מדד המעוף
עומר רוזן חזר מניו–יורק עם הכישורים לעשות המון כסף בבורסה לצד סיפורים על איך הוא וסמל המין של הניינטיז מרקוס שנקנברג עשו פיק–אפ משותף לדוגמניות. זה לא ממש עוזר לו בקרבות מול רוסלנה, טילטיל ותדמית הסקסיסט של 'הישרדות'
עומר רוזן תמיד ידע שהוא שווה יותר. לאחר שהשתחרר מהצבא הוא שיחק כדורגל בהפועל נצרת־עילית מהליגה הלאומית ואחד מחבריו השיג מלגה ללימודים בניו־ג'רזי. רוזן רצה גם. "ידעתי שהכי טוב ללמוד על שוק ההון בניו־יורק, אבל להורים לא היה שקל על התחת. הצלחתי לקבל מלגה ללימודי כלכלה בפורדהם יוניברסיטי. הגעתי לניו־יורק בלי כלום. שמים אותי במעונות עם שני תינוקות בני 18. כאלה שעושים צחוקים עם מברשת שיניים. ואין לי כסף. סיוט".
מתי המצב משתפר?
"אחרי שנה וחצי. הגעתי למועדון טוב. פתאום תופסים לי את התחת. היה לי שיער בלונדיני ארוך באותה תקופה. אמרתי טוב, 'איזה גיי כבר נוגע לי בתחת?' אני מסתובב, רואה את הבחורה הכי יפה שראיתי בחיים שלי. אמרה לי שיש לי תחת נחמד, מפה לשם היא מתווכחת איתי שהיא תשלם על הדרינק. שבוע אחרי אני קולט אותה על שלטי חוצות, מתברר לי שהיא דוגמנית שמרוויחה 300 אלף דולר לקמפיין, סווטה אוטקינה. אמרתי לה, 'אוקיי, סווטה, מעכשיו את יכולה לשלם על הכל'".
שם התחילו החיים הטובים של רוזן. "אנחנו הולכים לארוחות ערב ומי יושבת שם? קייט מוס. היא בחורה לא חייכנית. לא נחמדה. אמרתי, "וואו, מפה החיים יכולים רק להידרדר". קוראים לזה מודל דינר. ודוגמניות שם זה לא ישראל, כולן נראות טוב. לשבת שם זה נורא מצחיק. הן לא ממש אוהבות אחת את השנייה. כל אחת מנסה לדחוף לשנייה אוכל. שתשמין היא. הן לא אוכלות. הן אוכלות סמים. אחרי חמישה חודשים כבר הייתי מאוד מקושר ואז היא זרקה אותי כי נסעתי לחופשה בישראל. אבל אז הכל כבר בחינם. אתה מסתובב עם דוגמניות ושחקניות. נוסע להמפטונס".
במי יצא לך להתחכך שם?
"מכירה מרקוס שנקנברג? הדוגמן הראשון של ליוויס? וואלה, אתה אוסף בחורות איתו. הבנאדם בקושי יכול לדבר מכמות הדברים הטובים שהוא עשה בחיים שלו. הוא לא איתנו. כל מה שהוא יכול לעשות זה לצטט שני משפטים מ'בוראט', אבל עם הגוף והפנים שלו לא צריך יותר מזה.
"פתאום אתה מסתובב עם כל הסלבס. וזה לא פח כמו הסלבס בישראל. זה על אמת. פאף דדי ואשר יושבים איתך באותו שולחן. זה לא שהם רוצים לדבר איתך, כי עד כאן, אבל אתה איתם. פאף דדי יושב בספה משלו עם שני שומרים ויש בנות שיושבות איתו. אם אתה בטעות מתקרב אתה יכול לחטוף אגרוף. אבל בגלל שהכרתי חלק מהבנות שהיו מסתובבות שם ישבנו יחד. אשר בחור נחמד. את רואה אנשים שמוציאים 60 אלף דולר בלילה. יש גדלים של בקבוקי שמפניה שלא ידעת שקיימים".
