השאלה היומית: האם נשיא המדינה ראובן ריבלין היה צריך לנאום בכנס "הארץ" ?

ויכוחים מנהלים עם מתנגדים | אריאלה רינגל הופמן

אין ספק שיש פורומים מלבבים מזה שהציע כנס "הארץ" לנשיא מדינת ישראל ראובן ריבלין בארה"ב. חמים ונעים הרבה יותר, למשל, להופיע בפני השדולה היהודית או באירועים חגיגיים בפני קהל נרגש של יורדים המחפשים לשמר קשר עם הארץ; להשתתף באירועים שמארגנים ידידים מובהקים של העמדה הישראלית, תהיה אשר תהיה, מאשר בכנס שנותן במה גם לסאיב עריקאת, מזכ"ל הוועד הפועל של אש"ף, שמאמין אמנם בפתרון שתי מדינות לשני עמים, אבל בתוך כך גם הלך לביקור תנחומים אצל איש כוחות הביטחון הפלסטיניים שיצא לפיגוע נגד יהודים.

זו הבמה שהכנס הציע, והוא הציע את הבמה הזו יחד עם אנשי "שוברים שתיקה", בתוך הקהל, וגם פעיל ה־BDS הידוע רוג'ר ווטרס. אבל זה מה שיש בדיוק כמו בעצרת האו"ם שבה נמצא שליח מדינת ישראל, השגריר דני דנון.

הדירה אולי אינה נאה דיה, וגם השכנים, לעיתים קרובות מדי לא משהו, אבל מי שרוצה להציג את המסר הישראלי ולהגן על האינטרס הישראלי, מי שמסרב להפקיר את ההסברה רק לצד השני, אין לו ברירה. אין לו ברירה כי אם חשוב שישמע גם קול אחר, נשיא מדינת ישראל לא רק צריך להיות שם — הוא חייב להיות שם.

ריבלין חייב להיות שם, גם אם יימצאו כאן אנשים שיחשבו שנוכחותו מבזה את מעמדו, את מעמדנו, את כבוד המדינה, את כבוד הדגל. כי בסופו של דבר, כמאמר המשפט "שלום עושים עם אויבים", גם ויכוחים מנהלים עם מתנגדים.

אז אפשר לשיר שירי חנוכה עם חברים ולטבול בסוכר, אבל את הדברים הקשים יש להשמיע בדיוק בפורומים האלה. להשמיע וגם, כן, כן, זו גם הזדמנות לשמוע.

על מה החיוכים? | יפעת ארליך

לצד יצירת אווירה ממלכתית, הנשיא מחויב גם להיות המבוגר האחראי ברגעים קריטיים. אלא שריבלין שהתאהב בתפקידו, רק מפזר חיוכים לכל הכיוונים ומלהג על השלום המיוחל. מהנשיא נדרש קצת יותר מלהג. מהנשיא, זה שמייצג את כבוד המדינה, נדרש להגן על כבוד המדינה.

ומה שהיה שם אמש על בימת ועידת "הארץ", היה רמיסת כבודה של מדינת ישראל. והנשיא לא מחה על העלבון. הוא המשיך לעשות מה שהוא טוב בו מאוד לאחרונה — חייך וליהג, ליהג וחייך.

מלכתחילה לא היה צריך ריבלין לקחת חלק באירוע שבו משתתף נציג של שוברים שתיקה, ארגון ששם לו למטרה להכפיש את חייל צה"ל. ריבלין ידע מראש ששוברים שתיקה הולכים לקחת חלק בקרנבל של ועידת "הארץ". ריבלין ידע, מן הסתם, כי בוועידה משתתפים גם גורמים אנטי ישראלים, על גבול האנטישמיים כמו רוג'ר ווטרס, מפעיליו המרכזיים של BDS או פיטר ביינרט שפירסם עלילת שקר בדמות פוגרום שביצעו מתנחלים בחברון, שלא היה ולא נברא.

ריבלין מעיד על עצמו כי הוא קורא באדיקות את עיתון "הארץ". בשם התחנפות לאליטות ישנות, ריבלין הכניס עצמו בדיעבד לסיטואציה בה חלק את אותה במה עם סאיב עריקאת, שרק לאחרונה ביקר בבית מחבל, ושדרש להסיר את דגל ישראל בעת נאומו.

והדגל הוסר. לא היה שם מבוגר אחראי שימחה נגד ההשפלה. אם נדון את ריבלין לכף זכות, אפשר להניח כי לא ידע בעת נאום הפתיחה, כי הדגל עומד להיעלם בהמשך מהבמה. אבל גם אם רק שמע על כך בדיעבד, ריבלין היה חייב להסיר את החיוך המתוק ולמחות. עוד לא מאוחר. נשיא ישראל חייב לאזרחי מדינת ישראל, התנערות מפורשת מוועידה שממנה הוסר דגל ישראל.