יחסים פתוחים

וב דלייני זוכר היטב את היום שבו הבין כי חייו עומדים בפני קטסטרופה ויש לו שתי אפשרויות: לקחת את עצמו בידיים ולהתחיל לחיות, או להמשיך ככה ולמות די מהר. הוא היה אז בן 25, אלכוהוליסט ותלוש. באותו יום, בפברואר 2002, נהג דלייני שיכור ברחובות לוס־אנג'לס, איבד את ההכרה תוך כדי נהיגה ונכנס חזיתית בבניין. הוא שבר את שתי הידיים וברכיו נחתכו כל כך עמוק, שאפשר היה לראות את העצמות. כשדלייני התעורר, הוא התעורר לגמרי. באותו יום החליט להפסיק לשתות ולהתחיל לעשות את מה שחלם עליו כל חייו: סטנד־אפ. "בשנה האחרונה בקולג' התחלתי ללכת לסטנד־אפ והרגשתי שאני לגמרי יכול לעשות את זה", הוא נזכר עכשיו, "אבל לא עשיתי כלום. אחרי התאונה הגיע הרגע הזה שבו אתה מבין שיש לך בקושי כמה רגעים בעולם הזה ולמה לבזבז אותם".

13 שנה אחרי, פיכח, נשוי ואב לשלושה, רוב דלייני הוא אחד הסטנדאפיסטים המצליחים בארה"ב, וזה קרה לו בדרך שאיש לא הלך בה לפניו - הפרפורמר הראשון שהפך לכוכב בזכות טוויטר. אלמוני כמעט לגמרי, פתח דלייני חשבון ב־2009 והחל לצייץ זינגים חסרי גבולות על סקס, פוליטיקה ומיצי גוף. מהר מאוד הפך למי שחייבים לעקוב אחריו, הוכתר על ידי 'קומדי סנטרל' כ'איש הכי מצחיק בטוויטר', והיום יש לו יותר ממיליון עוקבים וקריירה שלמה שנחלקת בין הופעות במה, כתיבת ספרים ועכשיו גם סדרת טלוויזיה נהדרת.

גם את הדבר החדש הזה הביא לו טוויטר, כי יום אחד הוא גילה שאחת העוקבות שלו היא שרון הורגן, קומיקאית אירית, אדג'ית וצינית שדלייני מעריץ כבר שנים. "אמרתי לה, 'אני משוגע עלייך, אולי נעשה משהו יחד'. היא אישה ואני גבר ושנינו נשואים די הרבה זמן פלוס ילדים, ורצינו לעשות משהו עם זה".

למה שהם רצו לעשות קוראים ‘קטסטרופה’, סדרה קומית כמעט מושלמת, שמחברת את כל מה שטוב בטלוויזיה הבריטית עם כל מה שטוב בטלוויזיה האמריקאית לתבשיל שאוכלים בכמה שעות בינג' ורוצים עוד ועוד. רוב האמריקאי ושרון הבריטית - אותם שמות, ממש לא אותן דמויות - מבלים בלונדון וויקנד של סקס חף מדאגות, אבל לכל וויקאנד יש מוצאי וויקנד, ולפעמים הם מבשרים שאתם עומדים להפוך להורים. כנגד כל היגיון מחליטים רוב ושרון לתת צ'אנס לזוגיות שנולדה בתאונת קונדום. מכאן צמחו שישה פרקי העונה הראשונה של 'קטסטרופה' (משודרת אצלנו בהוט VOD; העונה השנייה עלתה בבריטניה לפני חודש), סדרה שהנחת היסוד שלה נשמעת כמו הסיטקום הכי עבש בהיסטוריה, אבל התוצאה לא יכולה להיות רעננה יותר. עכשיו השניים נמצאים על הקו ומנסים להסביר איך הצליחו להמציא את הגלגל.

¥ ¥ ¥

את ההשראה ל'קטסטרופה' קיבלו דלייני והורגן מטרילוגיית המופת 'לפני הזריחה/השקיעה/חצות' של ריצ'רד לינקלייטר, וישבו לכתוב סדרה על יחסים בין בני זוג שנפגשו במקרה ומתפלספים בלי הפסקה. "הסרטים האלה הם תיאור מדהים של נישואים ויחסים", אומר דלייני, "זה נתן לנו ביטחון לחשוב שאפשר לעשות סדרה עם דיאלוגים פילוסופיים אבל עדיין מצחיקים על החיים, ולדבר על דברים רציניים שבדרך כלל לא עולים בסיטקום".

