הרשת הלא חברתית

ב־15 ביולי האחרון עמד מתחת לדגל ארה"ב בפיטסבורג דיוויד ג'יי היקטון, עורך דין אמריקאי, בכיר ברשויות החוק האמריקאיות, והכריז על הניצחון האחרון של הבולשת הפדרלית על הפשע המקוון. "הצלחנו לפרק את קן הצרעות הדיגיטלי של האקרים עבריינים, מקום שרבים ראו כבלתי חדיר", הוא אמר. למחרת בבוקר, יותר מ־70 איש בכל רחבי העולם קיבלו כתבי אישום, נעצרו ועברו חיפוש במסגרת מה שמשרד המשפטים כינה "מאמץ אכיפת החוק הבינלאומי הגדול ביותר אי פעם בתחום פשעי הסייבר".

אחרי יותר משנה וחצי של חקירות בינלאומיות בראשות האף־בי־איי — מבצע שנשא את השם "אופק ערפילי" — הואשמו האקרים באתר דארקוד (Darkode) בהונאה ברשת, הלבנת הון וקשירת קשר לביצוע הונאות במחשב. שובל הפשעים היה ארוך ומוצק. אחד הנאשמים סיכן חברות כמו מיקרוסופט וסוני, ואחר גנב מידע מיותר מ־20 מיליון קורבנות. היקטון אמר שאתר דארקוד היה "איום מהחמורים ביותר על אבטחת מידע במחשבים בארה"ב ובעולם כולו". מחשבי האתר נחשבו "חסיני חוק" כי פעלו משרתים בלב ים, כולל שרת באיי סיישל. "אסור שיהיה לפושעי סייבר נמל מבטחים", אמר סגן ראש האף־בי־איי, מארק פ' גיליאנו. "מבצע 'אופק ערפילי' מוכיח שנעשה כל שביכולתנו כדי לשבש את הפעילות הלא־חוקית הזאת".

לפחות לזמן מה. שבועיים מאוחר יותר פירסם Sp3cial1st, מנהל דארקוד, תגובה באתר החדש שלו ופיקפק בהצלחת האף־בי־איי. "רוב הצוות שלנו לא נפגע, כמו גם החברים הבכירים", כתב. "נראה שהפשיטות התמקדו במצטרפים חדשים או באנשים שפרשו מהסצנה לפני שנים. הפורום עוד יחזור". הוא נשבע שהאתר יקום מחדש באזור העמוק והבלתי חדיר של הרשת, הדארקנט (הרשת האפלה) — שם כל אחד, כולל פושעים, יכול לשמור על אנונימיות וירטואלית. ואת הרשת הזאת אי־אפשר יהיה לסגור לעולם, הודות לאף־בי־איי עצמו, שיצר אותה וממשיך לממן את פעילותה ואת פיתוחה.

הדארקנט פועלת דרך הדפדפן טוֹר (TOR), תוכנה חינמית שמסתירה את המיקום והפעילות שלכם. הדפדפן פותח במקור על ידי מעבדת מחקר של חיל הים האמריקאי במטרה לשמש רשת בטוחה עבור סוכנויות הממשל, ו־60 אחוז ממנו ממומנים על ידי משרד החוץ ומשרד ההגנה האמריקאיים.

דברים שמוצאים בחושך. תעודות זהות ודרכונים מזויפים

בעשור האחרון איפשר טור לאקטיביסטים במדינות ערב להפיץ ידיעות בתקופת האביב הערבי, סייע לקורבנות אלימות במשפחה להתחבא מפני מעקב ברשת ועזר לאזרחים מן השורה לגלוש באינטרנט בלי שמפרסמים יוכלו לעקוב אחריהם. אבל בו בזמן הפכה הדארקנט, שקיומה התאפשר בזכות טור, למקום המחבוא המרכזי של פושעים כמו רוס אולבריכט, מייסד ומנהל שוק הסמים האינטרנטי "דרך המשי" שיושב כיום בכלא, ההאקרים שעמדו לאחרונה מאחורי פרשת "אשלי מדיסון" או אנשי אתר דארקוד, שנעצרו ביולי.

