פעולה מעבר לגבול

את הסיפור על ינון מגל (46) אפשר להתחיל בסופו, בנקודה האחרונה שנחשפה השבוע, יש שיאמרו בנקודת השפל. בציטוט שכנראה ירדוף אותו עוד זמן רב – "הייתי חרמן עלייך. מסתכל עלייך וחושב על הציצי שלך והתחת שלך. וגם הייתי מדבר עם אחרים על זה הרבה, על הציצי והתחת שלך, כמה שהם מחרמנים אותי" – שאותו הפנה לעיתונאית רחלי רוטנר במסיבת הפרידה שלו מאתר "וואלה‭,"!‬ שמגל שימש כעורכו, רגע אחרי שהודיע על הצטרפותו לחיים הפוליטיים.

או אולי אפשר לבחור בנקודות השפל האחרות ברכבת ההרים של הפרשה המביכה והמטרידה הזו: בהתפטרותו מראשות סיעת הבית היהודי; או בהתנצלות שפירסם ובה הודה בדברים "שנאמרו בין ידידים" ושבעקבותיה פורסמה עדות של עובדת אחרת שטענה כי חפן את ישבנה יותר מפעם אחת למרות מחאותיה והציע לה להצטרף אליו לתא השירותים; או בבדיקת המשטרה של הטענות נגדו.

אבל יש שיגידו שאפשר להתחיל את הסיפור עוד קודם. ברמזים המטרימים שאותתו שיש באישיותו של מגל – הנאה, הרהוט, השרמנטי – שעון מתקתק. איזה חוסר גבולות שעתיד לסבך את העיתונאי הבכיר והמאצ'ו ההרואי, גיבור סיירת מטכ"ל ומהדורות החדשות, בצרות גדולות.

גם מי שהופתע מההאשמות בהטרדה מינית, לא הופתע מההסתבכות. "יש לו פה גדול ולא פעם הערתי לו שהוא צריך לשמור על פיו כשהוא בשידור בטלוויזיה או בכנסת", אומר עורך בוואלה שמכיר את מגל מקרוב. "ינון הוא אדם שפיו וליבו שווים, הוא לא אדם שמתלבט ואומר דברים מעורפלים. הפה הגדול הוא חלק מהקסם שלו ואני לא מתכוון לעניינים שבינו לבינה כיוון שלא נתקלתי באמירות בוטות שלו, וגם לא ברכילויות ודיבורים על ההתנהלות שלו עם נשים".

עורך בכיר שעבד עם מגל בערוץ 10 לא מתלבט בבחירת המילים: "אפשר לומר עליו רק דבר אחד – טמבל. הוא נפל על טיפשות ולא רק על חרמנות. להתעסק עם אישה נשואה ולחשוב שזה יישאר ללא מענה זאת טפשות. האמת, אנשים שעבדו איתו לאורך השנים ידעו שהוא ייפול בגלל טפשותו. אדם שהוא ח"כ וממשיך לספר על הרגלי העישון שלו לא מבין שהוא יורה באלקטורט של עצמו ומוכיח שהוא לא מאור הגולה. הוא מודע לזה שהוא בחור יפה ששירת בסיירת מטכ"ל, נחשב לאינטליגנטי על ידי המחנה ששלח אותו לתקשורת ותיגמל אותו היטב, וכך ינון היה בטוח שכל העולם בידיים שלו והלך עם זה רחוק מדי".

תחושה של פיתוי

העדויות על האופן שבו התנהל "וואלה‭"!‬ תחת ניהולו של מגל תלויות בדובר ובפרשנות שהוא נותן לסיטואציה. אבל כמעט שאין ויכוח לגבי האווירה ששררה במסדרונות. "הייתה תחושה של פיתוי והרבה מחמאות על המראה", מגדירה זאת אחת המפיקות באתר, "והרבה פעמים זה חצה את הגבול והיה מאוד מביך". אחרים מתארים מציאות אפלה יותר, שבה נאלצו עובדות להתמודד עם מציאות יומיומית של אמירות בוטות ואווירה של הטרדות מיניות לכאורה.

