הסתר פנים

"אני טס ללוזאן שבשווייץ", אמר אמנון לוי בהתרגשות בפרומואים לפרק פתיחת העונה של "פנים אמיתיות". כבר שבועות שצופי ערוץ 10 מלווים בעיניים כלות טיסה שנמשכת בסך הכל ארבע שעות. בכל הפסקת פרסומות לוי שוב מתיישב על הכיסאות בשדה התעופה וממתין להמראה. כמה שמענו על אותו מסע מפרך ונועז למדינה אירופית שיש לישראל יחסים דיפלומטיים איתה ואפילו כדורגלן בליגה הבכירה שלה. אחרי כזה בילד־אפ, חסר ללוי שלא הביא שוקולדים.

הפרשה שעמדה במרכז "פנים אמיתיות" עוסקת בשי שורוק, גבר שחזר בתשובה והתחרד (בכל זאת, אמנון לוי); איזבל נולינגר, אשתו לשעבר שחטפה את בנם לאחר התפרקות הנישואים; והילד נועם, שלא ראה את אביו ולא דיבר איתו זה עשור ולמעשה כמעט אינו יודע עליו דבר. כמו במקרים שונים בעבר, הסיפור שלוי גולל אמש במלודרמטיות האופיינית לו אינו חדש: כבר ב־2010 הביאה אותו בהרחבה עינת פישביין, בכתבה שפורסמה ב"ידיעות אחרונות". אולם לוי יודע מצוין שהזיכרון הציבורי אינו מחזיק טיסה לשווייץ וגם לא לקפריסין. למה להתאמץ ולמצוא סיפורים טריים ורעננים, אם אפשר להוציא את הישנים מהבוידעם ולחגוג?

וזו בהחלט הייתה מסיבה במיטב המסורת של "פנים אמיתיות": הכתבה לוותה באילוסטרציות מאיימות בשחור־לבן, שהותירו חשש עמוק כי מי שהכין אותן הוא חובבן עם אובססיה לסרטים של אלפרד היצ'קוק. הפסקול טחן את כל הקבצים בתיקיית "מוזיקה דרמטית" של מערכת התוכנית. את הבחירה בחומרים אנושיים קורעי לב אפשר להבין — זה קל לבליעה, מספק צרכים בסיסיים של מציצנות ולפעמים גם מושך עניין. כך הפכה "אבודים" של צופית גרנט, למשל, ללהיט. לעומת זאת, האסתטיקה הטלוויזיונית של לוי ב"פנים אמיתיות" נותרה תעלומה בעיניי, שכן היא לא מרוממת, סוחפת או מעניקה קתרזיס. די להפך: היא מוזילה את המוצר ומעוררת מבוכה בצופה.

ואם זה לא מספיק, התברר שזהו רק החלק הראשון. במפתיע וללא שום הצדקה עיתונאית נראית לעין, הודיע לוי כי ההמשך ישודר בשבוע הבא. גם "עובדה" פיצלה את הראיון עם שולה זקן. כשתוכניות ריאליטי נוסח "המירוץ למיליון", "מאסטר שף" ו"הישרדות" מורחות פרקים, הצופים זועמים ובצדק. כעת מתברר שגם תוכניות דוקו ותחקירים — סוגה עילית כביכול — לא מתביישות לנהוג בצורה דומה. ייתכן שגם זה שווה תחקיר.

בקטנה

להוציא שמה האינפנטילי — "אסדה לה ויסטה"? באמת? — סדרת הכתבות של מתן חודורוב על מת ווה הגז חשובה ומועילה, כמו כל עיסוק רציני ומעמיק בנושא. בשולי הכתבות נמצאת גם הצעה מקורית של חדשות ערוץ 10 : עריכת עימות טלוויזיוני בין נציגי מונופול הגז לבין מתנגדי המת ווה. כל דיון פומבי בסוגיות עקרוניות — כשהוא מתקיים ברמה נאותה — משרת את האינטרס הציבורי. גם מוסד העימות לא צריך להיות רל וונטי רק לימי בחירות — ולא ששם התקיים אחד כזה. כמו כן, עצם הנכונות להפיק משדר כזה היא עדות נוספת לעניין הגובר של ישראלים בנושאים כלכליים. זה, או שאנשי ערוץ 10 פשוט נורא רוצים לראות את נדב פרי חוזר להסתובב במסדרונות.