ככלי שמשמש הן פעילים פוליטיים והן פושעים, טור מציב בעיה יותר ויותר קשה בפני רשויות החוק. כדבריו של היקטון ל"רולינג סטון", "מדובר במערב הפרוע של האינטרנט".

הבא בטוֹר

תחשבו על הרשת כעל קרחון. רובנו רואים רק את הקצה שנמצא מעל למים: כל החדשות והרכילויות והפורנוגרפיה שנמצאים במרחק חיפוש קצר בגוגל. אבל צלילה פנימה תגלה את המרחבים העצומים של הרשת העמוקה, הדיפ ווב (deep web): כל המידע שמנועי החיפוש לא יכולים למצוא. הוא רחב בהרבה מהרשת הגלויה וכולל את כל מה שנמצא מאחורי מחסום תשלום (כמו תוכני נטפליקס), אתרים המוגנים בסיסמה (כמו האימייל שלנו), וכל עמוד אינטרנט שאי־אפשר להגיע לתכנים בו אלא בחיפוש פנימי בלבד (כמו בחיפוש פרוטוקולים משפטיים).

דברים שמוצאים בחושך. סמים מכל הסוגים

הדארקנט מסתתרת ברשת העמוקה משום שמנועי החיפוש הרגילים לא מעלים את האתרים שנמצאים שם. אבל הנה ההבדל הגדול בינה ובין הרשת העמוקה בכלל: הדארקנט מורכבת מאנשים ומאתרים שרוצים להישאר בעילום שם וכמעט אי־אפשר למצוא אותם, אלא אם כן משתמשים בטור. טור מאפשר לגלוש ברשת הגלויה כמו דפדפנים רגילים אחרים, אבל גם באתרים כמו "דרך המשי". שימוש בדפדפן רגיל, כמו פיירפוקס או אקספלורר, מאפשר לזהות אתכם באמצעות האיי־פי שלכם, הקוד המספרי של המכשיר שממנו אתם גולשים, או בקיצור: כתובת המחשב שלכם. אבל בדארקנט המיקום שלכם נשאר סודי ואנונימי.

רוב המשתמשים בטור עושים זאת במטרה — החוקית — לשמור על פרטיותם. למעשה, לפי נתוני "פרויקט טור", העמותה הממשלתית שמתחזקת את הדפדפן, הגלישה בדארקנט מהווה שלושה אחוזים בלבד מכלל השימוש בטור, והפעילות הבלתי חוקית עצמה היא חלק זעיר מהפלח הזה. אבל בגלל שהדארקנט נתפסת כדבר כל כך אפל ומסתורי, היא הפכה בדמיונו של הציבור לישות מאיימת — מעין סל ענקי וקריפי שמכיל את כל הדברים המפחידים שקיימים אונליין: טרוריסטים, פדופילים, סוחרי סמים והאקרים להשכרה.

בשנה האחרונה צפו מעל לפני השטח כמה מהאלמנטים המפחידים האלה. במאי נידון למאסר עולם אולבריכט, שגילגל כ־200 מיליון דולר באתר "דרך המשי". באוגוסט חשפו האקרים אלמונים בדארקנט פרטים אישיים של 36 מיליון משתמשי אתר הבגידות "אשלי מדיסון". וגם אחרי שדאעש לקח אחריות על הירי בטקסס, במקום שבו נערכה תחרות קריקטורות של הנביא מוחמד, הופנתה האצבע המאשימה כלפי הדארקנט. לדברי מייקל סטיינבק, סגן מנהל המחלקה למלחמה בטרור באף־בי־איי, אפשרויות הקידוד וההצפנה ברשת האפלה העניקו לטרוריסטים כאלה "אזור תקשורת שמאפשר גיוס, רדיקליזציה, קשירת קשר ותכנון חופשיים לגמרי". בלי יכולת לנטר ביעילות טרוריסטים ברשת, הוסיף סטיינבק, "אנחנו מגששים בעלטה".