עורכת בוואלה: "ההערות והמבטים של ינון היו חלק קבוע מישיבות המערכת. כשמישהי נכנסה באיחור לישיבה ינון הפסיק לדבר, בחן אותה מכף רגל ועד ראש עד שהתיישבה וזרק הערה על הג'ינס המחמיא שלבשה. לכולם זה נראה הכי טבעי בעולם, אני הייתי בשוק מזה. האווירה בוואלה הייתה של חברות הדוקה כזו ולא עשו עניין מאופן ההתבטאות שלו, בעצם אנשים לא הבינו את הגבולות. זה צרם לי. כשינון הודיע שהוא מצטרף לפוליטיקה הייתי בשוק, שאדם כמוהו עם כאלו שלדים בארון, מתכוון להיות חבר כנסת ואיש ציבור".

"יחד עם היותו בחור חביב וחברמן, ינון היה ידוע במערכת כחרמן חסר טקט", מספרת עובדת לשעבר. "ראיתי בו טיפוס סליזי ולא מתוחכם שזורק כל מיני אמירות סקסיסטיות, אבל לא יכולתי לשים את האצבע ולהגיד 'הופ, פה עברת את הגבול'. היה משהו בדמות שלו ששידר לנשים מסר מהסוג של 'אפשר לזרום'. אף פעם לא הייתה תחושה שהוא עושה איזו עבירה פלילית, אבל באוויר היה החרמון הזה שלו. כנשים אנחנו חוות ביומיום את ההשפלה שמתבטאת במבטים ובאמירות דוחות ולכן אנחנו עוברות הלאה. גם רחלי החליקה עד שהחליטה שדי. במקרה של רחלי הוא היה הבוס שלה וזה חמור במיוחד.

"אם אני מנסה לדרג את ינון על הרצף בין 1 ל־10, כשבמקום הראשון נמצא הגבר המקסים ובמקום העשירי הגבר הדוחה והסוטה, ינון זה מספר 7. בסך הכל מה שנחשב 'בחור טוב', לא אנס שעבר עבירה פלילית, אלא גבר שנענה לדחפים ומרשה לעצמו יותר מדי. אדם בפוזיציה של עורך ראשי של אתר גדול ובוס של עשרות אנשים חייב להיות יותר מרוסן, וינון לא היה מספיק חכם כדי להגיד את זה לעצמו".

"אני מעולם לא ראיתי אותו נוגע באף אחת", מעיד אחד מעובדי וואלה. "לא שמעתי אותו אומר 'ציצי' או מילים אחרות. כן שמעתי אותו מספר בדיחות גסות, ואת זה שהוא אמר לרחלי 'תתלבשי כמו ספרנית פורנו', היא סיפרה לי בזמן אמת. כולם ידעו שאין לו פילטר, אבל פשוט משכו כתפיים בקטע של 'אוי הוא והשטויות שלו'. עושים מזה עכשיו שיש אווירה מתירנית במסדרונות וואלה, אבל זו בסך הכל אווירה של מקום עבודה צעיר ונחמד, שבו מדברים על סקס, כי אנחנו בני אדם בוגרים. אנחנו עובדים באתר שמפרסם צילומים נועזים, וינון היה מאלו שהכניסו את זה".

אז מה קורה עם רחלי רוטנר עכשיו?

"ביום הראשון של הפרסום היא לא באה לעבודה, אבל אחר כך כן. היא מנסה לשדר עסקים כרגיל, למרות שקשה לה לעבוד. היא ידעה שתיתקל בתגובות, אבל לא תיארה לעצמה את רמת הגועל. היא לא עצובה ולא מתחרטת. היא בעיקר מאוד מוטרדת כי מטרידים אותה המון, גולשים בעיקר. פתאום אומרים 'היא פיתתה אותו', במקום להתעסק במה שקרה, וזה מעצבן".

