"אף אחד לא יפריד בינינו"

סיפור היכרותם של עופר פינק, 55, ואוריה (אאוריה) בטאן, 43, נשמע כאילו נלקח מקומדיה רומנטית. פינק, נהג מונית במקצועו, הסיע את בטאן, פיליפינית שחזרה הביתה מעבודתה כמטפלת סיעודית, ומאז הם יחד יותר משמונה שנים. במארס האחרון אף נולד בנם המשותף, ברק.

כאן, פחות או יותר, מסתיים הפן הקליל בסיפור, ומתחיל מחול שדים של דרישות בירוקרטיות מופרכות, שאפילו פרנץ קפקא, בסיפוריו הפרועים ביותר נגד אטימות שלטונית, לא היה מצליח להעלות על דעתו. "במשרד הפנים נותנים לאוריה תחושה שהיא מסתננת לא חוקית, מהגרת עבודה שרק באה לנצל את המערכת", אומר פינק בייאוש. "הם יודעים שזה לא נכון, אבל בינתיים מושכים זמן, מחכים שאחד מאיתנו ימות או שנישבר וניפרד. אני מבטיח להם שזה לא יקרה".

המדינה תגיד שהיא מגינה על עצמה מפני גל פיליפיניות שיתחתנו עם ישראלים בנישואים פיקטיביים רק כדי לזכות בוויזת עבודה.

"זה טיעון שלא מחזיק מים במקרה שלנו, כי אפילו משרד הפנים לא טוען שאנחנו זוג פיקטיבי. אנשים לא גרים ביחד שמונה שנים, עורכים ביניהם הסכם ממון, מוציאים עשרות אלפי שקלים כדי שיכירו בהם כבני זוג, ואפילו הופכים הורים לילד, רק כדי לצייר מצג שווא בפני איזה פקיד".

"רוצים לחיות יחד לנצח" אבי לוי ומירה קורה | צילומים: דנה קופל

"אני לא מנצלת אף אחד, ואף אחד לא מנצל אותי", אומרת בטאן בעברית. "יש לי שני ילדים בפיליפינים שלא חיבקתי כבר 15 שנים. ההורים שלי כבר מאוד מבוגרים, ואני חוששת שלא אזכה להיפרד מהם. אם אעזוב את ישראל, זה יהיה גזר דין מוות למשפחה שלנו, כי לא ייתנו לי לחזור".

סיפורם המקומם של פינק ובטאן הוא רק אחד מעשרות מקרים של זוגות מעורבים של ישראלים ופיליפינים שאינם מוכרים על ידי משרד הפנים כידועים בציבור. הסיבה: פיליפינים היא המדינה היחידה בעולם שאין בה גירושים או התרת נישואים, כך שאין כמעט שום דרך להתיר או לבטל את נישואיהם, אם היו נשואים קודם.

"מאחורי הסירוב להכיר בהם כידועים בציבור עומד רק משרד הפנים", אומר עו"ד עילם, המייצג את השניים. "כל שאר הרשויות בישראל מכירות במעמדם, כולל בתי המשפט. הם יכולים לחתום על הסכם ממון, ואם מישהו מהם ימות, בן או בת הזוג יוכרו כידועים בציבור. לא לגבי משרד הפנים. שני בני זוג ישראלים יכולים להיות ידועים בציבור. במקרה הזה הפיליפינית לא ראתה את בן זוגה הקודם יותר מ־15 שנה, מה שמוכיח שאין ביניהם קשר, ועדיין לא מוכנים להכיר בה כידועה בציבור".

מצג שווא

אחרי כמעט חמש שנים של זוגיות ולאחר הסכם שקיבל תוקף משפטי, פנו לפני שלוש שנים פינק ובטאן למשרד הפנים בבקשה להגדירם כ"ידועים בציבור" — מעמד שיעניק לבטאן אשרת עבודה ואפשרות לקבלת מעמד תושבת קבע בטווח הארוך. בזמן שחלף עד הגשת הבקשה, עברה בטאן להתגורר עם פינק, גרוש עם שני ילדים, בדירתו ברמת־גן, וויזת העבודה נשללה ממנה בעקבות הזוגיות.