למרות המעצרים המתוקשרים של אנשי דארקוד ו"דרך המשי", הרשת האפלה ממשיכה לשגשג. לפי מחקר שהתפרסם באוגוסט האחרון, עבריינים מרוויחים כמאה מיליון דולר בשנה ממכירת סמים ושאר מוצרים מוברחים באתרי אינטרנט נסתרים, תוך שימוש במטבע הווירטואלי ביטקוין — כסף דיגיטלי שאין צורך בכרטיס אשראי או בחשבון בנק כדי לסחור בו. והבולשת לא נלחמת רק בעבריינים שמסתתרים ברשת, היא ניצבת גם מול המוני אנשים רגילים שרוצים לקנות סחורה ולהישאר אנונימיים. "בהתחשב בדרישה הגדולה למוצרים שנמכרים שם, לא בטוח שמעצרים יהיו אפקטיביים", מסכמים החוקרים.

דברים שמוצאים בחושך. כרטיסי אשראי

לא צריך להיות האקר מומחה כדי לנווט בדארקנט. מקליקים על טור, ולפניכם דפדפן שנראה ככל דפדפן אחר — כולל לוגו מאויר בצורת בצל, רק קצת יותר איטי. במקום הסיומות האינטרנטיות הרגילות — com. או org. — האתרים בדארקנט מסתיימים ב־onion ולכן נקראים לעיתים קרובות "אתרי בצל". היות שגוגל לא מעלה אתרי בצל, צריך להשתמש במנועי החיפוש הבסיסיים של הדארקנט ובכתובות כמו Hidden Wiki או Onion Link.

אתרי השוק השחור בדארקנט דומים מאוד לאתרי מכירות אחרים, למעט העובדה שהם מציעים סמים פסיכדליים וקלצ'ניקובים יד שנייה, במקום סירים וריהוט גינה. ב"דרך המשי 3", אתר שלא מסונף לאתר המקורי, אפשר לחפש לפי קטגוריות או לפי המוצרים הכי פופולריים: גרם קוקאין, למשל, או עשרה כדורי ריטלין. אבל בעוד הגלישה בדארקנט קלה למדי, לרשויות החוק קשה ביותר לעצור את העבריינים, מסיבה פשוטה: אותם כלים ששומרים על האנונימיות של סוכני הממשל, שומרים גם על הפושעים. "זוהי זירת הפשע של המאה ה־21", אומרת קרן פרידמן אנייפילו, סגנית התובע הכללי של מנהטן.

ממלכת הבצל

פול סיברסון, מתמטיקאי בן 57 ממעבדת המחקר של חיל הים האמריקאי, יצר את טור כאמצעי עזר לאנשים שרוצים לתקשר ברשת תוך שמירה על ביטחון המידע וביטחון המשתמש. "היינו מודעים לגמרי לאפשרות שגורמים שליליים יעשו שימוש בטכנולוגיה", הוא אומר, "אבל המטרה הייתה ליצור משהו עבור האנשים ההגונים שצריכים להגן על עצמם".

אחת־אפס לאף־בי־איי: קוקאין, גראס ושלל כדורים בשוק הסמים המקוון "דרך המשי", שפעל בדארקנט

מאז הקמתה ב־1923 נחשבה מעבדת המחקר של חיל הים למרכז היוקרתי ביותר למחקר ופיתוח, והיא חתומה על המצאות שונות, מהרדאר ועד לג'י־פי־אס. ב־1995 מצאו סיברסון ועמיתיו דרך להפוך את התקשורת ברשת למאובטחת ככל האפשר. הרעיון היה לספק לכל משתמש, כולל עובדי ממשלה וסוכני בולשת, אמצעי להעביר מידע מודיעיני מבלי לחשוף את זהותו או את מיקומו. בעזרת תקציב ממשרד הביטחון האמריקאי, סיברסון גייס לעזרה שני בוגרי אם־איי־טי זרוקים למדי, רוג'ר דינגלדין וניק מתיוסון. גם דינגלדין, פעיל למען הזכות לפרטיות מצפון־קרוליינה, ראה בפרויקט דרך לשפר את ביטחון האזרחים בעידן הריגול הרשתי. "השאלה הייתה איך לבנות מערכת שתיתן לך פרטיות מול נציגי הממשלות הגדולות שסורקים את הרשת ללא הרף", הוא אומר.

