"בקרוב יישבו 18 ראשי ארגוני פשיעה באולם אחד, ובשב"ס בהחלט נערכים. זו תהיה אמנות לתאם זינזנות כדי שאסיר X ואסיר Y לא ייפגשו. זה יכול להיגמר ברצח"
הוא היה זה שהעלה את משה קצב על כתום, אבל אם בכירים נוספים וגיבורי פרשת 512 יגיעו לבית סוהר, רב–גונדר אהרון פרנקו כבר לא יהיה שם כדי לקבל אותם רגע אחרי שפשט מדים, ולפני שהוא יוצא לטיול הגדול להודו, נציב השב"ס הפורש מרשה לעצמו לדבר על הכל: האסיר שברח לו דווקא ברגע האחרון, המשוחרר שרצח מתחת לאף של המשטרה, חבריו הניצבים שסרחו, האגף ששופץ לכבוד האח"מים והחיים בין החומות "כשאתה רואה בכלא אמא עם תינוק, אתה מבין שמשהו שורשי בחברה מאוד לא בסדר"
רצה הגורל ובריחתו של האסיר ירון סנקר, השפוט לשני מאסרי עולם על רצח כפול, תפסה את רב־גונדר אהרון פרנקו – נציב שב"ס שבוע לפני פרישתו – דווקא ב"ספקטר", הסרט החדש של ג'יימס בונד. "ראיתי שמחפשים אותי. יצאתי ללובי וקיבלתי את ההודעה הראשונית על הבריחה", הוא מספר. "על פניו זה נראה לי הזוי, כי זה מסוג האסירים שעוסקים בהם מדי יום בישיבות בשב"ס, נותנים הנחיות, דגשים וביקורות. מבחינתך, זה האדם הכי מוגן, שאתה צריך להיות הכי שקט לגביו, ופתאום הוא ברח. מיד הפעלתי את אנשי המודיעין ואת הקצינים הבכירים, ובמקביל הודעתי לאשתי שצריך ללכת. הורדתי אותה בבית והמשכתי לחיפושים. הכל היה מאוד מהיר. השעה הייתה עשרה ל־11 בלילה, כשלדעתנו הוא ברח בעשר וחצי".
וכל זה קורה כשאתה כבר מתכונן לחופשת הפרישה. מעצבן, לא?
"הרבה חברים, ביניהם גם מפכ"לים לשעבר, תמיד אמרו לי, 'תזכור, דקה לפני השחרור זו התקופה הכי קשה, הכי רגישה. תסיים בטוב'. ואז כשדבר כזה קורה, אתה נזכר במה שהם אמרו. אבל לא היה זמן לחשוב על זה. באותו הרגע האירוע כבר קרה והחוכמה היא איך להתמודד. זה שבאתי מתוך המשטרה עזר לי לקשור את החוטים מהר יותר, כי מפקד הימ"ר ומפקד תחנת ראשון־לציון, שם הערכנו שסנקר נמצא, היו פקודים שלי כששירתתי במשטרה. פגשתי את שלושת הסוהרים ששמרו על סנקר, דיברתי איתם קצת ואז אמרתי להם, 'תעצרו, מה שאתם אומרים לי זו לא האמת, זה קשקוש'".
למה קשקוש?
"כי מה שניסו להסביר לי שקרה היה לא הגיוני. לא הגיוני שאסיר כבול למיטה פתח אזיקים, ארז תיק ויצא מהחלון, וכל זה כשמישהו שומר עליו בחדר. זה לא נתפס. אני כבר מבין שצריך למנות צוות בדיקה, אבל מה שצריך במיידי זה צוות חיפוש".
סוף דבר: סנקר נלכד לאחר כמה שעות בבאר־שבע. צוות חוקר גיבש מסקנות ביניים, שבעקבותיהן הושעו שלושת הסוהרים. מהדו"ח עלה כי אחד הסוהרים ישן, ברשות ולפי הנהלים, אלא שהשניים האחרים לא היו עימו בחדר. ממצאי הבדיקה היותר מעמיקה כבר יהיו מנת חלקה של הנציבה החדשה, רב־גונדר עפרה קלינגר, שנכנסה השבוע לתפקידה.
