זו ילדותם השנייה

"צ'יקו ומיקו" היא קומדיה שחורה על שני חברי ילדות הנפגשים אחרי עשרים שנה ומפתחים מערכת יחסים מוזרה ואובססיבית. את המחזה כתבו צמד השחקנים אורי הוכמן ועמי סמולרצ'יק על פי הסרט האמריקאי העצמאי "צ'אק ובאק". הסיפור המוזר, שלא לומר קצת סוטה, מציג בפנינו גיבור ילדותי, צ'יקו, החי במין נתק מהמציאות, ומנסה להשיב אליו את ילדותו האבודה, שאותו מייצג עבורו מיקו, שהפך בינתיים למפיק מוזיקלי מצליח. אחרי שנואש מניסיונותיו להחזירו אליו, מחליט צ'יקו להעלות מחזה המבוסס על סיפור ידידותם, וכאן הופכת ההצגה לסוג של סאטירה על עולם תיאטרון הפרינג' המושך אליו כל מיני טיפוסים משוגעים. הרעיון שמחזה המועלה בתיאטרון פרינג' כמו הסמטה צוחק על כל המוסד הזה של הפרינג' מוסיף רובד אירוני חריף לכל העסק.

ברמת העיצוב לא מצאו הבמאי, אורי הוכמן, והמעצב, רז לשם, פתרון סביר להעברת העלילה מהקולנוע לבמת התיאטרון, ולכן יש להצגה מראה קצת מאולתר. בעיקר מספקת ההצגה הזדמנות לצוות שחקנים מצוין קצת להשתולל עם אוסף של דמויות ביזאריות. מי שחוגג בעיקר הוא סמולרצ'יק, בתפקיד צ'יקו האינפנטילי, הממשיך ללכת בדרכו העקומה בתמימות כובשת. מולו ניצב אייל שכטר, כמיקו הגברי, וגם הוא עושה עבודה יפה בגילום דמות חזקה וקשוחה ההולכת ומתפרקת. דניאלה וירצר מוסיפה הרבה חן בתור אשתו האוהבת, שמזמינה את צ'יקו חזרה לחיי בעלה מבלי להבין איזה נזק היא גורמת לו, ורונה פרומצ'נקו יוצרת קריקטורה מקסימה בתור המזכירה המבוהלת. מרינה שויף היא מנהלת תיאטרון הפרינג' המטורללת, ואילו הוכמן שמר לעצמו את התפקיד העסיסי ביותר של השחקן המטופש, ריקו, הנשכר לגלם את דמותו של מיקו בהצגה בתוך ההצגה.

בסך הכל, מדובר בקומדיה פסיכית ופרועה, שלא ממש לוקחת את עצמה יותר מדי ברצינות, אבל זה בעצם עיקר החן שלה.

• ההצגה תעלה ביום שישי בשעה 21:30 בתיאטרון הסמטה ביפו