"לא הייתי עד לאמירות של ינון לנשים והופתעתי כשקראתי את העדויות, אבל לא בגלל שזה לא יעלה על הדעת, אלא בעיקר מהמקום הרציונלי שאדם במעמדו לא אמור לדבר בצורה כל כך חסרת אחריות שתסכן את תפקידו", מספר עורך בוואלה. "הייתה תחושה במערכת שהוא כל הזמן רצה להראות מי הבוס, והוא הראה את זה לא פעם בצורה בוטה. היו סיפורים על אנשים שפוטרו באופן מכוער – מישהו שהגיע בבוקר לעבודה ולא יכול היה להיכנס למחשב וכשניסה לברר מה קורה התברר לו שהמדור שלו בוטל והוא מפוטר. ינון היה שיכור כוח ויכול היה להתנהג באטימות כזו. הוא אף פעם לא הצטייר בעיני כחכם במיוחד, במערכת לא הייתה תחושה שהוא איש מקצוע מעולה, אלא שהכריזמה והקסם האישי הביאו אותו לתפקיד".

הקסם האישי הזה הקנה לו גם לא מעט אנשים שמתייצבים לצידו. "בהיכרות שלי איתו הוא צ'ארמר", מספרת בחורה שהכירה אותו בעת שעבד בערוץ 10. "הכרנו כשהיה חילוני ורווק הולל תל־אביבי. בחורות היו מעולפות עליו, נופלות לרגליו. הוא אף פעם לא דיבר בגסות לבחורות. על אחרים בתקשורת היו כל מיני דיבורים ושמועות, על ינון כלום. הוא בשום אופן לא אחד ששולח ידיים. הוא לא היה מחזר, הוא היה מחוזר.

"הוא לא היה אגרסיבי בכלל, אפילו לא מבחינה פוליטית. ציונות, ערכיות, כן, זה תמיד היה שם. אבל לא באגרסיביות. בינתיים הוא הספיק להתחזק, אבא שלו נפטר וזה מה שעשה לו סוויץ', להתחבר לקטע הרוחניקי. העניין הוא כנראה שמה שאתה יכול להרשות לעצמך בשיח מילואימניקים, אתה לא יכול להרשות לעצמך עם קולגות".

"ינון היה איש מאוד אהוב במערכת ויחסי האנוש שלו היו מעולים", אומרת אנה מיולטין, מפיקה לשעבר באתר. "מעולם לא שמעתי תלונות על התבטאויות שלו ולא ראיתי מעשים של הטרדות מיניות. הוא איש שמצא שפה משותפת עם כולם, גברים ונשים, חרדים וחילונים, ערבים ויהודים. עם כולם דיבר בגובה העיניים. הוא איש אמיתי שאומר מה שהוא חושב ובזמנו היה חופש ביטוי מוחלט במערכת. כמוהו, כל אחד מהעובדים אמר כל מה שהוא חושב.

"חוש ההומור היה צד מאוד חזק אצלו. ינון יכול לצחוק על כל דבר ואנשים חשבו שאם הוא מדבר ככה גם הם יכולים, והייתה אווירה כיפית, שגם עודדה יצירתיות וחשיבה אחרת. תמיד לקחנו אייטם חדשותי וינון עודד אותנו לטפל בו באופן שונה מאשר כלי התקשורת האחרים, ולא פעם כיוונים נולדו מבדיחות שזרקנו בישיבה או במסדרון.

