כחום הגולף
עם חצאית מיני, שמלה, וסט עור או מכנסי ג'ינס ־ זה לא חורף בלי חולצת גולף. השחקנית יערה פלציג, מיונז מ"זגורי אימפריה" בשבילכם, מדגימה איך גולף הוא הרבה יותר מסתם צווארון. פרויקט אופנה מחמם ומלטף
יערה פלציג עדיין לא התרגלה לכך שברחוב קוראים אחריה "מה נשמע, מיונז?" או "מה קורה, חבוד?" שמות החיבה־שנאה של חברתו האשכנזייה של עוז זהבי, שאותה גילמה ב"זגורי אימפריה". "זו הייתה נקודת ציון בעיקר מבחינת ההכרה שלי", היא אומרת. "לפני זה, זה היה בקטנה. להרבה אנשים היה חשוב להגיד לי שהם היו בעדי בסדרה ושהדמות שלי צודקת. היו כאלה שאמרו לי, 'שנאתי את הדמות שלך, אבל את שחקנית טובה'. הצורך באהבה הוא הצרה של כולנו, לא רק של שחקנים. אבל זה עדיין מביך אותי. יש לי יחסי אהבה־שנאה עם הפרסום".
מה לעשות, פלציג, בת 27 ("למה כולם חושבים שאני עדיין צעירה? אני כבר לא"), כבר לא אנונימית. מאז שסיימה את הסטודיו למשחק של ניסן נתיב, שיחקה המון – בתיאטרון, בטלוויזיה ובקולנוע. ב"ירח בבית 12", סרטה של דורית חכים, שיעלה בקרוב ומתאר את סיפורן של שתי אחיות, פלציג היא האחות הצעירה המקדישה את חייה לטיפול באביהן החולה. "'ירח' הוא הסרט הראשון שעשיתי עם במאית, ולעבוד עם במאית זאת עבודה מלאת דקויות, הרבה יותר מאשר עם גברים", היא מפרגנת לחכים.
ב"ירח" את מככבת לצד יובל שרף, וב"זגורי אימפריה" שיחקת לצד חברתה הטובה, נינט. איפה יותר כיף?
"עם שתיהן. יובל שחקנית מעולה. היא פשוט הייתה פרטנרית נהדרת, חוץ מזה שהרגשתי שהיא דואגת לי כמו לאחות קטנה. היה לי גם נורא כיף לשחק עם נינט, אבל לא היו לי המון סצנות איתה. יש בה כנות כובשת והרבה אמת".
"זגורי אימפריה" שלפה שוב את השד העדתי מהבקבוק.
"אנחנו חברה גזענית בלי שום קשר לסדרה. אנחנו חייבים תמיד להיות מעל מישהו. יש בנו גזענות ואלימות, הרבה גם כלפי נשים".
את עצמך סבלת מאלימות ומהטרדות מיניות?
"אני לא חושבת שיש יום שבו אני לא סובלת מהטרדות מיניות. אני גם לא חושבת שיש בחורה בישראל שעוברת יום בלי הטרדות מיניות. יש כאלה שמתחילים איתך באופן בוטה, ויש כאלה שסתם נהנים להעיר הערות מגעילות. אגב, מאז שאני מוכּרת זה פחת, כי אין להם אומץ.
"מישהי כתבה השבוע סטטוס שהאיר את עיניי. היא שאלה את כל החברות שלה איך זה בשבילן ללכת הביתה בלילה. כשאני הולכת, אני הולכת ממש מהר, כמעט בריצה. אם אני עוברת ליד מישהו שמאיים עליי באיזשהו אופן, אסתיר את הפנים, שלא יראה לי את העיניים. אני גם משתדלת לרכוב על אופניים, זה הכי בטוח, ואז אני פשוט טסה. ככה אנחנו חיות, הנשים, תמיד בפחד. הבעיה היא לא בלהיות אישה, אלא בלהיות אישה בחברה שמאיימת עלייך. פעם זה היה מגניב להטריד מינית. לא היה אז שוויון לנשים, אבל גם עכשיו אין. ככה זה גם בכנסת. לפחות ינון מגל התפטר".
•••
כמו בת דמותה בסדרה "משפחה טובה" של איתן פוקס ואיתי סגל, גם פלציג נולדה בירושלים, ובחייה הפרטיים גם היא בת להורים גרושים — אמה פסיכולוגית, אביה אמן. "כשהוריי נפרדו עברנו עם אמא לתל־אביב", היא אומרת. "מגיל שש אני פה, תל־אביב היא הבית שלי. אני לא ממש מכירה את ירושלים. קר לי בירושלים ברמות, בכל המובנים, חוץ מאשר בבית. אני ממש שונאת קור. איך שנכנס החורף, יש לי דכדוך חורף. בקיץ הולכים לים, משתזפים, ובקור אני לא זזה, לא חיה, אני רק קופאת, ואני לא אוהבת לקפוא".
כעת היא נוסעת פעמיים בשבוע לירושלים במסגרת לימודי תסריטאות בבית הספר לקולנוע סם שפיגל. "אחרי שאסיים את הלימודים, אני רוצה ליצור יותר קולנוע וטלוויזיה, אבל גם לעשות תיאטרון בא לי, תפקיד טוב, שאוכל לעוף עליו. היו לי שנתיים שעברתי מתפקיד לתפקיד, ואפילו לא התפניתי לעשות אודישנים. השנה הייתה רגועה יותר, אבל אני תמיד מעסיקה את עצמי בעוד ועוד דברים ורוצה, כמעט מתחננת, לשחק יותר. רק שייתנו לי. אני חייבת להמשיך להתפתח ומרגישה שבכל תפקיד אני לומדת".
על מה את חולמת יותר: פרס אופיר או פרס התיאטרון?
"פרס אופיר, כי זה פרס יותר חשוב ומוכר, אבל אני מניחה ששום פרס לא ייתן לי עוד תפקידים".
מה עם טלוויזיה? ריאליטי? הרבה פעמים תוכניות ריאליטי נותנות עוד דחיפה לקריירה.
"אין סיכוי שיראו אותי בריאליטי. אני שחקנית. אמרתי לסוכנת שלי שלעולם לא תספר לי כמה מציעים לי לריאליטי. בכל סכום שיציעו, התשובה תהיה לא".
איפה תהיי בעוד עשר שנים?
"עם ילדים. לא מזמן נפרדתי מחבר שהייתי איתו שש שנים. זה פצע טרי. אני מקווה שבעוד עשר שנים גם אעבוד המון. הייתי עכשיו בפעם הראשונה באל־איי, אצל אחותי, והלוואי שאגיע גם לשם".
לפנייה לכתב/ת 
