. זה לא נעים לאורך זמן. תמיד תגלה גם את הדפקטים".

יש סיכוי שלני תלך בדרכך ותהיה שחקנית?

"אני באמת לא יודעת. היא תהיה מה שטוב לה. שתיקח את הזמן ותחליט, העיקר שתהיה אנושית וחומלת. מה שכן, היא עוזרת לי ללמוד תפקידים בעל פה. היא קוראת את כל הדמויות חוץ משלי, ואוהבת את זה. היא רק מחכה שאקרא לה, אז לך תדע". •

את נטע גרטי אפשר לראות היום בהצגה "הכיתה שלנו", 20:30 בתיאטרון הקאמרי. ההצגה "ביבר הזכוכית" תוצג בחמישי ובשישי הבאים במוזיאון ארץ ישראל