אף אחד מכם, אני מנחשת, לא פגש את בן הזוג שלו ככה.

הורגן: "לא, אבל אני נכנסתי להיריון בתאונה".

יש הבדל בין לעשות סדרה כזו באנגליה לארה"ב?

דלייני: "ערוץ 4 הבריטי נתן לנו חופש שאולי היה יותר קשה להשיג בארה"ב".

הורגן: "אני דווקא חושבת שהיום אפשר לעשות דברים כאלה גם באמריקה. ל'לואי', למשל, יש עסקה מושלמת כי הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. לאף אחד אחר אין אמנם את הלוקסוס הזה, אבל נטפליקס, אמזון ו־HBO עדיין נותנים לך חופש כמעט מלא".

אגב 'לואי', למה כל הקומדיות היום כל כך אפלות?

דלייני: "קומדיות זזות עם השנים. אתה צריך למצוא את הדרכים להצחיק את הקהל גם אם מצב הרוח שלו חרא. אבל אולי זה מחזורי, אני לא בטוח שמעכשיו והלאה כל הקומדיות יהיו 'לואי' או 'קטסטרופה'".

הורגן: "התגובות החמות ביותר באו מאנשים שרוצים לצחוק אפילו אם אנחנו מתעסקים בנושאים כמו חשש מסרטן או הפחד ללדת תינוק לא בריא אחרי גיל 40. קומדיה יכולה להגיע למקומות אפלים, אבל היא תמיד מוצאת את הדרך חזרה למקום שבו אתה פשוט צוחק".

אפשר באמת לבנות מערכת יחסים ומשפחה ממשהו שהתחיל כתאונה?

הורגן: "כן, זה קורה כל הזמן. נשים היום לא מוכנות לזרוק הכל וללכת לחפש לעצמן בעל, אנחנו עסוקות מדי בשביל השטויות האלה. שמעתי מנשים שראו את הסדרה איך הן מרגישות עכשיו קצת פחות בפאניקה, כי זה יכול לקרות משום מקום. ברור שאנחנו לא מנסים להבטיח שסטוץ של סופשבוע יביא לך את האושר, אבל לגמרי אפשרי למצוא את הנפש התאומה שלך כשהיא שתויה בפאב, את לא חייבת לגור איתו שלוש שנים כדי לדעת".

בני הזוג שלכם אוהבים את הסדרה?

דלייני: "אשתי לא יכולה להפסיק לדבר עליה".

הורגן: "אנחנו מביאים דיאלוגים שלמים מהבית, ישר מחדר השינה למסך. לבעלי לא אכפת, אילפתי אותו".

למרות שזו סדרה אדג'ית וריאליסטית, היא בכלל לא צינית ואפילו מתוקה.

הורגן: "ככל שאני מתבגרת אני נהנית יותר ויותר לראות טלוויזיה שיש בה גם מתיקות. בגיל צעיר יותר עשיתי דברים נטולי מתיקות, זה הגעיל אותי. רוב הרבה יותר נחמד ממני, והוא אמריקאי ובאמריקה אוהבים את השיט הזה, אז הוא הביא את זה לתוך הקומדיה שלנו ואני אסירת תודה על כך".

מי שעוקב אחרי דלייני בטוויטר, באמת יופתע לשמוע עד כמה נחמד ועדין הוא במציאות. "אני אוהבת לראות איך אנשים מגיבים כשהם רואים את הסדרה. 'זה רוב דלייני? לא יכול להיות!'" צוחקת הורגן.

מי יותר דומה לך, דלייני של טוויטר או דלייני של קטסטרופה?

"דלייני של 'קטסטרופה'".

זה מאכזב.

"אני מבטיח להמשיך לספר בדיחות על הפרשות גוף וגודל איבר המין של חולי נשק באמריקה".

שניכם קומיקאים מאוד אסרטיביים. יש דברים שהם מחוץ לתחום?

הורגן: "כל מה שקשור בילדים".

דלייני: "אני לא חושב שיש משהו שהוא מחוץ לתחום. אונס, למשל, הוא אחד הדברים הכי איומים בעולם ואין שום דבר מצחיק בזה, אבל הומור הוא נשק אדיר ואני אוהב לצחוק על אנסים".

אתה חושב לפעמים על איזה מזל היה לך לגלות את הכוח של טוויטר לפני כולם?

"לא ממש, אבל אני מעריך עד כמה זה שינה את חיי והשיג לי קיצורי דרך. קל יותר למכור כרטיסים להופעות, ולפעמים פוגשים אנשים כמו שרון ויוצאת מזה סדרת טלוויזיה".