"אני מעריך שבריחות יהיו גם בעתיד", מודה פרנקו. "הסיכוי לברוח מתוך הכלא קלוש, אבל 1,800 איש מנוידים ביום מחוץ למתקני כליאה, 15־10 מאושפזים ביממה בבתי חולים. כשמתגלה כשל ואני בודק מה קרה, בדרך כלל זה נעצר בדרגי הביניים. למשל מפקד בשטח שבגלל מצוקת כוח אדם מחליט לבד להוריד סוהר אחד. מעבר לכך, זו תסמונת הסוהר הבודד. סוהר שלא וידא נצרה לאזיק, או סוהר שריחם ולא קשר חזק, ואז האסיר מצליח להשחיל את היד ולברוח. לאחר שאסיר נמלט לפני כמה שנים מבית החולים מאיר בכפר־סבא, נקבע נוהל שהשומרים הם סוהרים מנוסים ולא חדשים. כך היה גם במקרה סנקר, ובסוף הסוהרים עשו מה שעשו".
42 שנה לאחר שלבש לראשונה מדים, התמסר השבוע הרב־גונדר בדימוס לחולצת כפתורים וג'ינס. בלו"ז חופשת השחרור שלו ניתן למצוא טיול להודו עם הבן ומעבר דירה לפנטהאוז בשכונה אחרת בעיר מגוריו, ראשון־לציון. "במשך שנים אשתי חלמה לעבור מהבית הפרטי שבו אנחנו גרים לדירה בבניין, ועכשיו סוף־סוף הסתדר לה. אז אני מתעסק בבחירת אריחים לסלון ומטבח וזה עיסוק רציני ומתיש. לא תאמיני כמה סוגי מטבחים יש וכולם אותו דבר".
מרגיש שיצאת לחופשי?
"גם אחרי שעות בכלא, כשאתה יוצא מהמשרד, משתחררת אנחת רווחה. בכל זאת, זהו מקום סגור, דלתות ננעלות כל מטר. אנחת הרווחה שלי היום היא לא רק על השחרור משב"ס. מגיל 17 וחצי אני על מדים. זו אחריות שמלווה אותי כבר עשרות שנים. כל תפקיד לקחתי במלוא הרצינות. אני מרגיש באיזו פגרה, אבל בטח עוד כמה ימים בלי ביפר או טלפונים, אני אפילו אתחיל להתגעגע.
"כל השנים עבדתי מאוד אינטנסיבי, ואשתי, שהייתה גננת, ראתה את אופי עבודתי והחליטה להפסיק לעבוד ולהתמקד בגידול הילדים. היו הרבה מקרים שלא הגעתי לאסיפות הורים או למסיבות סיום. קרה גם שנאלצתי לעזוב את הבית בזמן שישבו אצלנו אורחים בסלון. לכן אחד הדברים שאני הולך לשקם בתקופה הקרובה זה את הקשר עם החברים".
כולם היו חבריי
פרנקו (60) נשוי לדבורה, אב לארבעה וסב לשניים. הוא נולד במרוקו והגיע עם משפחתו לבית־שמש בגיל חמש וחצי. באוגוסט 73' התגייס לקורס חבלנים של חיל ההנדסה. כעבור חודשיים פרצה המלחמה. "מהטירונות ליווינו שיירות באיו"ש, תיקנו בונקרים והנחנו מוקשים בבקעה". בהמשך יצא לקורס קצינים והשתחרר כסמ"פ.
למשטרה הגיע ב־77', היישר למערך החבלה המשטרתי שאך הוקם. מאז ועד 2011, עת הגיע לשב"ס, מילא מספר רב של תפקידים, ביניהם קצין המודיעין של מחוזות שפלה ומרכז, סגן ראש אגף מבצעים, מפקד מרחב שרון ומפקד מחוז ירושלים.
בתקופת ההתנתקות שימש מפקד מרכז שליטה ופיקוד, האחראי על פינוי התושבים מגוש קטיף. "קיבלתי את המשימה מהמפכ"ל משה קראדי, שאמר לי: 'אני רוצה להטיל עליך משימה לאומית'. במשך עשרה חודשים עבדתי ובניתי את המערכת. מאירוע שחשבו שייקח חודשים זה הפך לפינוי של יומיים־שלושה".
יונתן בשיא, ראש מנהלת סל"ע, היה מאוים. גם אתה?
"היו איומים ודאגו לאבטחה. אבל הוטלה עליי משימה ואז האמנתי בה".
והיום, כשאתה רואה את הטילים לדרום ואת המפונים שנשארו עם תחושות קשות?