ובמה עבדת בשלב הזה?
"עבדתי בקרן הגידור 'פיץ'', בשביל בחור שהיה שם רוק כבד באמצע היום והיינו מתחילים לרקוד, ועדיין ניהלנו 800 מיליון דולר. בניו־יורק אתה מרגיש כל יום שהכל אפשרי. אין לך שם אנשים כמו הטייקונים בישראל שדואגים שכולם יישארו במעמד הביניים. זה הדבר שהכי מגעיל אותי בישראל, הטייקונים".
אז איפה אתה עומד בשאלת מתווה הגז למשל?
"שזה גועל נפש. תשובה וביבי שודדים את המדינה וכולם שותקים".
ולמה חזרת בכלל מניו־יורק?
"התחיל המשבר הפיננסי של 2008 ואז קרה לי משהו שבקבלה קוראים לו הנקודה שבלב: משהו בתוכי שאמר, 'עומר, מספיק. זה לא אמיתי מה שקורה פה. זה קורה, אבל זה לא האמת'. אני אדם מאוד אימפולסיבי. אז חזרתי".
אחרי שנתיים בישראל הוא קיבל הצעת עבודה באוסטרליה, ולא חשב פעמיים. "עברתי לסידני. בריצות הבוקר אתה רואה לווייתנים בים. יצאתי עם ברידג'יט אבוט, הבת של ראש הממשלה הקודם, זה שפיטרו לפני שלושה חודשים. אוסטרליה מהממת אבל בעיניי היא כמו דוגמנית בלי נשמה: זאת הבחורה הכי יפה אבל הכל קל מדי. כולם חיים טוב. אין אתגרים באוסטרליה".
¥ ¥ ¥ ¥ ¥
במציאות לא תמיד חיים טוב ויש הרבה אתגרים. כאלה שמשנים אותך לתמיד, לפעמים. רוזן זוכר בדיוק את הרגע שבו המוות נכנס אליו הביתה. "הייתי בן תשע, גרנו באיטליה", הוא משחזר. "הייתי אצל חבר ואבא שלי הגיע ואמר, 'אנחנו צריכים לחזור הביתה. קרה משהו'. ואני זוכר אותו בוכה. נורא מבהיל. טראומה אדירה. אנחנו נוסעים באוטו והוא לא מסביר לי מה קרה. בבית אני רואה שאמא שלי הרוסה, ואז הם מספרים לנו שסבא שלי, שלמה קורץ, שהיה ארכיאולוג, הלך לחפור עם בן דוד שלי במערה בזמן שהיה גשם, והמערה התמוטטה עליהם והם נקברו בחיים. זהו".
נורא.
(משתנק) "הלם. זו הפעם הראשונה שכילד אתה מתמודד עם מוות. אני חושב שזה הפך אותי לאטום רגשית יותר מרוב האנשים. משם התחילו אצלי מחשבות שרגע, גם ההורים שלי יכולים למות. אז כולם יכולים ללכת כל הזמן. ואם כולם יכולים ללכת אז למה להיקשר לאנשים?"
