24 שעות במיאמי

יש כמה שיטות יעילות להתמודד עם החורף האמריקאי הקשה בחוף המזרחי. אפשר להתחפר מתחת לפוך, להתעטף בכמה שכבות גטקעס, לשפוך על עצמך כמה כוסות סטארבקס רותח, ואפשר, כמו לא מעט ממתעבי החורף, לארוז קרם הגנה ולקחת טיסה ישירה למיאמי.

ככל שקר יותר בחוף המזרחי, כך נודדים יותר תושביו לפלורידה. לא רק פנסיונרים שזקוקים לשמש מנחמת, אלא גם צעירים ומשפחות שמעוניינים להשתזף במהירות בלי לעבור את הגבול למקסיקו או להרחיק עד אל־איי. אבל לא מדובר רק בתיירות פנים. מיאמי מושכת תיירים מכל העולם, ומאותה סיבה. כמו אילת שלנו, גם במיאמי הטמפרטורה מבטיחה תמיד מזג אוויר ידידותי. גם בימי החורף ה"קשים" שלה, אין צורך בסוודר — הטמפרטורה הממוצעת כאן לא יורדת מ־14 מעלות.

הטענה העיקרית נגד מיאמי היא שאין מה לעשות בה, אם אין לכם כוונה לטגן את עצמכם מול השמש או למצות את חיי הלילה הסוערים שלה. יש בזה מן הצדק. אף אחד, בואו נודה, עוד לא הגיע למיאמי — ובעיקר למיאמי ביץ' — כדי להתרשם מהגנים הבוטניים. מכיוון שכותב שורות אלה לא יצא למסיבה מאז הבר־מצווה שלו, ומתקשה לבלות בשמש הקופחת של חוף הים יותר מחמש דקות בלי להידרש קודם לעשרות תכשירי הגנה דביקים, הצבתי לעצמי (ולבן הזוג שלי) אתגר: 24 שעות במיאמי ביץ' בלי להיכנס למים או לצאת למסיבה.

קפה עם הילארי

צילום: איתי סגל

התחנה הראשונה שלנו הייתה המלון. כמו בכל חופשה, גם כאן לבחירת המלון יש חשיבות מכרעת. The Standard Miami במיאמי ביץ' אמנם רחוק מחוף הים (5 ק"מ), אבל יש בו מספיק אטרקציות כדי לעבור להתגורר בו. מסעדות טובות, ספא יוקרתי, חמאם טורקי ובריכה ענקית המשקיפה למזח סירות פרטי, ומספקת את אחד הנופים היפים והמרגיעים ברצועת החוף של מיאמי ביץ'.

בית הקפה הממוקם במלון מפורסם בזכות ציורי הקינמון המעטרים את הקפה. אפשר לבחור אותם בעצמך (מתוך קטלוג גדול) ואפשר לתת למלצר להפתיע אותך. אני קיבלתי כוס קפה עם ציור מדויק של הילארי קלינטון. זה לא ממש מוסיף טעם לקפה, אבל זו הזדמנות טובה להבין מי המועמד המועדף על הברמן.

ברוב המלונות במיאמי תוכלו לשכור אופניים לטיול יומי. יותר זול ממוניות — שהן עיקר התחבורה הציבורית במיאמי ביץ' — ויותר בריא מכל שייק פירות או קוקוס מפורק שימכרו לכם על החוף. יש הרבה מסלולים פוטנציאליים. אנחנו החלטנו לרכוב לאורך הטיילת של חופי סאות' ביץ' ואושן־דרייב, מהיפים והמפורסמים בעולם.

בין הטיילת לחוף תמצאו את פארק לומוס (Lummus Park) המתפקע ממתחמי כדורעף, גני משחקים ועצי דקל שאפשר לתפוס קצת צל מתחתם ולפתח רגשי נחיתות חדשים למראה חבורות הצעירים השריריים המתעמלים במרץ בבגדי ים זרחניים. תוצאות מחקר שהמצאתי זה עתה: אפשר להתעייף גם כשרק אחרים עושים לידך ספורט.

