מטולה בחורף
לישון במלון הנוסטלגי של משפחת לישנסקי, לצאת לסיור במושבה בעקבות דור המייסדים ולטייל - במסלול של ירידה בלבד - במפל התנור • יקיר אלקריב לקח את המשפחה לסופשבוע אלפיני במטולה
מכל עיירות הצפון, החורף מיטיב במיוחד עם מטולה. הקור והריחוק מעניקים לה איזה חן אלפיני נוצץ, הנדיר מאוד במקומותינו. הימים היפים ביותר הם ימי השמש, המגיעים אחרי לילות של גשם. ואם התמזל מזלכם לבלות יום כזה באצבע הגליל, לא תשכחו אותו במהרה.
טיפת היסטוריה, למי ששכח: שטחה של מטולה נרכש בשנת 1893 ביוזמת חברת יק"א (החברה להתיישבות יהודית) והברון רוטשילד מידי ערבי נוצרי מצידון בשם ג'אבור ביי. בשטח זה ישב הכפר הדרוזי אומטולה. אחרי רכישת הקרקע הצטרפו כמה יהודים מיישובי הגליל וצפת לכפר הדרוזי. בשנת 1895 פרץ המרד הדרוזי נגד השלטון הטורקי. הדרוזים שבכפר הצטרפו למרד ובכך בא הקץ על היישוב המשותף. המושבה מטולה הוקמה במאי 1896 ויושבה על ידי כמה עשרות משפחות שהובאו במיוחד ממושבות הברון השונות, בעיקר מראשון־לציון ומזכרון־יעקב.
אחת מהן הייתה משפחת לישנסקי, שהגיעה הנה מאוקראינה עם המייסדים הראשונים. בטיולנו הפעם התאכסנו בבית לישנסקי הוותיק, הפועל בעיירה מאז 1936. ההיסטוריה המשפחתית פה ארוכה ועשירה: אחרי מאורעות תל־חי המשפחה עברה לטבריה וב־1920 הקימה בה את מלון לישנסקי. ב־1936 היא חזרה למטולה ובנתה את המלון הנוכחי, שעיצב האדריכל משה גרסטל, בסגנון באוהאוס ים־תיכוני. לאחרונה המלון שופץ ושודרג, קיבל את התואר המחייב "בוטיק" וכיום הוא מציע ארבעה חדרים מחודשים ומאובזרים בכל טוב, המתאימים בעיקר לזוגות שמחפשים קצת רומנטיקה גלילית.
גם המסעדה הפועלת בקומה הראשונה חידשה לאחרונה את התפריט והצטיידה בשף חדש וצעיר. וכך, לצד המנות המזרח־אירופיות הקלאסיות שכיכבו בו תמיד, כמו קונפי אווז או גפילטע פיש, אפשר למצוא היום גם סלטים, פסטות ומנות צמחוניות וטבעוניות. בשבתות מתקיים בחצר בראנץ' עשיר שאינו מיועד רק לאורחי המלון, אלא לכל המעוניינים (70 שקל לאדם).
אבל אנחנו לא הגענו לכאן כדי לנוח או לאכול, אלא כדי לטייל; לשם כך יצאנו בשבת בצהריים, בהדרכתו של ישראל לישנסקי, נינם של המייסדים, לסיור בעקבות ראשונים במקומות שבהם הכל התחיל.
תפוחים במקום משי
מקובל להאמין שהרחוב הראשון במטולה היה רחוב הראשונים, אך מתברר שהבתים הראשונים באמת של המושבה נבנו במיקום שונה, סביב הגורן שאליה היו מביאים את תבואתם למשקל ולחלוקה. עוד לפני כן ביקש הברון רוטשילד לייסד כאן תעשיית משי, ולשם כך ניטעו במושבה עצי תות רבים, שחלקם ניצבים עד היום. עוד ניסיון חקלאי היה לפתח תעשיית טבק בעמק מרג'־עיון הסמוך, שהיה שייך בזמנו לתושבי מטולה, אולם גם זה לא עלה יפה והאיכרים המטולאים מיקדו את מאמציהם בגידול עצים נשירים, בעיקר תפוחים ודובדבנים.
תנורה ולא תנור
בהמשך הסיור אנחנו עולים ברכב למצפה ע"ש דדו, שהוקם על הר צפייה המשקיף מלמעלה אל מטולה ולעבר אצבע הגליל כולה. מדרום נשקף התל ההיסטורי של העיר הקדומה "אבל בית מעכה", שעל פי המקורות נכבשה על ידי ממלכת ישראל המאוחדת בראשות דוד המלך במאה ה־10 לפנה"ס. לפני כמה שנים החלה פה חפירה ארכיאולוגית, שחשפה ממצאים רבים ובהם אפילו אוצר אמיתי, אבל הופסקה מחוסר תקציב. עוד דרומה: קיבוץ כפר גלעדי וקריית־שמונה. ומצפון: עמק מרג' עיון, שמעליו הרי השוף, ודרך הטשטוש המסמנת את הגבול שבין ישראל ללבנון. מכאן אפשר לראות שכמה בתים הנבנים בשכונת ההרחבה החדשה של מטולה יושבים ממש על הגדר, כאילו מדובר בגבול שבין הולנד לבלגיה.
אבל גולת הכותרת של הטיול במטולה היא ללא ספק הסיור הרגלי במסלול המתפתל לאורך המפלים של נחל עיון, המגיע לכאן מלבנון. הכניסה לשמורה נמצאת ממש בתחתית העיירה, מרחק של כמה דקות הליכה מהכביש הראשי, כך שאין צורך אפילו להזיז את הרכב. אורך המסלול מצפון לדרום 2 קילומטר והוא נוח מאוד להליכה, גם מפני שהוא משתפל כלפי מטה. בשמורה ארבעה מפלים: מפל עיון שגובהו 9.2 מטרים; מפל הטחנה שבו נופלים המים מגובה של 21 מטר לטחנת קמח ישנה שבנו המתיישבים הראשונים; מפל האשד, שהוא בעצם שני מפלים סמוכים - העליון של 5 מטרים והתחתון של 9.5 מטרים - ומפל התנור שגובהו כ־30 מטר. שמו של זה האחרון אינו נגזר מהמילה העברית "תנור", אגב, כי אם מהמילה הערבית "תנורה", מעין חצאית שנשים ערביות ובדואיות נוהגות ללבוש. מה הקשר? מי יודע.
ואם אתם לא רוצים לטפס את כל המסלול הזה חזרה, והפעם כלפי מעלה, מומלץ להשאיר מכונית אחת במגרש החניה שבסוף המסלול, או לקחת טרמפ חזרה למטולה ולהביא את הרכב לכאן.