כדי להבין איך פתרו את הבעיה, נסו לדמיין מרגל שעולה על רכבת מפריז לברלין. אם המרגל נוסע ברכבת ישירה, אפשר בקלות לעקוב אחריו. אבל אם הוא עולה על שורת רכבות בין ערים שונות — מפריז לאמסטרדם, מאמסטרדם למדריד, ממדריד לברלין — זה קשה יותר. אלה קווי היסוד שהנחו את סיברסון וצוותו: במקום שמרגל בפריז ייכנס ישירות למחשב בברלין, הוא ינותב דרך סדרת מחשבים שתעזור להסתיר את מיקומו. הם קראו לרשת הזו "ניתוב בצל", דימוי המתאר את השכבות הרבות המקשות את הגישה למקור.

אבל אם המשתמשים בטור היו אנשי צבא בלבד, היה ברור לגמרי שהתנועה בדפדפן קשורה לפעילות ממשלתית. "רצינו רשת שתספק את הצרכים של משתמשים שונים", אומר סיברסון, "כך שיהיה בלתי אפשרי לדעת בוודאות אם מדובר בחולה סרטן שמחפש מידע, או באיש חיל הים שמעביר מידע מודיעיני". לצורך זה, טור עוצב כך שיהיה נגיש אונליין ועם קוד פתוח, כלומר שכל משתמש בעולם יכול להכניס בו שינויים ושיפורים.

דפדפן טור פותח ונבנה לא רק כדי להסתיר את זהות הגולשים, אלא גם כדי לאפשר לאתרים להסתיר את מיקום השרתים שלהם. אחד הרעיונות היה לספק לאתרי הממשל מעין בונקר סודי, שבמצב של מתקפת סייבר יאפשר לסוכנים לגלוש בגרסה נסתרת של האתר בלי חשש ממעקב של האקרים. אלה היו האתרים עם הסיומת onion. יוצרי טור קראו להם "אתרי השירותים הנסתרים", הידועים היום יותר בשם דארקנט.

ב־2003 עלה טור לאינטרנט. השמועות עליו פשטו בפורומים של חוקרים ואקטיביסטים בתחום הפרטיות, ומהר מאוד הוא הפך לכלי העיקרי של כל מי שרצה לשמור על אנונימיות ברשת. גיקים של מחשבים, סוכנים ומרגלים, כמו גם פעילים פוליטיים ומתנגדי משטר, יצרו רשת של נקודות ממסר שהעבירו מידע באופן אנונימי ברחבי העולם. לא עבר זמן רב ואנשים יכלו לגלוש בבטחה באינטרנט בידיעה שאי־אפשר לעקוב אחריהם.

"הצלת לי את החיים"

המשתמשים הראשונים בטור לא היו אנשי העולם התחתון אלא מתנגדי משטר. אחד מהם הוא נימה פאטמי (27), צעיר איראני המסייע לאנשים ברחבי העולם להשתמש בתוכנה החדשה כדי להילחם במשטרי דיכוי. "היינו צריכים דרך לתקשר באינטרנט באופן בטוח", הוא מספר. "כשמצאתי את טור, אמרתי לעצמי: 'זה הדבר'. טור היה מבחינתי שקט נפשי".

