צלילי העוד

"את בסדר, כל כך בסדר. את לא יפה ולא כונפה - את בסדר! מותק, את האור - כשאין ממי לבחור. רוצה אותך כל לילה - כשאני שיכור". מי יכול לשכוח את הלהיט הזה של 'ארץ נהדרת'. בשיא הגל המזרחי העלו שם את הפרודיה הקורעת על מומי מרדיו לב המרינה, הוא בן דמותו של אליקו מרדיו לב המדינה. "יהיה לנו הרבה שמח עם קובי פרץ, משה פרץ, אבי פרץ - ושיראל!" הבטיח מומי, המלך! לפני שבן טיפוחיו שיראל, הדוכס! ביצע בשלושת המקומות הראשונים במצעד שלוש גרסאות שונות של 'את בסדר'. "בין המשתתפים יוגרל שכר לימוד לשנה במכללה האקדמומית", הבטיח מומי למאזיניו. "לימודי משפטים, רפואה, רפואה משפטית, משפטי פתיחה - ושיראל!"

רגע אחר כך נפתחה הדלת, ואל האולפן השמח חדרו בנות דמותן של מירי מסיקה וקרן פלס מכנופיית רימון. או במילים המדויקות יותר של שיראל, "באתן לבאס לנו את התחת". שתי המיוחדג'ות התחילו לשיר על שמעון השכן ושאר מילות אשכבה, לפני שמומי ושיראל ההמומים ניפחו גלגלי הצלה וקפצו למים. הצופים בבית נהרסו מצחוק.

את אליקו עצמו זה תפס בערב שישי, במהלך אירוע שהנחה בים המלח. "אני עומד לעלות על הבמה והפלאפון שלי מתפוצץ מהודעות", הוא משחזר. "'אליקו, אתה חייב לראות! עושים עליך קטע בארץ נהדרת!' הלם. אני? חיקוי? 'ארץ נהדרת'?! טוב, איכשהו ביקשתי מהדי־ג'יי שימשוך עוד כמה דקות, ואני עומד לבד בחדר שלי, מהתרגשות, לא יכול לשבת, ורואה את הקטע. איך היה? שאלו אותי אחר כך, ואמרתי רק, תודה. מה אגיד, ששוב נפגעתי? מעדיף שלא".

עברו שש שנים. בחודש הבא תפתח האקדמיה למוזיקה רימון מסלול למוזיקה ים־תיכונית - בשיתוף רדיו לב המדינה. ניהול מוזיקלי: אליקו. באמת יש לנו ארץ נהדרת.

בינתיים זה על אש קטנה. קורס של חודשיים וחצי, שני מפגשים בשבוע, בהנחיית תמיר קליסקי, שיחד עם זאב נחמה, חברו לאתניקס, הטיס את הקריירה של אייל גולן. הקורס מיועד ל־15 תלמידים - ללא דרישות אקדמיות מוקדמות, רק צריך לעבור אודישן - שיהוו יחידת עילית. הלימודים יכללו גם הפקה של שני סינגלים לכל תלמיד, האחד של שיר מקורי והשני של קאבר. יהודה עדר, מייסד רימון ונשיא בית הספר, מספר שכבר כמה שנים הוא חושב על המהלך, שאולי גם יוריד מעל גבו את תדמית האליטיזם. אליקו וקליסקי, מצידם, חולמים על לא פחות ממהפכה מוזיקלית, שתוביל לא רק לטיפוח של כמה מבצעים מחוננים, אלא אפילו לרענון השורות בקרב התמלילנים והמלחינים בז'אנר.

אפשר וקל להיות ציניים כלפי השידוך הזה. חנופה לטעם הקהל, אולי ניסיון לעשות קופה מהירה, ניצול הצלחת הריאליטיז למיניהן – טיעוני התביעה נכתבים מאליהם. מצד שני, למה להיות צבועים? שנים מזרזרים כאן עד כמה העולמות האלה לא נפגשים, תרבות של גטאות שמולידה התנשאות מצד אחד ורמה ירודה מצד שני. אלה מקללים בזבל, אלה מטיחים קיפוח. אז הנה, סופסוף עושים.

הכתבה המלאה - ביום שישי ב"7 לילות" ובאפליקציית "ידיעות אחרונות"