במשרד הפנים דרשו שכדי שהשניים יוכלו להמשיך בהליך הכרתם כידועים בציבור, על בטאן להציג הוכחות לגבי ניסיונותיה להתגרש בפיליפינים. לכאורה, הדרישה נשמעת לגיטימית, אלא אם לוקחים, כאמור, בחשבון שהפיליפינים היא המדינה היחידה בעולם שבה החוק לא מתיר גירושים.

לזכות הפיליפינים ייאמר כי היא בכל זאת מעניקה לאזרחיה חירות לבטל נישואיהם, אבל בנסיבות מאוד מצומצמות: חשד לביגמיה, פוליגמיה, נישואי קטינים שלא באישור ההורים, או הודאה של אחד מבני הזוג בדבר חוסר שפיותו בעת עריכת הנישואין – אם כי הדבר מחייב לרוב אישפוז. עו"ד ידין עילם, טוען כי מרגע שהתברר כי גירושים בפיליפינים אינם אפשריים, "אוריה הייתה צריכה לקבל מעמד של בת זוג לבעל אזרחות ישראלית".

למרות הסיכויים הנמוכים מאוד החליטה בטאן לבקש את ביטול נישואיה בפיליפינים בשל חוסר שפיות. היא נאלצה לשלם אלפי דולרים לבעלה לשעבר כדי שיצהיר שסבל מ"פסלות פסיכולוגית חמורה". בית המשפט הפיליפיני התנה את המשך הדיון בתיק במתן עדותה של בטאן, אבל מכיוון שישראל סירבה להבטיח כי תוכל לשוב לארץ, בטאן לא העידה והתיק נסגר.

במארס 2014 הגיעו בני הזוג ללשכת האוכלוסין ברמת־גן, שם אומתו בשאלות חודרניות על חייהם המשותפים כדי להוכיח שהזוגיות שלהם אינה פיקטיביות. "השאלות היו הזויות", אומר פינק. "אני בטוח שגם מי שראיינו אותנו לא היו מצליחים לענות עליהן במדויק, אם היו נשאלים על בני או בנות הזוג שלהם".

לפני תשעה חודשים נולד בנם ברק. מכיוון שמשרד הפנים לא הכיר בבני הזוג כידועים בציבור, הם מיהרו לדרוש בדיקת רקמות יקרה להורים ולתינוק. תוצאות הבדיקה הראו כצפוי כי פינק הוא אביו של ברק אולם גם זה לא גורם למשרד הפנים לתת מעמד לבטאן. "נכנסתי למשרד הפנים עם ברק על הידיים", מספר פינק, "ושאלתי את הפקידים אם מגיע לו לחיות בלי אמא שלו".

בשלב זה הגיש עו"ד עילם ערר למחוק את דרישת ביטול נישואיה של בטאן בפיליפינים כתנאי לקבלת מעמד. עד היום הערר לא זכה להתייחסות. בינתיים בטאן אינה מורשית לעבוד לפי החוק. למרות זאת, היא מתפרנסת מניקוי בתים ללא קבלת זכויות סוציאליות, כדי שתוכל להמשיך לסייע במשק הבית.

בטאן, המתגוררת בישראל כ־16 שנים, לא מתייאשת. "כל מי שמכיר אותי ואת עופר יודע שאם היינו יכולים היינו מתחתנים כבר אתמול. אני מקווה שאחרי הסבל שחווינו, גם הפקידים במשרד הפנים יפסיקו למשוך אותנו".

חלום שהתגשם

גם אבי לוי ומירה קורה מהוד־השרון מתדפקים יותר משלוש שנים על דלתות רשות האוכלוסין, כדי שאלה יבחנו את כנות הקשר ביניהם ויפסיקו לדרוש ממנה לעשות את הבלתי אפשרי ולהתגרש בפיליפינים. לוי, 50, עובד בחברת "סנו", התגרש מאשתו הראשונה בשנת 2000. באופן חריג, המשמורת המלאה על שני ילדיהם ניתנה ללוי, לא לאמם. ב־2009 הכיר את קורה, 44, וכעבור שנה עברה להתגורר איתו ועם ילדיו.