"עד היום אני בקשר עם אחד הבכירים מעצמונה, והדבר היחיד שחורה לי זו דרך הטיפול בהם. כשאני ישבתי בדיונים הראשונים, שמעתי את כל משרדי הממשלה מפרטים את התקציבים ודרכי השיקום ויורדים עד לרמה של איפה תהיה קופת חולים ואיפה גן הילדים. כשסיימתי את המשימה, כבר הודיעו לי שחלק מהמפונים עדיין נמצאים באוטובוסים, ובבתי המלון ולא יודעים מה לעשות איתם, פה לצערי המדינה קרסה. מספיק לראות את הקראווילות בדרך לאשקלון. זה קשה לי, למרות שזה לא היה בתחום אחריותי".
בין תפקיד אחד לשני השלים תואר בקרימינולוגיה ופסיכולוגיה. ב־2010, כשהחל המרוץ למפכ"לות, ניצב באותה שורה עם מועמדים כמו שחר איילון, ניסים מור, בנצי סאו ויוחנן דנינו. בסוף דנינו לקח את הכתר, איילון מונה לשקם את מערך הכבאות, שספג מכה אדירה אחרי אסון הכרמל. סאו נשאר במשטרה כסמפכ"ל, וגם מור, חברו הטוב של פרנקו, מונה לסמפכ"ל, ואפילו דובר בו אחר כך כמועמד לרשת אותו בשב"ס, אלא שאז התפוצצו חשדות על הטרדה מינית ומעשה מגונה בשוטרת זוטרה, ומור עזב את המשטרה יחד עם ניצבים נוספים שנחשדו בעבירות דומות.
זה לא הפריע לפרנקו להמשיך לשמור על יחסים קרובים איתו. "ניסים מור היה חניך שלי, הוא חבר, בזכותו אפילו קניתי את הדירה הנוכחית שלי בראשון. כשהתפוצצה הפרשה עודדתי אותו, כשכן. מישהו יכול להגיד שאני מתרועע עם עבריין? הרגשתי חובה. אני עדיין חושב שניסים הוא קצין מקצועי ואיכותי שהיה ראוי להיות מפכ"ל".
ולגבי השאר?
"כולם היו חבריי, חלק כחברי סגל, ואחרים – כמו ברונו שטיין ויוסי פריינטי – פקודים שלי. הרמתי טלפון לשטיין כשהסתבך בפרשת רונאל פישר. לא נכנסתי לפרטי הפרשה. שאלתי מה שלומו ואם אני יכול לעזור. זה הכל".
מה אתה חושב על כל הפרשות האלו – נוספת התפוצצה רק השבוע – שבעצם גדעו ענף פיקודי שלם במשטרה?
"כל מקרה לגופו. לדעתי יש מקרים שהתפתחו לממדים גדולים מדי, ואם אני לא טועה, חוץ ממקרה אחד, של ניסו שחם, אין באף פרשה כתב אישום".
ובכל זאת, אנשים העדיפו לסיים את תפקידם במקום להילחם על שמם הטוב. זה אומר משהו, לא?
"קרה מה שקורה לא מעט בין אנשים, גם בגופים אחרים, אבל אנשים לא היו מוכנים להתמודד עם התהליך. לצערי שב"ס והמשטרה הם גופים שכל דיווח על תקלה או אירוע בהם נפתח במילה 'כישלון'. לפעמים הפרסום מקדים את הבדיקה, במיוחד כשמדובר באנשי משטרה. אני מניח שבמבט לאחור, כל הניצבים לא היו חוזרים על הדברים. משטרת ישראל הפסידה מפקדים מעולים. אני לא מסכים עם תיאוריית הקריסה המוסרית במשטרה. במשטרה משרתים קרוב ל־30 אלף איש. גם בשב"ס יש נפילות, כי בסוף זה בני אדם".
אתה לא נפלת.
"אני באתי מחינוך אחר, של בית־שמש. המיון שעברתי למשטרה הוא של מערך החבלה, שזה מיון קפדני במסננת דקה. אבל כשמוניתי לניצב במשטרה, היו אליי עשרות פניות של קצינות שרצו להיות עוזרות שלי, עם ביטוים שאני לא רוצה לפרט, ולכולן אמרתי לא. אני איש של שטח, וגם מהפן המבצעי חשבתי שעדיף שיהיו לצידי גברים, וכך היה. אותם קצינים שהוזכרו, האשמה היא עליהם כי הם הבכירים, אבל צריך לזכור את אחריות הצד השני לדברים. בסוף יש שני צדדים למטבע, וכמו בכל תיק חקירה, צריך לבדוק את שניהם".
