גאיה ורז יוצאים לאכול: מסעדת משייה במלון מנדלי בת"א

היא:

זהו, נגמרו השמות למסעדות, שצריך לחפש איך נקראת הקליפה של אגוז המוסקט כשבקושי מוסקט אנחנו יודעים להגיד? "בוא למשיישה", אני אומרת לרז, "שמעתי שטעים שם". לאן? שואל רז. "משושה", אני עונה לו, "משישה, משייה, מה שהיה".

באמת טעים שם, במשייה. מכל מנה התעלפנו, הן מרמת האסתטיקה והן מרמת הטעם. משייה ממוקמת במבואה של מלון מנדלי בתל־אביב, והאווירה סולידית ונעימה. הבטיחו לי שבסוף השבוע פחות רגוע, אבל הגענו ביום ראשון, יום שבו כולם מפוצצים אחרי הסופ"ש ונשבעים להתחיל דיאטה.

המסעדה ים־תיכונית עם טאץ' אירופי, או במילים אחרות: הרוטב הכתמתם שמקשט את הצלחת הוא עמבה והמשחה המסתלסלת כנחש היא חומוס עם סחוג. עכשיו ככה: מדובר בבלונדינית אשכנזייה שמזמינה שווארמה בתור תירוץ לעמבה ועברה לרמת־גן כדי להיות בשכונה עיראקית. עכשיו ככה ב': עמבה זה לא מאכל שאת רוצה להזמין בדייט. לכשעצמי, הרוטב מעולם לא השפיע על ריח הגוף שלי, אבל אומר זאת בעדינות, הדייט יסתיים בלחיצת ידיים.

מובן שמיד הזמנתי מעורב ירושלמי (78 שקל) מחלקי פנים עם ג'ל עמבה ולימון כבוש. רז בדיוק סיים לבלוע שלוש פיתות מיניאטוריות בגודל הבוהן שלי ועבר למפרום כרובית (54 שקל) שלא נראה כמו מפרום, אלא כמו פרחי כרובית ממולאים בבשר. יוסי שטרית, השף היצירתי, עשה ניסיון במרק גזר מופלא, מהטובים שלגמתי, ושלח לנו לטעימה. מפה נפרץ הסכר ולגמרי שכחנו שזה רק יום ראשון. ממחר דיאטה.

הוא:

אין שום מחשבה מסעירה שיכולה לעבור בראש מהאפשרות לאכול בלובי של בית מלון, גם אם הוא בת"א, לא רחוק מהים. זה תמיד איכשהו יהיה מעונב מדי, בעל צלילים צפויים מדי, וייגמר בקפה אמריקאי לא חם מספיק ויקר מדי. לכן הציפיות שלי ממשייה לא היו גבוהות במיוחד, אף שמידותיו הטובות של השף יוסי שטרית, כמו שהיה אומר ג'ינג'י מגבעת חלפון, ידועות בכל חלקי הארץ.

אז התשובה היא כן, הופתעתי. למרות מוזיקה בווליום נמוך מדי, האווירה מזכירה מלון טרנדי בניו־יורק במובן הטוב של המילה, לא זה הפלצני. חשבתי שזה בר מושלם לכוס יין ולכמה נשנושונים, אבל אז התחילו להגיע הדברים האמיתיים מהמטבח ושוב טעיתי. בזו אחר זו נחתו מנות מוקפדות, בוהקות, בעלות סקס אפיל, כאלה שאתה רוצה לפני הכל לצלם אותן, אחר כך לטעום ואז לדבר אליהן. שילוב הטעמים המרוקאיים מנוף ילדותו של שטרית עם קריצה בינלאומית לא חדה מדי, עושה את משייה לאחד המקומות הטעימים יותר בת"א. מפרום הכרובית, למשל, הוא הברקה קולינרית ברמה גבוהה ביותר. באותה ליגה שיחקו גם רביולי קובנייה נהדר ומעורב ירושלמי אדיר, כולל העמבה הבלתי נמנעת ששמרה על טעמי השוק.

משייה בוודאי אינה זולה, אבל גם לא יקרה מדי במונחים תל־אביביים. לדייט ראשון היא תהיה קלאסית, גם לדייט שני ומושקע יותר, וזהו בוודאי מקום להביא אליו חברים וקרובים שהגיעו מחו"ל וחושקים בטעמים של בית. גאיה ביררה מתי האימון שלה למחרת כדי להרגיש נוח בחברת הקינוחים ששמרו על טון אסתטי מאוד. אני חשבתי שזה היה כמו הקלאסיקו האחרון של בארסה. תענוג.