בתצהיר שהגישה הדר, בתו בת ה־22, היא מתארת את קורה כ"אישה מאוד אמהית. היא מאוד מפנקת אותי. אבא שלי מאושר מאז שהוא ומירה יחד. זה נראה לי כמו חלום שהתגשם. הוא מאוד אוהב אותה והיא אותו. אני בטוחה שאחרי שאבא שלי סוף סוף יצר מערכת יחסים יציבה ואוהבת, המבוססת על אמון הדדי, אם חלילה מירה תגורש מישראל זה פשוט ישבור אותו".

בשנת 2011 הגישו לוי ומירה את הבקשה שלהם למשרד הפנים ונתקלו אף הם בדרישה כי מירה תתגרש מבעלה. במקרה הזה, בן הזוג היגר לדרום אפריקה לפני 20 שנה ונולדו לו 3 ילדים מאישה אחרת. כל אותן שנים מירה אפילו לא ראתה אותו אולם משרד הפנים עדיין לא הסכים להכיר במירה כידועה בציבור של אבי אלא אם כן היא תתגרש במדינה שבה אין גירושים מבן זוג שאותו לא ראתה 20 שנה. במשך שנה וחצי סירב משרד הפנים לאפשר למירה, אשר עבדה עד ליום הגשת הבקשה, לעבוד. במהלך אותו זמן אף חוו אבי ומירה הפלה טראומטית ואיבדו את עוברם אבל משרד הפנים המשיך לדרוש שמירה תתגרש.

האוטופיה הזוגית עלתה על שרטון באוקטובר 2012. בתום שני ראיונות מוצלחים של השניים בפני אנשי משרד הפנים לבחינת כנות הקשר ביניהם, הגיע הראיון השלישי, שנערך מיד לאחר ריב גדול ביניהם. באותו ראיון תקף לוי את זוגתו הפיליפינית במילים חריפות, ובעקבות הדברים הקשים החליטו במשרד הפנים לדחות על הסף את הבקשה להסדרת מעמדם. לוי מכה עד היום על חטא על דבריו. "הייתה לנו מריבה גדולה, ואמרתי דברים בלי לחשוב", הוא אומר. "ביקשתי ממירה סליחה והיא ממני, ומאז הוצאתי 80 אלף שקל כדי לשכנע את משרד הפנים שטעיתי. אני רוצה את מירה כבת זוג לכל חיי".

למרות התחינות והבקשות, במשרד הפנים מסרבים אפילו לדון במקרה של לוי ומירה. "מדובר בהמשך הטקטיקה של משרד הפנים למשוך זמן", מסביר עו"ד עילם. "הם רוצים לייאש את האנשים, ולצערי זה עובד. אני בטוח שיש עוד זוגות מעורבים רבים שחיים מתחת לרדאר ומקווים לא להיתפס. אין להם את הזמן, האמצעים והכוחות הנפשיים להילחם מול הביורוקרטיה של משרד הפנים. אני מקווה שההיגיון ינצח".

מרשות האוכלוסין וההגירה נמסר בתגובה: "בשנים האחרונות אנחנו נתקלים במקרים לא מעטים, בהם אחד מבני הזוג — הישראלי או הזר — אינם פנויים ולמעשה רשומים עדיין כנשואים. במקרים אלו מתבקש בן הזוג הנשוי להציג מסמכים המעידים כי נעשו פעולות ממשיות וממאמצים להתרת הנישואים או להתקדם בהליך הגירושים. במקרים האמורים לא הוצגו מסמכים מספקים המעידים כי בת הזוג הזרה אכן נמצאת בהליכים מתקדמים להתרת הנישואים, על אף שהתבקשו לעשות כן. אנחנו משוכנעים כי אינכם מצפים שמדינת ישראל תאשר מעמד מתוקף זוגיות לאזרח זר הנשוי לבן זוג אחר במדינת מוצאו". •