"אני לא פירשתי את ההתבטאויות שלו כהטרדה מינית. אז ינון במסיבת הפרידה הסתכל על הציצי והתחת של עובדת במערכת, אז מה? אולי הוא חשב שלהגיד את זה זו מחמאה ואולי הוא טעה בדרך שהתנסח, אבל מכאן ועד להתייחס אליו כאל אנס מתועב המרחק גדול. בוואלה עובדות נשים מאוד חזקות, נשים שיודעות להביע עצמן נהדר ויודעות לדבר בכותרות, אז אם לבדיחות שלו היה טעם כל כך רע, למה אף אחת לא קמה ואמרה שזה לא מקובל עליה? היו במערכת נשים שהשמיעו גסויות לא פחות ממנו, וזה היה חלק מההווי. עם בנות עדינות ינון דיבר בעדינות ועם הבוטות יותר הוא הרשה לעצמו לדבר יותר בבוטות.

"לי לא הייתה בעיה לדבר איתו על הכל, הוא היה כמו כהן בבית כנסת, עם המון סמכותיות ויכולת לשמוע את כולם בלי דעות קדומות. ועכשיו, אחרי שנה, פתאום מישהי החליטה להיעלב ממנו ולהעלות פוסט. למה להרוס משפחה? למה לפגוע בילדים קטנים? זה לא מגיע לו ולא להם. המשפחה שלו הייתה חלק מהמערכת, הוא דיבר המון על הילדים והם היו באים איתו לעבודה. גם על אשתו גיתית דיבר לא מעט. למשל, כשהיו לה צירים עם הילד הרביעי היא נסעה לבית חולים בלי להעיר את ינון והוא לא הפסיק להגיד איזו גיבורה היא וכל הכבוד לה שנתנה לו להמשיך לישון".

פרזנטור של חדשות

חבריו ומכריו של מגל מחוץ לוואלה משרטטים פרופיל שונה. אולי כי משהו במקום העבודה הצעיר, התוסס, הסקסי, שבו הגיע מגל היישר לראש הפירמידה, הוציא ממנו פן אחר באישיותו. בכל אופן, מי ששירת תחתיו כלוחם בסיירת מטכ"ל, חבר הכנסת לשעבר, יוחנן פלסנר, שהיום עומד בראש המכון לדמוקרטיה, זוכר מפקד שאין בו דופי. "אני הייתי לוחם והוא היה קצין ומפקד הצוות שלי. היה דיסטנס. ינון היה מפקד מסור, נווט מצוין, מפקד ענייני ואמביציוזי שבא ממשפחה עם מסורת מפוארת ביחידה".

קצין בסיירת, שפיקד על צוות מקביל לזה של ינון, מתאר אותו כ"מפקד הכי מרובע שיכול להיות, קשוח עד כדי ראש קשה, שום דבר שטותניקי בהתנהגותו. אני גם לא זוכר אותו מפלרטט יותר מדי עם נשים, ולכן כל מה שמספרים עכשיו די הפתיע אותי. אבל מאז שירותנו כקצינים ביחידה עברו כמעט 25 שנים, אז כנראה שאנשים משתנים".

לוחם נוסף שהיה בצוות עליו פיקד מגל, אומר: "אני לא יכול להגדיר אותו כלוחם עז נפש, אבל כן כמפקד שלקח את תפקידו ברצינות תהומית. כסוג של שליחות. הוא היה מרביץ בנו היסטוריה וערכים והיה מאוד קפדן ויסודי. בין האיש שהכרנו, והוא היה מפקד שלי שנתיים, לבין מה שמספרים כעת, אין שום קשר".

אחרי שסיים את שירות הקבע יצא לשנת חופש. באחד הראיונות אמר, שאחרי המבצעים המיוחדים ביחידה חש כמו פגוע הלם. הוא נסע להודו, שם התנסה לראשונה בסמים, וכשחזר נרשם לקורס כתבים בקול ישראל. ב־2008, לאחר ששימש ככתב צבאי וכתב בשטחים בגלי צה"ל ובערוץ 10, הגיש את מהדורת מבט בערוץ הראשון במשך ארבע שנים.