מסוכן להיות פעיל ברשתות החברתיות בחלקים מסוימים של העולם. כך למשל בבנגלדש לבדה נרצחו השנה ארבעה בלוגרים. בקיץ 2009 בטהרן, פאטמי ברח מהמשטרה אחרי שצילם במהלך הפגנה. "ראיתי בזה חובה, כי רבים כל כך מחוץ לאיראן לא ידעו שיש אצלנו תנועת מחאה", הוא אומר. "הטלוויזיה הממלכתית הראתה רק תמונות של פרחים וכאלה. המשטרה רדפה אחריי כאילו היה לי אר־פי־ג'י על הכתף".

באותם ימים העלה פאטמי תמונות שפורסמו מאוחר יותר בפייסבוק ובטוויטר — ידיעות על פשיטות ומעצרים של מתנגדי משטר באיראן — ופנה לטוֹר כדי להמשיך באופן אנונימי. במקביל לימד חברים ובני משפחה להשתמש בתוכנה ולחזק את הרשת, שכן יותר משתמשים פירושם יותר נקודות ממסר שאפשר לנתב דרכן את המידע ולהסתיר אותו טוב יותר. "הפצנו את טור בכל מקום", הוא אומר.

ב־12 השנים מאז השקת טור, התוכנה התפשטה באופן ויראלי אל מחוץ לממשל האמריקאי ולתוך הקהילה האקטיביסטית, התפשטות שזוכה לתמיכה מקרן החזית האלקטרונית (Electronic Frontier Foundation) — קבוצת פעילים למען זכויות דיגיטליות, שמימנה את טור בעבר ומהללת אותו ככלי פרו־דמוקרטי. השימוש בטור מבטיח שפעילים ועיתונאים יוכלו להתחבר לטוויטר או לגלוש בחדרי צ'ט של מתנגדי משטר, למשל, כשהסיכוי שמישהו בממשל יעקוב אחריהם, יעצור אותם או גרוע מזה — קטן יותר. "יש ארצות שבהן גלישה באתרים שעוסקים בדמוקרטיה עלולה להכניס אתכם לכלא", אומר ג'רמי גיליולה, טכנאי המועסק בקרן החזית האלקטרונית. "זאת הסיבה הכי טובה, סיבה של חיים או מוות, שבגללה טור חייב להמשיך להתקיים".

במהלך האביב הערבי, למשל, טור איפשר קיום הפגנות מחאה בכל רחבי המזרח התיכון. נאסר וודאדי (39), אקטיביסט יליד מאוריטניה שחי בארה"ב, התחיל לקדם את הדפדפן המחתרתי והפך לאחד הפעילים החברתיים המשפיעים ברשת. "בחלק מהמקומות היה בלתי אפשרי להיכנס לטוויטר או לפייסבוק בלי טור", הוא מספר. "ואז פתאום פעילים הצליחו להתכנס מתחת לאף של השלטון, והרי לכם מהפכה".

משרד ההגנה האמריקאי המשיך לממן את פרויקט טור, ומתיוסון ודינגלדין המשיכו לפתח את התוכנה ואת קהילת המשתמשים. תפוצת הדפדפן בקרב אקטיביסטים בעולם, אומר מתיוסון, עלתה על כל הציפיות. "הייתי מקבל אימיילים מאנשים שכתבו לי: התוכנה שלך הצילה לי את החיים", הוא נזכר. "ואני הייתי אומר: אני ממש שמח שנשארת בחיים, אבל אני רק הבחור שכתב את התוכנה — אני מקווה שאני לא אדפוק שום דבר בדרך!"

בינואר 2011 הכריז רוס אולבריכט, תחת הכינוי "אלטויד", על השקת אתר השוק השחור הראשון שהשתמש ביכולות ההסתרה של הרשת האפלה. "נתקלתי באתר שנקרא 'דרך המשי'", כתב בפורום סמים, כשהוא מציג את עצמו כלקוח. "זה שירות נסתר בטור, שטוען שאפשר לקנות ולמכור בו כל דבר באופן אנונימי".

