הוא יכול היה להשתכר חצי מיליון דולר בשנה — אבל הרוח הציונית גברה. ד"ר רוני שרון (32) עזב באחרונה קרקע בטוחה ובמקום לעבוד כנוירולוג בבית־חולים יוקרתי בניו־יורק הגיע לישראל והתגייס לצה"ל.
שרון, רווק, נולד בארה"ב להורים ישראלים שעזבו את הארץ ב־1969. אמו עובדת סוציאלית ומוזיקאית, אביו רופא כמוהו. לאחר לימודי תיכון בבית־ספר למחוננים למד באוניברסיטה היסטוריה של המזרח התיכון ומדינת ישראל.
אחרי לימודיו יצא לטיול תרמילאים. "פגשתי הרבה ישראלים והחלטתי שאני רוצה להתגייס לצה"ל. ההורים אמרו שזה יהיה לי קשה כי אני לא מכיר את השפה ואת התרבות", הוא מספר. הוא ויתר, ובמקום להתגייס למד רפואה באוניברסיטת תל־אביב.
בתום לימודיו חזר לארה"ב, עשה התמחות של ארבע שנים והיה אמור להתחיל בקרוב לעבוד בבית־חולים יוקרתי עם משכורת שמנה ומפתה. אבל הגעגועים לישראל והחלום הישן גברו על הכל. לפני כמה חודשים הגיע לארץ, התגייס, עבר טירונות וכעת הוא ממתין לשיבוץ. אחת האפשרויות היא שיהיה רופא קרבי. "אני רוצה לתרום", אומר שרון. בטירונות לא קיבל הנחות בגלל גילו: הוא קרא למפקדיו "המפקד" (והם לא קראו לו דוקטור). החיילים הצעירים שעימם שירת, מספר שרון, התייחסו אליו כמו לאח בכור וגם ניצלו את כישוריו הרפואיים: "כל הזמן התלוננו בפניי על הכאבים שלהם וביקשו עצות". לאחר שישרת שנה מתכנן שרון לחזור לארה"ב, שם הוא אמור לקבל תואר פרופסור ולנהל מחלקה בבית־חולים.
צביקה לוי, האחראי על החיילים הבודדים בתנועה הקיבוצית, שיבח את הצעיר: "ד"ר שרון ויתר על קריירה בבית־החולים המוביל בעולם ועל משכורת ענקית, והכל כדי לתרום לביטחון המדינה".
