תנאי קבלה

במהלך הפרק הראשון של "הצורף" מתרגש יהורם גאון כרב/מעכאר קבליסט מקמע שהוא משווק למאמיניו. "המודל שלנו לא פחות טוב של ברסלב", הוא מסביר. "אב"א בא" — זה השוס של הקמע - "זה יותר קליט מנ נח נחמ נחמן מאומן". צודק, גם אני מזמר "אבא בא" לבני הפעוט, לפעמים אני ממשיך ומספר לו על אריה מכפר סבא בא.

סדרה שמתיימרת לשלב מסתורין קבלי, סוד משפחתי אפל, גיבור שהולך ועושה דברים מתוך שינה וחקירת רצח סבוכה מפעילה אזעקות ממבו ג'מבו. השאלה היא אם היא מצליחה להשתיק את הצופרים עם איזו הבטחה לדרמה מחשמלת, דמויות עוצמתיות, אלגוריה מעניינת למשהו גדול יותר. לא בטוח שפרק הבכורה של "הצורף" מצליח לספק את ההבטחה הזו.

לבמאי־יוצר שלה, דרור סבו ("נבלות" המעולה) יש קאסט מרשים (אדיר מילר סוף־סוף בתפקיד דרמטי, ליאור אשכנזי עם זקן שיכול להסתתר בו שקנאי, נועה ברקאי ועוד) וחזון ויזואלי מובחן. אבל בפרק הראשון חסרה היד שלופתת את הצופה ואומרת לו בוא איתי, מהלך דרמטי שיגרום לו לרצות לצלול בכלל לעולם הקודר ועתיר סימני השאלה שהוצג בפניו.

אהבה אחרת

"קטסטרופה", HOT VOD

למרות מפגנים פרודיים שכנסת ישראל מתעקשת לספק על בסיס יומי, אנחנו בעיצומה של בצורת קומית. מתחת לקלישאת "תור הזהב של הטלוויזיה" קשה למצוא קומדיה שמצליחה להצחיק וגם לומר משהו. יש את "לואי", תודה לאל, שעונתה האחרונה הצחיקה כמעט כמו שהייתה מדכאת, אבל סביבה משתרע ישימון בו מתגלגלים שיחים קוצניים של סיטקומים גנריים. ובכן, "קטסטרופה", זוהרת באפלה הזו כמו מגדלור שהרכיבו עליו תותח זיקוקים שיורה נונסטופ. מדובר בקומדיה בריטית אותה יצרו ובה מככבים רוב דלייני האמריקאי ושרון הורגן האירית: בחור מכיר בחורה, הם שוכבים בלי הפסקה במשך שבוע, הוא חוזר לארה"ב, אבל היא נכנסה להריון אז הוא שב לאנגליה כדי להיות שם בשבילה ובשביל התינוק שבבטנה.

"קטסטרופה" היא תפירה עילית מול כל השמאטעס. זה הטוב שבכל העולמות: בוטות וצולפנות בריטית (בדיחות מתן צואה בלידה, מישהו?) פוגשים ביטחון וקצב אמריקאי. היא מדלגת מעל כל בור סכריני של קומדיה רומנטית בעזרת כתיבה מושלמת וסרקזם חד. מוחצת קלישאות באמצעות שנינות ואומץ לחבוט בתקינות הפוליטית. היא מכירה לך דמויות משנה מטורללות שאתה רוצה לדעת מה הן עשו כל היום ומצד שני, יש לה נשמה ענקית. איפה היא ואיפה קומדיות שבורחות מהקיטש דרך דמויות שלא היית קונה מהן קרמבו משומש כמו "הכי גרועים שיש".

רוב ושרון הם אנשים טובים שבוחרים להיות יחד, הם לא מאמללים זה את זו בשביל פאנץ' וגם לא את הצופים. הם עובדים קשה בשבילכם. גם בלהתגבר על הקשיים הזוגיים וגם בלחפור עמוק ולמצוא משהו מרענן להגיד על הפניות בדרך הכי חרושה בעולם: גברים, נשים ומה שביניהם. וזה משתלם: "קטסטרופה" חונקת מצחוק בזמן שהיא מציגה גיבורה שמגלה שיש לה הכנה לסרטן בצוואר הרחם ומדברת בקול רם על החשש שיוולד לה תינוק עם מום כי היא בהריון מעל גיל 40. מישהו צריך לקחת את כל כותבי הקומדיות של השנים האחרונות ולקשור אותם כמו ב"התפוז המכני" מול הפרק הראשון. את החמישה הנוספים הם ידרשו לבד.