השם שלה אולי לא הכי סקסי, אבל כדי שנוכל ליהנות מסקס צריכה רצפת האגן שלנו להיות בריאה, כי אז נשמר התפקוד התקין של מערכות השתן, הצואה והמין. היא חיונית לשליטה על הסוגרים, ליציבות הגב התחתון וגם לתפקוד מיני תקין.
רצפת האגן נמצאת בקרקעית האגן ומורכבת מרקמות שריר וחיבור, כלי דם ועצבים. בתוכה נמצאים פתח השופכה (המוביל לצינור השתן), פתח הנרתיק ופי הטבעת, ומעליה נמצאים איברי האגן, בהם הרחם ושלפוחית השתן. "צניחה של איברי האגן שכיחה בעיקר בקרב נשים בגילי 45 ומעלה, אבל היא יכולה להופיע גם בגיל 30", מסביר פרופ' ליאור לבנשטיין, מומחה בגינקולוגיה ושיקום רצפת אגן (אורוגינקולוגיה) באסיא מדיקל ומנהל יחידת גינקולוגיה ברמב"ם. "התופעה מתוארת כמצב שבו הנרתיק והרחם (או רק הנרתיק, אצל נשים שעברו כריתת רחם) צונחים ומגיעים למפתח הפות, כתוצאה מהיחלשות הרקמות שאמורות לקבע את הנרתיק ואיברי האגן. לעיתים, במקרים של צניחה מתקדמת, הנרתיק או הנרתיק יחד עם הרחם יוצאים מהגוף ונראים כגוש בולט בין הרגליים. בספרות המקצועית מקובל לעשות הקבלה בין צניחת הנרתיק לבקע במפשעה, השכיח יותר בגברים".
צנחה לה
כמעט כל אישה שלישית סובלת מבעיה אורוגינקולוגית הקשורה לרצפת האגן, אולם רק כשליש מהסובלות פונות לייעוץ רפואי, אף שלבעיות כאלה (צניחת רחם, דליפת שתן) תיתכן השפעה משמעותית על הדימוי העצמי ועל היכולת ליהנות מיחסי מין. "כשהיא חלשה, רצפת האגן לא תומכת כמו שצריך באיברי האגן ועלולה לפגוע בפעילות הסוגרים", מסביר לבנשטיין. "כשהלחץ התוך־בטני עולה, למשל בזמן שיעול, צחוק או פעילות ספורטיבית, איברים עלולים לצנוח או שתהיה דליפה של שתן, גזים ואפילו צואה".
הפגיעה ברצפת האגן תיתכן בעקבות לידות נרתיקיות, לידות מכשירניות, השמנת יתר, הרמת משאות כבדים ותורשה. מלבד כאבי גב אפשריים, הפרעות בהשתנה ועצירות, עלולה הפגיעה ברצפת האגן להוביל גם לכאבים ולאי־נוחות בעת קיום יחסי מין.
איך מזהים צניחה של רצפת האגן?
"הסימנים העיקריים מבחינה קלינית הם אי־נוחות, תחושה של מלאות, כובד ולחץ בנרתיק, כאילו משהו מציק. במקרים שבהם הצניחה מתקדמת יותר מדווחות נשים על קושי בישיבה, כאילו יש להן בלון שגורם לאי־נוחות ומשתפשף בירכיים. נשים הסובלות מהתופעה מפתחות גם קושי לקיים יחסי מין וליהנות מהם, כתוצאה מהתחושה שמשהו לא בסדר בנרתיק. מדובר בעצם בשילוב של שינויים אנטומיים, שמביאים לכאבים בזמן חדירה וליובש בנרתיק, וכתוצאה מכך לפגיעה בדימוי העצמי. נשים רבות מתביישות להתייעץ עם גורם מקצועי בקשר לבעיות האלה, וכך בעצם הבעיה נותרת בעינה ולעיתים גם מחמירה. ככל שהפגיעה בדימוי העצמי חזקה יותר, כך מחמירה בעיית התפקוד המיני".
שוקמה לה
בשנים האחרונות חלה התחדשות בתחום האורוגינקולוגיה, ולטיפולים המוצעים יכולת לשפר משמעותית את איכות החיים של המטופלות. מקובל להציע תחילה לטפל בבעיה באמצעות טיפולים שמרניים כמו חיזוק השרירים ופסרי.
חיזוק השרירים — מתאים למקרים שבהם הצניחה לא מתקדמת. ניתן לעבוד על חיזוק שרירי רצפת האגן באמצעות פיזיותרפיה או ביו־פידבק. הפיזיותרפיה לרצפת האגן, הנהוגה בחלק ממדינות אירופה כחלק מהטיפול הרוטיני בכל אישה אחרי לידה, כוללת תרגילי כיווץ והרפיה של השרירים באזור. חיזוק השרירים יכול למנוע התקדמות של הצניחה, אך במקרים של צניחה מדרגה מתקדמת יעילות הפיזיותרפיה פחותה.
טיפול פסרי — טבעת הדומה לדיאפרגמה, שמוחדרת לנרתיק ומטרתה לעגן ולקבע את הנרתיק והרחם ולמנוע מבעדם לצנוח. הטיפול מוצע לנשים שאינן מעוניינות בניתוח או נמצאות ברמת סיכון גבוה לניתוח, כדוגמת נשים בגיל מאוד מבוגר.
ניתוחים — כשהטיפולים הללו מתבררים כלא יעילים ניתן לפנות לשלב הניתוחים המיועדים לשיקום ולסגירה של הנרתיק. "הניתוחים מבוצעים במטרה לשקם את האנטומיה של הנרתיק", מסביר לבנשטיין. "עיגון הדופנות שלו מבוצע במטרה להחזיר את המצב לקדמותו, כפי שהיה לפני הצניחה. קיימות שתי גישות עיקריות לניתוחים: גישה בטנית וגישה נרתיקית. הגישה הבטנית מבוצעת כיום בעזרת רשת שמוחדרת דרך החתכים בבטן. תפקידה לתמוך ולחזק את עיגון הנרתיק ולמנוע הישנות של צניחת איברי האגן. מאחר שמדובר בניתוח לפרוסקופי ההתאוששות ממנו מהירה — לרוב לאחר שני לילות אשפוז הנשים יכולות להשתחרר לביתן ולחזור במהירות יחסית לשגרת החיים.
"ניתוח בגישה נרתיקית נעשה באמצעות קיבוע של דופנות הנרתיק לסיבי רקמת חיבור חזקים, המצויים בדופנות האגן, בעזרת תפרים. השיטה מקובלת בעולם המערבי שנים רבות, ויעילותה הוכחה במחקרים רבים. שיעורי ההצלחה של הניתוח עומדים על 85%, וזמן ההתאוששות ממנו קצר יחסית. רמת הכאב לאחר הניתוח נחשבת נמוכה".
כך או אחרת, אין הצדקה להשלים עם הפגיעה ברצפת האגן ולקבל אותה כרע הכרחי. הטיפולים יכולים לשנות את המצב, להחזיר את הביטחון העצמי ולשפר את יחסי המין. •