את תנ"צ אפרים ברכה, שהתאבד לאחר שהוטחו בו האשמות על קשריו עם הרב יאשיהו פינטו, פרנקו לא הכיר באופן אישי, אך הלך להלווייתו כדי לתת כבוד לקולגה. "אני מכיר את הדבר הזה של עלייה לרגל לרבנים. כשהייתי מפקד מחוז ירושלים התחברתי מאוד לעולם החרדי, אבל לענייני עבודה נטו ולא לנישוק ידיים. אשתי באה מבית דתי וגיסיי מחוברים לרב כלשהו והרבה פעמים אומרים לי, 'הוא רוצה שתבוא לקבל ברכה'. אני תמיד עונה, 'לא מכיר ולא אלך'. אין היום מישהו שיכול להגיד, 'בזכותי הוא ככה'. אני יכול להודות למפקדיי, לשר, אבל בגלל שידעו מי אני".
ובכל זאת, לפעמים יש מפגשים לא צפויים, קשרים שעלולים להתגלות כבעייתיים.
"אספר לך סיפור. לפני שנים, כשהייתי מפקד מרחב שרון, הוזמנתי לחינה של בת דודתי. הגעתי לשם עם אשתי ופתאום ראיתי אנשים שלא הייתי צריך להיראות בחברתם. קמתי והלכתי. ואז הגיעה החתונה. קצין המודיעין שלי, שבמקרה גם היה מוזמן לאותה חתונה, אמר לי, 'אתה יודע מי יהיה שם? אל תלך'. ולא הלכתי".
כמפקד שב"ס היו עליך בוודאי לחצים מאסירים.
"פנו אליי בזוטות – להכניס תפילין או לקבל אוכל, ביקורים. היה מקרה שהגעתי לאירוע וניגש אליי אח של אסיר וביקש הקלות. אמרתי לו שאני לא הכתובת ויש צינורות מקובלים. מאז זה השם שיצא לי. חברי כנסת, שרים – כולם ידעו שאני לא אעשה שום דבר שסותר פקודות ונהלים. אנשים למדו שאל פרנקו לא פונים על דברים כאלו".
תא לכל אישיות
פרנקו מודה שהוא לא אוהב את הנהירה של בכירים לשעבר לכס הפרשנים – "הם מפרשים את העבר וזה לא דומה למה שיש היום" – אבל כמפקד מחוז ירושלים לשעבר קשה לו להתעלם ממה שקורה שם עכשיו.
"אני טוען שהפתרון למצב הוא לא ביטחוני. תושבי מזרח ירושלים מודאגים בעיקר מהנושא הכלכלי. גם הם רוצים שקט. בזמני שיפצנו את העיר העתיקה, את הביוב, תרמנו לבית הספר ספרים, דאגנו שיצבעו את מעברי החציה. וזה עזר. צריך להבין שלא כל דבר פותרים בכוח. הרי מה עושים היום? מתגברים כוחות במקום לטפל בשכונות.
"אני נפגשתי באופן קבוע עם ראש הווקף, ויש הבדל בין שיחות פנים מול פנים לבין מה שנאמר בחוץ, בתקשורת. גם אני הקפדתי להעלות יהודים להר הבית, אבל בתקופתי לא עלו חברי כנסת ושרים, משני הצדדים, כי תמיד זה מייצר אש. כשהיו מקרים כאלו, הייתי פונה ליו"ר הכנסת והוא עשה את עבודתו ומנע מהם להגיע לשם".
לשב"ס הגיע באפריל 2011, לאחר שהשר לביטחון פנים דאז, יצחק אהרונוביץ, כבר החליט שהנציב יהיה אלי גביזון, אלא שאז הגיעו מכתבים אנונימיים שסיפרו על מערכת יחסים רומנטית עם אישה שעבדה עימו. בבדיקת פוליגרף נשאל ויצא שאינו דובר אמת. אהרונוביץ החליט להשאירו בשב"ס, אך לא לקדמו לתפקיד הנציב, והחיפוש החל מחדש.
פרנקו בדיוק היה עסוק בפיזור הפגנות חרדים בחניון קרתא, כשהגיע הטלפון מהשר. "הופתעתי. השאלה הראשונה שהוא שאל הייתה, 'יש לך משהו להסתיר?' עניתי, 'לא. אתה מכיר אותי טוב'. שמחתי על התפקיד. גם ידעתי, שלושה חודשים לפני שיצאה הבשורה, שדנינו יהיה המפכ"ל.