רוזן יושב מולי, עם שיער מטופח ודמעות בעיניים. לא ממש מה שמצופה מהנבל הנוכחי של 'הישרדות'. מהר מאוד הוא מתעשת וחוזר לעצמו. כלומר, למצב התעופה העצמית שמאפיין אותו במשחק. אם דן מנו היה האבטיפוס לשחקן שלא מפחד ללכלך את הידיים, רוזן הוא נכדו הרוחני: אחד שחושב שהשמש זורחת לו מהישבן. מחזיק מעצמו אסטרטג כמו רומל שועל המדבר. מהפרק הראשון של העונה "עומר, אנליסט" מיצב את עצמו כמניאק של שבט הוראקן, כולל בריתות מפוקפקות, בחישה בלתי פוסקת והדובדבן: הסתייגות מבחורות מלאות. רק שבניגוד למנו, איש יהיר, אבל אחד שהביא תוצאות, האסטרטגיות של רוזן נכשלו פעם אחר פעם. אחרי הדחה משפילה במועצת השבט, כולל בגידה הכרחית של אחד מבעלי בריתו, יהודה שושן, הוא כרגע על תקן זומבי. מנגד, עצם העובדה שהוא מרואיין כרגע - ומחייך כי הוא יודע משהו שאנחנו לא - מרמזת שהוא עדיין לא אמר את המילה האחרונה. פנים אל פנים הוא בחור חביב. אינטליגנטי. מדבר הרבה מאוד ומהר מאוד. רגע של חוסר ריכוז והלכת לאיבוד.
כינו אותך בביקורות דן מנו לעניים. נעלבת?
"'הישרדות' עוד לא נגמרה ואני עוד לא עפתי. דן מנו הוא ממש לא הדוגמה בשבילי לאיך לשחק, אני יותר למדתי מבוסטון רוב, מהעונה האחרונה של 'הישרדות' האמריקאית. אתה מגיע, משתלט על המשחק, מעיף את כולם. אבל הטעות שלי הייתה שיהודה הצליח להתחבב עליי. בדיעבד אם הייתי מוציא אותו ראשון והוא לא היה נכנס לי ללב לא הייתי מגיע לזומבי".
במבט לאחור, איפה טעית?
"בואי נגיד שאם העונה הייתה מתחילה מחדש, הייתי פחות יהיר ויותר אנושי. הגעתי, אמרתי שספק אם למישהו יהיו היכולות האסטרטגיות או האנליטיות שיש לי. פתאום אני מגיע לעונה שוואלה, כולם מאוד רגשי. ואני לא מבין מה קורה! בניגוד לארה"ב או אוסטרליה, שם אנשים חושבים עם הראש, בישראל אנשים חושבים עם הלב. כולם בוגדים בי מסיבות לא הגיוניות!"
רוסלנה לקחה את ההתנהגות שלך באופן אישי.
"יכול להיות. מבחינתי זה אף פעם לא היה אישי".
אולי היא הרגישה ככה כי אמרת שברור שהיא במשחק רק בגלל בן הזוג שלה?
"אמרתי את זה. וזה נכון. אגב, אין לי שום דבר נגד זה. כל אחד בוחר את הדרך שמתאימה לו".
לאחרונה התפרסמו אייטמים שבהם אתה לכאורה טוען שההפקה הכריחה את שושן להצביע להדיח אותך כדי שרוסלנה תישאר, משיקולי רייטינג.
"מאוד התעצבנתי על זה. ישר התקשרתי אחרי זה לרוס ואמרתי שלא אמרתי את הדברים האלה. כל אחד יכול ללכלך מה שבא לו. מנסים לעשות אש מכלום. אין סיכוי שאני יורד לרמה כזאת".
טילטיל לעומת זאת, לא משחק באייטמים מטעם "מקורבים". הוא העלה פוסט לפייסבוק עם צילום מסך של רוזן מתוך התוכנית, שבו הוא אומר "ותראי שאני מקסים", לאחת השורדות. לצד הצילום כתב: "ממש מקסים!!! מרוב שאתה מקסים כשרואים אותך נזכרים בילדה בת ארבע שהתחפשה בפורים לנסיכה. פתחת מלחמה איש מקסים שכמוך".
נעלבת שטילטיל קרא לך רובוט במועצת השבט?
"יחסית לטילטיל כולנו רובוטים. אם יש מדד אמוציות מאחד עד מאה, טילטיל הוא מאתיים".
איפה היה רגע השבירה שלך במשחק?