גם שם, אולי בשל תדמיתו הכבדה, הזקנה והמיושנת של הערוץ, זוכרים ינון מגל אחר. "את הפן שעליו מדברים כעת לא הכרתי", אומרת כתבת בכירה בערוץ. "מאוד עצוב לי עליו ועל אשתו המדהימה, גיתית. ידענו תמיד שהוא אוהב להתבדח אבל מעולם לא היה רמז לשום הטרדה או התבטאות שלא במקומה. הוא היה מקצועי מאוד, נחמד ונעים הליכות. אף אחת אצלנו לא אמרה שהוא הטריד אותה, ותאמיני לי – לא חסרים כאלה".

עובד בחטיבת החדשות של רשות השידור, שעבד לצידו של מגל, מספר: "אחרי 40 שנה שחיים יבין הגיש את מבט, ינון הגיע להחליף אותו. בהתחלה תלו תקוות שהגיע המושיע, הבחור מסיירת מטכ"ל, צעיר עם מוטיבציה, הייתה תחושה טובה שהגיע הנסיך, היורש. מהר מאוד זה התגלה כפלופ. הרייטינג ירד בהדרגה, וכהרגלם של אנשים שמגיעים לרשות השידור גם ינון מהר מאוד התקלקל. הוא גם חש בטוח תחת כנפי המנכ"ל מוטי שקלאר, שהיה הפטרון שלו.

"תוך זמן קצר הוא ירד לשלושה־ארבעה ימי עבודה בשבוע במקום חמישה, ולא חשנו בתוצרת כלשהי שהוא הביא. חיים יבין היה מגיע באחת בצהריים, עובד כל היום על המהדורה. ינון היה מגיע בחמש אחר הצהריים, בסנדלים כאילו הוא הולך לים. לא כותב את הפתיחים למהדורה, לא מכין כתבות, כמעט ולא בא לישיבות מערכת. כמו פרזנטור של החדשות. מצד שני, ידענו שהוא מרוויח את השכר הכי גבוה לעובד רשות, פורסם שזה היה 50 אלף שקל. היה לו רכב צמוד, הוא היה על חוזה טאלנט בלי להיות טאלנט. היה מגיש את מבט וזהו. היכולת העיתונאית שלו לא הייתה גבוהה, לא מדובר ביונית לוי, גם לא בקושמרו. ולמרות זאת, הוא היה שחצן, יהיר מאוד, מתנשא, 'אני ואפסי עוד'. לחלק מהעורכים הוא בכלל לא התייחס, והייתה ממנו תחושה של זלזול כלפיי העובדים.

"אחרי ששקלאר התחלף באה הנהלה חדשה והיה ברור שהם לא יסתדרו. הוא טען שהם מתנכלים לו, אבל לומר את האמת – הוא נתן להם את כל הסיבות. נתנו לו עוד ועוד התרעות על ההתנהגות שלו, והוא כל הזמן טען שזו רדיפה, שרוצים להעיף אותו בגלל שהוא איש של שקלאר. אבל תוך כדי כל זה הוא הגיש מועמדות למשרת מפקד גלי צה"ל, לא התקבל, ובסוף התפטר. בראיונות הוא טען שההנהלה פוגעת בשידור הציבורי ומבזבזת כספי ציבור, אבל כמה חודשים אחרי הוא תבע את הרשות על למעלה מ־700 אלף שקל, מכספי הציבור כמובן".

את תגובתו הישירה של מגל לא ניתן היה להשיג, אבל מקורביו מסרו: "ינון הוא אדם ישר שפיו וליבו שווים גם אם דבריו אינם תמיד בגדר הפולטיקלי קורקט. בכל מקומות העבודה שבהם עבד תמיד היה מוערך מאוד ואהוב מאוד על הבריות. ככתב בגלי צה"ל ובערוץ 10 הגיע להישגים מקצועיים יוצאי דופן בעזרת איכויות מקצועיות ועבודה קשה. בערוץ הראשון היה מגיש מקצועי וללא דופי, וכך גם בוואלה כעורך ראשי שקידם מאוד את האתר. תמיד ובכל מקום אפשר לחפש וגם למצוא קולות אחרים".