"כשאתה מגיע מבחוץ לארגון, אתה משלם את מחיר הלמידה. זה קרה גם לי, בעיקר בגלל רמת היכרות לא מספקת עם האנשים. כשהגעתי לשב"ס, במשך שנה לא היו מינויים, ובארגון כזה אנשים נמצאים בלחץ. שוחחתי עם כל הקצונה, ולפי האינטואיציה עשיתי סבב מינויים, שבדיעבד חלק מהם לא היו כאלו מוצלחים.
"כשנכנסתי לתפקיד, ראש הממשלה דיבר איתי על שלושה נושאים: האסירים הביטחוניים, אסון הכרמל ונושא הזרים. שלושת הנושאים האלו העסיקו אותי עד היום האחרון בתפקיד. בעקבות אסון הכרמל היה לי חשוב להפוך את שב"ס לגוף שמתמודד לבד עם מצבי חירום. היום כשאוטובוס יוצא מכלא לכלא, כמו שקרה באסון הכרמל, יש לו מפקד, דיווחים, מרכז שליטה ארצי, מצלמות.
"אחד הדברים הראשונים שנחשפתי אליהם היה צילום בעיתון של אסירים ביטחוניים עם המון מזון על השולחן. אנשים אמרו: זו שחיתות, מה זה הגורמה הזה? אבל אני הבנתי מהתמונה דבר אחר: שבניגוד גמור לנהלים, הם מחזיקים סלולריים חכמים ושולחים תמונות מהכלא. טיפלנו בזה באופן יסודי ככל שניתן, ולאורך השנים תפסנו מאות טלפונים, אבל זו תופעה שתימשך. הסלולרי נהיה יותר קטן וקשה לזיהוי. אצל הפליליים זה פחות נפוץ, כי יש להם טלפונים ציבוריים באגפים".
מיד עם היכנסו ביטל את כל תוכניות השיקום והלימודים לאסירים הביטחוניים. בעבר נהנו מלימודים אקדמיים. היום מלמד אותם אסיר שעבד כמורה, ואוניברסיטת ביר־זית מעניקה להם תעודה.
לא רק אסון הכרמל תרם לריכוז האחריות באבטחת מתקני שב"ס. גם התפוצצותה של פרשת "האסיר איקס", בן זייגיר, שהוחזק בכלא בחשאיות בחשד לפגיעה בביטחון המדינה והתאבד בתאו. זה קרה בקדנציה של קודמו בתפקיד, בני קאנייק, ולשולחנו של פרנקו הגיעו רק המלצות ועדת החקירה. על השאלה כמה אסירי איקס יש היום הוא מסרב לענות.
"בחפיפה נאמר לי רק שאירעה התאבדות באוקטובר. לא ידעתי שאגע בזה. כשהתחילו הפרסומים, ירדתי לתא שבו הוא היה, לבדוק את הטעויות, והגעתי למסקנה ששב"ס לא יכול להתחלק באחריות עם האחרים, מה שאומר שכל השליטה צריכה להיות בידי השב"ס".
אדם נוסף ששמו עלה במהלך החפיפה היה נשיא המדינה לשעבר, משה קצב. "עוד לפניי התחילו בהכנות. המשפחה שלו העלתה את הרעיון שביתו יוכרז כבית מעצר. כמובן שהרעיון התקבל כבדיחה ונפסל. בסוף תהליך המיון מצאו לנכון לשים אותו באגף החרדי במעשיהו. מי שישב שם באותה העת היה שלמה בניזרי וזה התאים לנו שהם יהיו ביחד. עד לפני שנה עוד הוצמד לקצב סוהר למניעת התאבדויות.
"כשהוא לא היה מוכן ללבוש מדים, ישבנו אני והוא בתא ודיברנו על זה. ואז אני רואה שמאחורי הדלת תלוי מעיל של שב"ס, שהיה שייך לבניזרי. אמרתי לו, 'בוא נתחיל בהדרגה. תשים עליך מעיל, כי זה חורף'. הוא אמר שיחשוב על זה. עד שהגעתי לסוף המסדרון, אמרו לי שהוא מסכים. אז כל החורף הוא הסתובב במעיל של שב"ס, שמתחתיו הבגדים הרגילים שלו. לקראת סוף העונה, הודעתי לו שכשהחורף ייגמר לא תהיה לו ברירה. וככה מהמעיל הוא עבר למדי אסיר מלאים".