"כשנכנסתי לזומבי. אמרתי, עומר, אתה כנראה עושה משהו לא נכון. ואני לא יודע איך לחזור. אני לא יכול לתאר את כמות הכעס שהצטברה לי על יהודה. הוא אמר לי, 'אתה כמו האח הקטן שלי', ואז תקע לי סכין בגב. שבר לי את הלב".
טוענים שהעונה משעממת. אין אסטרטגיה.
"אני בטוח שיש אנשים שיותר אוהבים את המשחק ככה, עם הדרמה האנושית והבכי. אני פחות. אני יותר באסטרטגיה. הבעיה המרכזית היא שהרבה משתתפים לא מבינים את המשחק וקשה לשחק איתם - טילטיל, רוסלנה. הם כל הזמן מופתעים שהולכים להעיף אותם. זה המשחק!"
¥ ¥ ¥ ¥ ¥
גדל בקיבוץ רמות מנשה. בגיל שש נסעה המשפחה לשליחות באיטליה מטעם השומר הצעיר, שם גרה שש שנים. "תמיד הייתי קפיטליסט", הוא נזכר בערגה. "ברומא, אימא הייתה מכינה לי סנדוויצ'ים מעולים. הייתי מוכר אותם לילדי עשירים. את הספר הראשון על הבורסה קראתי בגיל 13".
די, נו.
"חיפשתי אתגר אינטלקטואלי. כיום יש לי מספיק כסף כדי שלא אצטרך לדאוג בגלל כסף, אבל זה לא מה שמעניין אותי. המרדף אחרי דברים חדשים, ולהבין אותם זה מה שמרתק".
בקיבוץ התחברו?
"לא. אבא שלי היה לוקח אותי לשדות. כבר אז ידעתי שטרקטורים ושדות לא מעניינים אותי. ידעתי שמעניין אותי לכבוש את העולם".
אחרי שיצא לעשות בדיוק את זה בניו־יורק וחזר לארץ הוא מתחיל לעבוד בחברת תרופות. אז גם מגיעה אליו הצעה להשתתף ב'דייט בחשיכה'.
התנהגת שם בצורה לעגנית שהרגיזה נשים.
"תפסתי את זה כמשהו הומוריסטי נטו. אתה לא תראה את הבחורה אחר כך ולא מעניין אותך".
על אחת המשתתפות אמרת, "ואני מדמיין אותה מפרקת איזו מנה שווארמה".
"כי זה נורא ישראלי, שווארמה".
לא נראה לי. זה היה כי חשבת שהיא מלאה.
"אוקיי".
היה גם את "מי שלובשת כל הזמן שמלות, כנראה שלא הכי יפה לה ג'ינס" – מה עבר עליך?
"את לא מסכימה איתי?"
לא ממש. גם ב'הישרדות' אתה מדבר על זה שצריך לבדוק אם אמא של הבחורה שאתה יוצא איתה רזה. זה לא הפך אותך לחביב הבנות.
"אני יכול להגיד לך ש־95 אחוז מהבנים שבאו אליי ברחוב אחר כך אמרו לי, 'יש לך ביצים. אתה אומר את כל מה שלנו אין אומץ להגיד כי האישה תרביץ לנו'. אבל אני אגיד לך עוד משהו: הבחורה היחידה שהייתי מעוניין בה בשנתיים האחרונות, הדבר האחרון שאפשר היה לקרוא לה זה רזה".
דבר דוגרי. יש לך או אין לך אישיו עם משקל?
"את היית יוצאת עם מישהו שמן? לא. הייתי יוצא עם מישהי שמנה? לא. נראה מי יגיד לי שמראה לא חשוב בכלל. היו לי חברים אפרו־אמריקאים בניו־יורק שאמרו לי, 'אתה מטומטם, בחורה גדולה זה הכי כיף!' לי לא. אם היית מביאה מישהו שחור לראיון היית מקבלת תשובה הפוכה. שבחורות רזות זה גועל נפש. ולא היו צולבים אותו כמו שצולבים אותי".
לפנייה לכתב/ת 