אולבריכט, שניהל את האתר תחת הניק Dread Pirate Roberts — היזהרו משודד הים רוברטס — היה הראשון שניצל עד הסוף את הפוטנציאל של טור לטיפוח סוג חדש של יזמות פלילית. זו הייתה פחות הברקה טכנית ויותר רעיון חדשני: אולבריכט, או כל מנהל אתר אינטרנט לא־חוקי אחר, היו יכולים פשוט ליצור אותו ברשת הנסתרת של טור, מה שמקשה לא רק את איתור בעלי האתר, אלא גם את חשיפת זהותם וכתובתם של הגולשים. אבל אולבריכט הלך עוד צעד קדימה: הוא השתמש בביטקוין כדי לבצע העברות כספים שקשה מאוד לאתר.

מי נגד מי

בקיץ 2011 הגיעו השמועות על הרשת האפלה גם לכלי התקשורת. ביולי אותה שנה נערך כינוס בנושא "דרך המשי", שבו דיבר הסנטור צ'אק שומר מניו־יורק על הסוחרים וצרכני הסמים, "שמחביאים את זהותם באמצעות תוכנה שהופכת אותם לבלתי ניתנים למעקב", והציג אותם כעובדי השטן. הוא קרא לרשות ללוחמה בסמים לפעול נגדם בנחישות. מגזין "טיים" כינה את הדארקנט "מקום שבו הפורנוגרפיה, הסמים והרצח חיים בשלווה ברשת", וה"דיילי מייל" הזהיר ש"מעולם לא היה קל כל כך להעסיק רוצחים שכירים".

אבל רבים מהפעילים בקהילת משתמשי טור מתכווצים באי־נוחות לשמע הביטוי "דארקנט". אם תשאלו אותם, התמקדות בפן הפלילי מסלפת את הכוונות האמיתיות של טור. "אני לא חושב הרבה על המושג 'דארקנט'" גונח מתיוסון. "זה כינוי שכולו המצאה של התקשורת".

לא משנה איך תקראו לה, סוכנויות גדולות וחזקות עדיין מתייחסות לדארקנט ברצינות מוחלטת. על פי אחד המסמכים שהדליף אדוארד סנודן ב־2013, בכינוס סודי ביותר שנערך ב־2012 התייחסה הסוכנות האמריקאית לביטחון לאומי (NSA) לטור כאל איום ממשי. "טור מסריח", נכתב באחד השקפים שהוצגו שם. "לעולם לא נוכל לחשוף את כל המשתמשים, אלא רק חלק קטנטן מהם" (ב־NSA סירבו להגיב לפניית ה"רולינג סטון" ולהתייחס לדברים). לפי חשיפה אחרת של סנודן, סוכנות הביון הבריטית ביטלה את הפוטנציאל הפרו־דמוקרטי של טור וטענה, כי השימושים ה"חוקיים לכאורה" מחווירים לעומת השימוש שעושים בו "האנשים הרעים".

כתוצאה מכך החלו סוכנויות לאכיפת החוק לחפש דרכים חדשות לחדור לדארקנט. ביולי ערך האינטרפול סדנה ראשונה מסוגה "לזיהוי אסטרטגיות שבעזרתן אתרים של ארגוני פשע ועבריינים חומקים מחשיפה בדארקנט". באותו חודש הסביר ראש האף־בי־איי, ג'יימס קומי, לחברי הוועדה לענייני משפט בסנאט את הקשיים באיתור התקשרויות מוצפנות. "הכלים שבידינו פחות ופחות יעילים", אמר.

לפי אימיילים שדלפו לאחרונה, היה גם מי שהשקיע במציאת פתרון: Hacking Team, חברה לאבטחת מידע ממילאנו, שמציעה למשרדי ממשלה ציוד שיאפשר להיאבק בפשיעה או לחשוף פעילים פוליטיים בדארקנט. "ניתן לנטרל או לפצח את צופן הרשת האפלה", הכריז מנכ"ל החברה, דיוויד וינצ'נצטי, באימייל ששלח לרשימת התפוצה שלו. "הטכנולוגיה כבר קיימת".