עכשיו מסתמן שאהוד אולמרט בדרך לכלא, והשבוע התפרסם שבונים לו אגף חדש ומיוחד.
"כל הזמן התפללתי שאולמרט לא ייכנס במשמרת שלי", הוא מודה, "אבל כפי שעשו קודמיי במקרה קצב, גם אני עשיתי את ההכנות לאפשרות שיגיע. קיימנו לא מעט דיונים עם גורמי הביטחון, ושב"ס נערך להתאים לו את המיקום וההשמה, כי זו פעם ראשונה שראש ממשלה לשעבר נכנס לכלא. מהרגע שזה יקרה, רק השב"ס יאבטח אותו.
"וזה לא רק הוא. כשאני רואה את הרשימה נגד מי מתנהלים הליכים, הצפי הוא ל־20 איש, ועם כל אחד כזה אנחנו שוברים את הראש איפה לשים אותו. בתי הכלא מעורבים. יש בהם הכל, ולכל אישיות כזו אתה צריך למצוא מקום. כשמדובר בשומר מצוות, זה יותר קל, אבל מה עושים עם האחרים? הכי קל לשלוח את כולם לכלא חרמון, שם התנאים הכי טובים, אבל זה כלא מעורב עם בני מיעוטים. הבעיה מתעוררת כשהאסיר הוא קצין שב"ס, איש משטרה או ראש ממשלה, והאיום הכי גדול לגביהם הוא הביטחוני. לכן מי שיעבוד באותו אגף, יעבור מיון נוסף.
"הידיעה שבנינו אגף לאולמרט אינה מדויקת. כן לקחנו אגף לא מאוד גדול במעשיהו ואנחנו משפצים אותו עבור אולמרט ודומיו – חברי כנסת, שרים ורבנים. הם יהיו שלושה בחדר עם מועדון ומקלחת ציבורית".
עבריינים הם לא סלבס
כשהחל המרוץ האחרון לכס מפכ"ל המשטרה, חברים שאלו את פרנקו אם הוא מעוניין בתפקיד, כדי להמליץ עליו. לכולם ענה, "חס וחלילה". אחרי עשרות שנים במדים הוא רוצה לנוח, וגם לא נראה לו שאדם בן 60 צריך לקחת על עצמו תפקיד כזה. כחבר בקבוצת הווטסאפ של המפכ"לים והניצבים הבכירים בדימוס היה מעורה במחאה שהתעוררה כשהוחלט על מינויו של גל הירש, אבל כלובש מדים לא התבטא בנושא עד כה.
"אני חושב שההצעה לא הייתה נכונה, גם בגלל האדם וגם בגלל העיקרון שצריך להביא מישהו מבפנים", הוא מרשה לעצמו לומר עכשיו. "בנצי סאו הכי מתאים להיות מפכ"ל. הוא היה בפוזיציה הנכונה, יש לו רקורד מדהים, הוא איש ממלכתי ואיש מקצוע והוא ראוי".
אתה רומז שהירש לא כזה?
"לפי מה שידוע לי, הוא לא מתאים".
בסופו של דבר בכל זאת מונה אדם מבחוץ לתפקיד המפכ"ל.
"אני מכיר את רוני אלשיך. עבדתי איתו כמפקד המרחב בירושלים והתמודדנו יחד עם פיגועים. הוא אדם מוכשר עם יכולת למידה, וזה מה שחשוב לצד השאלה מי הצוות שאיתך. רק השבוע הודיע מפקד מחוז ש"י על עזיבה, אני לא יודע אם בנצי יישאר ואיפה יורם הלוי יהיה. אלשיך צריך לבנות לו כוורת".
33 מתקנים יש היום לשב"ס – כולל בתי כלא ובתי מעצר – בהם 24 אלף אסירים ועצירים. פרנקו שמח לספר על בדיקות פתע שעשה כדי לשפר את תפריט ארוחת הבוקר, על כך שבשב"ס חותכים בארוחת הצהריים את העוף מבעוד מועד כדי למנוע הברחות של חפצים בתוכו ועל תוכניות שיקום, שבמסגרתן 2,500 איש יוצאים מדי יום לעבוד בחוץ ו־5,000 לומדים ומשלימים בגרויות ותארים.
מה לא הספקת כנציב?