צילום: איתי סגל

אחרי ששרפנו קלוריות, הגיע הזמן להחזיר אותן עם ריבית באחד מהמוסדות הקולינריים המפורסמים במיאמי ביץ' — 11th Street Diner. לא מסעדת יוקרה, אלא דיינר אמריקאי עם המבורגרים, צ'יפס וארוחות בוקר שמנוניות שמגיעות עם כל התוספות האפשריות חוץ מזימון לניתוח מעקפים.

מכיוון שהיינו כבדים מכדי לפדל על האופניים, ניצלנו את ההזדמנות ודילגנו לשתי אטרקציות חביבות באזור שחיזקו את התחושה שמיאמי ביץ' היא יותר מבטן־גב. אחת מהן היא מוזיאון וולפסוניאן (The Wolfsonian) המציג תערוכות ואוספים בנושאים שונים ומגוונים מהמאות ה־19 וה־20. עשרות אלפי פריטי אמנות מעוצבים מארה"ב ומאירופה, מהמהפכה התעשייתית ועד לסוף מלחמת העולם השנייה. לא רחוק ממנו תמצאו את מוזיאון האמנות הארוטית הגדול באמריקה (The World Erotic Art Museum), שכולל אלפי פריטי אמנות — ציורים, פסלים, שטיחים, רישומים, קלפים — שעוסקים, ובכן, בארוטיקה על כל גווניה ומיניה. הוא נחשב לאחד המוזיאונים הפופולריים במיאמי ביץ', אבל ספק אם מה שמניע את התיירים הרבים שפוקדים אותו היא חיבה טהורה לאמנות.

רגאיי וטאקוס

שום ביקור בעיר, גם אם הוא נמשך רק 24 שעות, לא שלם בלי גיהוץ כרטיס אשראי. מתחם הקניות המרכזי בסאות ביץ' (Lincoln Road Mall) כולל בתי קפה, גלידריות, גלריות אמנות, ברים, מסעדות ועשרות חנויות מותגים ורשתות אופנה. אין שם הפתעות גדולות — רוב הרשתות שם כבר מזמן עשו עלייה לארץ — אבל אפשר להעביר שם בכיף כמה שעות. תשאלו את מנהל הבנק שלי.

צילום: איתי סגל

ההפתעה של מיאמי היא שכונה חדשה ותוססת הנקראת ווינווד (Wynwood), שהחליפה במידה רבה את מוקד ההתרחשות והעניין שעוררה סאות' ביץ' — שמשכה אליה המוני תיירים בשל הקרבה למלונות וברים רבים. כמו בוויליאמסבורג ובושוויק בברוקלין, גם בווינווד הפכו סטודנטים צעירים שכונה נידחת וחסרת כל ייחוד לאחת האטרקציות המרכזיות והצבעוניות בעיר. האמצעים: ציורי קיר מרהיבים, גלריות אמנות, מסעדות, ברים ובתי קפה בוהמיינים.

בתיאום מראש, אפשר להצטרף לסיורים מודרכים בסביבה, אבל אפשר (כמונו) לקחת מונית לאזור ופשוט לתת לרגליים להוביל אתכם בין הקירות המכוסים גרפיטי, חנויות הענתיקות והברים השוקקים הממוקמים ברובע האמנויות של השכונה (Wyndwood Arts District). אנחנו בילינו ב־Wood Tavern — בר ענקי עם מוזיקת רגאיי וטאקוס חינמיים (בימי שלישי), ובהמשך אכלנו ארוחת ערב מצוינת ב־Wynwood Kitchen and Bar — מסעדה שהיא גם מתחם אמנות יפה שאפשר לבלות בו הרבה אחרי הקינוח.

נהג המונית שאסף אותנו חזרה למלון חקר אותנו מה הספקנו לעשות במיאמי עד כה. סיפרנו לו על כל הדברים שעשינו ושאלנו אם יש עוד משהו שחייבים לעשות לפני שאנחנו עוזבים את העיר. "ללכת לים", גילגל את עיניו בידענות. "מי בא למיאמי בלי לשכב על החוף ולהשתזף כמה שעות?" אז בשעות הספורות שנשארו לנו עד הטיסה בבוקר שלמחרת נשכבנו על החוף. קשישה חביבה מיקמה את עצמה בכיסא נוח מוגזם לידינו ובירכה אותנו: "וולקם טו מיאמי".