האימיילים נחשפו כחלק מפעילות של האקר שתקף את מאגר המידע של החברה, וגילה בין השאר שבאף־בי־איי השקיעו קרוב ל־775 אלף דולר בתוכנות ובשירותים שלה. באחד האימיילים שנשלחו בספטמבר שואל סוכן אף־בי־איי, אם הגרסה האחרונה של תוכנת הריגול של החברה תוכל "לחשוף את כתובת האיי־פי של חשוד שמשתמש בטור", ו"אם לא, האם תוכלו לספק לנו דרך להביס את טור...? תודה!" (באף־בי־איי מסרו בתגובה שהם לא מגיבים על שאלות בנושא כלים וטכניקות ספציפיים).

כמובן, יש משהו הזוי, בזבזני ואולי חתרני באפשרות שאגף אחד של הממשל האמריקאי מנסה לפצח קוד סודי, שאגף אחר יצר. כשאני שואל את סיברסון על העניין, הוא נמנע מלהגיב ואומר שהשאלה חורגת מתחום העיסוק שלו. מתיוסון, מצידו, פוטר את הסיפור הביזארי במשיכת כתף. "זה לא שסוכנים חשאיים עוקבים כל הזמן אחרי הגולשים", הוא אומר. "אני מניח שתמיד חשבנו שהסוכנות לביטחון לאומי מנסה לפצח כל קוד סודי חדש שמאתגר אותה".

רוב הפעילים רואים במלחמה של הממשל נגד הדארקנט מתקפה על משהו שנמצא גם כך בסכנת הכחדה: פרטיות ברשת. "הרבה ממשלות בעולם מנסות למנוע גישה לאתרים אנונימיים", אומר דינגלדין. לשאלה אילו סוכנויות ממשלתיות נוספות מנסות לפצח את טור, הוא מגיב במשיכת כתף. "התשובה הפשוטה היא 'אני לא יודע'", הוא אומר. "וזה ממש מטריד".

המנוע שיודע איך

דן קאופמן, ראש הסוכנות למחקר מתקדם, באגף המחקר והפיתוח במשרד ההגנה האמריקאי, הוא מפתח משחקי מחשב לשעבר שהתפטר כדי להילחם בעבריינים בשר ודם. בחדר ישיבות אפלולי במפקדת הסוכנות בארלינגטון, הוא מדליק מסך HD ענקי כדי להראות איך הסוכנות מנסה לנצח במשחק האולטימטיבי ברשת: שוטרים וגנבים בעידן הדיגיטלי.

לצורך המחשה, הוא מעלה על הצג מודעת פרסום לנערת ליווי בשם צ'רי. בתמונה היא רזה, אסיאתית ונראית בת 19, אבל יכולה להיות גם בסביבות גיל 30. לפי התיאור גובהה 162 ס"מ, עם שיער חום ובלי קעקועים או פירסינג. צ'רי היא קורבן לסחר בנשים, אחת מ־600 עד 800 אלף קורבנות בשנה, על פי הערכות משרד החוץ האמריקאי. זו תעשיית הפשע המשגשגת ביותר בעולם, שמגלגלת רווחים בשווי של כמעט מאה מיליארד דולר בשנה, וכמו ענפי פשע אחרים, היא נודדת מהרחובות אל הפינות האפלות ברשת: פורומים אנונימיים, חדרי צ'ט מוצפנים, שירותי מנויים ושאר אתרים שמנועי החיפוש לא מזהים. זה מה שעורר לפעולה את אנשי הסוכנות למחקר מתקדם. "זה התחיל פשוט ב'המצב הזה נורא. חייבים לעשות משהו'", נזכר קאופמן.

מה שהם עשו היה ליצור את מֶמֶקס (MEMEX): מנוע חיפוש שפועל ברשת העמוקה ובדארקנט, כמו גוגל ברשת הגלויה. זהו הנשק החדשני והחשוב ביותר של החוקרים. כל מה שצריך, קאופמן מראה לי, הוא כתובת האימייל של צ'רי וקליק על העכבר, ותוכנת החיפוש מציגה מארג מרצד של כיווני חקירה נוספים: מספרי טלפון, כתובות של מכוני עיסוי ועוד.