"שב"ס עובד עם תוכנית רב־שנתית. נתקענו בגלל החלפת הממשלה והשר. לא הצלחנו לקדם את מערך הרפואה. תמיד יצטרכו בתי חולים, אבל כדאי שתהיה יחידת רפואה טובה בתוך שב"ס. לא השלמנו את בניית כלא הנשים החדש במקום נוה תרצה".
עיתונאים יזכרו את כהונתו של פרנקו ככזו שבה נסגרו השערים בפניהם ונאסר על אסירים להתראיין. מי שעבר על האיסור, נענש בחומרה. פרנסואה אבוטבול ("פרנסואה הג'ינג'י"), שרצח את הנער רענן לוי, היה האחרון שרואיין מהכלא, וגם זה בגלל שהראיון נקבע טרום תקופת פרנקו.
"אני נגד הדבר הזה שהופכים עבריינים לסלבס. לפעמים פגשתי אותם בהפרדות (תא מיוחד לטעוני הגנה). אף אחד מהם לא הרשים אותי. את כולם אני מכיר מהצד השני, המשטרתי. ואז אני חושב לעצמי: האיש הזה, שמנהל ארגון פשיעה, על מה ולמה עיתונאים רודפים אחריו?"
מאתי אלון עד יגאל עמיר
במשך כהונתו נפגש עם אלפי אסירים. אצל בני סלע גילה תא מלא בהררי ניירת, "כל היום הוא עסוק בעתירות". גם התא של יגאל עמיר, רוצחו של ראש הממשלה יצחק רבין, עמוס בניירת, מאותה סיבה בדיוק. פרנקו נפגש איתו פעמיים. "עסקתי בתנאים שלו – תקלות, תיקונים בתא. עבורי הוא היה עוד אסיר. לא עניין אותי לדבר איתו. אני לא מדבר עם אף אסיר על העבירה שהוא יושב עליה".
את אתי אלון פגש כמה פעמים בנוה תרצה, כשהגיע לאירועים תרבותיים שנערכו שם.
מה חשבת על ההחלטה לא לקצר את עונשה?
"זה לא תפקידי להגיד מה אני חושב. אנחנו המלצנו על שחרורה – היא אסירה למופת – אבל הוועדה היא זו שמחליטה, כי יש גם סיבות אחרות, ואצל אלון היה לדעתי עניין ציבורי".
איך שב"ס נערך להתמודדות עם האסירים החדשים שיגיעו בעקבות פרשת 512?
"זה באמת דורש היערכות מיוחדת. כשמביאים מסה כזו של אסירים, הבעיה עוברת מהמשטרה לשב"ס. בתחילת השנה הבאה יישבו באולם אחד בבית המשפט 18 ראשי ארגוני פשיעה, ושב"ס בהחלט מתרגלים את הנושא. זו תהיה אמנות לתאם זינזנות כדי שאסיר X לא ייפגש עם אסיר Y. זה דורש מחשבה מעמיקה, ראש גדול, כי ברגע שאת שמה בטעות שניים לא מתאימים, זה יכול להיגמר ברצח. פעם הם היו חבורה. היום, בעקבות החקירה, הם יודעים בדיוק מי ניסה לפגוע במי".
במהלך הראיון פרנקו מאבד את שלוות רוחו רק פעם אחת, כשעולה האפשרות שלשב"ס הייתה אשמה כלשהי במקרה הרצח של הנערה שירה בנקי על ידי האסיר המשוחרר ישי שליסל במהלך מצעד הגאווה בירושלים. "הבן אדם השתחרר במועד, אחרי עשר שנות מאסר, לא יום פחות, וכאן מבחינתנו זה נגמר. משטרת ישראל ידעה שהוא חופשי. היא קיבלה מידע שהוא השתחרר, כמו שהיא מקבלת לגבי עשרות אלפים שמשתחררים מדי שנה".
הכרת את שליסל?
"הוא עלה אצלי בדיונים בגלל ניפוץ טלוויזיה. יום אחד שמו אותו באגף עם טלוויזיה, וזה לא מצא חן בעיניו והוא שבר אותה".
הופתעת כששמעת מה קרה?
"לא הופתעתי מזה שהוא דקר. הופתעתי מזה שחרדי דוקר במצעד הגאווה. אני קיבלתי את המחוז שנה אחרי שהוא דקר שלושה משתתפים במצעד. ישבנו עם הרבנים ועם אנשי הבית הפתוח, והתנאי למצעד היה שאלה לא יתערבבו באלה. כשאיתמר בן גביר רצה להתקרב עם חמור, הגענו איתו להבנה שהוא יהיה מספיק רחוק. אני קיימתי ארבעה מצעדי גאווה והכל היה בסדר".
אז מה קרה לצ'יקו אדרי, הממ"ז הנוכחי?
"לא יודע. הרעיון הוא הפרדה. מילא אם מישהו היה מתחפש לגיי. אבל חרדי? זה לא נתפס. הייתי בהלם כפול, גם בגלל שידעו שהוא משוחרר וגם בגלל שהוא הגיע לשטח סטרילי לחרדים ואפילו לא מחופש".
בלי קשר למה שקרה במצעד הגאווה בירושלים, עדיין היו כשלים בתקופה שלך: האסיר שמואל שינביין, שירה ופצע שלושה סוהרים לאחר שהצליח להבריח נשק לכלא, הבריחה של סנקר, שני אנשי השב"ס שהיכו בבאר־שבע אזרח זר למוות כי חשבו שהוא מחבל.
"כל תקלה אני לוקח באופן אישי. במקרה של שינביין, ביקשתי שוועדה חיצונית תבדוק את האירוע. אמרתי לשר, שאם הוא יבקש אעזוב, אבל הוא החליט שאשאר. בארגונים כאלה נוח לומר על כל תקלה, גם של יומנאי, שהנציב או המפכ"ל לא היו בסדר. זה היה אירוע חמור, אבל הוא נבדק בכל המישורים. אני מעריך שבשנה הקרובה יתקנו את הליקויים".
"במקרה של הלינץ', לא אהבתי שאיש שב"ס התראיין. אני אמרתי לו, המפקד אמר לו, 'תוריד פרופיל', אבל הוא לא הפסיק להתראיין. ואיך הוא הופיע? זקן, סיגריה, קפה. זה לא החמיא לאף אחד. ואתה גם מתאר איך בעטת בו? הוצאתי את החשודים לחופשה כפויה. מפה זה לטיפולה של עפרה, הנציבה החדשה".
אתה בעצם היית זה שסלל את דרכה לתפקיד הנציבה, כשהעלית אותה לדרגת גונדר ומינית אותה לראש האגף לשיקום האסיר.
"היא מאוד הרשימה אותי כבר מתחילת היכרותנו. עורכת דין, מוכשרת, עם ניסיון בשב"ס, מה שתאם מאוד לתפקיד שבדיוק התפנה כשנכנסתי. ואכן היא מילאה את התפקיד מעולה.
"אין לי את הדחף הזה לקדם דווקא נשים. לא אישה ולא דרוזי. הכל בהתאמה לתפקיד".
האג'נדה שלה כמשקמת אסירים הוא הכיוון שאליו צועד שב"ס?
"כולם בשב"ס מאמינים בשיקום. זה לא המצאה של היום. מה שקרה הוא שהחוק שונה ונקבע שעבור כל אסיר תיבנה תוכנית שיקום פרטנית, שתשתלב בתוכניות הקיימות והחדשות שלנו, ושעכשיו יש גם תקציב לכך. זו תוכנית תלת־שנתית שהמימוש שלה הוא מה־1 בינואר הקרוב. זה לא זבנג וגמרנו. היבט הביטחון תמיד יהיה קיים בשב"ס, כמובן, אבל היום השב"ס בשל גם להתקדם הלאה".
כנציב שב"ס בוודאי נחשפת למראות וסיפורים קשים. מה הכי שבר את ליבך?
"אין ספק שכלא אופק לקטינים הוא אחד מבתי הכלא הקשים לניהול. כבר בתחילת הקדנציה סימנתי אותו כמי שצריך לקבל תשומת לב מיוחדת. הסגל נבחר בקפידה וקיבל יותר הטבות והכשרות בגלל הקושי להתמודד עם קטינים.
"כמי שגדל בשכונה שהיא פסיעה מהצד השני של המתרס, ויש לי חברי ילדות בצד הזה, ברור שתשומת הלב שלי הייתה מוגברת. מטבעי אני אדם רגשן. כשאתה רואה אמא עם תינוק בכלא, או קטין בן 16 שנראה בכלל בן 13 ומדבר כמו עבריין, אתה יודע שמשהו שורשי בחברה לא בסדר, שיש פה תקלה". ¿
לפנייה לכתב/ת 