סוכנויות ממשלתיות ויחידות לאכיפת החוק עובדות כעת עם הסוכנות למחקר מתקדם כדי להתאים את ממקס לצורכיהן, ובין השאר מחפשות דרכים לאתר בעזרתו פעילים שמגייסים לוחמים לדאעש ברשת.

האם חשיפת הדארקנט תביא בסופו של דבר לחיסול הפרטיות ברשת? לוחמי חירות וזכויות אדם באינטרנט מקווים מאוד שלא, ולו רק בגלל כל המשתמשים בדארקנט באופן חוקי. "אותה טכנולוגיה יכולה לשמש גם לחדירה ופגיעה בפרטיות ולמעקב אחרי מידע לגיטימי ופרטי", כתב לאחרונה בלוגר שמתמחה באבטחה ברשת.

ממקס הוא תוכנה מוגבלת, שמזהה ברשת העמוקה רק אתרים שלא מוגנים בסיסמה או מיועדים למנויים בתשלום, עובדה שמונעת ממנו לפרוץ לאתר כמו דארקוד למשל, הדורש שם משתמש וסיסמה. ממקס לא יחסל את הדארקנט, אבל הוא כן יכול לחשוף חלקים נרחבים ממנה בפני רשויות החוק.

פרטיות לכולם

נכון לעכשיו, לשוטרים הנאבקים בדארקנט יש סיבה למסיבה: למרות ההתרברבות בפורום דארקוד, שהבטיח "עוד נחזור", האתר טרם נראה בדארקנט — אף שזה לא אומר שהוא לא שם – והעצורים הראשונים כבר הואשמו בבית המשפט.

אבל בעוד באף־בי־איי מתגאים בניצחונות, יש עדיין מי שחייו תלויים באנונימיות שמספקת הרשת. באוגוסט האחרון החליט בית הדין העליון של סעודיה לבחון מחדש את כתב האישום מעורר המחלוקת של ראיף בדאווי, בלוגר בן 31 שנידון לעשר שנות מאסר ואלף הצלפות, אחרי שנעצר ב־2012 באשמת מתיחת ביקורת על ראשי הדת בממלכה. בדאווי מגלם את החשיבות של שימור האנונימיות והחירות ברשת — אנונימיות וחירות המתאפשרות על ידי אותה תוכנה שמניעה את הדארקנט. "טור פותח בתמיכת ממשלת ארה"ב כדי לקדם חירות", אומרת חברת הקונגרס זואי לופגרן מקליפורניה, החברה בקבוצה קטנה של מחוקקים שמאמינים שאסור לבולשת הפדרלית לשכוח את המטרה המקורית שלו.

ובינתיים, הפופולריות של טור מתקרבת למיינסטרים. פייסבוק כבר מציעה גרסאות "בצל" לטובת המעוניינים להשתחרר מעט מהתחושה שעוקבים אחריהם, וביוני האחרון יצא מנכ"ל אפל, טים קוק, נגד מאמצי הממשל לפגוע במנגנוני אבטחת המידע של הרגלי הצריכה של הגולשים. "הסרה מוחלטת של אמצעי קידוד מהמוצרים שלנו תפגע רק באזרחים שומרי חוק שסומכים עלינו שנשמור על פרטיות המידע שלהם", אמר, "בזמן שהחבר'ה הרעים ימשיכו להצפין מידע".

אבל המרדף במעגלים בוודאי יימשך. כי מול האקטיביסטים שמשתמשים בכלים האלה כדי ליצור עולם טוב יותר, תמיד יהיו פושעים שמשתמשים בהם לרעה — ואוכפי חוק שינסו לתפוס אותם. "אני מודאג מזכויות הפרטיוּת כמו כולם", אומר היקטון. "אבל מה עדיף? שנשב בחיבוק ידיים ולא נעשה דבר?" •

תרגום: לילית וגנר